פורסם ב”בעיות בינלאומיות חברה ומדינה” כרך כ”ט מס.55 (4  – 3)  1990.

בטיפולו במצבי משבר מגדיר  צ’רלס הרמן ״משבר״ כמצב בו נמצא מקבל ההחלטות בפני איום גדול, בהפתעה, וכשנותר רק זמן תגובה קצר. בזמן משבר “כאשר  נשקפת סכנה חמורה למטרות הלאומיות מתקבלות החלטות בדרגים הממשלתיים הבכירים ביותר. מגבלת הזמן ועמה יכולתם של דרגים בכירים אלה לקבל  החלטות המחייבות את הממשלה, מאפשרות להם להתעלם מהנהלים הבירוקרטיים המקובלים. ערך רב נודע למידת המידע על אודות המצב בשל קוצר הזמן לאיסוף מידע חדש והעדרו של איסוף נתונים רציני המקדים מצבים חשובים כאשר הם צפויים” (1).

מאחר ואמצעי התקשורת המקובלים בעת העתיקה היו רצים ופרשים,  קצב  העברת  הידיעות  על ההתרחשויות  לדרגים  הממשלתיים  היה  איטי  יותר מאשר  היום. קבלת החלטות במעצמות בעת  העתיקה  חייבת  היתה  להיות,  אם  כן, יעילה  יותר  מאשר  אצל  כל מדינה  אחרת.  כל  מעצמה דאז התאפיינה בשליטה על  מדינות  אחרות, ובמרחבים  גדולים  דלילי  אוכלוסין.

המרחק  אותו  צריכה  ידיעה  לעבור  מהפריפריה  של  המעצמה  למרכז  השלטוני  היה  ארוך  במיוחד,  ובוודאי שיותר מאשר בבירה  עצמה.  מרידה  בבירה  או  התקוממות  במחוז  סמוך  לה היתה מחייבת  טיפול  מהיר  ביותר, מאחר  שהצלחת המרידה פירושה  קץ  השלטון  ואפילו  התמוטטות  המעצמה.   נפילת  מחוז  כלשהוא בפריפריה,  משמעותם  היתה  אמנם הצטמצמות  המרחב  הגיאוגרפי  של  המעצמה,  דבר שהביא  בהכרח  להיחלשותה,  אבל לא היה  בכך  משום  איום  על  קיום  המעצמה, אף שקיימת  האפשרות  כי הצטמצמות זו  היתה  שלב  בהתפרקות  המעצמה. בכדי לשמור  על  כוחה  חייבת היתה המעצמה  באחזקת  כוחות  גדולים לאורך  הגבולות,  ובמערך  תקשורתי  רציף  בין  הפריפריה  למרכז  השלטוני, כלומר  מערך  גדול  של רצים  ופרשים.  ככול שהמעצמה  שלטה  על  מרחבים  גדולים  יותר,  היתה  זקוקה  למערך  גדול  יותר כדי לצמצם  למינימום  את  זמן  העברתן  של  תשדורות לכול חלקי  הממלכה, כך  שניתן  יהיה לשלוח  כוחות  למיגור  כל  מרידה  או  פלישה.

אמצעי  התקשורת  מבוססי  רצים  ופרשים  במרחבים  גדולים ודלילי  אוכלוסין  חייבים היו  מידה רבה של  ביזוריות  גם  במשטרים  בעלי  אופי  ריכוזי  מובהק, כפי שהיו המשטרים  המלוכניים בעת  העתיקה. מכאן שככול  שמעצמה  שלטה  על  מרחבים  גדולים  יותר  חייב  היה  השלטון  להאציל  סמכויות  רבות  יותר  למפקדי  הכוחות השונים.  ככול  שמפקד  כוח מסוים  היה קרוב  יותר לפריפריה  חייב היה  לקבל  סמכויות  רבות  יותר  וזאת  כדי שהחלטותיו  תהיינה  מהירות  יותר  במקרה  של התקוממות  או  פלישה. להאצלת  סמכויות  בעת  העתיקה  היה מבנה  היררכי מיוחד: מרכז שלטוני,  ומפקדי מחוזות  אשר  להם  סמכויות  מוגדרות  ומתוחמות,  כאשר  למפקדי  המחוזות  הפריפריאליים סמכויות  רבות  יותר  מאשר  למפקדי  מחוזות  באזור התווך שבין הבירה לפריפריה. כמובן שהיתה קיימת סכנה  שהאצלת  סמכויות  רבה  למפקדי  המחוזות  הפריפריאליים   תעמיד  אותם  בפני  הפיתוי  לנתק  עצמם  מהמרכז  השלטוני,  תוך  כריתת  בריתות על  דעת עצמם עם  פולשים, מתוך  כוונה  לנתק  עצמם מהממלכה ולהקים  ממלכה  משלהם, או  אפילו לפלוש לבירה  ולתפוש  את  השלטון.

למיקום הגיאוגרפי   היתה  השפעה  על  משמעותו של  הזמן  בקבלת ההחלטות.  המרכז  השלטוני  ומפקדי  המחוזות  הפריפריאליים  התחייבו  להגיב מידית  לאירועים  המתרחשים בתחומיהם  המרחביים  במהירות  וביעילות. זמן התגובה שלהם  היה  קצר  ועוצמת  האיום  היתה  גבוהה. לעומת  זאת,  משמעות  הזמן  למפקדי  המחוזות  שבתווך היתה  פחות  קריטית,  ולכן  היו יכולים  לפעול  ביתר איטיות  ובצורה ממוסדת  יותר,  תוך  קבלת  הנחיות  ו/או   תגבורות  מהמרכז  השלטוני.  משמעות הזמן עבור המרכז  השלטוני לגבי  אירועים  שהתרחשו  בפריפריה או  בתווך היתה  פחות אקוטית  מאשר  לגבי  אירועים  שהתרחשו  בבירה.  על  פי  המידע  שהתקבל מהמחוזות  השונים  היה  המרכז  מתכנן את  מהלכיו.  סביר  להניח  שכאשר  התרחשו  אירועים  חריגים  בעת  ובעונה  אחת  הן  בתווך  והן  בפריפריה,  היתה ניתנת  עדיפות  ראשונה  לגבי  המתרחש  בפריפריה.

לזמן  נודעה  השפעה  שונה  גם  בשלבי  התפתחותה  השונים  של  המעצמה.  מאחר  שכיבושים  היו חלק  הכרחי  בתהליך  ביסוסן   של מדינות  בכלל  ומעצמות  בפרט,  הרי  הזמן  היה  משמעותי  ביותר. בראשית  התפתחות המעצמה  משום מחויבותה  להגיב  במהירות  וביעילות  לביסוס  שלטונה.  כאשר  צלחו  בכך,  הואטו  תהליכי  קבלת ההחלטות  והפכו  לשגרה. את  זמן  קיומה  של  מדינה ניתן  לחלק  לשלוש  תקופות.  צמיחה,  התבססות,  ונפילה.  בשלב  הצמיחה  מרכיב  הזמן  משמעותי  ביותר.  עם  התבססות המדינה  והתמסדותה  יורדת  משמעות  הזמן   ובשעת נפילתה  עולה (2).

להלן נבדוק את משמעות הזמן בתהליכי קבלת ההחלטות בבבל. התקופות שתיבדקנה הן תקופת השושלת הראשונה ותקופת הפריחה השניה. יש להביא  בחשבון שיישום כלים של מדע המדינה בתקופות כה עתיקות יוצר קושי מתודי לא קל בשל מיעוט החומר הכתוב.

השושלת הראשונה

The Walls of Babylon and the Temple of Bel (Or Babel)”, by 19th-century illustrator William Simpson – influenced by early archaeological investigations. ןיקיפדיה

תקופת השושלת  הראשונה נמשכה  בין  השנים 1595 –  1894 לפנה”ס, תקופה  של 300  שנים.  האירועים  החשובים ביותר  בשלבי  צמיחתה  הראשונים  התרחשו בתקופת  שלטונו  של  שומו  אילום  (1881 – 1894 לפנה”ס). מלך  זה  בנה  את  ביצוריה  של  העיר  בבל  והכניע  מספר  אזורים,  בייחוד  את  קיש  וסיפר. אמנם  ערים  אלה היו  פריפריאליות , אך  מרחקן  לא  היה גדול יחסית  ולכן  גם נתיבי  התקשורת  היו  קצרים.  לא  היה  זה  חיוני  להחזיק  רשת  תקשורת ענפה,  ושליטתו  של  שימו  אילם  על הממלכה  היתה  מיידית. סך  כול  הפרטים  שהיה  עליו לטפל  בהם בעת  משבר  היו  ספורים,  ולכן  הטיפול  בהם  היה  מהיר  ופשוט יחסית. הממלכה  קיבלה  תנופה  חזקה  עם  עלייתו  של חמורבי  לשלטון.  הודות למסעות  כיבושיו,  התרחבו  גבולות  הממלכה,  והיא  השתרעה  מחרן  הצפונית  עד  לארידו  הדרומית במערב  ועד  לשושן  ומקלש  הדרומיות  במזרח. גבולות  הפריפריה  הועתקו  לצפון,  לדרום,  ולמזרח, מאות  קילומטרים  מהעיר  בבל (ורק עשרות  קילומטרים   ואפילו  פחות  במערב). קווי  התקשורת  התארכו, ולכן חמורבי היה חייב להחזיק  מערך  תקשורתי צפוף  יותר  מאשר שומו–אילום.  המקומות  הרגישים  ביותר,  שלגביהם   כל  החלטה  היתה קריטית,  היו  בגבולה המערבי  של  בבל  שהיה סמוך לבירה.  כל  פלישה  מכיוון  זה, שהיתה  פוגעת  בעיר  בבל  עצמה,  משמעותה היתה  קץ  שלטונו  או  השושלת  ובמקרה  החמור  ביותר  נפילת הממלכה. בגלל  קרבת  הגבול  אליה, יתכן  והממונה הישיר על מחוז זה  היה חמורבי  עצמו, כדי  שהנחיותיו  תתבצענה  מידית  בלא  שתעבורנה  דרך  ערוץ  נוסף,  קרי  מפקד  המחוז.  חשיבותן  של  הערים  הראשיות  בממלכה  היתה  על  פי  קרבתן  לבירה  ולפריפריה.  חשיבותן  קבעה  את  סדר  הטיפול  בהן  למקרה  בו  היו  פורצות בעת  ובעונה  אחת מרידות  או  בעיות  אחרות.  להלן  ניסיון  לדרג את  הערים  על  פי  סדר  חשיבותן.

קבוצה ראשונה  – 1.  קיש 2. סיפר  3.ניפור 4.  ארידו  5.  לגש  6.  ארך  7. אור  8.  בורספירה.

קבוצה  שניה  –  1. חרן  2.  נינווה  3. קלש  4.  מארי  5.  אשור  6.  ארץ  הים.

קבוצה  שלישית  –  שושן.

ככל  שמפקד  מחוז  היה  נמצא  בקבוצת  ערים  חשובות  יותר,  היו  לו סמכויות  רבה  יותר, ועצמאות גדולה  יותר  בהחלטותיו  ושיקוליו,  וזאת  כדי  לחסוך  בזמן  ולטפל במשבר כמה שיותר מהר.  במקרים  החמורים  ביותר חמורבי  עצמו  היה  מנהל  את  המערכה, וזאת  על מנת  שהחלטותיו תהיינה  מהירות  ביותר.  הוא  לא היה  מוכן  להסתכן  באובדן  זמן  כתוצאה מזרימת  מידע  ברשת  התקשורת,  עיבודה,  ניתוחה,  והזרמת  הוראות  חדשות,  תוך  ציפייה  למידת  מימושן  ובדיקת  תוצאותיהן.

מרחביה  הגדולים  של  הממלכה  בימי  חמורבי  הגדילו  את  מספר  הפריטים שבהם  חייב  היה לטפל,  והעצימו  את  מורכבותם,  מה  שהעלה  את  מספר האפשרויות עבור  כל  פריט  פריט (הקשר  בין  מספר  הפריטים ומורכבותם  למספר  האפשרויות  הוא  מעריכי), וגם  הזמן  לטיפול  בהם  גדל.  היו פריטים המחייבים  טיפול  מהיר ואפילו  אישי של  השליט,  ואחרים  היו  יכולים  לחכות,  או  שיטופלו  על  ידי  סמכות  בדרג נמוך  יותר.

הממלכה  הגיעה  לשיאה  בימיו  של חמורבי.  בימיו של  בנו  שמשו-אילונה בשלטון איבדה  בבל  את  אור,  ארך,  וארץ  הים,  ערים  הנמצאות  בקבוצה  הראשונה.  הפריפריה  התקרבה לעיר בבל. קווי  התקשורת  התקצרו,  מה  שאיפשר  זרימה  מהירה  יותר  של  מידע  לבירה  וקבלת ההחלטות  בעקבותיה  היתה אמורה להיות  יעילה  יותר,  אך  דבר זה  לא  מנע  את  התמוטטות  שלטונו  של  שמש-דיתונה ב-1595  לפנה”ס כתוצאה  מפלישת  מדשלש  הראשון  לבבל  והריסתה.  בעקבותיו  נכנסו  לעיר  הכשיים.

תקופת הפריחה השניה

בבל בשיא תפארתה מאנציקלופדיה “עולם התרבות – העולם מראשיתו ועד ימינו” שנות השישים

תקופת  הפריחה  השניה  נמשכה  בין  539  –  626  לפנה”ס,  תקופה  קצרה  של  88 שנים. תקופה  זו  התחילה עם  עלייתו  לשלטון  של  נבולספר  בבבל, שהרחיב  את  גבולות הממלכה.  זה התאפשר הודות לנפילת אשור וסיפוחה לבבל עד קיליקיה  וחרן. את  הממלכה  ירש  נבוכדנצר  בנו.  הוא הכליל  בגבולות  הממלכה את  ישראל,  יהודה,  וצור. המדינה  התרחבה מאוד,  הרבה  מעבר לגבולות  ממלכתו  של חמורבי.  מערך  התקשורת  חייב  היה להיות  ארוך  ומורכב ביותר, וקצב  זרימת  המידע  לבירה  היה  חייב להיות איטי. מעמדם  של מפקדי  המחוזות  כדוגמת  צור   היה  גבוה  יותר,  וכלל  סמכויות  רחבות  יותר, מאשר  מפקדי  המחוזות  הפריפריאליים  בתקופת  הזוהר  הראשונה. מרחקים  אלה  חייבו  אותם  כנראה  לפעול  בעיקר  על דעת  עצמם, כאשר  ההנחיות  מהבירה  היו כלליות  ביותר. הפריפריה  הקריטית  היתה  הקטע  הצפוני-מערבי, כלומר כרכמש,  ארץ  ישראל,  הלבנון,  ועד  גבול  מצרים.

נפילתה  של  בבל  החלה  בתקופתו  של  שר–אסור,  כאשר נחל  תבוסה גדולה בהרי  הטאורוס  בניסיון  לעצור  את  פלישת  המדים.  תקופת  הנפילה  נמשכה  30  שנים.  תקופה  זו  הסתיימה  בימיו של  נו-נאיד.  קצב ההתרחשויות  עד לנפילה  היה  מהיר. האירועים  שהתרחשו  כללו  התפתחות  של רעיונות  דתיים,  תפישות  מוסריות  חדשות, ומעבר  לדפוסי  חיים  חילוניים.  תושבי  בבל,  בורספירה,  ניפור,  ארך,  ותושבי  ערי  הפולחן  של  אכד  התמרדו,  מדיניות  הבנייה  והמלחמות  רחבות ההיקף  של  נבוכדנצר  ונרגליסר מצאו  עתה  את  ביטויין  באינפלציה  גבוהה ורעב  קשה.  גם  התעצמותה  של  פרס  במזרח,  תוך  כדי  עריכת מסעות תעמולה  אינטנסיביים  בקרב  אוכלוסייתה  של בבל, ושליטת  המדים  בדרכי  המסחר  לצפון  ולמזרח,  תרמו  להידרדרות.  גודש  אירועים  זה  במרחבים כה  גדולים קשה היה לשליטה וכמעט  בלתי  אפשרי. בשנת 547 לפני הספירה השתלט כורש על  חלק ממזרח אשור, וכבש את העיר בבל ב-546  לפנה”ס. ההתקדמות לבבל היתה  הדרגתית,  דרך הרי כורדיסטן  ולוריסטן,  עד  שכול  האזור  ממזרח  לחידקל  היה  בידיו.  אמנם  ערוצי  התקשורת  התקצרו,   מה  שהגביר  את  קצב זרימת  המידע  לבירה,  והגביר  לפחות  תאורטית  את  קצב  קבלת ההחלטות  שהיה  עתה  מהיר  יותר.  אך  שוב, כמו  עם  נפילת  השושלת  הראשונה  דבר  זה  לא  מנע  את  נפילתה.

כריכת ״דברי ימי בבל״ של סאגס

מקורות

1. צ’רלס  הרמן, “משברים  בינלאומיים”, מקראה ליחסים בינלאומיים בעריכת איתן גלבוע. הוצאת עם עובד  1979   עמ.  212.

2. ה.וו. סאגס, “דברי  ימי בבל”, הוצאת ש. פרידמן  1972 כרך  א’ 24 עמ. 247

3. Herman  Kinder &  Werner  Hilgenman –  The Penguin  atlas  of  world  history  Vol.  1    Penguin Books  Harmonworth  Middleessex England 1964  pp.  299

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע × 5 =