***
קֻפְסַת הָאִחְסוּן לְסָלָטִים
שֶׁשִּׁמְּשָׁה אוֹתָנוּ שָׁנִים
נִסְדְּקָה
וְאֵינָה יְכוֹלָה עוֹד לְהָכִיל סָלָט
כִּי כָּל הַמִּיץ יִזַּל
בַּמְּקָרֵר
אוֹ עָלַי.
לִפְנֵי שֶׁאֶזְרֹק אוֹתָהּ לַפַּח,
אֶבְדֹּק אִם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כִּבְעָצִיץ.
לֹא
אִי אֶפְשָׁר.
***
אֲנִי רוֹצָה לַהֲרֹג אֶת הַשְּׁכֵנִים שֶׁלִּי.
אֲנִי רוֹצָה לְהִשְׁתַּלֵּט לָהֶם עַל הַנְּשָמָה
כְּמוֹ שֶׁהֵם הִשְׁתַּלְּטוּ עַל חֲצַר הַבִּנְיָן.
אֲנִי רוֹצָה לַהֲרֹס לָהֶם אֶת תּוֹסֶפֶת הַבְּנִיָּה
כְּמוֹ שֶׁהֵם הָרְסוּ לִי אֶת שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם
כְּשֶׁעָשׂוּ מַנְגָּל בְּאֶחָד בְּמַאי.
נִרְאֶה שֶׁלֹּא הֵבִינוּ נָכוֹן
אֶת עֶרְכֵי הַקִּבּוּץ בּוֹ הִתְחַנְּכוּ.
***
כְּשֶׁאָמוּת
אֲנִי רוֹצָה שֶׁגּוּפָתִי תִּנָּשֵׂא בְּרַחֲבֵי הָעִיר
עַל גַּבֵּי מְכוֹנִיתוֹ שֶׁל צִ’יק צַ’ק גּ’וּק
אֲשֶׁר יַסְפִּיד לִי בְּשִׁיר חָדָש
שֶׁיְּחַבֵּר בִּמְיֻחָד בַּעֲבוּרִי.
הוּא יְרַסֵּס בְּאֶפְרִי אֶת כָּל הַמַּקָּקִים
וְכָל הָאֲנָשִׁים יִסְגְּדוּ לִי לְעוֹלָמִים,
כִּי עַד מוֹתִי לֹא נִרְאָה בַּאֲזוֹרֵינוּ חֹמֶר הַדְבָּרָה כֹּה קַטְלָנִי.
***
הַמַּיִם שֶׁזּוֹרְמִים בְּגוּפִי
הֵם כְּמוֹ הַמַּיִם הַמְּלֻכְלָכִים שֶׁל הַסְּפּוֹנְגָ’ה
דָּם וְרֶפֶשׁ –
מְשַׁוִּים לְפָנַי גָּוֶן אָפֹר בֶּטוֹן
שֶׁרַק הַיְּלָדִים שֶׁלִּי יְכוֹלִים לִרְאוֹת.
נֹחַ אוֹמֵר לִי:
אִמָּא, לִפְעָמִים אַתְּ גּוֹרֶמֶת לִי לְהַרְגִּישׁ
כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא קַיָּם.
אֲנִי לֹא עוֹנָה.
***
קַיִץ בְּתֵל אָבִיב
אֲנִי מַזִּיעָה כְּמוֹ חֲזִיר
וּמִשְׁקְפֵי הַפְּלַסְטִיק הָאָפְנָתִיִּים
מַחְלִיקִים בְּמוֹרַד אַפִּי.
אֲנִי מְצִיצָה בָּרְאִי.
גַּרְגִּיר שֻׂמְשֻׂם מֵהַבּוּרֶקָס שֶׁל הַיְּלָדִים
נִדְבַּק לְפָנַי הַבּוֹהֲקִים.
קַיִץ בְּתֵל אָבִיב
בַּמִּטְבָּח שַׁיָּרָה שֶׁל נְמָלִים
שֶׁאוֹגְרוֹת אֹכֶל לִקְרַאת הַחֹרֶף.
לְכוּ מִכָּאן נְמָלִים סְכָלוֹת!
אַתֶּן לֹא מְבִינוֹת שֶׁהַחֹרֶף לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעַ?
.
ניקדה חנה אל-אור
אלה נובק היא תושבת תל-אביב ילידת 1973, אמא של אורי ונח.
