חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על מחזה מקורי חדש "האשליה" בקאמרי
קבוצת הצעירים "הקאמרי דור חדש 2.0" מעלה מחזה מקורי חדש, "האשליה", מאת המחזאים הצעירים מעין אבן וקרן חובב. ההצגה שופעת התרחשויות, מטלטלת בתפניות, מקיפה את עולם החרדות של האוהב הכואב, ועושה זאת בתיאטרון עשיר מבע של מציאות מרובדת, במשחק מתמסר ומתפלש.
ההצגה הפיחה בי התרוממות רוח – הנה חזיתי בפלא. הצעירים האלה מפעימים. האהבות שלהם בוערות, האכזבות צורבות, הפרידות לא נשכחות: הן פורצות לתודעה, ליצירה – לכתיבה, למשחק. האמנים הצעירים מלאי רעיונות חדשים ועם זאת מכירים את היוצרים הדגולים, רואים את עצמם כחוליה הטריה בשרשרת דורות התיאטרון. ניתן לומר, שכמו מדענים, אמנים עומדים על כתפי ענקים, יוצרים בהשראתם ומהללים את שמם.
האשליה הנוכחית של צעירי הקאמרי נכתבה בהשראת "האשליה הקומית" משנת 1635 של פייר קורניי, בין המחזאים הצרפתיים הגדולים של המאה ה-17.
העלילה עוקבת אחר רז, בגילומו של אורי פרלמן, צעיר שמתקשה, כבר שנה, להתגבר על הפרידה מאביגיל. רז מגיע לחוף ים, בו הוא מרגיש בנוח, לדייט ראשון, ופוגש בתומר, מכשפה שמאפשרת לו לקבל הצצה לחיים שעברו על אביגיל מאז נפרדו. הצפייה בחזיונות מציפה את רז בשלל רגשות, מקרבת/מרחיקה בין רז ותומר. החזיונות מכירים לנו את דמותה של אביגיל הנחשקת, הנוכחת/נפקדת. מה מקורם של החזיונות? האם הם בדמיונו של רז, שבעצם כותב את דמותה, כבן דמותם של המחזאים? הלא ידוע מפחיד ומאיים. רז מדמיין אותו בהגזמה.
דמותה של תומר המכשפה מורכבת ועשירה. היא מתיימרת לקרוא את מחשבותיו של רז, אך לא תמיד מצליחה בכך. דבר-מה, כשמו, נותר נסתר. תומר אינה מכשפה מקצועית, אלא מכשפה מתלמדת, מעין שוליית הקוסם ללא הקוסם. לפעמים היא יוצאת מתפקיד המכשפה, ושואלת את רז לדעתו – עליה, עליהם. זה מהלך חמוד של המחזאים – תומר פוסעת על שני הסיפים: של תמימות ושל ידענות. בתור נערה הכמהה לאהבה, עליה להכיר את רז בדרך הקשה, של ניסוי וטעייה, לבטים וייסורים, כמו בת זוג בשר ודם, כמאמר "ייגעת ומצאת – תאמיני".
הדמות של נטליה כיסאות – עובדת הניקיון בחוף הים, המשכירה, בין היתר, כיסאות-חוף מתקפלים, מוסיפה מימד של מציאות, מעלה לדיון נושאים קיומיים מלבד האהבה, בה מתפלשות כל יתר הדמויות. היא עולה חדשה, המתמודדת עם ניסיונות ההשתלבות בחיים בארץ. נטליה מגולמת בתנופה ע"י אנה בנימין.
שפתה של נטליה רבת רבדים. הביטויים המליציים "קָצָה נפשי מלהעיר לאזרחים", "בשבילכם, למענכם, למען רווחת הרוחצים, זה מה שנמצא בראש מעייננו", מעלים חיוך על רקע של שיבושי תחביר אחדים וקללות ברוסית.
את התפקיד התובעני של אביגיל ואת התפקיד של תמרה, חברתה הלסבית, מגלמות נאיה בינשטוק ואלינור וייל, שמתחלפות בתפקידים מהצגה להצגה, כי, לפי דבריו של מעין אבן, "שתיהן מתאימות מדי ולא רצינו לוותר על אף אחת מהן". זו סיבה טובה לחזור ולראות את ההצגה שנית.
ההצגות הבאות ב-27 – 29 באוגוסט.
לא נשמרת ההפרדה המוחלטת בין העולמות – פה ושם נשברת המחיצה הדקה בין מציאות החוף לחזיונות, המוצגים על אותה הבמה, בסמיכות של כמעט נגיעה. לדוגמה, המים של חוף הים מציפים את ביתה של אביגיל, וגם הצידנית האדומה אותה רז הביא לדייט על החוף זולגת אל חזיון.
המוזיקה המקורית היא בהלחנתו של ניר כנען, השחקן-מוזיקאי, ובתוכה משובץ השיר Lessons in Love , של הלהקה Level 42. השיר מתפתח מנגינת גיטרה, אל שירה בקולם של שני שחקנים, עד להשמעת הקלטה מקורית של השיר, הקצבי, הנמרץ, המהדהד בכל האולם.
סחרור התודעה אינו פוסק. וכשאנחנו מגבשים דעה על חלוקת המגרשים בין המציאות לאשליה, באה התפנית התורנית ומעבירה עוד דמות ועוד התרחשות אל צד האשליה.
שיתוף הפעולה בין המחזאים מעין אבן וקרן חובב מהלך קסם. התוצאה – נשית/גברית מאוזנת. הטקסטים שנונים, שופעים אי הבנות משעשעות בין הדמויות, הבלחות של נונסנס. "החזיונות עשויים מחומר עדין", אומרת המכשפה. זה משפט אדיר! כל מילה בו מפתיעה את הקודמות. זה תיאטרון במיטבו, עושה לנו חזיונות.
מתקיימת עדינות חומלת ביחסים בין זוגות הדמויות בין רז לתומר, בין אביגיל ובני הזוג המדומיינים שלה. העדינות מחלחלת לאווירה באולם, עוטפת את כולם.
המחזאים אוהבים את גיבוריהם ומיטיבים איתם – הם נותנים להם הזדמנות שנייה לדייט ראשון, שמתחיל ברגעיה האחרונים של ההצגה, וצופים מוזמנים לדמיין אותו.
