תמי כץ לוריא סוקרת מופע מחול של היוצרת הצ'כית סילבה ספקובה ולהקת המחול "פרסקו". פיתוח לדואט שנוצר בפראג שיש לו משמעויות חברתיות פוליטיות. זוהי יצירה מלאת ניואנסים ואירוניה המשרטטת את הסיבה העיקרית בגללה דברים כל כך רבים משתבשים בחיי היום יום שלנו כאנשים, וביתר שאת כחלקים מחברה אנושית.
המערכת
את ההתרשמות הזאת מהמופע המקסים של "פרסקו" התחלתי לכתוב כמה ימים לאחר ההופעה, ויומיים אחרי זה מצאתי את עצמי, כמו כולנו, יורדת ועולה למקלט וממנו, מטורטרת בין אזעקות, מותשת מחוסר שינה וייאוש מהמצב אליו נקלענו. עכשיו, כחודש אחרי, עדיין באותו מצב חסר מוצא, תקוע, חסר אונים, כבובה על חוטים שמונעים על ידי כוחות מרושעים תאבי הון ושלטון, החלטתי שאסיים את הרשימה הזאת, ואתחמק לרגע לתוך עולם דימיוני יפיפה, ולזכרון המתוק של המופע הזה – יצירת המחול של סילבה ספקובה, כוריאוגרפית אורחת צ'כית בלהקת המחול "פרסקו", בניהולו האמנותי של יורם כרמי.
כשעולים האורות נפערת מולנו במה יפיפיה. על הבמה הרקדנים בחליפות אחידות, מחויטות אך קלילות, בצבע אפור בז' מפוספס, ונעלי ספורט לבנות. הם מייצגים את החברה כפועלת בתוך מוסכמות וכללים חברתיים. הם נעים בנמרצות המביעה עיסוק יומיומי כלשהוא. ממהרים, עוברים מפה לשם, קמים, יושבים, מתהלכים, תוך כדי אינטראקציה חברתית מתואמת, שנעשית אלימה מרגע לרגע. שש מראות מוארכות תלויות בזווית מלמעלה, ומשקפות חלק מהבמה בצורה מעוותת, מה שיוצר אפקט חזותי מעניין ומדהים. המראות אינן בקו ישר זו לזו והרקדנים משתקפים בזווית אלכסונית מלמעלה, מה שיוצר, עם התאורה, השתברויות מדהימות של צבעים, צורות, ודימויים חזותיים יפיפיים. פס של ערימת נצנצי מתכת מוזהבים מונח הבמה מתחת למראות. כל היופי הזה עוסק בחלאות.
צפו בקטע מהמופע:
כשנכנסנו לאולם קיבלנו שני עמודים מלאים בהגדרה ודוגמאות של מה ומי זה "חלאה", Asshole, ומה ההבדל בין אדם שמכונה "חלאה" לסוגי הפרעות חברתיות אחרות, חמורות פחות כמו Jerk, וכפי שכתבה היוצרת במוטו של המופע, וכהסבר לשמו: "הגעתי למסקנה שיש כמה סיבות עיקריות לכך שדברים משתבשים: לפעמים זה פשוט חוסר מזל, בפעמים אחרות, זה תוצאה של החלטה שגויה. אבל הסיבה האמיתית שבגללה כמעט תמיד דברים משתבשים היא שמישהו התנהג כמו חלאה".
בשלב מסויים הטקסט הוא גם הסאונד של המופע, ואנחנו שומעים באנגלית את מה שכתוב בדפים אשר חולקו לנו. המחול עצמו מביע אלימות חברתית: מכות; מאבקים; ומבוצע בניגוד מוחלט למסר – בוירטואוזיות, בקלילות, כמעט ריחוף, ובמיומנות ותיאום מהפנטים של רקדנים נפלאים, קלים כנוצה.
הניגודים הללו בין המסר, שנראה לפעמים כעיסוק אובססיבי עד כדי אבסורד באנשים המעצבנים וההרסניים בחברה, לבין האמצעים האמנותיים בהם המסר הזה מועבר: תנועה מהפנטת; תמונות יפיפיות בצבעי פסטל רכים; אורות רכים ומשתברים; המון זהב ברקע. הניגוד הזה מהמם. לקראת הסוף, התמונה שבה הרקדנים מרימים את נצנצי הזהב ומפזרים אותם באויר, מדהימה. ואז הרקדנים חוזרים ומתפלשים ברצפת הבמה הזהובה כשמסביבם הריחוף הזהבי הזה, האורות שמשתברים עליו מן המראות, והשתקפויות תנועת הרקדנים הפוכות ומעוותות דרך המראה. זו תמונה חזותית מרהיבה שאין כמותה.
מספר פעמים במשך המופע מצאתי את עצמי מביטה יותר בהשתקפות המחול דרך המראות מאשר במחול שעל הבמה. אולי זה סמלי למשיכה שלנו לפרש את המציאות על פי ההשתברויות שלה. אולי זו הביקורת האפלטונית על האמנות. אפלטון התייחס לאמנות בחשדנות רבה, בעיקר בספרו "המדינה", כחיקוי (מימזיס) מדרגה שנייה, המרחיק את האדם מן האמת. הוא טען שהאמנות מחקה את עולם החושים (שהוא בעצמו חיקוי של עולם האידאות), ובכך מייצרת מצג שווא.
בשלב מסוים הטקסט מדבר על חלאות פוליטיות באופן גלוי ובוטה, ורומז למציאות העכשווית המוכרת לכולנו, מה שיוצר הזדהות אדירה בקהל. כמה אירוני ורלוונטי להיזכר בזה עכשיו.
למרות תחושת הקונפליקט, המריבה, וחילוקי הדעות והאלימות בחברה, שהיצירה מציגה לנו, יש גם מעט קטעים של הרמוניה, לפחות בשני דואטים שלא מבטאים אלימות.
הרקדנים מצויינים וקלילים, ורוקדים בתיאום ושליטה מוחלטים בקטעים קבוצתיים, דואטים, וסולו. מעניין שהיצירה נוצרה במקור כדואט, ועברה התאמה ללהקת פרסקו, והעקבות של ההתאמה ניכרות ביצירה, שרוב האינטראקציות בה הם זוגיות.
לקראת ערב, בין האזעקות, אני יורדת לים לראות את השמש מנמיכה ומציפה פס מרהיב של זהב מנצנץ על המים הכחולים. ואני חושבת כמה זה סמלי וכמה זה דומה ליצירה "למה הדברים משתבשים", ואיך אפשר להתנתק לכמה רגעים לתוך יופי כדי לשכוח את רוע העולם.
והנה שיר שלי על הימים האלה, שגם הוא מתחבר אל המופע (פורסם במוסף הספרות של "הארץ" ביום שישי 18.4.26):
מִלְחָמָה, יָם, שְׁקִיעָה / תמי כץ לוריא
לָקוּם
לִקְפֹּץ
לִנְעֹל אֶת נַעֲלֵי הַבְּרִיחָה
לָרוּץ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ לְמַטָּה בַּמַּדְרֵגוֹת
מִחוּץ לַבִּנְיָן
מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ
בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה
בְּאַרְבַּע בַּבֹּקֶר
בְּשֶׁבַע
וְשׁוּב
בִּשְׁתַּיִם עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם
בְּאַחַת
בְּשָׁלוֹשׁ וָרֶבַע
לְדַלֵּג
לָרוּץ עִם הַמִּזְרָן לַמִּקְלָט
לָרֶדֶת
לַעֲלוֹת
לָרֶדֶת
לַעֲלוֹת
לִבְדֹּק זִירוֹת
דְּרוּכִים
מֻתָּשִׁים
מְחַכִּים לְג׳וֹיְנְט
לְמוּזִיקָה בְּאָזְנִיּוֹת
לְשֶׁבַע שְׁעוֹת שֵׁנָה
מַמְשִׁיכִים
מַמְשִׁיכִים
בַּחוּץ מֵרְץ מִשְׁתּוֹלֶלֶת הַפְּרִיחָה
בַּמִּקְלָט סוֹגְרִים דֶּלֶת בִּטְרִיקָה
וְשׁוּב
וְשׁוּב
בִּשְׁקִיקָה לִינֹק הֲפוּגָה
בִּשְׁעַת הַזָּהָב
הַשֶּׁמֶשׁ
עֵין בְּדֹלַח מְסַמֶּמֶת
שֵׂעָר פָּרוּשׁ כָּחֹל עָמֹק
תַּנִּין שָׁחֹר מַפְלִיג לְתוֹךְ הַמַּיִם
ראו גם
עוד קטעים מהמופע:
וגם בקטע הזה:
https://www.facebook.com/watch/?v=1498261977942209
קראו את המלצתה של חגית בת-אליעזר על המופע Why Things Go Wrong
