ד"ר אלי אשד על שני אירועים ספרותיים מרגשים שנכח בהם, האחד בבית הסופר מטעם אגודת הסופרים במפגש עם ארבע סופרות שמספרות כל אחת על ספר שכתבה והשני בסלון של חגית בת-אליעזר במפגש עם יוצרות מתמודדות נפש ויוצרות המטפלות במתמודדי נפש.
המע
ערב ראיונות בבית הסופר
נכחתי השבוע באירוע ספרותי בבית הסופר.
כמה יוצרות דיברו על ספריהן, כולן, כולל הזמרת והמוזיקאית באירוע, כתבו ב"יקום תרבות".
המשוררת יערה בן דוד שרה שירי לאה גולדברג בביצוע מרטיט, והמוזיקאית והמשוררת דורין מרגלית ניגנה בגיטרה בביצוע אדיר ממש.
הייתה שם עדן שפילמן, שאת אחד מהשירים שהקריאה, שהוא התכתבות מעניינת עם שיר של המשורר יחזקאל רחמים, דוגמא להפריה ההדדית בין משוררים, נפרסם בהמשך ב"יקום תרבות".
הייתה ד"ר לימור שריר, רופאה וסופרת, שסיפרה על ספרה החדש חלק שמיני (!) בסדרת הספרים שלה, העוסקת בספרות ותחום הרפואה.
לימור דיברה על הקשר ההדוק בין עולם הרפואה ועולם הספרות, ועל ההשפעות העמוקות שיש עליה, כרופאה וכיוצרת, מיצירות ספרות שונות שקראה, ואותן לימדה בקורס שלה באוניברסיטה. ומצד שני דיברה על ההשפעה העמוקה שיש לעבודתה כרופאה על יצירות הספרות שכתבה, גם אם לא עסקו ברפואה אלא בנושאים אחרים.
הדוברת השנייה באירוע היתה חוקרת הספרות פרופסור נורית גוברין, שפירסמה ספר בשם ילדת מנדט על חוויותיה כילדה בתל אביב של ימי המנדט, המתאר ילדות מאושרת עם הורים אוהבים. היא מתארת כיצד היא ואחותה, חוקרת ספרות גם היא, הפכו לאוהבות ספרים גם הודות להורים חובבי הספרות.
מעניין היה הניגוד בין פרופ' גוברין ובין הדוברת האחרונה, חוקרת האמנות והסופרת ויקי פיטר. היא מתארת בספרה על סף התהום ילדות הפוכה מזאת של נורית גוברין. ויקי חיה במעברה ליד מגדיאל וגדלה במשפחת עולים מפרס. היא מתארת בחלקו הראשון של הספר ילדות קשה, ואת מאבקה הקשה עם משפחתה כדי להיהפך לא לעובדת כפיים אלא לקוראת, אוהבת ספרים, ובסופו של דבר אינטלקטואלית חוקרת אמנות.
האזנתי לשני התיאורים השונים מאוד של ילדויות שונות ומנוגדות, שמהן בכל מקרה יצאו נשים מקבילות באהבת הידע, היצירתיות, והחקרנות שלהן. הניגוד היה מוחלט ובכל זאת התוצאות היו דומות.
להסרטה של האירוע המרשים ראו כאן.
ולאירועים נוספים בבית הסופר ראו כאן.
ובמיוחד האירוע בהשתתפותי ביום שני 9/12/24:
מפגשים ב"סלון" של חגית בת-אליעזר
השבוע השתתפתי באירוע מרשים במיוחד, אפילו אפשר לאמר מפעים, בסלון הספרותי של חגית בת-אליעזר. האירוע נקרא "נפשות קוראות שירה", והוא פתח את שבוע "עושים הנפשות" של נפשות – מיזם חברתי הפועל להעלאת מודעות לתחום בריאות הנפש, באמצעות אירועי תרבות, אמנות, ושיח. האירוע נערך ביוזמתה של המשוררת איריס שפירא ילון, שנבצר ממנה להגיע לסלון באותו ערב.
באירוע, בהנחייתן המשותפת של המשוררות טליה פרידמן וחגית בת-אליעזר, השתתפו היוצרות עדן שפילמן, לאה פילובסקי, עינת מוגלד, חגית זוהרה מנדרובסקי.
כל אחת מהמשוררות קראה מיצירותיה, את הקטעים המוזיקליים ביצעו גילה חג'ג' ומקס פינק. כמו כן התקיים רב שיח עם הקהל על היוצר מתמודד הנפש.
חיוויתי את דעתי בשיח שזה לא מקרי שחלק לא קטן בכלל מהמשוררים והמשוררות הגדולים של המאות האחרונות כמו סילביה פלאט, אן סקסטון, דליה רביקוביץ', יונה וולך, עזרא פאונד, נוח שטרן, ודוד אבידן, היו מוגדרים כיום כ"מתמודדי נפש".
הזכרתי שפגשתי כמה משוררים שנראו אנשים רגילים בתכלית, למשל נתן זך, והיה קשה להאמין שהאנשים האלו יצרו שירה גדולה. הם נראו, התנהגו, ודיברו כמו כל אדם אפור שאתה פוגש ברחוב. משל המשורר ויצירתו הם דברים נפרדים לחלוטין.
לעומת זאת, כשפגשתי יוצרות כמו רביקוביץ' או וולך, אי אפשר היה לטעות שהיוצרת ויצירתה חד הן.
דיברתי על הרעיון הקדמון של האורקל, הנביאה שדרכה מעביר האל את מסריו, אם כי היא נהרסת כתוצאה מכך.
לגבי זך אי אפשר היה להעלות על הדעת דבר כזה, לגבי רביקוביץ' בהחלט כן.
העליתי את השאלה האם זה נכון לגבי היוצרים מתמודדי הנפש בהווה? וכנראה שהתשובה היא כי לפחות בחלק מהמקרים בהחלט כן.
כל הכבוד לד״ר אלי המוכשר
וגם לשותפו אמנון סטופ
יקום תרבות הנו אתר חשוב ביותר לתרבות ולספרות שמשפיע על קהל נרחב זה שנים רבות
הוא כולו מוקדש לתרבות ללא סטיות פופוליסטיות וללא מניעים חומרניים
נדיר בימינו