“מי שנפלה עליו מפולת”\ אלחנן ניר, הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, סדרת ריתמוס, 2014. 95 עמודים

מאת עמיר סגל

הספר “מי שנפלה עליו מפולת” הוא ספרו השלישי של המשורר, הרב, המורה והעורך במוסף “שבת” בעיתון מקור ראשון – אלחנן ניר. קדמו לו ספרי השירה “תחינה על האינטימיות” (“הקיבוץ המאוחד”, 2008) וכן “האש הרגילה” (“הקיבוץ המאוחד”, 2011). ספריו הקודמים של ניר נחשבים ומוערכים, אולם אודה כי עד לספר זה לא מצאתי בשיריו עניין רב. אך שירי ספרו השלישי מרשימים, מעניינים ומאתגרים יותר – והופכים את הספר “מי שנפלה עליו מפולת” לספר שירה מסקרן. בספר דיון רחב על החיים ועל האמונה, על המסורת ועל השחיקה בטקסים החוזרים על עצמם, כמו גם דיון על הרגש והמוסר בתוך חיי האמונה ובין המצוות.

השיר הפותח את הספר הוא “וידוי” הקצר והחד, שבו הופך ניר את האמונה באל היהודי לסופר אגו מפלצתי. השיר מסתיים במילים: “מההתחלה ועד הסוף. מכריכה אל כריכה. / אשמנו. / אתה תמיד צודק. // ככה אתה אוהב אותנו?” השיר שאחריו הוא זה שנתן לספר את שמו “מי שנפלה עליו מפולת”. ניר מצטט משולחן ערוך את היחס אל מי שנקבר תחת מפולת ואין לדעת מה עלה בגורלו – אך מתייחס דווקא אל “ומי שלא נפלה עליו מפולת / והוא ספק חי  ספר מת / ספק שם ספק אינו שם / מי בכלל יודע ממנו. / וכמה ספקות שיש בו / וכמה רעדים”. כך, חוזר ניר אל התמה שליוותה גם את ספרו הקודם – הקושי והאתגרים הרגשיים שיש בחיי השגרה.

בשיר “קריאת הקללות” מתאר ניר שבת בבית הכנסת ואת הקושי לעמוד בעומס העונשים והאיומים בפרשת ‘בחוקתי’ השמורים למי שלא ישמור על מצוות האל. השיר מסתיים בצורה יפה ואירונית בשורות: “וכבר פתחתי חלון ועמדתי לקפוץ / וצעקתי למה הקשר עם אלוהים / מגיע לאיומים המפורטים האלה / ולמה אי אפשר לדבר יפה. / כולם הסתובבו אליי, / סימנו לי באצבע זועמת להיות בשקט, / ואחד התנשף, תן כבר לסיים, אמר, / שיהיה מאחורינו.”

בשיר זה, כבשירים נוספים בספר, מציג ניר את זכר השואה היום, גם דרך האמונה היהודית. כאן הוא מתחנן אל בעל-הקורא שיפסיק לקרוא בתורה משום שניר עצמו הוא דור שלישי. כלומר, הזוועות הללו, יש להן משמעות עבורו. התייחסויות אל זכר השואה חוזרות בעוד שירים, לעתים בצורה כמעט אגבית כמו בשיר “מבקש לחם”, ובכך דווקא כוחן הגדול להאיר את נוכחות זו בכלל ההוויה הישראלית.

השיר “הסכין היהודי” האוטוביוגרפי מציג כמה מהתמות של ספר זה. את הכמיהה אל המשמעות והדכדוך מול המציאות היומיומית, את הפער בין האמונה לבין מיסוד האמונה. אך השיר הזה, כיותר מדי שירים בספר – מגיע אל סיום חלש למדי. בכך הוא מציג גם את הכשל החוזר בספר – עיסוק חוזר בעצמי וחוסר יכולת להחזיק בעוצמה אחידה של טקסט לכל אורכו של שיר יחיד – ברבים משירי הספר.

כמה שירים אוטוביוגרפיים יש בספר. ביניהם נעים לקריאה ואף משעשע הוא “הרבה הגדול מנסה להתפלל”, ואילו המחזור “בן הרב” הוא תיאור התבגרות אמיץ למדי ,כולל הדחקות תשוקות הנעורים האפלות. המחזור “איתנים” – המוקדש לתקופת אשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי שזה שמו – הוא צעד פואטי אמיץ ומחזור שירה מעניין לקריאה.

השיר “מהגבעה אל השכונה” מציג פנטזיה של “נורמליות”, של עזיבת החיים בהתנחלות אל עיר בתוך הקו הירוק. של חיים ללא כובד משמעות יהודה ושומרון. בספר כמה שירים חלשים, שעדיף היה לוותר עליהם – בעיקר מחזור שירים העוסק בדמויות תנ”כיות, שהשירים שבו אינם עומדים ברמת שאר שירי הספר.

בספר זה מצליח אלחנן ניר להכניס אותנו אל עולמו האישי, אל סיפור חייו ואל התלבטויותיו, חולשותיו וקשייו. זה ספר אמיץ שבו מתמודד ניר עם סוגיות של אמונה, מוסר וזיכרון. זה ספר מרענן בכמה מהשירים המקוריים שיש בו.

הרשימה פורסמה במקור ב:בקו למושב בתאריך: 04/09/2014

ראו עוד :

אלחנן ניר בלקסיקון הסופרים

יהודה גזבר על הספר

מירון איזקסון על הספר

אלי הירש על הספר

חנה פנחסי על שירת תשוקה לפי ההלכה

בצילום: אלחנן ניר

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש עשרה − 7 =