דיוקן האמן כאבוקדו קשה: על שירתו של ערן הדס

“לפני החוק עומד שומר סף. אל שומר הסף הזה בא איש מן הכפר ומבקש רשות להכנס אל החוק. אבל השומר אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס”. הכפרי של קפקא מכלה את ימיו בשער החוק. השומר ממשיך לדחות אותו באמתלות שונות, ולבסוף סוגר את השער כשהכפרי גווע למות. 

מיהו אותו כפרי ומאיזה טעם הוא רוצה להגיע אל החוק? הסיפור אינו מגלה לנו זאת. אבל אנחנו איננו תמימים ויודעים שאדם בא אל החוק כשנגרם לו עוול. הוא בא אל החוק מתוך רצונו לתבוע צדק, ובעצם – כדי לחשוף שהחוק אינו צודק. באים אל החוק כדי לחשוף את הסדק שבחוק. כי בחוק יש סדר אבל בלב החוק יש גם סדק. 

הסדק הזה מגולם בדמותו של גיבן היושב בתוך אוטומטון לשח-מט, כפי שסיפר וולטר בנימין “מספרים שהיה פעם אוטומט, שנבנה להשיב על כל מהלך של שחקן שח-מט, במהלך הנגדי האחד שהבטיח לו את הזכיה במשחק. בובה בתלבושת טורקית, נרגילה בפיה, ישבה לפני לוח שהונח על שולחן רחב ידיים […] לאמיתו של דבר, ישב בפנים גמד גיבן שהיה רב אמן במשחק השח-מט, והוא אשר הנחה את ידה של הבובה באמצעות חוטים”. 

בספרו החדש “תאים” (הוצאת ברחש ,2021) ערן הדס מספק הצצה אל תודעתם של שני אלה: הגמד אשר בתוך המכונה, והאיש שמחכה על מפתן החוק. יש קו מתוח שמחבר בין ההשתוקקות להתגלות לבין החרדה ממנה. בין האיסור להיכנס לתא לבין הכליאה בו. בין הבדידות של שניהם.

ביסוד המפעל של הדס נמצאת ההיקסמות מתבניות סדורות: חישוביות, גנטיות, לוגיות, מתימטיות, לשוניות, ופואטיות. הוא אובססיבי לגבי שיכפול תבניות, הרצתן קדימה ואחורה, פתרון בעיות באמצעותן, הצלבה ביניהן, ומתיחתן עד קצה גבול האפשר. הדס תר אחרי הראשית שלפני הבראשית, ובדרך לשם יש מעקשים רבים: הכפלה, תרגום, תיווך, אינסוף אפיגונים. כל תא נוצר מתוך תא זהה לו בדיוק, אבל נראה שדווקא החיקויים והשקרים מאפשרים לגלות את האמת. 

כלי רכב שמאפשר תנועה בתוך השדות המגנטיים האלה הוא הסיפור, שמצמיח כנפיים למשורר, כפי שמדגים הקטע “אמת”, שבו המשורר יוצא בטיסה מתל אביב, ומעלה על הכתב סיפור שאך זה שמע מזלי גורביץ. וזה הסיפור: סטודנט בסמינר שמנחה דרידה נושא הרצאה על קאנט ועל החובה לומר אמת. דרידה משבח את ההרצאה אבל יש לו הסתייגות. הוא מדגים אותה דרך סיפור על עדות שקר שנשא בבית המשפט. כאן נקטע הסיפור, והדובר מתעורר במטוס לקול צעקות הילדים במושב הסמוך. הוא באמריקה. הסיפור הוא צינור שמעביר ממקום למקום. אפילו מלה אחת –“תאים”– יש בכוחה לעבור בין תל אביב לירושלים, בין אל”ף לבין ת”ו. היא מובילה אותנו אל מלת הקוד, מלת הקסם, שדן פגיס חושף בשירו “אלפביתין”:

 בספר קודם שלו, “קוד” (2014), הדס הצליב בין שתי מערכות תרבותיות רחוקות כשאיתר רצפי הייקו יפני בתוך חומשי התורה שלנו.

בספר הנוכחי “תאים” הוא עוקב בחדווה אחר האבולוציה של שמות שחקני הכדורגל: אחרי בטיסטה בא בטיסטוטה, אחרי רונלדו הגיע רונלדיניו, ואולי אחרי אוחנה יבוא אוחנינה. יחד עם החגיגה שיש בה שפע, הכפלה, ועליצות קרניבלית, עולה גם צל המוות. העלייה היא ירידה אם משנים את הכיוון. כי אם לפני בטיסטוטה היה בטיסטה, הרי שלפני בטיסטה היה בטיס, לפניו היה בט, ולפניו בה, ולפניו….

“שם בפינה עומדת המלכודת, ולתוכה אני רץ”, אומר העכבר של קפקא, ומספיק לשמוע את עצתו של החתול, שנייה לפני שהוא טורף אותו “אינך צריך אלא לשנות את הכיוון”. ההנחייה ההדסית מושתתת על ההנחייה הקפקאית. כשהדס כותב “לאחר הבחירה לחץ מוות להמשך,” הוא מהדהד את “אינך צריך אלא לשנות את הכיוון”.

דיוקן האמן כאבוקדו קשה פותח אשנב למציאות חיים יומיומית, בה ההשראה האמנותית באה מתוך חיכוך מתמיד עם אבק המדרכה. מלאכת המשורר היא לבוא מדי יום למחשב, ולרכב על ההזדמנות כשהיא מגיעה. איזו דרך אופטימית ונדיבה להסתכל על אבוקדו לא-מוצלח, שגם בחלוף הימים נותר קשה כאבן! בבית של קרן וערן האבוקדו הכושל זוכה ל”שהות אמן” עם הזדמנות להתפתח, לקבל השראה, ולרקום יחסים עם ירקות אחרים. 

מתוך ההסתכלות רבת השנים בשומר-הסף, הכפרי של קפקא “מגלה את הפרעושים שבצווארון פרוותו ומבקש מהם לעזור לו להזיז את השומר מדעתו”. בשירה של הדס יש הרבה פרעושים ומיקרו-יצורים אחרים – האם מקרה הוא שהוצאת ברחש נקראת על שם יצור זעיר וזמזמני? זה לא מקרה, כי השירה, בתפיסתו של הדס, היא אלגוריתם דחיסה שעוסק במאקרו דרך המיקרו. השירים מורכבים מפרטים קטנים של חיי היומיום בסגר הישראלי, והשיר מצטצמם לנוסחה שמאפשרת ייצור מולקולרי במעבדה. 

אמרתי שהדס תר אחרי הסדר שבחוק, אבל מה שבאמת מרגש אותו הם הסדקים, כיסי האויר, והבאגים שבחוק. הוא אספן של רגעים בהם המציאות נכנעת לפיוט, ובתוך הסדר מתגלה הסדק שחושף אמת עמוקה יותר. כך, למשל, כשהרכבת נתקעת בין שתי תחנות, כשהכריזה משתבשת ושמות התחנות מתנגנים בזה אחר זה, כשהתור בסניף דואר ישראל משתבש בעקבות פתק גנוב, כשהחולשה האנושית נגלית בתוך סדרת המחשבים האדירים בעוצמתם.

כמו קפקא, הדס מונה בדייקנות של פקיד את הסדקים שבחוק. את השקפת עולמו הוא פורש בדבריו של האב לבנו הנבחר: “כשיכולת לבחור אם ליהנות מן השמחה או להפר את החוקים, בחרת באפשרות הקשה יותר. חוקים אסור להפר בעבור שכר או קיצור-דרך. אך לאלו שמאריכים את המסע ומקשים על עצמם, שמורה הזכות ליצור חוקים משל עצמם”.

קיראו גם:

קטעים מהספר “תאים”

אתר הספר “תאים”

צפו באירוע השקת הספר “תאים”:

ערן הדס ב”יקום תרבות”