ויקי פיטר בספר חדש על רקע עולם האמנות מתארת ניסיון לגלות את זהותו האמיתית של אמן שנחוש בדעתו שזהותו לא תתגלה, על רקע השנאות והתככים של עולם קטן אך רעיל זה.
המערכת
חוקרת האמנות ויקי פיטר כתבה ספר בשם על סף תהום (הוצאת סטימצקי ,2024).
הספר, שהוא הראשון שלה, מורכב למעשה משני חלקים שלדעתי לא ממש מתחברים.
החלק הראשון הוא סיפור חייה של הגיבורה, ממשפחת עולים מפרס, במעברה במגדיאל של אז (הוד השרון כיום). זהו סיפור חיים של נערה צעירה במעברה, חייה הקשים של נערה עקשנית, שמסרבת לקבל את הציפיות של בני משפחתה שתתחתן ותוליד ילדים. היא מסרבת להיות המנקה והמבשלת של הבעל והילדים, ובמקום זה מתעקשת ללכת בדרכה שלה, וליצור לעצמה קריירה אקדמאית כחוקרת אמנות ומרצה.
דווקא כיום, כאשר בישראל וגם בארה"ב יש ניסיונות של קבוצות שונות – כמו החרדים והימין הקיצוני האוונגליסטי בארה"ב – להגביל נשים בכל מקום, באוטובוסים, ברחובות, באקדמיה, למנוע מהן לשיר ולעסוק ביצירה, יש בחלק הזה עניין רב ביותר.
החלק השני של הספר הוא על חיפוש אחרי צייר מסתורי המכנה את עצמו "שניאור".
כאמור, ולמרבית הצער, שני החלקים לא באמת קשורים. לחייה הלא סימפטיים של הגיבורה במעברה במגדיאל אין שום קשר לפרשיה המסתורית שאותה היא חוקרת בחלק השני של הספר.
אולי היה עדיף לפרסם את הספר לא כרומן אחד אלא כספר עם שתי נובלות נפרדות. הייתי בוחר גם כותרת אחרת, ונותן תקציר אחר לעלילת הספר, שלא באמת ברורה מהתקציר הקיים.
כפי שזה החלק השני עניין יותר את הקורא הזה לפחות. הוא מבוסס על מחקרים של המחברת בתחום התמחותה, על חייהם ויצירתם של אמנים שונים לאורך הדורות, והדרך שבה אפשר לזהות את טביעת היד המיוחדת תמיד שלהם, ודרכה את אישיותם המיוחדת בציור.
החלק הזה בספר עוסק למעשה בניסיון להבין מיהו ומהו אמן, ואיך אפשר לאתר את הזהות האמיתית שלו, האם בכלל אפשר לזהות אמן שאינו רוצה שזהותו תתגלה?
היום כנראה שלא. אלא אם כן הוא חלק מהמערכת של עולם האמנות, כל אותם אוצרים במוזיאונים, סוחרים ומנהלי גלריות, ואספנים, שלמחברת ככל הנראה יש היכרות אינטימית עימם, והיא מתארת אותם בפרטי הפרטים, על חולשותיהם שונות.
למעשה הספר הזה הוא חלק מסוגה די מצומצמת, שקיימת גם בספרות העברית, שעוסקת בעולם האמנות ובאנשים שבתוכו. במאבקי הכוח והסכסוכים הפנימיים בינם לבין עצמם, בחיפוש אחרי הכרה אמנותית, וגם כוח, פרסום, כבוד, וכסף.
יש גם תת-ז'אנר של הספרות הבלשית שעוסק בדיוק בנושא הזה.
בספרות העברית, כאמור, אין כל כך הרבה דוגמאות לסוגה הזאת. דוגמאות שעולות בזיכרוני הן הספר המסע אל מתתיהו (שוקן, 1982) של חוקר ומבקר האמנות גדעון עפרת, הספר הדרך לוונציה (אפיק, 2023) של אוצרת האמנות רותי דירקטור, ו-איך להיות מוזה (אפיק, 2024) של דנה שוופי, סופרת ואמנית.
ישנם כמובן הרבה יותר ספרים על הסצינה המקבילה של עולם הספרות, אבל זאת רשימה נפרדת לגמרי.
ויקי פיטר מביאה בספר בהצלחה תיאור של הדמויות בעולם הקטן, האינטימי, והרעיל הזה, ובהחלט שווה לקרוא ולתמוה מה בדיוני לחלוטין ומה מבוסס על האנשים שאותם היא מכירה, בהם צפתה בדקדקנות, והיא מביאה את פרטי הפרטים שלהם בהצלחה בסיפור מרתק שגורם לנו להרהורים בשאלה – מיהו אמן אמיתי?
דווקא היום, כאשר צצה הבינה המלאכותית, שמציירת יצירות אמנות כביכול כמו בני אדם אבל בכלל לא, אני חושב שהחלק הזה על אמן ששומר את זהותו בסוד כמוס, הוא מעניין במיוחד.
ראו גם
צפו באירוע השקת הספר:
