סיפור יציאת מצרים כשירת היקו: קוד התורה על פי ערן הדס

מאת אלי אשד

המשורר ערן הדס המכונה בנו "המוזח" (או "סטוי" או "מוטאנט")  של דוד אבידן הוא המשורר החדשני והטכנולוגי ביותר בשירה העברית כיום. הוא ידוע בשילוב שהוא עושה בין שירה לפרויקטים טכנולוגיים שונים.

בימים אלו יצא לאור ספרו השישי במספר, אולי המוזר ביותר מכולם: "קוד" (הוצאת "פרדס", 2015) הכולל את הטקסט של חמשת חומשי התורה, מ"בראשית" ועד "דברים", מסודרים מחדש ומשוכתבים לאוסף שירי הייקו, שנאספו באמצעות אלגוריתם מחשב שאותו כתב ערן הדס.

לרגל חג הפסח המתקרב הנה ראיון מיוחד שערכתי עם הדס על העיבוד השירי העדכני שאותו נתן לפסוקי התורה ויציאת מצרים:

אלי: עיינתי בספר "קוד" והוא בהחלט יוצא דופן. אחרית הדבר שלך לא נותנת תשובה מלאה לשאלות הלא מעטות שמתעוררות אצלי כקורא ספרות "רגילה". הראשונה היא מה מטרת הסידור מחדש של פסוקי התורה?

ערן: "קוד" הוא ספר שמְתוּכנת להציג את כל שירי ההייקו שחבויים בחמשת חומשי התורה: התוכנה עוברת על התורה, ובכל מקום שהיא מוצאת הייקו, כלומר רצף של חמש עד שבע הברות − חמש הברות של מילים שלמות, היא מוסיפה את הטקסט הזה כשיר לספר.

הספר נבע מתוך פרקטיקה יצירתית שלי, כלומר מעבודה יומיומית. כפי שצייר בן-זמננו קם בבוקר, הולך לסטודיו, מתבונן בדימויים ומצייר אותם מתוך קווי המתאר שלהם − כך גם אני פועל כמשורר. אני קורא טקסטים קיימים ומנסה ליצור מהם, דרך שימוש בתִכנות, טקסט שייתן לי השראה, שידבר אלי יצירתית, שאולי במובנים מסוימים הופך לטקסט שלי.

למן הניסיון הראשון שערכתי על מספר פרקים בספר בראשית, הבנתי שהפרויקט הזה הוא אני, ותוך ימים ספורים של תכנות הבנתי גם שהספר הזה חייב לראות אור בפורמט מודפס. בימינו שומעים הרבה משוררים אומרים על ספרים שהם כתבו: "זה אולי לא ספר מעולה בתור יצירה, אבל הוא מאה אחוז אני". אני הבנתי מהר מאוד שזה אולי לא ספר "שלי" במאת האחוזים, אבל מדובר בתורה − בטקסט המופתי ביותר שיש לעם היהודי ומעבר לו, וכל שנדרש הוא לבצע התאמה לצורה פיוטית.

משהו ברעיון של הספר עורר לשמחתי השראה במספר לא מבוטל של אנשים. אני שמח לא רק מהדרך, אלא דווקא מהתוצר − ההייקואים עצמם − יש בהם דבר-מה שמאיר אותי מבפנים.

אלי: למה דווקא הטקסט הקדום הזה, שאינו בדיוק הנגיש ביותר עלי אדמות מהספרות העברית, אפילו לגבי האנשים שהזכרת אותם?

ערן: ראשית, מדובר במעין התגוששות בין שלוש שפות: העברית התנ"כית העתיקה שהיא מקור הטקסט, עברית ישראלית, שמשמשת את הפרק "ערכי אמת" ועל-פיה ספרתי הברות, ולא פחות חשובה היא שפת התִכנוּת "סקלה", שבה השתמשתי כדי לבנות את הספר. זהו מאבק בין עבר, הווה ועתיד בהתאמה. אפשר אולי לומר שהתוכן בעברית הקדומה מונגש דרך הצורה שיוצרת שפת התכנות העתידנית, כדי להתאים להגייה ולהוויה של השפה העכשווית.

שנית, יצירתי הספרותית עוסקת מזה שנים ביהדות, ואני תמיד מחפש דרך לגעת בשורשים היהודיים ובעיקר בתורה. בספרי השלישי (והראשון המתוכנת) "אנשים שאתה עשוי להכיר", ניסיתי במשך חודשים להפעיל את האלגוריתמים כדי לחלץ מן התורה שירים, וזה פשוט לא צלח. יש לכידות בטקסט המקראי, שלא מאפשרת לפרק אותו לגורמים ולחבר מילה מפה והברה משם לכדי יצירה חדשה. בספר ההוא הסתפקתי בשירה שהמחשב "חולל" מתוך פרקי אבות:

עשרה ניסים

עשרה ניסים נעשו לאבותינו

במצרים, ולא נמצא פסול

בעומר ובשתי הלחם ובלחם

הפנים, ולא ניצחה הרוח

עשרה ניסים נעשו בבית

המטבחים, ולא נראה זבוב

בבית המטבחים, ולא כיבו

הגשמים את מי המבול.

מעבר לכך השתתפתי בפרויקט ספרותי בניו-יורק שהתבסס על "מחברות איתיאל" מאת יהודה אלחריזי, ו"פגשתי" באלחריזי בהזדמנות נוספת: הוא תרגם את "מורה נבוכים" מאת הרמב"ם, ספר שבהשראתו יצרתי יחד עם מרחב ישורון מחולל שירי זן בשם "צורת אדם", שניתן לשחק בו במגרש המשחקים שבאתר שלי.

אלי: מה היה המסר שרצית (אם בכלל) להעביר לקוראים באמצעות פסוקי ההייקו שלך?

ערן: ברמת התוכן רציתי לעורר בקוראים מחשבה על התורה. אני חושב שהתורה מוטמעת בתוכנו, ומשפיעה על החיים שלנו בתור יהודים (בארץ או בעולם), ישראלים (יהודים או אחרים), דוברי עברית ותושבי הארץ שפעם הייתה כנען. רבים מתעלמים מכך, ומשייכים את התורה ליהודים דתיים, ואני סבור שזו טעות. יש הטוענים שמטרתי הייתה להראות שהתורה כתובה בקצב של ציווי או של הטפה. אחרים חושבים שרציתי לקרב לבבות, ולהביא את היהדות לאלו שמתרחקים ממנה. אני משאיר את הפרשנות לקוראים, אבל במובן השורשי יותר רציתי להדגיש את העובדה שהתורה, הקוד ההתנהגותי והמוסרי של עם ישראל, חיה בתוכי ומפעילה אותי. לטוב ולרע, אני מתפקד כרובוט של התורה.

ברמת הצורה רציתי להעניק לקוראים חווית קריאה חדשה. אף-על-פי שרוב ספריי נגזרים מתוך רעיון או קונספט, וכל תכליתם היא להגשים את הרעיון הזה, חשתי שהפעם יצרתי לא רק רעיון, אלא גם תשתית רעיונית, דרך חדשה לקרוא ולכתוב. הספרות בת-זמננו, או אולי הפוליטיקה בת-זמננו, דוחפת ליצירות חסרות מורכבות, יצירות של שכבה אחת דקה, של צעקה או הבעת זהות או עמדה אבל בצורה מאד פלקטית. הסחת דעת על חשבון הרחבת דעת. צורה כזו מונעת התפתחות של תרבות מורכבת, וכתוצאה מכך מונעת גם חשיבה ביקורתית ופוטנציאל להתנגדות. אנחנו נמצאים אחרי מערכת בחירות, וכלל לא התקיים דיון על עקרונות של מפלגות, אלא רק חגיגה של סיסמאות ופרזנטורים. "קוד" משלב קונספט, מיומנות טכנית שכרוכה במלאכה (תכנות) וריבוי שכבות.

אלי: מאיפה צץ הרעיון לספר?

ערן: בהשקת ספרי השלישי, "אנשים שאתה עשוי להכיר", בפסטיבל "מטר על מטר" בשנת 2011, התארח מנהל מוזיאון פריזאי, והוא התעניין בשילוב שאני עושה בין שירה לקוד, בין אמנות למדע. כמה שבועות אחר כך החלו לפנות אלי מפריז, ואחר כך מעוד מקומות בעולם, ומשום מקום נולדה לה פתאום "קריירה בינלאומית", שמורכבת משהייה ממושכת בשדות תעופה, קריאה של חמש עד עשרים דקות באירועים מכובדים, ואז חזרה לארץ לביצה הספרותית הלא מפרגנת… כך נשאבתי אל תוך הדיון הבינלאומי בשירה, ומחוץ לדיון הישראלי, וזה כמובן טרגי, כי כוח הקסם שלי הוא השימוש בעברית…

את "קוד" כתבתי במהלך שהות בניו-יורק, מתוך שאיפה "לבוא עם משהו" לפגישה עם קנת' גולדסמית', משורר אמריקאי שכל ספריו מבוססים על תוכן לא מקורי והסבתו להקשר אחר, ומתוך שאיפה "לבוא עם משהו" לפגישה אחרת עם חבורת ריית'ינג סוסייטי ("אוליפו" האמריקאית), שכותבת תוך הכפפת טקסט לאילוצים. אפשר לומר שניו-יורק, העיר היהודית ביותר בעולם, אבל לא הישראלית ביותר, היא זו שכפתה עלי את הרעיון הזה. ישבתי לי בבית הקפה ת'ינק בשדרה השמינית, וגלגלתי בראש את המשפטים "שמע ישראל / אדוניי אלוהינו / אדוניי אחד", "ביד חזקה / ובזרוע נטוייה / ובמורא גדול", והבנתי שזה המקצב, זה ה-Beat. בבית הקפה התנגן האלבום "בלום" של להקת "ביץ' האוס", וכל ההייקואים התנגנו לי בהרמוניה מלאה איתו. הוא הפך לפסקול כתיבת הספר.

אלי: האם אתה מתכנן פרויקטים נוספים שבהם סידור מחדש של טקסטים כאלו?

ערן: האמת היא שאני קצת מותש מכתיבה. הייתי די פעיל בשנים האחרונות, כששני השיאים האחרונים הם הספרים "מקש הרווח" ו-"קוד". אני קצת נח מכתיבה עכשיו, אבל השתתפתי בהצגת תיאטרון בפסטיבל עכו ("גן העדן האבוד" שזכתה בפרס הצגת השנה 2014), כתבתי סיפור קומיקס למאיירת קרן כץ (שזכה בפרס בניו-יורק), והכי מרגש זה שחזרתי ללמד אחרי כמעט עשור. אני מלמד עכשיו במדרשה לאמנות קורס שנקרא "חישוב פיוטי" (Poetic Computation), במטרה לצמצם פערים בינינו לבין העולם.

רשימה נוספת על ספרו המרשים של הדס,

"קוד התורה ב-17 הברות " מאת חגית בת אליעזר:

ראו גם:

"קוד" באתר של ערן הדס

"קוד" בהוצאת "פרדס"

ביקורת של אלי הירש על "קוד"

עוד על ערן הדס:

האתר של ערן הדס

ערן הדס בפייסבוק

יובל גלעד על הטכנופואטיקה של ערן הדס