הספר “הרמוניה בטבע” הוא שיר הלל לטבע וחגיגת טבע בשיא יופיה. משתקפת בו אהבת המשוררת לחי, לצומח ולדומם, ותיאוריה מפרטים ומאנישים את יצורי הטבע וברואיו. היא בקיאה בסוגי בעלי החיים עד לרמה של היכרות עם יצורים זעירים. על פי רוב תיאורי הטבע שלה מתחברים עם תחושותיה ורגשותיה ותורמים להבנת עולמה הרוחני. הספר משקף אמונה תמימה ושלמה בבורא עולם ובבריאה והקריאה בו מהנה ומרגשת. אתייחס לשיר “חישוקים של קשת” בעמוד 57.
השיר נכתב בעקבות ריב, קונפליקט, או עימות. לכל אורכו יש מעברים בין כעס לרגיעה במגמה של פיוס והשלמה. המשוררת יוצאת החוצה כדי להתרחק מהריב ולנשום אור, ואז היא רואה קשת המניעה אותה להתחיל תהליך של פיוס – בדיוק כפי שהקב”ה הבטיח לאנושות לא להביא עוד מבול לעולם, ובעזרת הקשת המסמלת את השלום הוא מזכיר לנו את קיום ההבטחה.
בטור “בֵּין חִשּׁוּקֵי קֶשֶׁת” יש למילה חישוק שתי משמעויות: החישוק מחבר וגם מעכב ומפריע. הדו-משמעות הזאת היא דבר והיפוכו – על פי המשמעות העתיקה, החישוק מחבר, אך בימינו הוענקה למילה זו משמעות של הפרעה והפרדה. שוב עולה כאן המוטיב של הדילמה אם לבחור בריב או במלחמה.
ככל שמתקדמים בשיר ניכרת הנטייה של הדמות השירית להתפייסות, למשל, בעזרת המילה הַסּוֹכֶכֶת המעלה אסוציאציה של סוכת שלום. הקשת גם מתוארת בשיר בשבעת אורותיה ולא כמקובל בשבעת צבעיה, כדי להבליט את האור החיובי שיש בהתפייסות ובשאיפה לשלום. זו הקשת הַמְּהַלֶּכֶת קֶסֶם על המשוררת ומחברת כסרט בין השבטים השונים שלכל אחד מהם ייחוד משלו – הבדלים המביאים לעימותים. גם לביטוי שֵׁבֶט עִם שֵׁבֶט יש שתי משמעויות: מִגְזָר או מקל. ושוב אנו חשים בשני הקצוות המנוגדים – השבט המציין קרבה בין אנשים והשבט, המַקֵּל, המאזכר ריב.
לקשת יש סגולה לחבר בין לבבות, כמתפרש מן הביטוי וְלֵב אֶל לֵב. היא גם מחשקת-מחברת את הדמות השירית אל זוכר הברית שהוא האל, המזכיר לנו את ברית השלום בעת שהוא מוציא את הקשת וסוכך בעזרתה על העולם שברא.
המילים והרעיונות המביעים כעס בשיר הם: לנשוף רוגז; קשת המזכירה את השמדת העולם בשל זעמו של האל על בני האדם עקב מעשיהם הרעים; ושבט – במשמעות מַקֵּל שהוא כלי להבעת כעס.
לעומתם המילים והרעיונות המביעים השלמה ופיוס בשיר רבים יותר ומבהירים את כוונת הדוברת: לנשום אור; למצוא שלוות שולם; קשת בשבעה נגוהות (ולא צבעים); ומהלכת עלי קסם; סוככת; כמו סרט מחברת שבט עם שבט, לב אל לב, ואותי מחשקת אל זוכר הברית – חישוק במשמעות חיובית – פיוס, קרבה להשם, רודף השלום.
בשיר בולטת האליטרציה המרובה של ש’ ו-ס’. האליטרציה של ה-ש’ בחמש השורות הראשונות מזכירה את תפקידה להשליט שקט. בהמשך יש הבלטה הן של ה-ש’ והן של ה-ס’ שביחד פועלות להרגעת הדמות השירית: שששש… סססס….
השיר מופיע כאן בהבלטת העיצורים האלה:
אשר לחריזה בשיר, לכל אורכו יש שימוש במילים מלעיליות המתחרזות זו עם זו בסיום טורי השיר ובתוך הטורים. ההטעמה המלעילית הרווחת אופיינית לחריזה הנשית. סיום שורה בחריזה נשית נחשב לסיום חלש ורך, ואילו סיום בחריזה גברית משווה לשורות השיר נעימה של תוקף וכוח. יתרה מזו, בשלושת הטורים וּמְהַלֶּכֶת עָלַי קֶסֶם/כְּמוֹ סֶרֶט מְחַבֶּרֶת/שֵׁבֶט עִם שֵׁבֶט, יש חריזה פנימית חוץ מהחריזה בסופי הטורים. המאפיין הנפוץ הזה בשיר משרה אווירה נעימה, רגועה ורכה ועולה בקנה אחד עם שאיפתה של המשוררת להשלמה ולפיוס.
מקורות
1. קאפח, א’ (2022). הרמוניה בטבע: שירים. סטימצקי.
2. ערב השקת הספר תועד בווידיאו בשידור חי על ידי שחר קרן בתאריך, 6.12.2022 בבית הסופר. הנה דף האירוע בפייסבוק, חלק א
קראו גם
“בצל נזרת” שיר זוכה פרס “יקום תרבות” של אסתר קאפח
מסע מתימן לישראל עם גיבורת הספר “ילדת ביכורים” מאת אסתר קאפח
