השיר השבועי עם אילן ברקוביץ’ – “יערות הכרמל” של אלה נובק

יערות הכרמל / אלה נובק

אני המשוררת אלה נובק

ואני כותבת שיר

על יערות הכרמל

על גבי נייר

של יערות הכרמל

בעט

של יערות הכרמל

בזמן שאני יושבת על שזלונג במרפסת החדר

המשקיפה על יערות הכרמל

ומעשנת, אף שאסור

אני מקווה שהשכן במרפסת הצמודה

לא ילשין בקבלה

אבל קודם,

כשביקשתי שם עט ונייר

הקפדתי להיות חמודה

ולא חשפתי את הסיבה

אמרתי שיש לי אוסף,

וזה לא שקר מוחלט

פעם טיילתי ברחוב ומצאתי עט של מלון ריף אילת

ופעם מצאתי עט ממזכרת בתיה

רציתי להחזיר אבל הגרוש שלי הסביר לי

שזאת בדיוק המהות שלה

פעם היו לי עטים של תרופות

כיום זה מחוץ לחוק

–

אני והחבר שלי

מנצלים את כל הפסיליטיז

היינו בבריכה

אחר כך ביקרנו בחנות המזכרות

ואפילו עשינו פילאטיס

השיפוע בדשא הקל על תנוחות מסוימות

והקשה על אחרות

לא התלוננתי

החיים לימדו אותי לסבול בשקט

–

אחר כך, בארוחת הערב,

הסברתי למלצרית באריכות

מה לא בסדר במנה שלי

מהקינוח דווקא הייתי מרוצה

למלצרית קוראים הילה

קודם ביקשתי ממנה עט ונייר

כשישבה בקבלה

אמרתי לה

הילה, את בכל מקום.

–

אני בחופשה מהעבודה

אני לא בחופשה מהשירה

מהשירה אין חופשה

ולכן התיישבתי על השזלונג לכתוב

כשסביבי שקט מוחלט

חוץ מרחש מטוס הריסוס

אבל זה לא נחשב

אני משקיפה על יערות הכרמל

ומתחת לחלוק

אני לא לובשת כלום.

השיר המז’ורי “יערות הכרמל” מופיע בתוך ספר השירים החדש, השלישי, של המשוררת אלה נובק (ילידת 1973, תל אביב), “אה_ה – סופרפוזיציות” (2023, הוצאת ברחש, עורך הספר ערן הדס, עמ’ 32-30). הוא פורסם לראשונה במוסף לתרבות וספרות של עיתון “הארץ” ב-10.12.2021 בעמוד הראשון כשהוא מנוקד, אך בספר הוא לא מנוקד, כמו כל שירי הספר. כבר עם פרסומו הראשון בדפוס השיר הזה המם אותי ועתה, עם קבלת הספר, ונוכח ריבוי המקרים שבהם פניתי במהלך חגי תשרי למשוררים.ות והתברר לי כי הם.ן בחופשה, החלטתי לקרוא בו קצת יותר לעומק.

מעבר ליכולות הניסוח, לשנינות הנובקית המיוחדת של “לא התלוננתי / החיים לימדו אותי לסבול בשקט”, או – כפי שתיאר זאת יפה המשורר ומבקר השירה אלי הירש ביחס לספרה הקודם, “הדב הגדול” – הניסוח המושחז והמשוכלל במיוחד של המשוררת, יש כאן פתיחה דרמטית מבחינה ארס-פואטית, שהופכת את השיר לאחד המרתקים שפורסמו מההיבט הזה בשנים האחרונות. וכך כותבת לנו נובק בפתיחת השיר: “אני המשוררת אלה נובק / ואני כותבת שיר / על יערות הכרמל”. יש הרבה רגעי שיא יפהפיים בשיר כמו למשל העט ממזכרת בתיה, שזאת בדיוק המהות שלה, או המלצרית הילה, שהמשוררת אומרת לה “הילה, את בכל מקום”, ועוד. נובק היא אמנית של כפל-לשון ואפילו של משחקים תלת-לשוניים. אך לפתיחת השיר יש גם חשיבות נוספת.

ברשימת ביקורת מאת המשוררת ומבקרת השירה שני פוקר במוסף “הארץ ספרים”, על ספר שיריה השני של המשוררת ומבקרת השירה רוני אלדד, “יממה” (הוצאת פרדס, עריכה אריאל זינדר ולי ממן), התייחסה פוקר חזור והתייחס לדמות הדוברת בשיריה של אלדד (אתר “הארץ” ברשת, 26.4.2023). במקביל ציינה את שיריה של המשוררת דליה רביקוביץ’ לבנה עידו, ושם לא השתמשה במילים “דמות הדוברת” בשיריה של רביקוביץ’ לבנה. דעתי אף פעם לא הייתה נוחה מהשימוש האינפלציוני הזה ב”דמות הדובר בשיר”.

הרי את שיריה של אלה נובק לא כתב מחשב וגם לא תוכנת צ’אט GPT או AI, אז מדוע שנניח שיש בשיריה דמות שנבדלת ממנה ושכותבת או “מדברת” או “מדבררת” אותם? גם אם יש משחקי תפקידים – והשיר שלפנינו הוא גם לא מעט משחקי, ואולי אפילו פתייני, או פורק עול, כמו למשל בסיומו (“ומתחת לחלוק אני לא לובשת כלום”) – עדיין אלו יתרחשו במסגרת השלכותיו של המשורר מעצמו על המציאות שאותה הוא מתאר בשיר, או הדמויות שהוא מתדמה להן. במילים אחרות, ייתכן שנובק בידיעה או שלא בידיעה עוזרת לנו לנסח כאן את הקביעה הפשוטה והחותכת שהיא המשוררת אלה נובק שכתבה את השיר. אולי כל הדברים שהתרחשו בשיר כלל לא קרו לה. אולי כל התיאור האוטוביוגרפי כאן הוא בדיה, ועדיין היא זו שכתבה את הדברים ודמיינה אותם ויש לכך משמעות רבה.

ראו גם:

חמישה שירים מאת אלה נובק

שירתה של אלה נובק

דף הפייסבוק של אלה נובק

אלה נובק. דף הפייסבוק.