דף הבית ביוגרפיה מסע מתימן לישראל עם גיבורת הספר "ילדת ביכורים" מאת ד"ר אסתר...

מסע מתימן לישראל עם גיבורת הספר "ילדת ביכורים" מאת ד"ר אסתר קאפח

7 נובמבר, 2021

994

סקירה על הספר "ילדת ביכורים", הוצאת סטימצקי ,2021.

מרים נולדה כבת ביכורים השוברת שרשרת מפוארת של בנים בכורים במשפחת אביה. בילדותה היא חוטבת עצים ושואבת מים בהרי אחדוף בדרום תימן, אך גם מתגלה כזמרת טבעית מחוננת. מרים שורדת את המסע המפרך לארץ ישראל, אך נחשפת לאירוע היעלמות ילדתה של מזל, בת משפחתה.

ד”ר אסתר קאפח היא סופרת, משוררת, חברת אגודת הסופרים העבריים, חוקרת, בעלת תואר Ph.D. בחינוך מאוניברסיטת בר-אילן. ספריה הקודמים: ”רבנית וכלה בשליחות המדינה” יצא לאור בשנת תשע”ה; ”צוּר מִשְׁכָּנִי” יצא לאור בשנת תשע”ח וזכה לתעודת הוקרה בתחרות פרס ז’בוטינסקי לספרות ולמחקר לשנת תשע”ט – 2019; ”זכוכית מגדלת” יצא לאור בשנת תש”פ. שיריה התפרסמו בבמות שונות. חלקם הולחנו והועלו ליוטיוב. השיר שלה ”בצל נזרת” זכה בתחרות השירה ”בין גלי הקורונה” בעילום שם של האתר ”יקום תרבות”.

ראשית אבקש להודות על הוצאת הספר "ילדת ביכורים", רומן הסטורי שכתבה ד"ר אסתר קאפח, ולברכה במלוא הטנא. התחושה המרכזית שאפפה אותי למקרא "ילדת ביכורים", אותו קראתי יותר מפעם אחת, היא במילה אחת התענגות. מדוע? כי יש בו מה שדרוש לחוות חוויה ספרותית מחברת, שמזמינה להרגיש כאילו הקורא עצמו הוא בעצם גיבורת הסיפור. כמו כן, הוא מציע אפקט של נוסטלגיה כפולה. הנוסטלגיה לנוף המולדת, והנוסטלגיה לזמן ולמקום בארץ ישראל.
זאת ועוד, שפת הסיפור, המעודנת, המוקפדת, הבהירה, והמבוארת בעת הצורך, כמו גם התיאורים המפורטים, מבהירים לקורא במדויק את הזמן, המקום, ורוח התקופה. יותר מזה, השפה והתיאורים יוצרים אוירה אותנטית, אמינה, וממוקדת, ושואבים את הקורא בקלות אל המסע הסיפורי לכל אורכו.
כבר שמו של הספר, "ילדת ביכורים", מספק הצצה לעולמה של גיבורת סיפור, שלא הייתה ילדת ביכורים רק במובן הכרונולוגי, קרי הבכורה מבין אחיה ואחיותיה, אלא בת ביכורים מובילה, פורצת דרך ודפוסי התנהגות, המהווים מודל להערצה ולחיקוי בקרב בני משפחתה, נשים וגברים כאחד.
ביכורים בשינוי נורמות ודפוסי מסורת, כמו דחיית גיל הנישואים לצורך המשך לימודים ורכישת מקצוע. לאביה, שצידד בהצעות השידוכים הרבות שהגיעו לפתחו, ענתה מרים "אבא, תתחתן אתה איתם. אני הולכת ללמוד".
מרים קיבלה חדר נפרד למגורים, בשונה מאחיה ומאחותה. בעמ' 128 שואלת אחותה ברוריה "למה למרים יש חדר נפרד?", ומסביר האב "מרים בת בכורה וצריך לכבד בת בכורה כמו שמכבדים את ההורים ולהתייחס אליה כמו שמתייחסים לפירות ביכורי האדמה שהבשילו ראשונים". בנוסף, השכילה המחברת ד"ר אסתר קאפח לבחור לספר בשם המהווה גורם השפעה משמעותי על עיצוב הזהות האישית ההולכת ומתגבשת של גיבורת הסיפור.
כבת בכורה נחשפה מרים למנהגי דת ומסורת, כמו גם למצבים משפחתיים ומצבי מציאות שונים, ונדרשה להתמודד איתם באופן שונה מיתר אחיה ואחיותיה. בספר מתוארים האחריות המוטלת על כתפיה, כמו גם חובותיה וזכויותיה, יחס וציפיות ההורים, דרך גיל ההתבגרות, שנות העלייה ארצה, תקופת ההתאקלמות בארץ החדשה, נשיאת עול משפחתי בעִתות אֵבל ושמחה, ועוד. כל אלו משפיעים על חייה, על עיצוב זהותה האישית כבת בכורה, ובאים לידי ביטוי בעמדותיה, בהתנהלותה במשפחה, בחברה, בבחירת בן הזוג, בחינוך הילדים, וכדומה.
כך לדוגמה, ניתן לראות את ניצני התגבשות הזהות האישית של מרים בדבריה בערב ליל הסדר בעת קריאת ההגדה, בקטע "מַה כַבַּר" הנאמר בשפה תימנית יהודית, והמתאר את סיפור נס יציאת מצרים. וכך אמרה מרים "אלוהים יודע להעניש את הרעים, נכון, אבא?… אני אהיה חברה של אלוהים". רגע של מפגש מופשט עם כוחו ועוצמתו של הקב"ה, ומכאן החיבור האמוני אליו (עמ' 22).
בנוסף לעלילה המרכזית המרתקת סביב מסע חייה של גיבורת הסיפור, מספקת המחברת ברומן היסטורי זה מידע במגוון תחומים שונים, היסטורי, גיאוגרפי, ביטחוני-פוליטי, כלכלי, כמו גם נורמות תרבות ומסורת סביב יחסי משפחה וקשרי גומלין חברתיים.
כך ניתן ללמוד מהספר מידע חדשני ומפתיע, על מחוז עלום בתימן, אחדוף שמו, ועל כפרים בסביבתו הקרויים על שם מקומות בארץ ישראל, כמו קוראנה, על-שם כפר אונו, עיר עתיקה בישראל בנחלת שבט בנימין, עקירה, שם העיר הקדומה עקרון בארץ ישראל, וכפר סורַק, על שם נחל שׂורק שזרם מהרי ירושלים אל הים הגדול, במערב ארץ ישראל (עמ' 9-8).
מידע נוסף הוא ש"על-פי חוק אימאמי קדום ועוין, לעולם יהיו בתי היהודים נמוכים מאלה של בתי המוסלמים" (עמ' 8). הכפר קוראנה במחוז אחדוף מופיע כבר בשירה של ד"ר אסתר קאפח שהתפרסם ב"תהודה" 38, עמוד 323:

באר גרר בכפר קוּרַאנַה

שׁוּב בַּצֹּרֶת. הַבְּאֵר גְּרָר יָבְשָׁה.
שָׂמָה אִמִּי הַכַּד עַל שִׁכְמָהּ,
שֶׂרְכָה דְּרָכֶיהָ בְּמַעֲלֵה הַר תְּוֵרָה
לָתוּר אַחַר בְּאֵר חֲדָשָׁה.
מִרְיָם אַחֲרֶיהָ מְחִישָׁה צְעָדֶיהָ
וְכַדָּהּ הַקָּטָן כָּבֵד עַל שִׁכְמָהּ.
אַיֵּה הַמַּיִם יָבְשׁוּ הַשְּׂפָתַיִם
כָּשְׁלוּ הָרַגְלַיִם וּמַיִם אַיִן.
כִּפַּת רְאִי בָּלְטָה מֵרָחוֹק
חֲבוּיָה בֵּין סוּף וְחָרוּב.
רְאִי בִּתִּי מַעֲשֶׂה הַשֵּׁם!
עָלְזָה הָאֵם בְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ.
נֵס עַל הַבְּאֵר כְּמֹשֶׁה
בַּמִּדְבָּר מְדַבֵּר וּמַכֶּה.
בְּאֵר לַחַי זוֹרֵם בָּהָר
מַיִם חַיִּים אֶל הַכַּד.

בְּאֵר מִרְיָם, קָרְאוּ הַשְּׁתַּיִם!
בְּאֵר מִרְיָם, נִשְׁתֶּה לְחַיִּים!
עֲלִי בְּאֵר עֱנוּ-לָהּ.
עֲלִי בְּאֵר עֱנוּ-לָהּ.

סיפור העלילה בספר "ילדת ביכורים" מתחיל בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, שלהי תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, רגע לפני הגשמת הרעיון הציוני וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, והעליות ההמוניות ארצה, והוא נמשך אל תוך העשורים הראשונים של מדינת ישראל הצעירה.
תקופה זו, המהווה תפר בין גלות לגאולה, בין מסורת וקידמה, בין תלות וחסות בארץ זרה ועוינת לעצמאות מדינית וחופש מעול גלות, משקפת בין השורות רבים מהתהליכים החברתיים, ההיסטוריים, הפוליטיים, והתרבותיים של העת ההיא. כך למשל משתקף המעבר של גיבורת הסיפור ובני משפחתה מחיי גלות וערכי מסורת ופולקלור אתני אחיד, למדינה בעלת מגוון תרבותי, שמנהיגיה רואים בה כור היתוך המחייב שמירה והקפדה על אחדות תרבותית וממלכתית, ומותיר בחוץ במידה זו או אחרת את התרבות והנורמות של נוף מולדתם של העולים.
על רקע זה מיטיבה המחברת, ד"ר אסתר קאפח, לתאר את תקופת הסתגלותה של גיבורת הסיפור מרים לשינויים התרבותיים והחברתיים בסביבתה החדשה, ומצליחה לעורר אמפטיה כלפי גיבורת הסיפור. המחברת מציגה את נאמנותה של מרים לשתי התרבויות, ואת עמדתה להעניק ערך שווה לשמירה על ערכי המסורת מבית אבא ולהטמעת ערכי התרבות החדשה המתהווה במדינת ישראל. לבסוף, במאמץ רב ובעבודה קשה, מתוך אמונה ותקוה, אופטימיות ותבונה, היא מפלסת בהצלחה דרך אל מציאות חייה על גווניה והתמורות שבה.
ככל שמתקדמים לעבר סוף הספר נראה שד"ר אסתר קאפח בחרה להשתמש בסגירת מעגלים במסע חייה של גיבורת הסיפור, בחינת לא להשאיר דברים פתוחים. כך בהקשר לכישרונה המולד והטבעי, השירה, שהייתה לימים תחום עיסוקה ופרנסתה, שגם הנחילה לילדיה. כך בהגשמת כיסופי הגלות והגאולה והעלייה לארץ ישראל וההתיישבות בה, ועוד.
מפתיע סיום הספר בפרק מ"אומנה לאימוץ", בו שזור נושא אימוץ הילד אורי, והיעלמותם הטרגית והמטלטלת של תינוקות מבני המשפחה המורחבת, בשעה שנראה היה שדווקא יש מקום לסיום המבטא סוג של שביעות רצון על השגת היעדים במסע חייה של מרים גיבורת הסיפור, הקמת בית ומשפחה, משהו כמו "ומאז חיו באושר ובעושר…"
אבל מיד אחרי ההתעשתות מתחושת ההפתעה מהבחירה בפרק הסיום, ניתן להבין אולי מדוע בחרה הסופרת לסיים בפרק זה, ויותר מזה, הסיום הזה אפילו מתבקש בהתחשב בעלילת הסיפור הכוללת. סיום זה טומן להבנתי בחובו כמה מסרים חשובים:
בהיבט האישי, משפחתי, ואולי רגשי, פסיכולוגי – אימוץ ילד מאפשר כניסה לעולמו של ילד מאומץ ויכולת לחוות את חייו ולהבין את צרכיו ממקור ראשון ולספק אותם כאילו זה היה האח האובד של גיבורת הסיפור.
בהיבט הציבורי – להשתמש במסמך זה כ"שחקן" חיזוק לסוגיית ילדי תימן האבודים הכואבת, להשארתה במודעות הציבורית והצורך להביאה לידי פתרון ממלכתי.
בהיבט החברתי – לגמול לחברה ולסביבה שאליה הצטרפה גיבורת הסיפור עם עלייתה ארצה על הישרדותה בהצלחה את מסע חייה.

סיכום

ברמה אישית, כחוקרת את ההיסטוריה של תקופת היישוב היהודי בארץ ישראל לפני קום המדינה, ואת סיפור עלייתם והתיישבותם של עולי תימן בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה, וכמי שסיפורה של גיבורת הסיפור הינו בעל קווי דמיון רבים לסיפור המשפחתי שלה, נגע הספר "ילדת הביכורים" שכתבה ד"ר קאפח, לא רק באפיק הקוגניטיבי שלי אלא גם בנימי נפשי.
המסע הרגלי כילדה לנמל עדן, השהייה במחנה העולים בעתלית, השירים, שמות המאכלים, המנהגים, אורחות החיים, יחסי ההיררכיה במשפחה, גינוני שפה ואירוח, הפתיחות להשכלה מודרנית, נהגו רובם ככולם בחיי אימי מזל עפג'ין ז"ל לבית אשרם, בתימן, בארץ ישראל, ובבית הורי ברחובות. לעיתים הרחתי בדמיוני את ריחות התבשילים וטעמתי את טעמם הערב, כפי שהיו בבית ילדותי. בחלקם אני ממשיכה גם בביתי שלי. למרבה הצער גם איבוד אח צעיר בנסיבות טרגיות, בתאונת דרכים, היה משותף למרים גיבורת הסיפור ולאימי.
ברמה הספרותית, תורם הספר בכתיבתו הספרותית ובתוכנו תרומה גדולה וחשובה לפסיפס הישראלי-התרבותי, והוא יכול להוות מסמך ממקור ראשון לחוקרים ולאנשי אקדמיה.