לסיום השנה אנו מביאים את מאמר העורך של פרופסור אורציון ברתנא לגליון מספר 5 כתב העת בעריכתו “נכון” לאוטופיה, דיסטופיה, מדע בדיוני, ופנטסיה. זה הוא כתב העת היחיד בדפוס כיום בשפה העברית , והיחיד מזה שנים, העוסק בנושאים אלו של העתיד. גליון זה, כמו קודמו שיצא לאור חצי שנה לפניו, יצא לאור בעיצומה של מגפה עולמית שניראית כאילו יצאה מספר או סרט מדע בדיוני מפחיד במיוחד.

במאמר הוא מסכם את השנה הסופר דרמטית, שנת 2020, מנקודת מבטו של קורא (וכותב ועורך) המדע הבדיוני.

כמו כן נציין כי כמה מהמאמרים ב”נכון” מתפרסמים גם ב״יקום״.

מערכת “יקום תרבות”

עטיפת גליון מספר 5 שיצא לאור בנובמבר 2020 של כתב העת “נכון”

בעברית של יומיום, שהיא גם שפת התקשורת וגם שפת הדיון הציבורית המקובלת, לומר על טקסט ספרותי שהוא “סיפור בדיוני”, משמע לומר שהוא דמיוני-“מרחף”, והקשר שלו למציאות מוגבל. לקטגוריה זו מוכנסת בשיח הישראלי החילוני כל הספרות הפנטסטית, ובתוכה גם ספרות המדע הבדיוני. זה לא רציני, זה בדיוני – אומרים לך בדרך כלל בחיוך קל של זלזול, אנשי התקשורת, ואחרים.

האמנם זו משמעות הספרות הפנטסטית? האם זו ספרות דמיונית-“מרחפת”, לאו דווקא במובן החיובי? אני ממש לא חושב כך.

אתחיל בטיעון קטן, אבל מאוד עכשווי: אם מישהו היה כותב לפני שנים סיפור על מצור, שהחברה האנושית שמה על עצמה בשנת 2020 בגלל איזו מגפה מוזרה שנפלה על כדור הארץ, סביר שהמערכת התרבותית הייתה מתעלמת, לכל היותר מתייחסת בזלזול. אנשים במסכות על הפנים? בתי ספר שלא נפתחים? טיסות לארצות אחרות שמתבטלות מכאן והלאה? בתי קולנוע שלא פועלים יותר? – כל אלה אינם בעולם שלנו. מילא מלחמה, אבל מגפה? תיאורים כאלה ברומן עכשווי, היו אומרים, הם מגוחכים ולא מעניינים. זה מדע בדיוני היו אומרים, זו פנטסיה. הוא לא עוסק ב”מציאות” כמו שאנחנו מכירים אותה, היו אומרים – מציאות של תככים, של בדידות, של מתח פוליטי, של מתח מעמדי. סיפור על מגפה? זה לא רציני, היו אומרים לך, למרות תקדימים לא כל כך ישנים, כמו “השפעת הספרדית” של לפני מאה שנים בדיוק.

היום, אם יופיע רומן מגפה כזה, אולי יזכה לתשומת לב אחרת, שהרי הוא כבר מתאר “מציאות” של היום, ואפשר לתאר בו מתח בין חילונים לדתיים, לבקר את המערכת הפוליטית, וכיוצא בזה. אבל לחשוב שכדאי להיעזר בסיפור כזה, לפני פרוץ מגפה, כי אולי התרגיל המחשבתי שנעשה בו יכול להכין לעולם שונה משלך, עולם מאיים על עולמך, עולם של מגפה שאולי תגיע, ואולי לא, ואולי תגיע אבל בדרך אחרת – לחשוב שכדאי לכתוב וכדאי לקרוא סיפור כזה – אצלנו זה רעיון שלא מתקבל, רעיון של השוליים, של “הפריפריה התרבותית”.

סיפורי פנטסיה, ולצידם ובתוכם סיפורי מד”ב, בנויים כמעבדות מחשבתיות ורגשיות. מעבדות, שכדי לקיימן אדם צריך רק מחשב (פעם היו כותבים – אדם צריך רק עט ונייר) ומחשבה מקורית. תוצרי מעבדה תרבותית זו, סיפורי פנטסיה, סיפורי מדע בדיוני, בנויים כדי להכין את האדם החושב (שהוא לא רק פסל של רודן) לבאות.

ויותר מזה, האדם החושב לא רק מתכונן לבאות, אלא הוא חיה שחייבת לפרוץ גבולות. האדם החושב חוזר ומהמר על המופלא, שכן הוא רוצה לצאת מן העכשיו; לצאת ממה שנראה עכשיו אפשרי אל מה שנראה עכשיו בלתי אפשרי. ואם כל המהלך האנושי המחשבתי, המדעי, הוא כזה – הלאה, קדימה, מעבר לאופקים, למקומות אחרים שכבר כאן, גם אם איננו מכירים אותם או מכירים בהם – אם המהלך המחשבתי האנושי הוא כזה, הלא הסיפור הפנטסטי אולי, וסיפור המד”ב בוודאי, הם כלים להתקרב אל הבלתי ידוע. כלים נפלאים של המאמץ האנושי לפרוץ את גבולות העכשיו, לפרוץ את גבולות האפשרי עכשיו, ולצאת הלאה.

עוד משהו – בלי קשר לשאלה האם אתה (או האם את) מתארים עצמכם “אדם מאמין”, על פי הכללים של הדתות הקיימות, הרי מי מאתנו לא מחפש גאולה, ומי מאתנו לא בורח מייאוש? ואם אכן כך הוא, הרי צריך להעמיד ספרות שעוסקת בשני הקטבים האלה – אוטופיה מכאן ודיסטופיה מכאן –  במרכז. את זה בדיוק אנחנו באים לעשות בכתב העת “נכון”. כן, גם בחוברת 5.

קראו אותה. יש בה הרבה יצירות ומאמרים שהם “מעבדות מחשבה”. חישבו על כך.

תודה.

עטיפת גליון 3 של כתב העת ״נכון״

קראו גם ראיון עם אורציון ברתנא על מגזין “נכון”

אירוע ההשקה לגליון מספר 4 של “נכון” כפי שהוסרט בידי אנשי “יקום תרבות”

גליונות של כתב העת אפשר להשיג באמצעות פניה ישירה אל אורציון ברתנא במייל:

bartana@ariel.ac.il

דף הפייסבוק של “נכון”

דף הפייסבוק של אורציון ברתנא

העטיפה של הגליון הקודם של כתב העת “נכון” ממאי 2020 שיצא גם הוא לאור בעת המגפה

הפוסט הקודםאני ואחיי
הפוסט הבאחזיונות עידן הדממה: פואמה לימים האלה
אורציון ברתנא
יליד תל-אביב, 1949, משורר, פרוזאיקון, מסאי וחוקר ספרות. לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, בחוג לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, בחוג לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, בחוג לאמנויות ולימודים הומניים בטכניון בחיפה, בחוג לספרות במכללת לוינסקי, בחוג לספרות מכללת סמינר הקיבוצים. היה ראש המחלקה למורשת ישראל במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, דיקן הסטודנטים באוניברסיטת אריאל, פרופסור במחלקה, הקים את המרכז ללימודי מורשת ישראל לתואר השני, ואת ההחוג לספרות עברית באוניברסיטה. במקביל שימש עורך 'מאזנים', כתב-העת לספרות של אגודת הסופרים העברים, ערך כתבי-עת פרטיים, ביניהם 'ראש' ו'קיץחורף'. כיום הוא עורך את 'מורשת ישראל', כתב-עת מחקרי ליודאיקה, המופיע מטעם אוניברסיטת אריאל. בחודש הקרוב יראה אור הכרך החמישה-עשר של כתב-העת. היה יושב ראש אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, נשיא הסניף הישראלי של פא"ן.יושב ראש המועצה לספריות ציבוריות במשרד התרבות, וחבר המועצה להשכלה גבוהה בירושלים. פרסם אחד-עשר קבצי שירה, שני קבצים של סיפורים קצרים, שתי נובלות, ארבעה ספרי ביקורת ושישה ספרי מחקר. זכה בפרסים רבים, במלגות ובמענקים ספרותיים, ביניהם: פרס ברנר, פרס ראש הממשלה, פרס חולון, מענק קרן וולף, פרס ברנשטיין, מענק קרן רבינוביץ' לספרות ועוד. יצירותיו ומחקריו תורגמו ופורסמו בכשלושים שפות. לאחרונה הופיע בכותאיסי ספר שלו מתורגם לגרוזינית. בקיץ זה הופיעו בקייב שירים שלו מתורגמים לאוקראינית במסגרת אנתולוגיה של שירה ישראלית באוקראינית ושירים בכתבי-עת אמריקאים.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

17 − eight =