נא להכיר: שירה פלסטית

מבוא

שירה פלסטית היא שירה הנכתבת בעקבות אמנות פלסטית, או במילים אחרות – שירה הנכתבת בעקבות ציורים, פסלים, רישומים, וכלל החומרים הניתנים לעיבוד בדרך של מעשה האמנות ובהשראתם. בשפה העברית ניתן למצוא מגוון התייחסויות לדיאלוג בין השירה לאמנות הפלסטית במאמרים בכתבי עת ובספרים. על קצה המזלג נזכיר את ספרו של אבנר הולצמן, ספרות ואמנות פלסטית (הקיבוץ המאוחד 1997), אשר כשמו כן הוא, דן בקשרים בין הספרות והאמנות הפלסטית, וגם את ספרו של שחר ברם, שגרירים אילמים (קשב לשירה 2013), המתמקד בשירתו האקפראסיסטית (או "פלסטית", כפי שאנו מעדיפים לכנות אותה) של טוביה ריבנר (1924 – 2019).

מטרת המאמר היא לנסות להבין מהי שירה פלסטית. על מנת לעשות זאת נחלק אותה לארבע קטגוריות משנה וגם נציג דוגמאות לשם המחשה.

ראשית נשאל – מתי התחילה השירה הפלסטית?

אפשר לראות בקטע המפורסם "מגן אכילס" מן האיליאדה מאת הומרוס את היצירה האירופית הראשונה שבה היה "אקפראסיס", או "ייצוג מילולי של ייצוג ויזואלי". אכילס, אחד הגיבורים החשובים במיתולוגיה היוונית, נזקק למגן חדש אחרי ששלו אבד בקרב. תטיס, אחת האלות היווניות ואימו של אכילס, פונה להיפסטוס, אל הנפחות והאש במיתולוגיה היוונית, בבקשה שיכין לבנה מגן חדש. הוא אכן עושה זאת, וחורט על המגן שורה של ציורים, מן השוליים אל המרכז. התיאור של יצירת המגן השני הוא תיאור של שירה פלסטית, אשר מסיט את המבט אל עבר תיאור של חיי היום-יום בתקופת יוון העתיקה. זהו תיאור שבדרך כלל לא זכה להנצחה ביצירות התקופה, שעסקו באלים ובאנשים מורמים מעם. נצטט כמה שורות מתיאור זה:

"רֵאשִׁית יָצַר מָגֵן גְּדוֹל מְמַדִּים וְרַב חֹזֶק,
כֻּלּוֹ מְקֻשָּׁט, וְקָבַע חִזּוּק זֹהַר מִסָּבִיב לוֹ,
נוֹצֵץ, שָׁלוֹשׁ שְׁכָבוֹת, וּרְצוּעָה הִצְמִיד לוֹ מִכֶּסֶף.
חָמֵשׁ שְׁכָבוֹת הָיוּ לַמָּגֵן, וְעָלָיו הִיפְּיֶסְטוּס
תֵּאֵר הַרְבֵּה דְּבָרִים בְּמֻמְחִיּוּת וּבַיֶּדַע….
עָלָיו הוּא עִצֵּב שְׁתֵּי עָרֵי אֲנָשִׁים יְלִידֵי אֶרֶץ,
עָרִים יָפוֹת, בְּאַחַת הַיּוֹם נִשּׂוּאִים, סְעוּדוֹת חַג.
אֶת הַכַּלּוֹת מֵחַדְרָן בְּלִוְיַת לַפִּידִים מְפִיצִים אוֹר,
הוֹבִילוּ בָּעִיר, וּמִזְמוֹר חֲתֻנָּה נִשְׁמַע בְּקוֹל רֶנֶן.
בַּמַּעְגָּל חֻלְּלוּ בַּחוּרִים צְעִירִים, וּבֵינֵיהֶם
חֲלִילִים רָעֲמוּ וּצְלִיל מֵיתְרֵי נֵבֶל;
בְּפֶתַח בִּיתָן עָמְדוּ הַנָּשִׁים, כָּל אַחַת בְּעַיִן נִפְעֶמֶת.
הָאֶזְרָחִים נֶאֶסְפוּ בַּכִּכָּר, פָּרְצָה מְרִיבָה שָׁם,
שְׁנֵי אֲנָשִׁים הִתְקוֹטְטוּ בְּעִנְיַן כֹּפֶר נֶפֶשׁ
עַל אִישׁ שֶׁנִּרְצַח."[i]

ישנה כאן, אם כן, יצירה מילולית שמנציחה באמצעות שירה פלסטית את המגן. בעקבות זאת נטבעה אמרתו של המשורר הורטיוס – Ut pictura poesis – כמו הציור, כך השירה. ג'ון דריידן, במסתו מן המאה ה-17 אף כינה אותן "אמנויות אחיות" [ii].

גוטהולד אפרים לסינג (1729 – 1781) ערער בספרו לאוקון (1766) על תפיסה זו של דריידן. הוא טען שאמנות פלסטית מתקיימת במרחב, וספרות בכלל ושירה בפרט מתקיימות לאורך ציר הזמן. לדעתו של לסינג התיאור המילולי, ואפילו המדוקדק ביותר, לא יצליח להחיות בדמיוננו את הרושם הוויזואלי של המרחב. הסיבה נובעת מכך שהוא לא מחזיק את אותה דרגה של המחשה שהציור מסוגל ליצור. לעומת זאת דמויות ועצמים בציור לא יצליחו לעולם להעניק אשלייה של פעולה מתמשכת, כלומר לבנות נרטיב. לכן, אין באמת אפשרות להשוות ביניהן [iii]. היו שצידדו בשיפוט זה, ולעומת זאת, היו חוקרים שהראו כיצד האמנויות השונות מנסות לטשטש את הגבולות הללו. זהו כבר פתח לדיון שקצרה היריעה מלהרחיב עליו כאן.

קטגוריות השירה הפלסטית

כאמור, אנו מחלקים את השירה הפלסטית לארבע קטגוריות מרכזיות:

1. יצירות המתכתבות עם יצירות אמנות ידועות יותר או פחות ומציעות להן פרשנות.
2. יצירות שיריות שהן יצירות אודיוגרפיות בפני עצמן – כלומר ציור במילים.
3. יצירות ארס פואטיות שמתייחסות לתהליך יצירת האמנות הפלסטית.
4. יצירות סביבתיות, המשלבות שירה בטבע קיים, חי או דומם.

כעת נביא דוגמאות לכל אחת מהקטגוריות שציינו.

1.  התכתבות עם יצירות אמנות ידועות יותר או פחות

אחד השירים המפורסמים השייכים לקטגוריה זו הוא שירה של ויסלבה שימבורסקה (1923 – 2012), משוררת פולנייה זוכת פרס נובל לשנת 1996. שימבורסקה כתבה שיר פלסטי בהשראת ציורו של האמן הפלמי יאן ורמיר (1632 –  1675):

ורמיר / ויסלבה שימבורסקה

כָּל עוֹד הָאִשָּׁה הַזֹּאת מֵהָרַיְקְסְמוּזֵיאוּם

מוֹזֶגֶת יוֹם אַחַר יוֹם

חָלָב מִכַּד לִקְעָרָה

בִּדְמָמָה וּבְרִכּוּז מְצֻיָּרִים

הָעוֹלָם אֵינוֹ רָאוּי

לְקֵץ הָעוֹלָם.

מפולנית: רפי וייכרט

בשיר זה מפקיעה שימבורסקה את ממד הסטטיות של הציור ומעבירה אותו אל ממד התנועה והזמן. "כל עוד", תנועת המזיגה של האישה נמשכת, היא תמיד נמצאת בזמן הווה ועם הפנים קדימה. כמו מחוגי השעון מאפשר החלב שזורם בין כפות ידיה את המשך קיומו של העולם, קרי את המשך תנועתו בזמן לכיוון האין-סוף או הנצח.

אפשר לראות כאן גם אמירה סמלית על כוחה של האמנות, בחינת ARS LONGA VITA BREVIS, משפט שמקורו באפוריזמים בכתביו של אבי הרפואה היפוקרטס – האמנות נצחית (מתמשכת בזמן), והחיים קצרים. ההקפאה של רגע אחד זורם בזמן, מפקיעה אותו מהיותו בן חלוף בלבד. הוא חדל מלהיות  רגע  שמתפוגג מיד לטובת הרגע שבא אחריו. האמנות הפלסטית, וכמוה המילולית, מאפשרת למתבוננים ביצירה להשתהות, לחקור, לחשוב, על המשתקף במעשה היצירה, ולנסות להמשיך לתהות על קנקנה.

2.  יצירות שיריות המהוות בפני עצמן יצירה אודיוגרפית

אידאוגרפיה, המכונה גם "שירה קונקרטית" (Concrete poetry), או בצרפתית קליגרם (Calligramme), היא שירה מצוירת, כלומר שירה הנכתבת, נדפסת, מצולמת, או מצוירת בדרך גרפית. זהו סוג של שירה שאינו מסתפק רק בהבאת הטקסט, אלא חותר לתאר בדרך ציורית את מהות התוכן של הטקסט. היא נקראת גם "שירה תבניתית" ו-"שירי צורה". השיר האידאוגרפי, המצויר, מנסה לאחד את שלוש האמנויות – שירה, ציור, ומוזיקה – למצג אחד. הניסיונות לשוות לכתוב צורה גרפית הם קדומים מאוד, וכבר עם המצאת הכתב הופיעו גם עבודות אידיאוגרפיות. שירה מצוירת יכולה להיכלל תחת הקטגוריה של שירה פלסטית. דוגמה טובה לכך היא עבודתו של גיום אפולינר (1880 – 1918), משורר הנחשב לאבי הסוריאליזם בשירה. העבודה מציירת במילים את הדמות הנרקמת ועולה מתוכה. במקרה זה המוצר החזותי הוא חלק בלתי נפרד מהמילולי, ולהפך. ניתן לראות שהטקסט המאויר מצליח לרדת לפרטים, ואף לשרטט  את דיוקנו של גבר בעל תיתורת רחבת שוליים.

יצירות כאלה מופיעות בכל התרבויות, וקיבלו דחיפה מחודשת עם הופעת אמנות האוונגרד של הדאדא, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. לא לחינם כתב טשרניחובסקי בכליל הסונטות שלו על הדם (1923): "אַךְ כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי וּמַכְחוֹל-אֳמָנִים, / הָרוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ, / יִגְאֲלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה.//"

3.  יצירות ארס פואטיות שמתייחסות לתהליך יצירת האמנות הפלסטית

רובד נוסף שניתן לכלול כאן הוא שירה ארס פואטית. שירה זו אינה קשורה בהכרח לשירה פלסטית. אך ישנם שירים ארס פואטיים שהם גם שירה פלסטית  לדוגמה השיר הצייר מצייר של נתן זך:

הַצַּיָּיר מְצַיֵּיר, הַסּוֹפֵר מְסַפֵּר, הַפַּסָּל מְפַסֵּל

אַךְ הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ שָׁר,

הוּא הַר בְּצִידֵּי הַדֶּרֶךְ,

אוֹ עֵץ, אוֹ רֵיחַ,

מַשֶּׁהוּ בּוֹרֵחַ,

אוֹ כְּבָר לֹא, מָה שֶׁהָיָה

וְלֹא יַחֲזוֹר, כְּמוֹ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,

הַחוֹם, הַקּוֹר, הַקֶּרַח וְהַצְּחוֹק

שֶׁל הַלֵּב, כַּאֲשֶׁר הוּא אוֹהֵב,

אוֹ מַיִם, מַשֶּׁהוּ רָחָב, בִּלְתִּי-מוּבָן

כְּמוֹ רוּחַ, אוֹ אֳנִיָּה, אוֹ שִׁיר,

מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּשְׁאִיר

מַשֶּׁהוּ.

בשירו של זך, בדומה לגישתו של לסינג, ישנה הצבה דיכוטומית בין אמנויות שונות. בעוד שבאמנות הפלסטית – הצייר וציורו, הפסל ופסלו – ניתן לחוש במרחב של המציאות, כלומר לגעת ולמשש אם נרצה, המשורר עובד עם מרחבים אחרים של הקיום. הוא יוצר באוויר החמקמק של המילים דברים שקשה להגדיר או להמשיג באמצעות השפה בלבד. בעיקר קשה לומר כיצד קורה הנס הזה, שבעקבות יצירת השיר מצליח המשורר "להשאיר משהו".

4.   יצירות סביבתיות, המשלבות שירה בטבע קיים, חי או דומם. 

בקטגוריה זו הארץ והעולם, הטבע, החי והדומם, משמשים מעין חלקים של השירה הפלסטית.

לשם המחשה בחרנו להביא מתוך עבודותיה של האמנית ניצן מינץ, ישראלית ילידת 1989 [iv], המגדירה את עצמה כ"משוררת רחוב" (או Visual Poet).

ניצן כותבת/מציירת את שירתה על קירות ודלתות במסורת אמנות הגרפיטי. לדוגמה:

קיים ניגוד בין מילות השיר הקשות, הסוגרות את החלל על הקורא ומפקיעות אותו מהפנטזיה המוכרת של אליס, לבין הרקע הוורוד, הילדותי, התמים, והאופטימי. זהו סוג של פסל סביבתי חי במילים בתוך המרחב הציבורי הפתוח. כאן המקום לציין שמגוון תת הז'אנרים המשלבים שירה או טקסט אל תוך ציור הוא אין-סופי, כמגוון צורות הטקסט. החל בגרפיטי וכלה במכתבים ובאמנות כזו או אחרת הנותנת משקל גדול (או קטן) יותר למילה הכתובה. יצירות כאלו קיימות גם בספרות הילדים ובאמנות קליגרפית מן המזרח הרחוק ובייצוגים אמנותיים נוספים.

סיכום

נגענו בקצה המזלג בשירה הפלסטית, אך אנו מקווים שהצלחנו לעורר את סקרנותכם להמשיך ולחקור את הנושא. נדגיש גם שהשירה הפלסטית היא מקור לא אכזב להשראה. אפילו בימים קשים השירה הפלסטית יכולה להעיר מעיין נסתר של מוזה ולעודד את היוצרים לכתיבה. למתעניינים בתחום, בספרייה העירונית באר שבע מתקיימות סדנאות כתיבה הקושרות בין האמנות הפלסטית לשירה בהובלתה של אילנית יהודה. המעוניינים מוזמנים לעקוב אחר פרסומי הספרייה. או לכתוב למייל:

br7.library@gmail.com

מראי מקום

[i] הומרוס, האיליאדה, תרגום: אהרן שבתאי, הוצאת שוקן, תל אביב, 2016, עמ' 453 – 454

[ii] Dryden, John, 'A Parallel of Poetry and Painting'(1695) in W.P.Ker, M.A. (editor) Essays Of John Dryden. Oxford:The Clarendon Press, 1900

[iii] ראו הולצמן, עמ' 17 – 18

[iv] https://www.nitzanmintz.com/