עטיפת תקליט ״להיטיו הגדולים״ של צביקה פיק

לכבוד השלושים למותו של צביקה פיק, האמן, המלחין, והזמר, שהשפיע רבות על תרבות הפופ הישראלית, רק טבעי לארח אותו על ספת הגרפולוג ולנתח את כתב- ידו.  

במכתב שכתב צביקה פיק לנתן יונתן בשנת 1980 ניתן להתחקות ולהבין את אפיו של האמן הבלתי מתפשר שהלך לעולמו בטרם עת.

צילום המכתב ששלח צביקה פיק לנתן יונתן בפברואר 1980. צילום המכתב באדיבות מכון גנזים של אגודת הסופרים

הארגון על דף הנייר מסודר להפליא ומוקפד, כמו גם כתב היד הקריא שנראה ממבט ראשון אילו הוא מודפס במכונת כתיבה.

כמו קלידי הפסנתר עליו ניגן בהופעותיו, כך מופיעות האותיות על הנייר הלבן, זו לצד זו בצורה מוקפדת ואסתטית. נראה כי רק צריך לנקות את האבק מהן מפעם לפעם. 

שולי ימין רחבים וישרים, ושולי שמאל ישרים ממש כמו סרגל. השורות ישרות מאוד, המרווחים בין המלים ובין האותיות עקביים, האותיות מופרדות, ללא קישור וללא תנועה כמעט, הקצב איטי ואחיד, וזווית הכתיבה החדה עקבית מאוד. האותיות מעוצבות במדויק, והרווחים בין המלים די גדולים. גם הגרשיים בכתב מוקפדים וללא תנועה.

 כל אלו משרטטים פרופיל של אדם קפדן מאוד, שיטתי, בעל זיכרון לפרטי הפרטים. אדם שהשליטה העצמית והשליטה בחיים חשובה לו ביותר.

כל אות עומדת בפני עצמה, מופרדת. בספרות המקצועית אותיות כאלו נקראות קצביות – בניגוד לשטף. נדמה כי אם נעצום עיניים נוכל לשמוע את קצב השעון המתקתק או קצב התופים הקבוע של האותיות. הכל מדוד, מסודר, ומוקפד. כתב יד עם קצב כה מוקפד מאפיין אנשים עם יכולת אנליטית גבוהה.

נראה כי לא בכדי הכתיבה מוקפדת כל כך, אלא כפי שהאמן זוכר מקצבים בצורה בהירה. האותיות כתובות ביסודיות, לא מושמט שום פרט, וניכר כי חשוב היה לזמר ולמוסיקאי לכלול את כל המרכיבים עד דק.

הכתב המסודר מאופיין בצורה של אות צרה וזוויתית עם קמרונים. האות הצרה מעידה על מופנמות. כן כן, פיק המוחצן על הבמה, אהב מאוד שליטה בחייו האישיים, ולא ממש אהב לדבר על רגשותיו. נוסיף לכך את שולי שמאל הרחבים, המסמלים חומת ביטחון בינו לבין הסביבה. האותיות הצרות עם הרבה חדות מעידים על ביקורתיות, הן כלפי עצמו, והן כלפי הזולת. הקמרונים הם מעין גגות המגינים על חייו ועל רגשותיו הפנימיים. בעיקר באותיות ה, ר, פ ד, ק, בחלק העליון של האות ניתן לראות תופעות אלו.

הקווים החדים, הזווית העקבית והמוקפדת, הזויות הכתבות כמו מודפסות, עם הקצב האיטי, מעידים על עקשנות, על עמידה על דעתו ללא פשרות, פרפקציוניסט שבוחן כל פרט ושואף למצוינות בכל אשר הוא עושה.

תופעה מעניינת נוספת באזור העליון של האותיות, המשתלחות אל על ונשברות בצורה של דגל בצורה מסודרת לכיוון הימני. בעיקר האותיות ל’ ט’. תופעה גרפית זו מעידה על שאפתנות – החלק של הסופר אגו על פי הגישה הפסיכואנליטית. אותיות בולטות בצורה משמעותית, המצטיירות בצורה סימבולית של דגל, מעידות על שאיפה להתבלט בדרך ייחודית, להטביע את חותמו, כמו ‘לנפנף בדגלים’ כדי להראות את מקומו, לאחר עשייה קפדנית ומתוכננת.

נראה כי צביקה פיק היה איש עם ניגודים רבים. מחד גיסא היה מופנם – מבנה אישיותו הפנימי כפי שהוכח מכתב היד החלק, המוקפד, הקצב האיטי, והקמרונים של הכתב. מאידך גיסא האותיות המובלטות באזור העליון, כמו גם הדגשתן הצורנית והייחודית בעיקר באזור של הסופר-אגו, מראות את רצונו העז להתבלט בתחומו.

בסיום, החתימה גדולה מהטקסט. חתימה מסמלת בין השאר את החותם האישי של הכותב. החתימה, בניגוד לטקסט, חופשית יותר, האות הראשונה גדולה מאוד ועגולה. עובדה המסמלת על רצונו של פיק להתבלט, ומדגישה ביתר שאת את יצירתיותו ודמיונו העשיר. הקו שנמתח בנחישות רבה מתחת לשמו מוסיף וממחיש את אהבתו לבמה. 

לסיכום, אומרים שמצוינות דורשת התמדה, משמעת, הקפדה על פרטים, עקשנות, אמונה בעצמך בכל אשר תעשה, בנוסף לכישרון ולדמיון. את כל תכונות הללו ניתן לראות באמן המנוח. ניתן לראות שלא ויתר לרגע על הנגינה על הפסנתר, החרוט להפליא על דף הנייר המסודר והמוקפד, כשהבמה לרגליו בחתימה הדינמית בסיום הדף: “עוד ריקוד אחד נפסק החשמל, הרקדן נשאר דומם כמו אבן אבן”, מתוך “הרקדן האוטומטי”, מילים מירית שם אור, לחן צביקה פיק.

צביקה פיק על עמוד השער של השבועון “מעריב לנוער” בימי שיאו בסוף שנות השבעים.

קיראו גם

צביקה – שיר לזכרו של צביקה פיק מאת אלעד ארנון

אלי אשד וחיים מזר – נפילתו של הרקדן האוטומאטי

אלי אשד – סיפור סינדרלה על פי צביקה פיק

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

20 − חמש =