ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על
הספר "היהירות האנושית"
את הספר "היהירות האנושית" של ירוסלב האשק (הוצאת "תשע נשמות", מצ'כית: פאר פרידמן) קראתי במהלך יום הכיפורים. אמרתי לעצמי – אין ספר טוב מזה לקרוא ביום של חשבון נפש והתענות גופנית, כי בסופו של דבר ממה כל החטאים שלנו, בעיקר בין האדם לחברו, נובעים אם לא מהיהירות האנושית? ואכן הספר המבריק, הסאטירי, והשנון, לא אכזב, ומצאתי אותו עונה בדיוק על הצורך בתשובה לשאלה "למה לפעמים המין האנושי הוא כל כך מטומטם".
קודם כל כמה מילים על הסופר ועל חייו הצבעוניים והטרגיים. ירוסלב האשק הוא כנראה הסופר הצ'כי המפורסם ביותר בעולם, בעיקר הודות לרומן הפיקרסקי "החייל האמיץ שווייק" (בצ'כית: "קורותיו של החייל הטוב שווייק במלחמת העולם"). יחד עם זאת, במהלך חייו הקצרים — הוא נולד בפראג בשנת 1883 ומת כעבור 39 שנים בלבד — כתב האשק יותר מאלף סיפורים קצרים, שרובם ראו אור בכתבי עת ולא קובצו בספר בימי חייו. לאחר שסיים את חוק לימודיו החל לעבוד בבנק, אך עד מהרה עזב את עבודתו, והחל לחיות חיים בוהמייניים, להתפרנס מכתיבה בלבד, לטייל רבות ברגל, ולשתות. בשל כך לא חסרו לו היתקלויות עם החוק. הוא כתב לעיתונים ולכתבי עת רבים, ואף שימש עורך של כתב העת האנרכיסטי "קומונה", תפקיד שבגללו אף ישב בכלא. כדי לזכות באישור משפחתה של הבחורה שהתאהב בה, זנח האשק את עיסוקיו אלה, ופנה לערוך כתב עת לנשים. כמו כן היה חבר מערכת בכתב העת "עולם החי", ופוטר לאחר שפרסם מאמרים רבים על בעלי חיים שכלל אינם קיימים. האשק ניסה להתאבד לאחר שאשתו עזבה אותו, ואושפז בבית חולים לחולי נפש. בשנת 1911 הקים את "מפלגת הקידמה המתונה בגבולות החוק", מפלגה סאטירית שהתמודדה בבחירות לפרלמנט האוסטרו־הונגרי. ב-1915 גויס לצבא ונשלח לחזית הרוסית. הוא גילה עניין בקומוניזם, אך זנח אותו כעבור שנים ושב לאחוז בהשקפות אנרכיסטיות. סיפוריו עוסקים רבות באנשים שבשולי החברה — גנבים, שתיינים, רמאים קטנים. את הרומן הגדול שלו החל לכתוב ב-1921 בשהותו בעיר הקטנה ליפניצה לצורך החלמה. הוא מת שם מדום לב ב-1923.
סופרים אחרים כתבו עליו דברי שבח רבים. למשל מקס ברוד שאמר כי "האשק היה הומוריסט מהמעלה הראשונה. בבוא היום אולי יזכירו אותו בנשימה אחת עם סרוונטס ורבלה". סלינג'ר אמר שהוא כולו הערצה אליו בגלל האנושיות הנגלית ביצירותיו הספרותיות. קארל צ'פאק הגדיל לעשות ואמר כי "בבית הספר אמרו לנו שהומור הוא תבלין. היום נראה לי שהומור אינו סתם תוסף, אלא דרך עקרונית להתבונן בעולם. להאשק היה הומור. והוא היה אדם שבאמת ראה את העולם."
אז מה יש בספר? הספר מחולק לחמישה סיפורים. הסיפור הראשון, "פרשת השחיתות של פקיד העירייה המתלמד באחורה", מספר על פקיד שמשלם מחיר כבד בגלל הממונים עליו. זהו סיפור טרגי אך אקטואלי מתמיד על איך מאשימים את הש.ג הקלאסי, ומתובל בהומור אדיר. כשקראתי את זה נזכרתי בש.ג. שנרדמה במגדל השמירה בזמן שהמחבלים ברחו מכלא גלבוע. אנשים האשימו אותה במחדל הנורא ובכשלים שהתגלו, בעוד ששרשרת הפיקוד, שהיא למעשה האחראית על שרשרת הליקויים, לא חטפה. מה שנקרא הסאטירה הגיעה למציאות עצמה. הסיפור השלישי הוא המצחיק ביותר וגם הרלוונטי ביותר לחיי זוגיות. הסיפור נקרא "מסעו של הגנב שייבה", והוא מגולל את קורותיו של פורץ שאוהב לשתות ומכור לטיפה המרה, המתגנב לבית דירות שבו אמורים לגור מיטב אנשי העיר. המזימה, לעלות לעליית הגג מהמרתף שאליו נקלע ולמצוא שם אוצרות, נקלעת לקשיים הנובעים מבקבוק הרום שרוקן בזמן ההמתנה לרגע המתאים לפריצה. האישה חושדת שזה בעלה, ששב ממעשה נבלה. הסיפור מראה את מנהגן של הנשים שלא לדעת לפעמים למי נישאו (או שכן, תלוי בקריאה ובפרשנות). שאר הסיפורים מענגים לא פחות.
לכו לקרוא.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
סרטים תיעודיים על הסופרים דויד גרוסמן וא.ב. יהושע
בחודש יולי 2021 התקיימו בארץ שני פסטיבלים בינלאומיים לקולנוע, בהם הוקרנו סרטים תיעודיים: פסטיבל דוקאביב בתל אביב, שכולו מוקדש לסרטים תיעודיים, ופסטיבל ירושלים אשר בו הוקרנו סרטים תיעודיים במסגרת תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי תיעודי.
בפסטיבל דוקאביב הוקרן סרטה של עדי ארבל "גרוסמן", ובפסטיבל ירושלים הוקרן סרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב. יהושע".
את שני הסרטים ראיתי ב"קתדרה" בהקרנות חגיגיות בנוכחות היוצרים.
הסרט "גרוסמן" מתחיל במפגש ייחודי, אותו עורך דויד גרוסמן עם מתרגמים של ספרו "איתי החיים משחק הרבה", מכל העולם. המפגש מתקיים בקרואטיה, ארץ ההתרחשות של עלילת הספר. הסרט סוקר תקופות שונות בחייו של הסופר. הוא מתעכב על דויד הילד הג'ינג'י הממושקף, התמים, החכם, השואל שאלות מעמיקות את הוריו בשכונת בית הכרם בירושלים של שנות החמישים. דויד מספר על הוריו וסביו ברוך מחויך, בחן עדין, וכך גם נימת דיבורו בנושאים אישיים וחברתיים אחרים. דויד גרוסמן מדבר על מות בנו אורי ועל כתיבתו: "מאז שאורי בני נהרג, למדתי משהו בכתיבה שלי – יש דרך אחת שבה אנחנו יכולים לקלוט את אפס קצהו של מה שקורה מעבר לחומה ההרמטית של המוות, להרגיש את התחושה של מה זה לא להיות. ויחד עם זה להרגיש את מלאות החיים – וזו דרך הכתיבה. את זה אני מחפש כשאני כותב, להיות לרגעים במקום הזה, שאני נוגע בשניהם".
המסרים עוברים מליבו הדואב של האב אל לב הצופה.
הסרט יוקרן בסינמטק תל אביב ביום שני 27.9.2021.
"הפרק האחרון של א.ב. יהושע" הוא סרטו של יאיר קדר בסדרת "הָעִבְרִים", וזהו הסרט הראשון בסדרה על סופר חי. הרעיון עלה בזמן צילומי הסרט "החלון הרביעי" על עמוס עוז. א.ב. יהושע נכח בזמן הקרנת הסרט בקתדרה ביום שישי 10.9.2021, ושוחח עם הבמאי יאיר קידר לאחר ההקרנה.
מותה של איקה (רבקה), אשתו האהובה של א.ב. יהושע בספטמבר 2016, איתה חי בזוגיות מופתית, היווה משבר בחייו של הסופר. הוא עזב את חיפה, בה התגורר מעל 40 שנה, חלה בסרטן, ונותח בהצלחה. לאחר הפסקה בכתיבה, הוא השלים ספר חדש, "הבת היחידה", שיצא לאור בתחילת 2021. א.ב. יהושע שומר על חיוניות, מארח את חבריו, וניחן בחוש הומור מעודן, המיטיב עם הסרט, שעוקב אחריו בשנתיים האחרונות. נאחל לסופר הדגול עוד שנים ועוד ספרים.
הסרט "הפרק האחרון של א.ב. יהושע" יוקרן בסינמטק תל אביב ביום שלישי 28.9.2021.