עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה / אלחנן ניר
עַכְשָׁו כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה
אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תּוֹרָה חֲדָשָׁה.
עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הָאֲוִיר שֶׁנִּגְמַר וְהַצַּוָּאר שֶׁנִּמְחַק
אֲנַחְנוּ צְרִיכִים מִשְׁנָה חֲדָשָׁה וּגְמָרָא חֲדָשָׁה
וְקַבָּלָה חֲדָשָׁה וַעֲלִיּוֹת נְשָׁמָה חֲדָשׁוֹת
וּבְתוֹךְ כָּל הַשֶּׁבֶר וְהַמֶּלַח וְהֶחָרָבָה, עַכְשָׁו
חֲסִידוּת חֲדָשָׁה וְצִיּוֹנוּת חֲדָשָׁה
וְהָרַב קוּק חָדָשׁ וּבְּרֶנֶר חָדָשׁ
וְלֵאָה גוֹלְדְבֶּרְג חֲדָשָׁה וִיחַוֶּה דַּעַת חָדָשׁ
וְאָמָּנוּת חֲדָשָׁה וְשִׁירָה חֲדָשָׁה
וְסִפְרוּת חֲדָשָׁה וְקוֹלְנוֹעַ חָדָשׁ
וּמִלִּים חַדְתִּין-עַתִּיקִין
וּנְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת-עַתִּיקוֹת מֵהָאוֹצָר
וְאַהֲבָה חֲדָשָׁה מִתּוֹךְ הַבְּכִיָּה הַנּוֹרָאָה.
כִּי נִשְׁטַפְנוּ כֻּלָּנוּ בִּנְהֲרוֹת רֵעִים וּבְאֵרִי
וְאֵין בָּנוּ הַר וְאֵין עוֹד לוּחוֹת
וְאֵין לָנוּ מֹשֶׁה וְאֵין בָּנוּ כֹּחוֹת
וּבְיָדֵינוּ עַכְשָׁו הַכֹּל
נִתָּן
השבוע (חמישי) ציינו משפחות שכולות חברות ב"מועצת אוקטובר", ואחרות, אלף ימים לטבח השבעה באוקטובר 2023, בהפגנות שנערכו לכל אורך היום במספר מוקדים ובעצרת מרכזית בכיכר, שזכתה לכינוי "כיכר החטופים" בתל אביב.
גם בתום אלף ימים, שהם למעשה שנתיים וחצי מאז המחדל המדינתי, הממשלתי, והצבאי הנורא, עדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לבירור מעמיק של נסיבות האסון והטלת האשמה על האחראים לו.
השיר שלפנינו, "עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה", מופיע בספר שיריו החדש, החמישי (תשפ"ו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הביא לדפוס ארז שווייצר), של המשורר הרב אלחנן ניר (יליד 1980, ירושלים), שנקרא בשם זה יחד עם כותרת המשנה, "שירים ומעשייה" (עמ' 13). בגב הספר מצוין כי השיר הזה נכתב "שבוע לאחר טבח שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023", והורחב מעט הדיבור עליו: "שיר זה, שעורר הדים ותורגם לשפות רבות, מסמן את הציר שעליו סובבים שירי [ה]ספר… את השבר המחייב חשבון נפש תיאולוגי, ציבורי ואישי, שהמשורר מקבל על עצמו".
מעבר לתהודה היפה והמבורכת שלה זכה השיר, כדאי גם לציין כי זו פרשנות מעניינת, אך לא היחידה האפשרית, לקריאה בשיר. אפשר כי יש כאן לא רק קבלה של המשורר על עצמו את עול חשבון הנפש הציבורי והפרטי, אלא גם מעין תחינה שלו, קריאה בקול תחנונים, למי שיבואו בדור הבא אחריו לבצע את התיקון הנדרש.
לכן הקריאה למקורות יהודיים חדשים, ולהוגים דתיים ויוצרים חילוניים חדשים, שהדובר בשיר חש כי הם נדרשים לנו כחברה או כדבריו בשיר: "והרב קוק חדש וברנר חדש / ולאה גולדברג חדשה ויחוה דעת חדש".
אמנם נקודת המבט כאן היא פנים-יהודית ואולי כדאי להרחיבה גם לכלל מקורות הסכסוך באזורנו, אך עדיין יש לשיר כוח-יוצר מרשים, אולי גם בשל הנסיבות הראשוניות שבהן נכתב, וגם בשל השפה הבלולה, המשקפת כאוס וגם דחיפוּת ברצון לסדר-חיים חדש, כזה שיכלול בתוכו את השבר שארע אבל גם יסמן את אופק התחייה.
