חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "משמרת מאוחרת"
"משמרת מאוחרת" הוא סרטה של התסריטאית-במאית שוויצרית פטרה וולפה.
הסרט משנת 2025, השתתף בפסטיבל הסרטים בחיפה 41 בסתיו 2025, ועכשיו מוצג בבתי הקולנוע. הסרט עוקב אחר עבודתה של אחות בשם פלוריה במחלקה הכירורגית בבית חולים בציריך, תחת לחץ מוגבר עקב מחסור בכוח אדם.
לאוני בנש משחקת כל כך טוב, כל כך אמין, שנוצר רושם של סרט תיעודי על אחות מופתית. היא מתרוצצת בין החולים הקשים במחלקה, שזקוקים לה כל הזמן, מתלבטת למי לגשת בכל רגע נתון, ולעיתים מצטערת על החלטה, שהתבררה בדיעבד כלא נכונה. פלוריה משתדלת להעניק יחס אישי לכל חולה. בסצינה יפהפייה היא שרה אקפלה עם אחת החולות הדמנטיות על מנת להרגיע אותה – שיר ארוך, במשך מספר דקות, והמצלמה משוטטת אל העיר המחשיכה שמעבר לחלון.
פלוריה עובדת במשמרת ערב, שתחילתה באור יום וסופה כבר לילה חשוך. השינוי במצב התאורה בחוץ מעיד על מעבר הזמן.
השם "משמרת מאוחרת" וכך גם באנגלית, Late Shift – הוא לא טוב. מה מאוחר? המשמרת בדיוק בזמן. יממה מחולקת ל-3 משמרות של 8 שעות. משמרת הערב בארץ היא בשעות 15 עד 23, ונראה שכך זה גם בשוויץ. שם הסרט המקורי בגרמנית הוא Heldin – "גיבורה" בעברית. השם המפורש מביע הערכה עמוקה לתפקודה של האחות במצב קשה מנשוא, ושבחים לשחקנית. מוטב היה לדבוק בשם הזה גם בתרגומו לעברית.
חייה האישיים הלא משופרים של פלוריה מציצים פה ושם. היא במהלך פרידה מבן זוגה, ומציינת בחוכמה, שהפרידה לעולם לא תהיה שלמה, כי יש לה ילדה. פלוריה מתגעגעת לבת, שנמצאת בערב עם מטפלת, ומצליחה למצוא רגע פנוי כדי להתקשר לבתה, ולשמוע את קולה.
גם למצב הכלכלי הירוד של האחיות, שלא מתוגמלות מספיק על עבודתן הקשה, יש הד בסרט, ובכתוביות בסיומו – לפי הערכה, בשנים הקרובות, לאחר פרישת האחיות הוותיקות, ייווצר מחסור של עשרות אלפי אחיות בשירות הרפואי, עקב העדר תגמול הולם.
פלוריה מתרוצצת בין משימה למשימה, אך העומס מצטבר, והיא אינה מספיקה לבקר את כל החולים בזמן. חולה תובעני במיוחד, בעל ביטוח פרטי, קיבל חדר לעצמו, אך נאלץ להתחרות עם כל שאר החולים במחלקה על תשומת לבה של פלוריה. היא אינה עומדת בזמנים, מתעכבת, ומתפרצת עליו, כשהוא מעיר לה על כך. ויש עוד חולה אחת אליה פלוריה אינה מגיעה בזמן, ולדבר השלכות מצערות.
הסרט מסתיים עם סיום המשמרת של פלוריה. היא מצולמת בגבה בנסיעה באוטובוס, כשלידה יושבת אישה בלתי צפויה, דמיונית, אשר זהותה נרמזת ע"י מטפחת שלצווארה. זהו פרט פנטסטי, אשר מתבל את הסרט המאוד ריאליסטי.
צפו בקדימון:
