ישראל כרמל הוא מו”ל הוצאת כרמל הירושלמית, שאותה ייסד ב־1987.
בשנת 2018 מלאו לישראל כרמל 80. ב־29 בנובמבר ערך לו בית ביאליק חגיגת יום הולדת ספרותית תיאטרלית מוזיקלית עליזה במיוחד בהנחיית יהונתן נדב, המכונה בפי חבריו ‘חיליק’ – מנכ”ל הוצאת מאגנס.
הוא פתח את האירוע חבוש כובע כחול, והציג את המערכון מאת חנוך לוין ‘כובע שהופך לסל’, יחד עם דני טרץ’ – מו”ל לשעבר בהוצאת מפה, חברו הטוב של ישראל כרמל, שיזם את ארגון המסיבה יחד עם יקיר בן־משה ועודד וולקשטיין.
לקראת סוף האירוע דני השתתף בעוד מערכון של חנוך לוין, שוסטר, ושיחק בו את התפקיד של אימו של תלמיד שבאה לביתה של גברת שוסטר, המורָה. עודד וולקשטיין בתפקיד המורָה, ודני בדמותה של האם היו לבושים בבגדי נשים צעקניים, מאופרים, חבושי כובעים מרהיבים. משחקם היה מוגזם בטעם טוב, הומוריסטי ברוח חנוך-לוינית מבדרת, מהנה ביותר.
בין שני השיאים התיאטרליים ובין קטעי הנגינה ההיתוליים במקצת של מיכאל קנר בפסנתר ושל אורי ארבל בצ’לו, עלו על הבמה המחברים שפרסמו בהוצאת כרמל, בירכו את המו”ל הנערץ, הודו לו על יחסו החם וקראו מפרי עטם.
* * *
בין השירים שנקראו לכבוד חתן השמחה בלטה ‘סונטה בלשון עלומה’ מאת מַרְק פַּפִּיּוֹן דֶה לַסְפְרִיז, שעמינדב דיקמן קרא בתרגומו מצרפתית עלומה לא פחות:
סונטה בלשון עלומה
מַרְק פַּפִּיּוֹן דֶה לַסְפְרִיז / תרגום של עמינדב דיקמן
יִצְפַּת עַשְׁוָן מוֹלֵף דִּרְווּל,
בִּשְׁבַג אִרְנוּז מוֹטֵר חֲוֶלֶת,
חָקְלָה חִרְנֹזֶת מִתְנַקְלֶלֶת,
מִחְתּוּחַ רֵץ בּוֹמֵל, שָׁמוּל.
פַּלֵּם גְּלוֹלֶיךָ, בֵּץ עָטוּל!
בַּט-בַּט תִּקְצֹמֶת תְּחַלְוֵל אֶת
הַכַּרְנַוְיָה וְהָעַלְפֶלֶת,
פִּרְקוּחַ חֵר, אֻךְ, עָר בַּדְמוּל.
וְחֵג צַמְנוּק גּוֹפֵל פְּגָלִים
מוֹגֵחַ חֹלֶט צְחוּף-תְּלָלִּים,
שׁוֹחֵל, נְקוּחַ פַּרְלוּלַיִם.
טִמְצוּץ רוֹמֵח, מִתְעַזֵּחַ:
רַק חֶמְדָּתִי, יְפַת-עֵינַיִם,
תֵּדַע סוֹדִי לְפַעֲנֵחַ.
הסונטה ההיתולית הזאת תרמה להתרוממות הרוח של החוגגים. היא נכללה בבארוקו – אנתולוגיה משירת אירופה במאה ה־17, בהוצאת כרמל.
תחילה הסונטה פורסמה בכרך ב’ של כתב העת דחק באפריל 2012 בעריכתו של יהודה ויזן, ובאדיבותו שלח לי אותה לטובת הרשימה הזאת.
עודד וולקשטיין הפגין כישרון כתיבה הומוריסטית וביצוע תיאטרלי, כשקרא־שיחק סיפור מפרי עטו, ‘ישראל כרמל, קווים לדמותו’, בעל כותרת המשנה ‘פגישה בבניין 4, אגף 13, כניסה ד’ 3, מבדוק 12, פלטפורמה C, הנגר 8, עם מו”ל הוצאת כרמל שהגיע לגבורות’.
דבריו של עודד וולקשטיין התפרסמו כלשונם במוסף תרבות וספרות של הארץ.
התיאור המופרז־בכוונה של משרדו של ישראל כרמל, וקריאתו הנמרצת של עודד עוררו צחוק בקהל. את התמונה המציאותית יותר של שולחנו של ישראל במשרדו אפשר לראות בתחילת הרשימה.
רמי סערי, משורר ומתרגם פורה, אשר פרסם עשרות ספרים בהוצאת כרמל, מחלק את זמנו בין ארצות העולם. הוא הכין ברכה מצולמת ובה איחל חגיגה שמחה לישראל כרמל ולכל הנוכחים בבית ביאליק, והשמיע לכבוד חתן השמחה את השיר ‘לקרוא’ מאת מיגל דה אונאמונו בתרגומו מספרדית.
לקרוא
לקרוא לקרוא לקרוא
לחיות את החיים שהזולת חלם
לקרוא לקרוא לקרוא
הנפש כך שוכחת את מה שנעלם
נותר מה שנותר
העלילות יחדיו
פרחי קולמוס ברצף
היצירות האנושיות היחידות
שלולית קטנה של קצף
לקרוא לקרוא לקרוא
הגם אני אהיה חומר קריאה מחר
אהיה יוצרי יצירתי
ומה שכבר עבר?
בהמשך בירך רמי סערי ברוח השיר: “ישראל היקר, בהווה הזה שלנו הספקנו לבלות בעלילות יחדיו רבע מחייך ושליש מחיי. מאחל לשנינו זמן רב וטוב שנוסיף להיות בו עבר והווה ועתיד, בריאות טובה, שפע שמחות והצלחה בכל.”
דוד וינפלד, חוקר ספרות, מתרגם, מבקר, מסאי ועורך, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגום לשנת 2018, חברו הטוב של ישראל כרמל, נכח בשעת החגיגה באירוע אחר בתל אביב שבו השתתף בנו יואב – אחד המעצבים בהוצאת כרמל. על כן דוד וינפלד בירך מן המסך בלבביות ובהומור דק: “תחילה ברצוני לחלוק מחמאה למלאך שממונה על סידור העבודה בעולם, המלאך שקישר אותך לעולם הספר: הוא בחר את האיש הנכון במקום הנכון. אני מכיר את עשייתו של ישראל למעלה משלושים שנה, זמן מספיק כדי להתרשם ממסירתו, מטעמו, מיחסי האימון שהוא משרה, משמחה אמיתית שהוא מלווה בה את הספרים שרואים אור בהוצאה. אני רוצה להודות לו כחבר, כאוהב הספרות העברית וכאוהב ספרויות אחרות, בהן ישראל זיכה את הקורא העברי.”
לסיום, דוד וינפלד קרא את השיר ‘תפילה למצב רוח טוב’ מאת תומס מורוס, בתרגומו מאנגלית, וזאת לכבוד ישראל, לכבוד אוהביו, ולזיכרון של המשורר הפולני זביגנב הרברט, שאהב את השיר, ושספר שיריו ראה אור בהוצאה.
השיר פורסם באתר הארץ בתוספת הערה.
תפילה למצב רוח טוב
מאת תומס מורוס. תרגם מאנגלית: דוד וינפלד
תֵּן לִי, אֵלִי, דַּרְכֵי עִכּוּל טוֹבוֹת,
וְגַם דְּבַר מָה לְעַכֵּל.
תֵּן לִי גּוּף בָּרִיא
וּמַצַּב רוּחַ טוֹב שֶׁנָּחוּץ לִשְׁמִירָתוֹ.
תֵּן לִי נֶפֶשׁ תַּמָּה שֶׁתֵּדַע
לִנְצֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּא טוֹב
וְלֹא תֶּחְרַד עַל נְקַלָּה לְמַרְאֶה רֶשַׁע,
כִּי אִם תִּמְצָא דְּרָכִים
לְהַעֲמִיד דְּבָרִים עַל מְכוֹנָם.
תְּנֵנִי נֶפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תֵּדַע שִׁעְמוּם,
רְטִינָה, אֲנָחָה וְקִינָה,
אַף לֹא מְצוּקָה יְתֵרָה
מֵחֲמַת אֶבֶן נֶגֶף זוֹ הַקְּרוּיָה "אֲנִי".
תֵּן לִי, אֵלִי, הוּמוֹר טוֹב.
הַעֲנֵק לִי אֶת הַחֶסֶד לְהָבִין בְּדִיחוֹת
עַל מְנַת לְגַלּוֹת בַּחַיִּים קֻרְטוֹב שִׂמְחָה,
וְשֶׁאוּכַל לַחְלֹק אוֹתָהּ עִם אֲחֵרִים.
הערה: “בנאום שנשא באוזני חבר קרדינלים ברומא הצהיר האפיפיור פרנציסקוס כי יום יום הוא נושא את התפילה המובאת כאן והוסיף כי “הדבר מסייע בידי”. מחבר התפילה, הקדוש (למן שנת 1935) תומס מורוס (1535-1478), ידוע כבעל “האוטופיה” שסירב להכיר בעליונותו של הנרי השמיני מעל סמכות האפיפיור והדבר הוביל להוצאתו להורג. המשורר הפולני זביגנייב הרברט (1998-1924) הירבה לצטט תפילה זו וביותר חביבה היתה עליו השורה שבה מומלץ לאדם כי אל לו לחוש “מצוקה יתרה / מחמת אבן נגף זו הקרויה ‘אני’ “. התרגום מובא לציון עשרים שנים למות הרברט.”
*התמונות צולמו במהלך האירוע על-ידי נטע אלונים.
