על מנת להתמודד עם המציאות הנוכחית, ואולי לחזק, ולו במעט, את התקווה בימים אלו של מלחמה קשה ומתמשכת, ברצוני להציג במאמר זה שתי יצירות ספרותיות שנכתבו במרחבים שונים של זמן ומקום.

יצירה אחת, מבית מדרשו של רבי נחמן מברסלב, מעשה מחיגר. השנייה, סיפור קצר של ריימונד קארבר, חלומות.

אנסה להראות באמצעותן כיצד מתחולל שינוי בעולם הפנימי והחיצוני של הגיבורים, שנפלו אל תוך הייאוש המוחלט וה(כמעט) סופי ובכל זאת, יכלו לו. וכיצד קרה שהם צמחו מתוך אותו מקום, ומציאות יומם הוארה באור חדש.

רינת מצליח. זרעים, טכניקה מעורבת.
רינת מצליח. זרעים, טכניקה מעורבת.

מעשה מחיגר מאת ר' נחמן מברסלב (1772 – 1810)

בסיפור מעשה מחיגר אנו עוקבים אחר תהליך התפתחותו הרוחנית של אדם בעל מום. רבי נחמן אהב לספר סיפורים על דמויות מסוג זה (כמו למשל מעשה משבעה קבצנים), ולהדגים כיצד חסרונם הגופני הנגלה, הוא נקודת הכוח למעלתם הנסתרת. הוא מראה כיצד תעוקה וקושי יכולים לגלגל היפוך של משמעות ותוכן, ולכן לדידו, המקום החשוך, יש בו בהכרח גם אור.

בהקשר זה, של אור העולה מתוך חושך, אמירתו המפורסמת של רבי נחמן מתוך ליקוטי מוהר"ן תנינא ע"ח, היא ש"אין ייאוש בעולם כלל". היא באה לו מתוך התפיסה הקבלית שרואה לפני העולם הזה, המגולם בחומר ובצורת הגוף, את העולם שבא לאחריו, שבו כלל המחיצות מוסרות אל מול פניה של האמת, ותכליתו היא התקרבות אינסופית אל הבורא. בלשונו של רבי נחמן: "אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזר אֵלָיו יִתְבָּרַך."

מעשה מחיגר, מתחיל בכך שהגיבור מחליט שיש בכוחו לפרנס את עצמו באמצעות משא ומתן. בני משפחתו מסייעים בידו לחדול מלהיות תלותי. הם עוזרים לו לשכור עגלה, בעל עגלה, ונאמן שיוכלו ללוות אותו במסעו לעיר הגדולה, לייפציג, שם יוכל לנהל מקח וממכר. כבר בשלב הזה של הסיפור, החיגר מבין שהעובדה שאינו יכול ללכת, אין משמעה שאין הוא יכול לדבר, ומי יודע, אולי יצליח לממש את עצמו ולהיות סוחר ממולח.

כבר בתחילת המסע, יוצא שהוא עושה טעויות פטאליות שאין להן כל קשר לעובדת היותו חיגר. הוא לא נענה לבקשתם, ההגיונית, של הנאמן ובעל העגלה להישאר ללון באכסניה בלילה. מסיבה לא ברורה הוא מתעקש להמשיך במסע, על אף שהוזהר מראש. וכך, הם נכנסים אל תוך היער ומותקפים בידי גזלנים. המלווים שלו נסים על נפשם, והוא נשאר ללא כלום, נטוש ובודד על עגלה מיותמת בלב יער. הגזלנים מנסים להבין – מדוע לא ברח? והוא מסביר להם שהוא חיגר, אך עובדה זו לא גורמת להם לחמול עליו. הם לוקחים את התיבה ואת הסוסים שהיו ברשותו. כעת, לא רק שאינו מסוגל ללכת, גם אינו מסוגל לעמוד. הוא בקושי מחייה את נפשו ממעט לחם יבש, עד שגם זה נגמר. על סף ייאושו הגמור, כאשר הוא קרוב מתמיד אל המוות, הוא מחליט לעשות מעשה. על כך יש לתת את הדעת. זהו רגע קריטי בסיפור. ההחלטה לפעול על המציאות ויהי מה. מבלי לקבל הבטחה מראש שמשהו ישתנה, ומבלי לדעת האם הפעולה תצליח. עצם ההחלטה לעשות, במצב העניינים הזה, יש לה משמעות גדולה, ומבחינתו של רבי נחמן, יש בה גם גילוי מידה של אמונה חבויה.

החיגר מחליט לאסוף את כוחותיו האחרונים, אלו שחשב שכבר לא קיימים בו בעצם, ולהשליך עצמו מהעגלה אל פני הקרקע. מה יש בקרקע? האם ימצא משהו לאכול כדי לא לגווע ברעב? הוא רואה כי המוצא היחיד שלו הוא ללקט עשבים, וזה מה שהוא עושה. הוא בחר בפעולה של הישרדות, אבל שוב, אדגיש שמבחינתו של רבי נחמן, זוהי גם פעולה אמונית. אפעל כנגד כל הסיכויים, ואאמין שמשהו יקרה. יש לציין גם שהעשבים במשנתו של רבי נחמן מתקשרים לעולמות עליונים בצורה סמלית עמוקה. הוא בעצם משתמש בדימוי ספרותי ופיגורטיבי למימרה שניתן למצוא במדרש בראשית רבה י' ו', ומופיעה גם בזוהר, כי "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע, שמכֶּה אותו ואומר לו 'גְּדַל!'". החיגר שאוכל את העשב הופך תוך כדי ביצוע הפעולה הזו, לחלק מהעשב עצמו, ואולי הוא הוא אותו העשב, שלמרות שקיבל מכה אנושה, עליו להמשיך ולגדול.

ההחלטה לעשות מעשה מחוללת אט אט נס של ממש בעולם החיצוני והפנימי של הגיבור. הנס שהתרחש נבע בראש ובראשונה מפעולתו, מקפיצה מתוך עגלה על אף שאין לו רגליים ואין מי שיסייע בידו, למעט בורא עולם. וכך, בלא מודע, ביצע מהלך עצום של התקרבות לחיקו. הרי כי כן, בשעה שהיה הגיבור על סף הייאוש המוחלט, מוצאים אנו שנאלץ להשליך את עצמו אל תוך אמונתו וכך התרחש נס הצלתו.

איננו יודעים כמה זמן חולף עד שנעשה הנס. כלומר, עד שהוא נתקל בעשב אחד, שטעמו שונה מכל העשבים שטעם. אנו יכולים להניח שזמן המבחן האמוני שעבר על הקרקע לא היה קצר, שכן הוא צבר מספיק ניסיון שמאפשר להבחין בדקויות הטעם של עשבים שונים. עד שנתקל בעשב בעל טעם מיוחד ויוצא דופן. בשורשו של עשב זה, היתה נתונה אבן (דומיט) בעלת ארבעה צדדים.

היא הובילה אותו למקום שבו נפגשים השמש והירח. במקום שבו יכולים שני אלו להיפגש כשווים הכל יכול לקרות. ואכן, רגליו נרפאות והוא זוכה לרפואה שלמה. הסיפור ממשיך להתגלגל באופן נפתל, מורכב, מרומז, בנוי על תלי תלים של חידתיות, שאין לרדת לחקירתם עד תום. לא אעמוד על כל אלו כעת. בסופו של דבר, אנו מבינים ממנו שהתיקון הפרטי שזכה לו החיגר, שהיה בתחתיות השאול, הוא חלק ממסע חיים שבו הכל ידוע והרשות נתונה, בדרך אל תיקונו הכללי של העולם. 

חלומות מאת ריימונד קארבר (1938 – 1988)

כעת אעבור לסיפור שונה, שנכתב במאה העשרים, בידיו של אחד מגדולי הסופרים האמריקאיים בעת המודרנית, ואבחן גם כאן את נקודת המפנה שלו.

סיפורו של ריימונד קארבר, חלומות, מופיע בקובץ, "עוד סיפורים". זהו סיפור שמתחיל בצורה ביזארית למדי, האופיינית לדרך הקארברית שאין לטעות בה. אישה חולמת חלומות ומספרת אותם עם בוקר לבעלה. הוא אובד עצות אל מול חלומותיה, והמקסימום שהוא יכול להציע לה הוא להעלות אותם על הכתב במחברת.

האישה, דוטי, חיה ברצף נרטיבי סגור של חלומות, ואילו הבעל, שהוא הנמען של החלומות, לא חולם כלל. החלום היחיד בו הוא נמצא הוא זה של המציאות, אם נגדיר גם אותה ככזאת. הוא משוקע בהוויית הדברים עצמם. אך, מתברר שגם הוא שואף לקבל מן המציאות ולו מעט ממה שנמצא בקו האופק שמעבר לה. לכן, הוא יושב אל שולחן המטבח, בעודו קשוב באופן תמידי לחייה של השכנה שלו. הנה היא מהמהמת, או שרה, או אומרת דבר מה לילדיה.

כאשר הוא ואשתו חוזרים ממשחק ברידג' אצל חברים, בערב השנה החדשה, מתחולל מפנה דרמטי בעלילה. דליקה פורצת בבית של אותה אישה קשת יום, מארי רייס. היא ננטשה על ידי בעלה, וגורלם של הילדים, שהם כל עולמה, התברר כנורא מכל.

מארי רייס מסרבת להיפרד מעליהם. גיבור הסיפור הוא היחיד שמנסה לגשת אליה בניסיון נואל לנחמה. אך היא שואלת אותו בהתרסה "מה אתה רוצה?", וסוטרת על פניו.

בעקבות האירוע הטרגי, גם בעלה לשעבר מופיע לארבעה ימים. אחר כך הוא שוב נעלם ולא ברור אם מארי רייס, שכעת נותרה לגמרי לבדה בעולם, ממש כמו אותו חיגר של רבי נחמן, תצליח לעמוד על רגליה, ולהמשיך הלאה.

בסופו של דבר מארי רייס, בדומה לחיגר, בוחרת לנקוט בפעולה. היא חוזרת לעבודתה אם כי באופן מצומצם, ולכן מתחילה לחזור הביתה בשעה מוקדמת יותר.

המספר ואשתו, לנוכח פני הדברים, רוצים גם הם לנקוט פעולה. גומלת בליבם החלטה להזמין את מארי רייס לארוחה בביתם, ואולי להקל מעט את סבלה. אך יוצא שההזמנה הזו לעולם לא יוצאת מן הכוח אל הפועל.

בסופו של דבר, מארי רייס מחליטה לצאת את כתלי דירתה, לעבוד באת את האדמה. בדומה לגיבור הסיפור של רבי נחמן מברסלב, אנו רואים כאן מהלך של חיבור מחודש לקרקע. ניסיון אמיץ של היאחזות, שמבטא גם את החזרה המנחמת מעט אל אמא אדמה. במובן מסוים, זו חזרה רגעית אל נקודת האפס, למצב של כיול בראשיתי. ברגע שמארי רייס עושה את הפעולה הזו, המציאות נענית לקראתה בחיוב. ומי יודע, אולי גם נשמתם של ילדיה נענית לה ממקום רחוק. היא מספרת לשכן: "הילדים שלי עברו בשכונה בשנה שעברה ומכרו זרעים. ניקיתי במגירות ומצאתי כמה מהחפיסות האלה" (ע' 47).

המספר לא מזכיר את חפיסות הזרעים שהוא מחזיק במגירת המטבח שלו. יש כאן מערכת יחסים משתרגת בין הדמויות, שכן המספר קנה את אותם הזרעים מילדיה. הקשר עד כה היה חד צדדי, ואולי אף מציצני, ולכן אין לה מושג שדבר זה אכן התרחש. הסמליות כאן היא ברורה. הזרעים, כמו העשבים שפגשנו אצל רבי נחמן, אמנם קטנים ורכים, אך אלו הם זרעים של תקווה.

קשה לדמיין את מה שיכול לצמוח מהם בעתיד. אבל, האמונה שיצמחו, ונקיטת הפעולות הנדרשות, צעד אחר צעד, יגרמו להם לגדול ולפרוח. בעיתוי הזה שבו הזרעים נטמנים בקרקע, הגיבור סופסוף מזמין אותה, עוד באותו הערב, לארוחה בביתם.

מכל זאת אנו למדים שהגיבורים של רבי נחמן וגם של ריימונד קארבר מציעים לנו במצבי קיצון של ייאוש תהומי, לנקוט בפעולה כמוצא לחסד ולנחמה. הם מובילים אותנו להבין שאכן יש לטעת את אותו הזרע הקטן, שיעיד על כך שבכל זאת, אנו בוחרים בחיים, בהמשך המסע, באמונה ובתקווה.

קראו גם

צור, שי. "החסד המופלא של ריימונד קארבר (בעקבות" סיפורים אחרונים")." Moznaim/מאזנים 8 (1999): 30-32.

רבי נחמן מברסלב, מעשה מחיגר  בויקיטקסט.

רבי נחמן מברסלב מעשה משבעה בעטלירס (קבצנים) בויקיטקסט

ריימונד קארבר, עוד סיפורים, תל-אביב : הקיבוץ המאוחד; תשס"ב 2001

מאמרים נוספים של אילנית יהודה

קלרה והשמש מאת קאזואו אישיגורו

קריאה עכשווית ב"לחישת הארץ לשמים", קובץ שירים של חוה פנחס-כהן.

2 תגובות

  1. מעמיק מאוד. מדהים למצוא את אותם הרעיונות שהם על זמניים וחוצים תרבויות.

  2. אילנית יקרה, קראתי בשקיקה את המאמר, התחברתי מאוד שכן כמו שאת מכירה אותי ורבים יודעים שאני מחוברת לאדמה. כן האדמה עבורי מסמלת צמיחה אחיזה היא עוזרת להפיח תקווה שמשהו צומח. מתוך אמונה חבויה שלפעמים אנחנו מגלים אותה כמעט כשהייאוש מאיים עלינו
    בחרת בציורי "זרעים של תקווה" ותודה שבחרת בו, הצבעים שם חזקים בעלי אמירה חזקה הכהה מול הבהיר, העלים שצומחים מתוך החשיכה הזרעים באמירה לא לייאוש באמירה של תקווה לחיים, כל אדם חווה בחייו רגעים של חוסר אונים של ייאוש של כאב ובמודע או לא במודע הוא תמיד יחפש את נקודת האור. כל כך התחברתי אילנית יקרה, תודה לך

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

9 + 17 =