ד"ר משה גרנות סוקר מחזה לא כל כך ידוע של מאכס ברוד על פי הרומן המפורסם של ידידו של ברוד קפקא, שאותו ברוד הביא לדפוס.
המערכת
על "הטירה" מאת פרנץ קפקא, מומחז על ידי מאכס ברוד, בתרגום א. ד.שפיר, שוקן 1955, 93 עמ'.
כידוע, קפקא ציווה שאחרי מותו תושמד יצירתו הספרותית, ואילו חברו הטוב מאכס ברוד לא קיים את צוואתו זאת, ערך את כתביו ופרסם אותם.
"הטירה", כמו עוד יצירות של קפקא, לא הגיעו לידי סוף בשל מותו ללא עת ממחלת השחפת. מאכס ברוד המחיז את הרומן הלא גמור, ומאחר שבשיחה עם קפקא נודע לו מה הוא הועיד לסוף היצירה, הרי שבמחזה הזה יש איזו שלימות שחסרה ברומן המקורי. הגיבור ק. (האות הראשונה משם משפחתו של הסופר), איש כבן ארבעים (הגיל שבו נפטר קפקא – 1924-1883), מגיע לכפר הנשלט על ידי פקידים המכונסים בטירה שעל גבעה גבוהה, שאליה אין דרך להגיע. כל ניסיון להתקרב למקום העלום הזה נדון לכישלון.
מסתבר שאנשי הכפר אינם מוכנים לקבלו ביניהם, כי הוא נוכרי, וככזה יסומן לאורך כל היצירה. הוא נקרה ל"פונדק הגשר" כשהוא עייף ורעב, אך שם הוא מקבל תווית של "נוכרי", הדבוקה אליו לאורך כל היצירה, והוא פשוט נזרק החוצה. לאחר תחנונים מרשים לו לישון על מזרן בפינה.
שווארצר, בנו של אחד מעוזריו של סוכן הטירה, טוען שהתקנון דורש לזרוק אותו מהפונדק. להגנתו, אומר ק. שהוא מודד קרקעות, וכי הוזמן על ידי הטירה. שווארצר מטלפן לטירה, ומסתבר שהוא באמת הוזמן. אבל לטירה אין שום סיכוי להגיע, הגם שמרגע זה מכבדים אותו למרות שהוא נוכרי, ועוזרים מהטירה עושים כמיטב יכולתם להתנכל לו. הבירוקרטיה של הטירה מורכבת ומסובכת, ופקודה שיורדת משם עלולה להתעכב בצינורת המשרדיים לאורך חודשים רבים. לבסוף מגיעה התשובה לגבי ק. – אין צורך במודד קרקעות.
ראש מועצת הכפר מציע לק., כתחליף, להסכים למשרת שמש בבית הספר, אצל המורה היהיר ששונא את ק. שליח מהטירה בשם בארנאבאס מביא מכתבים מהטירה בעניינו של ק.. מסתבר שיש פגם במשפחתו של בארנאבאס – אחותו, אולגה, סירבה להיענות לאחד מהפקידים של הטירה, מאלה שפוקדים את "פונדק האדונים", דבר שאין להעלות על הדעת.
פרידה, המזנונאית של "פונדק האדונים", מתאהבת בק., ונאלצת להתפטר ממשרתה כדי להינשא לו. ק. אוהב אותה, אבל משעבד אותה כשפחה. היא ממלאה את תפקידו כשמש בבית הספר. פרידה מקנאה באולגה, אחותו של בארנאבאס, שנועדה להיות פרוצה למשרתי הטירה, הנוהגים להתפרק ב"פונדק האדונים".
ק. מצליח לקבוע פגישה עם מזכיר מהטירה, אך הוא מחמיץ את הפגישה בכך שנכנס בטעות אצל פקיד בשם בירגל, שמפטפט בלי סוף, ומרדים אותו. בשנתו הוא חולם על שער החוק, ושם עומד השוער בארנאבאס, ולא מרשה לו להיכנס. רבים מבקשים להיכנס בשער החוק, אך השער נועד רק לק. הגם שמעולם לא הורשה להיכנס (סיטואציה זאת מצויה בסיפור הקצר "לפני החוק").
למרות ההתנכרות אליו בחייו, אחרי מותו, בהלוויה, הכול בוכים, ובאראנאבאס מביא בשורה טובה – ק. התמנה באופן רשמי שמש לטירה, וקיבל זכות ישיבה בכפר.
ק. הוא הדמות האנושית היחידה בסיפור, היחיד שיש לו מטרה, ואיננו מתייאש מהכישלונות. לכן הוא "נוכרי", כי בכפר הנשלט על ידי הטירה שכחו להיות אנושיים. הפקידים הם בלתי נראים, ואינם זמינים למי שזקוק להם, אבל ההילה המסתורית, שאופפת אותם, אינה מונעת מהם את התאוות האנושיות הפסולות ביותר. למותר לציין שלכל אחד מהם יש פילגש שפוטה, כשהמזכירות שלהם מעניקות שירותי זנות.
"הטירה" מכניסה את הקורא/צופה במחזה לאווירה של ניכור, חרדה קיומית, חוסר אונים מול המערכת הבירוקרטית. וכן, ראוי לציין כי בגרמנית המילה "טירה" – "דאס שלוס" – משמעה גם מנעול, כלומר עולם סגור הרמטית שאין לבעל מעוף שום סיכוי לחדור אליו.
מבקרים וחוקרים מנסים למצוא רמזים בקורות חייו של פרנץ קפקא למוזרויות שביצירותיו האבסורדיות: אב עריץ שמשפיל את בנו, למרות כישרונותיו והשכלתו (דוקטור למשפטים), הדומה לאותו עריץ מהטירה הבלתי מושגת; שלוש מערכות עם נשים (פליציה באואר, מילנה יסנסקה, דורי דיאמנט) שלא הובילו לנישואין; עבודתו בחברות ביטוח שיש בהן מחלקות רבות ומועסקים רבים. וכמובן, יש חוקרים השוללים הצצה לביוגרפיה כדי לבאר את מכמני היצירה.
ראש וראשון לכתיבה האבסורדית הוא ניקולאי גוגול, ובעיקר סיפורו "האדרת", שדוסטוייבסקי טען שכל הספרות הרוסית יצאה מקפלי האדרת שלו, ונראה לי כי גם הספרות המערבית (בקט, יונסקו, ברונו שולץ, ועגנון בעיקר ב"ספר המעשים"), אלא שסיפור "האדרת", המתאר כמו קפקא את אי העבירות של האזרח במבוך הבירוקרטיה, מתואר בצורה ריאליסטית למדי את הטרגדיה של אקאקי אקאקייביץ', ששודדים ממנו את האדרת החדשה שהייתה עבורו משאת חיים. הסיפור מסתיים בתמונות סוריאליסטיות של אקאקי המופיע אחרי מותו כרוח נוקמת כלפי כל מי שהתנכר לו אחרי האסון שפקד אותו.
קפקא הוא גאון ספרותי, שיצירתו כבשה מקום מרכזי בעולם התרבות, אך אני תלמידו של אהרן מגד שמעדיף את הריאליזם על פני האבסורד, ועל כן, מועדף עליי סופר האבסורד גוגול, שבבסיס יצירתו נמצאת הריאליה.
