בימים אלה, כשעיני כולנו נשואות לפיתוח החיסון נגד קורונה, ניתן להיזכר ולהתרשם כיצד יובא לארץ החיסון שחיכו לו, של יונה סאלק, כנגד מגיפת הפוליו, או בשמה המלא הפוליומייליטיס, הלא היא שיתוק הילדים.

בשנות החמישים פרצה בישראל מגיפה של שיתוק ילדים. להתהוות המגיפה תרמה ההגירה המסיבית לישראל של ניצולי שואה מאירופה ומצפון אפריקה, שהכפילה את תושבי הארץ בתוך 3 שנים. יתכן שהווירוס יובא ממדינות אלה, ובנוסף – הצפיפות והתנאים הסניטריים במחנות העולים הקלה על התפשטותו באוכלוסייה.

בארה”ב פגעה מחלת שיתוק הילדים בעשרות אלפי ילדים ומבוגרים מדי שנה, ולכן הושקעו משאבים רבים בהכנת תרכיב נגד נגיף הפוליו. ב-1954 החל בייצור התרכיב על שם יונה סאלק, שהכיל נגיף פוליו מומת.

החיסון שפיתח יונה סאלק נוסה לראשונה בקופים, ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו, וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו, ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון. במהלך השנים 1952 עד 1955  בדק סאלק את החיסון על כמיליון ילדים. כל משתתפי הניסוי פיתחו נוגדנים כנגד פוליו, ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים, למעט מקרה אחד שיפורט בהמשך. החיסון הוכרז כבטוח לשימוש ב-12 באפריל 1955, יום השנה למותו של פרנקלין רוזוולט, שבעצמו היה חולה פוליו.

ד”ר יונה סאלק מכריז על הצלחתו למצוא חיסון לפוליו. ויקיפדיה

יש לציין שסאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו, אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב “ובכן, האנשים – אני חושב. אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?”.

על פי חישוב שנעשה מאוחר יותר, החיסון יכול היה להכניס 7 מיליארד דולר אם היה מוגן בפטנט. סאלק ערך קמפיין עבור הפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של “מחויבות מוסרית”, והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארצות הברית, ולאחר מכן ברחבי העולם כולו.

ד”ר יונה סאלק מקבל אות כבוד מנשיא ארה”ב. ויקיפדיה

במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון ניגריה והודו. יונה סאלק זכה בפרסים רבים ובין השאר במדליית החירות הנשיאותית (1977).

מגיפת שיתוק הילדים בארץ הייתה קשה. ב-1950 חלו 1600 איש ושיעור התחלואה היה 12.8 חולים ל10,000 תושבים. ב-1956 אובחנו 5835 חולים, כאשר 85 עד 90 אחוזים היו ילדים מתחת לגיל 5. המגיפה גרמה למאות מתים.

נוכח התחלואה הגבוהה בארץ והקשיים הרבים ברכישתו של  התרכיב האמריקאי החליט משרד הבריאות בישראל על ייצור מקומי של החיסון, ושלח את פרופ’ נתן גולדבלום למעבדתו של יונה סאלק באוניברסיטת פיטסבורג, כדי ללמוד את המתודולוגיה של סאלק בהכנת התרכיב.

נתן גולדבלום (יליד פולין 1920 -2001) למד בקטריולוגיה בהדסה הר-הצופים. עם הסמכתו כמוסמך האוניברסיטה ב-1943, הצטרף לתחנה לחקר המלריה בראש פינה בניהולו של פרופ’  גדעון מר. את עבודת הדוקטור שלו עשה בהדרכתו של פרופ’ שאול אדלר. גולדבלום נשלח על ידי חיל הרפואה להתמחות בווירולוגיה ובמיוחד בחקר הפוליו באוניברסיטת ייל בארה”ב. עם שובו לישראל התמנה לראש המחלקה לאפידמיולוגיה במכון לחקר רפואה צבאית, עד מעברו למשרד הבריאות ב-1955. ב-1960 הצטרף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, הפך למנהל המחלקה לווירולוגיה, וב-1974 התמנה לסגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח. פרופ’ גולדבלום פרסם מחקרים רבים בווירולוגיה, בהם על נגיף קדחת מערב הנילוס, על נגיפים אחרים המועברים על ידי חרקים, ועל קבוצת נגיפים גורמי סרטן. גולדבלום היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1960-1961. ב-1988 זכה בפרס ישראל למדעי החיים.

לצורך פיתוח החיסון בארץ הוקמה מעבדה במתחם בית החולים “צהלון” (דג’יאני) ביפו. לימים המעבדה הקטנה ביפו הפכה למעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות, שממוקמת כיום במרכז הרפואי שיבא שבתל-השומר.

העבודה על הכנת התרכיב החלה בחורף 1955 ונמשכה עד 1956. היעד היה הכנת תרכיב לחיסונם של כל הילדים מגיל 6 חודשים עד 3 שנים כבר באביב 1957.

ב-1956 הגיע הייצור ל-100 ליטר, וב-1959 עלה ל-400 ליטר, כשהתרכיב עמד בכל מבחני הבטיחות הנדרשים שהיו נקוטים באותה עת בארה”ב.

נתן גולדבלום נטל על עצמו אחריות כבדה כשהחליט לחסן את הילדים בארץ, היות ובאביב 1955 אירעה בארה”ב טרגדיה אגב חיסון הילדים בתרכיב סאלק שיוצר בבית החרושת הפרמצבטי Cutter. לאחר הזרקת התרכיב נפטרו 94 ילדים מאלה שחוסנו, ואף 166 קרוביהם שהיו במגע הדוק עימם נמצאו חיוביים לפוליו.

אפיזודה זאת מזכירה את הכשלים הלא פשוטים שבתהליך הכנת חיסונים, וביניהם את הסיבוכים בניסיונות ייצור התרכיב נגד קורונה של חברת “אסטרהזנקה”, שגרם לפגיעה ניורולוגית קשה בחולה שקבלה את החיסון הניסיוני.

גולדבלום ועמיתיו, ביניהם המהנדס ג’ורג’ מילר וד”ר תמר גוטליב-סטימצקי, שלמדה על ייצור החיסון במעבדתו של ג’ון פרנקלין אנדרס בבית החולים לילדים של בוסטון, המשיכו בייצור התרכיב, והוא הוזרק ב-1957 לכ- 60,000 תינוקות וילדים. לימים הוכיח התרכיב את עצמו.

ישראל הפכה למדינה השלישית בעולם אחרי ארה”ב ודנמרק שייצרה את החיסון ע”ש סאלק בצורה עצמאית. הילדים חוסנו כחלק מרוטינה של חיסונים בילדים יחד עם דיפטריה, שעלת, וטטנוס.

מדיניות חיסון זאת כיסתה כמעט תשעים אחוזים מבני השנה, כשהחיסונים נתנו באמצעות צוות רפואי שהגיע למושבים, לכפרים הערביים, ולערים בכל הארץ.

לחיסונים היה אפקט מידי: מספר חולי הפוליומיליטיס בישראל פחת מממוצע שנתי של 650 חולים בין השנים 1952 עד 1956 ל-57 ב-1957. מספר החולים עלה ל-573 בשנת 1958, ואחר כך ירד שוב ל-36 חולים ב-1959 ול-63 חולים ב-1961. אפידמיה נוספת של פוליו התבטאה ב- 207 חולים, כשרובם נמנו על בני האוכלוסייה הלא יהודית, בשל אחוז גבוה של ילדים שלא חוסנו בקרב אוכלוסייה זאת.

יש לציין שבשנת 2013 התגלו בישראל נשאים של נגיף הפוליו, וכן שרידים של הנגיף בשפכים עירוניים ליד רהט, אשדוד, חדרה, קריית גת, אופקים, באר שבע, וערים נוספות. בעקבות זאת החל משרד הבריאות בתחילת אוגוסט 2013 במבצע לחיסון 150,000 ילדים שנולדו לאחר 2004 בדרום הארץ נגד נגיף הפוליו. כעבור כמה ימים הודיע משרד הבריאות על הרחבת מבצע חיסון הפוליו לכמיליון ילדים בכל רחבי הארץ.

לדעתי, אין מתאים יותר בימים אלה מאשר להרהר בנחישות של גולדבלום ובאלטרואיזם של סאלק.

תוכלו לעיין במחלת הפוליו מנקודת מבט ספרותית בספרי “אלוהים ואלווירה“, העוסק בחליפת מכתבים בין סטודנט לרפואה סיציליאני נכה שיתוק ילדים, לכומר קתולי.

ד”ר סאלק עם דוד בן גוריון

האפשר להוציא פטנט על השמש?


חזונו של יונה אדוארד סאלק, רופא וירולוג יהודי אמריקאי, הראשון שהמציא את החיסון נגד פוליומייליטיס, צוטט בקורס ספרות ורפואה כדוגמה ומופת לסטודנטים: “מקווה לחיות את החלום. הדמיון והאומץ של אלו המעיזים יכול להפוך חלומות למציאות”. בשיעור נדונה מגפת הפוליומייליטיס בצורה מקורית: שחקן הקריא קטעים מיצירתה של ד”ר לימור שריר “אלוהים ואלווירה”, העוסקת בחלופת מכתבים בין סטודנט לרפואה נכה שיתוק ילדים וכומר קתולי, שניהם ילידי כפר קטן בסיציליה.

בהמשך הוקרנו שקופיות על אודות מחלת הפוליו עם הסבר מפורט על אודות המחלה מפי מרכזת הקורס ד”ר שריר.

מחלת הפוליו היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף ה-RNA ממשפחת האנטרו-וירוס. חושבים שהמחלה היתה קיימת עוד מהמאה ה-14 לפני הספירה לפי ציורים ממצרים העתיקה של ילדים הנעזרים במקלות הליכה. לפני המהפכה התעשייתית נגיף הפוליו התקיים במשך אלפי שנים כמחולל אנדמי. תינוקות היו נולדים עם רמה גבוהה של נוגדנים מהאם, מה שמנע מהם לרוב מחלה תסמינית שיתוקית. עם השיפור בתנאי ההיגיינה חל שינוי באפידמיולוגיה של המחלה. המגע של אוכלוסיית הילדים הצעירים עם הנגיף פחת, ואוכלוסיית הילדים הבוגרים והמבוגרים הפכה פגיעה לנגיף. בעקבות כך חל גידול ניכר במספר מקרי הפוליו. מגפות פוליו הפכו שכיחות ברחבי העולם בעיקר במהלך המאה ה-20. מ-1949 החלה התפרצות מגפתית גם בישראל שנמשכה 3 שנים וגבתה את חייהם של יותר מ-3000 קורבנות. הודות למדיניות החיסון נגד פוליו שאומצה בעולם ואף בארץ, עם החיסון ע”ש סאלק ב-1952 והחיסון ע”ש סבין ב-1961, ירד היקף התחלואה משמעותית עד שהמחלה נכחדה לחלוטין בארץ, למעט התפרצות אחת ב-2013 שמוגרה לחלוטין. כך גם בעולם, למעט באזורים אנדמיים במדינות מתפתחות בהן אין מדיניות מסודרת של חיסונים כגון ניגריה, פקיסטן, ואפגניסטן.

יונה סאלק סירב להוציא פטנט על החיסון שהמציא נגד מחלת הפוליו באמרו “האפשר להוציא פטנט על השמש?”. חישבו ומצאו שכיום יכול היה להרוויח 7 מיליארד דולר אם היה החיסון מוגן בפטנט.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

8 + 4 =