חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה “דור בא”
מעין אבן הוא מחזאי פורה, שזכה בפרס קיפוד הזהב על מחזותיו “הנסיכה אבנר” ו-“הסוף“.
מאז דצמבר 2022 מוצג על במת תיאטרון הבית מחזהו החדש של מעין אבן, “דור בא”, בבימויה של נעה וגנר, בו הוא משחק בתפקיד הראשי של דור באמינות מוחלטת, בטבעיות, כמעט בתפקיד-עצמו. דור הוא צעיר בן שלושים, אשר בא – חוזר אל בית הוריו אחרי טיול ממושך בהודו. כל ההצגה מתרחשת בסלון הבית, שבמרכזו שולחן נרחב, שמשמש גם כמיטתו של דור, עם כסאות סביבו. דור נאלץ לגור בבית הוריו, כי אינו מתפרנס. הוא בעצם לא מעוניין במשרה פקידותית שגרתית, ומטפח חלום של פיתוח משחק מחשב כעצמאי, ולשם הקמת חברה משלו הוא זקוק להון התחלתי של מאה אלף דולר, שהוריו מסרבים לתת לו. היחסים עם הוריו טעונים, ושלושתם מרבים לריב.
היחסים המתוחים מניבים גם סצנות קומיות. האבא, הנלעג והגולמני, המגולם בכישרון קומי רב ע”י אורי גוטליב, מתקשה לתקשר עם בנו, מבלה זמן רב מול הטלוויזיה משובשת הצבעים, שאותה הוא לא דואג לתקן. לאוכל תפקיד מרכזי בעלילה: גם בארוחות המשפחתיות, עם דגש על סירובו של דור להשתתף בהן, וגם בשבוע האבל על מות הסבתא מצד האמא. הארוחות מבוימות בצורה יצרית ופרועה. ההורים אוכלים ברעבתנות, מדברים בפה מלא, האוכל נופל מהשולחן, מתפזר על השטיח. האמא, בשפת הגוף העשירה של נינה קוטלר, מצליחה להצחיק בהתרעמות עיקשת על כך שחברתה הביאה לשבעה רק בקבוק ספרייט, הלא-טעים, אפילו לא קולה, וגוערת בבעלה שלא מבדיל בין פסטה לנודלס. בת זוגו לשעבר של דור, בשם המקורי “בת”, באה לבקר, ורק מציתה בו געגוע לתקופה בה גרו יחד, וקנאה בבן זוגה הנוכחי, הייטקיסט מצליח.
התסכול של דור עולה, ומתבטא בהזיית ילד קטן, חסר עכבות ואף מרושע, שנגלה אליו בשינה. זהו גם זיכרון הילד שדור היה, וגם הצד האלים באישיותו של דור בהווה. השחקנית והרקדנית ליר כץ, בנוסף לתפקיד של בת, מפעילה במיומנות את הבובה.
לדור יחסים מורכבים עם האם. מות הסבתא משולב יפה בעלילה. האמא מבטאת רגשות מעורבים כלפי אמה המנוחה. בדומה, גם לדור יחסי אהבה-שנאה עם אימו. ההורים, מתוך יצר קמצנות, מנשלים את דור מהירושה שמגיעה לו, כמאה אלף שקל, באמתלה שעליו להחזיר תחילה את הוצאות הטיול להודו. זאת טעות חמורה, בלתי נסלחת. “הילד הרע” של דור מדיח אותו לרצוח את ההורים וליהנות מכספם. יש משהו אדיפלי-מעוות בתשוקה האסורה של רצח אם. דור מכניס רעל ציאניד לכוס המים, וכשהאמא מתכוונת לשתות ממנה, דור מתחרט, מנסה להניא את אימו מהשתיה, אך אינו מצליח בכך. בסצנה עדינה ונוגעת ללב, האם המורעלת, ברגעיה האחרונים, מערסלת בזרועותיה את הבובה, כדרך בה נהגה כלפי דור, בנה הקטן, ובאהבה הקורנת כלפי דור הבוגר משתרגת גם תודה עמוקה למעין המחזאי, על התפקיד הנפלא שכתב לה, בו היא מיטלטלת בין קבלת שני הגברים במשפחתה, בעלה ובנה, לבין התפרצויות רמות של ביקורת וגינוי.
דור שבור נפשית, ואפילו לא מצליח להתוודות על הרצח בהרעלה בפני אביו, המשוכנע שהייתה זאת התאבדות מתוך האבל על מות אמה. דור מתנפל על הבובה המרושעת, הורס אותה, ובוודאי אינו מתכוון לרצוח את אביו, כמזימתה. דור בא על עונשו: “מת” דור הילד הקטן, שחי בזיכרון האם, ודור הבוגר מסכים לעבוד במשרה שגרתית וסתמית בחברה שבבעלות בן זוגה של בת, ובכך מוותר על חלומו לפתח משחקי מחשב באופן עצמאי בחברתו הפרטית. השם דור מרמז על כך שהדמות מייצגת דור שלם. סיפור העלילה מתקשר אסוציאטיבית לשיר של אהוד בנאי “מהרי נא”, הידוע גם בשם “הילד בן שלושים”.
השיר נכתב בשנת 1996, כשמעין אבן היה בן שנתיים. דור הולך ודור בא. היש חדש?
הדגשתי את שורות השיר הדומות לעלילת המחזה:
משהו באווירת האבסורד, הפשע, והחרטה של “דור בא” מזכיר לי את “הזר” של אלבר קאמי. שמא הלוויית האם, שהביאה בסופו של חשבון למות הבן, וגם הרצח המיותר של הערבי, בנימוק המופרך “בגלל השמש”, הם קצת כמו התסכול המצטבר של דור והדחף של “הילד הרע”.
ההצגות הקרובות של “דור בא” יתקיימו בתיאטרון הבית בחמשוש 4-6 במאי 2023.
קיראו גם –
אכן דור הולך ודור בא. סיבה לאופטימיות? סיבה לפסימיות.את מצליחה לעורר שאלות סביב מצב קיומי שאותו אנו חווים,כמו גם מחפשים את עצמנו גם בילדינו ובדורות הבאים. תודה חגית