האם הושפע סופר האימה והילדים המפורסם רואלד דאל, בסיפור “בעלת האכסניה”, מסיפור מוקדם יותר של הסופר העברי ש”י עגנון, “האדונית והרוכל”, ששניהם עוסקים באישה רצחנית ובגבר תמים שמגיע לגור אצלה?

ואולי היה סיפור משותף שהשפיע על שניהם?

אלי אשד בודק את השאלה הזאת ומגיע למסקנה שייתכן שיש מודל משותף שהיה מוכר לשני הסופרים, ספר צרפתי בשם “אטלנטיס”, על מלכה רצחנית בעיר מיסתורית במדבר.

בכל אופן אין שום סימן שדאל הושפע מעגנון עצמו.

בסיום אנחנו מביאים את הסיפור בתרגום לעברית של אסי דגני כדי שישפטו הקוראים בעצמם.

המערכת

תמונה על פי סיפורו של ש”י עגנון “האדונית והרוכל”, מתערוכה של מכללת אמונה בבית עגנון, כפי שהוצג באתר לב לדעת

חוקרת הספרות העברית פרופסור זיוה שמיר פירסמה באתר זה מאמר שבו היא מסיבה את תשומת הלב לדמיון המוזר בין סיפורו של ש”י עגנון “האדונית והרוכל”, וסיפורו המאוחר יותר והידוע מאוד של רואלד דאל “בעלת הבית” The Landlady. “האדונית והרוכל” הוא בין סיפורי הערפדים הבודדים בספרות העברית, על רוכל יהודי שמגיע לביתה של אישה בשם “הלני” (כשם המלכה מהאפוס “איליאדה” של הומרוס שחטיפתה-בריחתה הביאה לחורבן העיר טרויה), שמתברר שאכלה את כל בעליה הקודמים, ונשאר אצלה כשהוא מוקסם על ידה, עד שהוא נמלט לבסוף בעור שיניו. סיפורו של עגנון נדפס לראשונה בשנת תש”ג (1943) בקובץ “בסער” שבעריכת יעקב פיכמן (בהוצאת אגודת הסופרים העברים), אשר נועד למתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וסיפורו של דאל פורסם לראשונה ב-1959, שש עשרה שנים לאחר סיפורו של עגנון.

תוגלו לצפות בוידאו מ-1989 על פי האדונית והרוכל כאן:

שני הסיפורים, שבהחלט אפשר להאשים אותם בפחד מהמין הנשי ושנאה כלפיו, עוסקים בנשים רצחניות הפוגעות באורח גברי תמים שמגיע לביתן לאחר שהשתלטו עליו והקסימו אותו לחלוטין.

פרופסור זיוה שמיר הראתה כאמור כי סיפור ידוע זה של דאל נראה דומה מאוד לסיפור המוקדם יותר של עגנון.

כריכת קובץ הסיפורים בעברית ״סיפורי הפתעה״ של רואלד דאל שבו הופיע הסיפור “בעלת האכסניה”

הסיפור של דאל תורגם לעברית בשם “בעלת האכסניה” בקובץ “סיפורי הפתעה” (תירגם אסי דגני, זמורה, ביתן, מודן, תשמ”ב 1982).

בעמוד הראשון הופיעו המילים: “קובץ סיפורים קצרים … שעליהם מבוססת סידרת הטלוויזיה ’לא יאומן כי יסופר’”. סדרת הטלוויזיה “לא יאומן כי יסופר” שודרה אז בערוץ הראשון, והציגה עיבודים לסיפוריו של דאל, ובהם סיפור זה, כשהוא עצמו מקדים כמה מילים לכל אחד מהם.

את התרגום העברי של הסיפור תמצאו בסיום.

עטיפה של אחת המהדורות של The Landlady מאת רואלד דאל

נשאלת השאלה: האם יכול להיות שדאל קיבל השראה מקריאת סיפורו המוקדם יותר של עגנון?

נציין תחילה שהסיפור של עגנון הוא מעין אנומליה מוזרה ביצירתו של עגנון, שיש בה מעט מאוד אלמנטים פנטסטיים, היא בעיקרה ריאליסטית, וכמעט אין בה אימה מלבד הסיפור הבודד הזה.

הסיפור של דאל, לעומת זאת, הוא רק אחד מסיפוריו הקצרים המפורסמים של רואלד דאל שהתפרסמו הודות לסיומים המפתיעים ולרוב האכזריים-מצמררים שלהם.

כיום ידוע שרואלד דאל הרבה להשמיע אימרות אנטישמיות, והיה שונא אנשים באופן כללי, למרות שהוא כנראה באמת חיבב ילדים, בוודאי הרבה יותר ממבוגרים, ובכלל לא חיבב  את אותם ילדים כשהם התבגרו לבסוף. אפשר ממש לראות את הסלידה שלו מאנשים בסיפוריו. קשה למצוא בהם אפילו דמות סימפטית אחת ויחידה.

ובכל זאת, האם ייתכן שהייתה כאן השפעה ישירה של עגנון על רואלד דאל?

זיוה שמיר לא יודעת להסביר כיצד הגיע הסיפור של עגנון לידיו של רואלד דאל, לא חובב גדול של יהודים ותרבות יהודית, ולכאורה לא מישהו שהיה קורא מרצונו החופשי את עגנון.

אולם, ללא קשר למה שדאל חשב על יהודים, הוא היה חובב סיפורים טובים, ואם היה נתקל בסיפורו של עגנון יכול להיות שאכן קיבל ממנו השראה.

לכאורה זה לא סביר. אבל ייתכן שיש דרך אפשרית שבה זה קרה.

רואלד דאל סיפר בהקדמה למבחר סיפורי רוחות של סופרים שונים שערך Roald Dahl’s Book of Ghost Stories (1983) שבשנת 1958 קרא מאות סיפורי רוחות שונים עבור סידרת טלויזיה שתיכנן, ולא יצאה לבסוף אל הפועל.

הסידרה היתה אמורה להיות בסיגנון סידרת הטלויזיה הפופולארית באותה התקופה “אלפרד היצ’קוק מגיש”, שבה הבמאי הידוע הגיש סיפורי מתח ואימה לקהל הצופים. דאל ספר 749 סיפורים שהוא קרא במשך תקופה של כמה חודשים עבור הפרוייקט, מקבצים, אנתולוגיות, כתבי עת, ועיתונים ישנים שמצא בספריות ובמוזיאון הבריטי. מתוך כל אלו בחר 24 סיפורים, “24 סיפורי הרוחות הגדולים של כל הזמנים לטעמו של הסופר רואלד דאל”, עבור סידרת הטלויזיה, ועוד עשרה נוספים אפשריים אם תזכה להצלחה.

דאל מספר שהסיפור שבו בחרו לפיילוט, ושהיו בו אלמנטים אנטי-קתוליים שונים, פשוט לא התאים לקהל האמריקני, והמפיקים ביטלו את הסדרה. זה היה אחד התיסכולים הגדולים של חייו. 25 שנה לאחר מכן, ב-1983, הוא פירסם 14 מתוך ה-34 הנבחרים שלו, באנתולוגיה Roald Dahl’s Book of Ghost Stories. ושם סיפר כאמור את כל הסיפור.

יש גם לציין שהוא שלט גם בשפות אחרות חוץ מאנגלית כמו גרמנית, וייתכן שחיפש גם בשפות אלו סיפורים.

עטיפת האנתולוגיה של סיפורי הרוחות המובחרים ביותר שערך רואלד דאל שעבורה קרא 749 סיפורים בשפות שונות.

אני מצטער שהוא לא פירסם גם כרך ב’, שבו היה מפרסם את שאר העשרים שאיתר בין 749 הסיפורים.

ההשערה שלי, בעקבות מחקרה של זיוה שמיר, הייתה שבין 749 הסיפורים שדאל קרא היה גם תרגום לאנגלית של סיפורו של עגנון, והוא איכשהוא נשאר איתו.

השאלה היא כמובן אם סיפורו של עגנון כבר תורגם לאנגלית, או לשפה אחרת שדאל הבין, נניח גרמנית או צרפתית, בשנת 1958, וזה דרש בדיקה.

דאל אגב הזכיר את הסיפור הספציפי שמזכיר את “האדונית והרוכל”, וסיפר שהוא ניסה ליצור אותו כסיפור רוחות אבל זה פשוט לא הלך, והסיום היה שונה משתיכנן.

The Landlady פורסם בניו יורקר ב-1959, שנה לאחר פרויקט הקריאה של דאל, וזה נראה, לכאורה, כמחזק את התזה שלי.

אך חקירה נוספת הראתה שהתזה הזאת שלי אינה מחזיקה מים.

ישנן ביבליוגרפיות מפורטות ביותר של כלל יצירתו של עגנון בעברית ובתרגומים לשפות אחרות, שהרי הוא אחד הסופרים העבריים החשובים והמתורגמים ביותר.

בדקתי בהן האם פורסם הסיפור “האדונית והרוכל” באנגלית או באיזו שפה אירופית אחרת המוכרת לרואלד דאל לפני שנת 1958, והתשובה היא שלילית.

סיפורו של עגנון אכן פורסם באנגלית, אבל התרגום הראשון שלו לאנגלית היה רק בשנת 1965, ולאחר מכן ב-1966 פורסמו גם תרגומים של הסיפור לצרפתית ולגרמנית. שנה זאת אינה מקרית. זאת היתה השנה שבה זכה עגנון בפרס נובל לספרות, וכתוצאה מכך התפרסם בעולם ומתרגמים בשפות שונות מיהרו לתרגם לשפותיהם גם סיפורים של עגנון שלא היו ידועים במיוחד.

כלומר, לפני שנת 1965 “האדונית והרוכל” לא היה קיים בשפה אירופית כל שהיא, ולכן לא יכול היה להיות מוכר לרואלד דאל.

האם יתכן שהיה סיפור מקביל שגם עגנון וגם דאל ידעו עליו, כפי שמציעה שמיר?

סיפור זה יכול היה להיות ספרו של הסופר הצרפתי פייר בנואה Pierre Benoit (1886-1962) “מלכת אטלנטיס” (L’Atlantide (1919, שמספר על מלכה טוארגית של עיר מסתורית במדבר סהרה, שהיא כביכול הבסיס לסיפור הקדמון על ממלכת אטלנטיס, שמפחלצת את מאהביה הרבים. חיילים צרפתיים מגיעים אל העיר, ואחד מהם מצליח להימלט, אבל אחר נשאר ככפסל ברשות המלכה המיסתורית והיפה.

עטיפה של ספרו של הסופר הצרפתי פייר בנואה “מלכת אטלנטיס” מ-1919 על מלכה מיסתורית במדבר שמפחלצת את מאהביה המרובים לאחר שהיא משתלטת עליהם לחלוטין, כמו גיבורת סיפור של עגנון וכמו גיבורת סיפור של רואלד דאל

ידוע שספר זה תורגם ליידיש עוד ב-1924 תחת השם “אטלאנטידא” בתרגום א. (אלכסנדר זיסקינד) כהן (ווארשע, ש. אסעקאווסקי, 1924).

הסיפור זכה כנראה להצלחה גדולה ביידיש, עובדה שהוא תורגם לשפה זאת פעם שנייה בתוך זמן קצר תחת השם השונה” יעקבס ברונעם (הגר די טענצערין): ראמאן” בתרגום ב’ דובלין (ווארשע, גיטלין, 1926).

מכאן שיכול היה להיות ידוע לעגנון בשפה זאת דרך אחד משני התרגומים, או גם מתרגום שלו לגרמנית, שאותה ידע היטב.

הספר תורגם לאחר מכן גם לעברית ויותר מפעם אחת, אם כי לאחר שסיפורו של עגנון “האדונית והרוכל” כבר פורסם. פעם אחת כספר כיס למבוגרים בתרגום יצחק סברדליק (הוצאת “הדב”, תש”ח 1948).

עטיפת הספר ״מלכת אטלנטיס״ של פייר בנואה בעברית עם תמונת כוכבת הגירסה הקולנועית של הסיפור משנות השלושים.

פעם שנייה תורגם בידי אביטל ענבר ב-1989 (ספריית הפועלים) כספר לבני הנעורים דווקא.

כריכת ״אטלנטיס״ של פייר בנואה בסדרת נעורים של ספרית פועלים

הספר זכה להצלחה רבה לאחר שפורסם, תורגם לשפות שונות, והוסרט כמה פעמים, כולל גירסה גרמנית ידועה משנות השלושים, שייתכן שעגנון ראה, וכולל גירסה קולנועית מ-1961 שבה השחקנית הישראלית חיה הררית, שהתפרסמה ככוכבת הסרט “בן חור” מגלמת את הדמות של מלכת אטלנטיס הרצחנית.

פוסטר הסרט”מלכת אטלנטיס” מ-1961 בכיכובה של השחקנית הישראלית חיה הררית.

לימים הספר של בנואה, או סרט שהתבסס עליו, שימש השראה אפילו לסיפור מצוייר על איש החלל פלאש גורדון, שידידו ד”ר זרקוב מוצא את עצמו תחת שליטתה של מלכה בכוכב לכת אחר שמזכירה מאוד את אותה מלכה של אטלנטיס, גם ברצחנותה כלפי גברים שמזדמנים לשליטתה. סיפור הקומיקס תורגם לעברית בכתב העת לילדים “משהו”, למטה ראו קטע ממנו, ותוכלו לקרוא אותו בשלמותו ב”יקום תרבות”.

קטעים מהסיפור “פלאש גורדון ומלכת קורבו ” שמזכיר מאוד את הספר “מלכת אטלנטיס”של בנואה ובמקצת את “האדונית והרוכל” של ש”י עגנון ו”בעלת האכסניה ” של רואלד דאל על אישה שמפחלצת את מאהביה.

לדעתי ההנחה הפשוטה וההגיונית ביותר היא שאחרי הכל דאל הגיע לסיפור שלו (שהסיום שלו הוא שונה מאוד ומצמרר הרבה יותר מזה של עגנון) אולי בהשראת הסיפור של בנואה. עגנון הפך בגירסה שלו את המלכה בעיר מרוחקת במדבר לערפדית באיזור נידח, אבל שמר את את זכר המקור “המלכותי” בשם שנתן לאישה בסיפור, “הלני”, ודאל הפך אותה לאישה אנגליה באיזור נידח, ללא קשר לעגנון בצירוף מקרים בלבד.

קיראו למטה את הסיפור “בעלת האכסניה” כפי שהופיע בעברית בקובץ הסיפורים “סיפורי הפתעה”. הגרסה האנגלית מופיעה במאמרה של פרופסור שמיר.

צפו באחת הגירסאות המוסרטות (ישנן כמה) לסיפור של דאל:

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה − 7 =