חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט “קרבה”
הסרט “קרבה” Close הוא סרטו של לוקאס דונט הבלגי בהפקה משותפת של בלגיה/צרפת/הולנד, אשר זכה בשנת 2022 בפרס גרנד פרי היוקרתי בפסטיבל הקולנוע בקאן, וזכה בתחרות הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בחיפה.
לֵאוֹ ורֶמִי הם שני נערים בני 12-13, המבלים יחד בקיץ בסביבה כפרית מלבלבת: הם משחקים ורצים בשדות; מתארחים אחד במשפחתו של השני; וישנים באותה מיטה. יש ביניהם קרבה גופנית ללא רמזים של פעילות מינית. בסתיו הם מתחילים ללמוד בבית ספר תיכון חדש, מגיעים יחד לבית הספר ברכיבה באופניים, לומדים באותה כיתה, ומשחקים יחד בהפסקות.
האינטימיות הבולטת בין השניים מושכת את תשומת לבם של התלמידים. בשאלתה של אחת הבנות “האם אתם זוג”, ניתן לראות סקרנות בריאה של גיל ההתבגרות בנושא של זהות מינית, לאו דווקא רדיפה או גינוי, אך מצד הבנים כן נזרקות הערות הומופוביות. תגובתם של הנערים לשאלה הזאת שונה: ליאו אומר בנחרצות, שאינם זוג, ורמי שותק. בהמשך, ליאו מתרחק מרמי, יוצר חברויות עם בנים אחרים בכיתה, מצטרף לקבוצת הוקי קרח. רמי מגלה סימני מצוקה אחדים, לא מובהקים – הסתגרות במקלחת יכולה להתפרש כבקשת פרטיות. רמי אינו מדבר עם אמו על דאגותיו, על אף היותה מקורבת אליו, בילתה עם שני הנערים, והיתה מעורבת בשיחות שלהם.
רמי מתאבד, מבלי להשאיר מכתב. ההתאבדות נראית כהתפתחות עלילה נדושה, אך היא משקפת את המציאות: ישנם מקרי התאבדות של בני נוער כתוצאה של חרם חברתי או בריונות ברשת.
ליאו עובר תהליך של עיבוד אבל מוצלח, אשר מודגם ע”י פציעה פיזית – הוא שובר יד במשחק הוקי קרח: היד מגובסת, מתאחה, הגבס מוסר, והיד מחלימה לחלוטין. ליאו נושא תחושת אשמה, עליה הוא מתוודה בסופו של דבר בפני אימו של רמי, אשר תחילה מגרשת אותו מעל פניה, ולאחר מכן מתפייסת איתו.
מעניין הרובד הנוסף בסרט, מתחת לפני העלילה, של הבעת עמדות עקרוניות המוגשות בצורה מרומזת, המובילה את הצופה לתובנות. קודם כל זאת אמירה חד משמעית נגד התאבדות ובעד החיים, תוך כדי התמודדות עם אשמה, אובדן, וגעגוע. כשרמי התאבד, הוריהם של התלמידים הגיעו לבית הספר, כדי לתמוך בילדיהם למשמע הבשורה. בטרם נודעה סיבת הגעתם של ההורים, אחת התלמידות אמרה “בטח עשינו דבר-מה ממש רע”. אכן, התאבדות זה רע, אומר לוקאס דונט בסרטו.
מודגשים היתרונות של עבודת אדמה פיזית של ליאו בחוות הפרחים המשפחתית, ושל משחק הוקי קרח הכרוך במאמץ גופני של ליאו, לעומת העיסוק באמנות המוזיקה של רמי. באותו הקשר, עדיפה העבודה הקבוצתית של ליאו בשדה ובמגרש על נגינת הסולו של רמי בכלי נשיפה. כמו שהטבע עובר עונות, מתחדש ומתפרץ באביב לאחר ההאטה בחורף, כך ליאו, המקורב לטבע והמושפע ממנו, משתקם אחרי מות רמי, חברו.
ישנה אמירה ברורה בעד ילודה: לליאו יש אח גדול, אשר תומך בו בשעת משבר. אימו של רמי עובדת במחלקת תינוקות בבית חולים, אך לרוע מזלה היה לה בן יחיד, שכבר איננו.
הקשר בין ליאו לרמי, שנראה אידילי והדדי בקיץ בכפר, מתגלה כלא-סימטרי, כשהתחיל למשוך את תשומת ליבם של תלמידי בית הספר.
ליאו יזם התרחקות, וכמעט השלים איתה. לעומתו, רמי הרגיש נבגד, סבל בסתר, עד למעשהו הקיצוני. אולי מבחינתו של ליאו הם לא היו זוג, אך רמי הרגיש אחרת, ועל כך מעידה ההתאבדות. קשה היא הבנת הזהות המינית, וההצהרה עליה, ואין סימטריה באהבה. משחקם של הנערים אדן דמברין וגוסטב דה ואלה – מעולה. הסרט שופע צבעי מדשאות ופרחים, הנערים הרצים והרוכבים מקנים לחלקו הראשון של הסרט תנופת חיים ושמחת נעורים.