סיפור מאת סאקי, הלוא הוא הקטור יו מונרו, בתרגום אבי גולדברג

סאקי היה הכינוי הספרותי של סופר בריטי בשם הקטור היו מונרו (Hector Hugh Munro) שנחשב היום לאחד מגדולי כותבי הסיפורים הקצרים בשפה האנגלית. למרבה הצער הוא נהרג בגיל צעיר מפגיעת צלף במלחמת העולם הראשונה, אבל סיפוריו הקצרים השנונים והמבעיתים לעיתים לא איבדו מעוצמתם.

לעברית תורגמו עד כה שני קבצי סיפורים שלו:

  • כתבי סאקי (ה”ה מונרו): בחיוך קל – סיפורים, תרגום: חמדה אלון, תל אביב: כרמי, 1957.
  • החלון הפתוח, תרגום: שחר סימנטוב, ירושלים: זיקית, 2014.

 

דבר המתרגם:
והרי התחזית לחורף זה: תחילתו בפלישת ה’סופר סופגניות’. ואחריו יימשך בולמוס הבישול, האפייה והאכילה המכה כבר עתה בכל עוזו בישראל. קורסי בישול, תוכניות בישול בטלוויזיה והאלהת מבשלים לדרגת שף־גורו, יכולים להגיע עם פרוץ הבחירות לכדי תנועה פוליטית שתאגד את חובבי האוכל הצמחוני עם הקרניבורים ובלבד שישיגו את מטרתם המשותפת: שינוי סמלי השלטון ממנורת שבעת הקנים לשלושת כוכבי מישלן, ממגן דוד כחול לשלושה מזלגות.
ובנימה שׂבעה זו מוקדש לכם הסיפור ‘אומלט ביזנטי’ מאת סאקי:

סופי צ’אטל־מונקהיים הייתה סוציאליסטית מושבעת בהכרתה וצ’אטל־מונקהיים מנישואיה. הצאצא המסוים של משפחת צ’אטל־מונקהיים לו נשאה היה אמיד אפילו בהשוואה ליתר בני המשפחה העשירים. לסופי היו דעות מתקדמות מאוד באשר לחלוקת העושר: היו אלו נסיבות מענגות שבהן כסף נפל בחלקה גם כן. היא הייתה ברת מזל. כשהתבטאה ברהיטות במפגשי סלון של הפאביאנים* כנגד עוולות הקפיטליזם, הייתה מודעת היטב למידת הנוחות שבשיטה הקיימת שמן הסתם תשרוד על כל ליקוייה והקיפוח. הייתה זו אחת הנחמות בהן התנחמו רפורמיסטים בגיל העמידה, שהטוב שהם משפיעים ישרוד אחריהם, אם בכלל יתקיים .

ערב אביבי אחד, בשעה סמוכה לארוחת הערב, ישבה סופי נינוחה בין המראה לבין המשרתת, נתונה בהליך המסובך שבו יעוצב שערה על פי האופנה הרווחת. כל סביבתה הייתה אפופה ברגיעה מלאה, רוגע שהוגשם כמשאת נפש עליונה, תוך מאמץ ועקשנות רבה בכינונו ובשימורו המוחלט .

דוכס סוריה הסכים לחסות בצל קורתה כאורח, ובתוך זמן קצר יסב לשולחנה. כסוציאליסטית טובה, סופי התנגדה להבדלי מעמדות ובזה לרעיון של האצולה, אבל אם היו בחברה ייחוסים מלאכותיים של אצולה וכבוד, היא הייתה להוטה לארח בחוג מכריה מי מהם .

היא הייתה רחבת אופקים דיה בכדי להבחין בין החטא לחוטא – לא שהיו בליבה רחשי חיבה אישיים כלשהם לדוכס סוריה, הוא הרי היה באופן יחסי זר, אבל עם זאת, כדוכס סוריה, הוא היה מאוד מאוד רצוי בצל קורתה. היא לא יכולה הייתה להסביר לעצמה מדוע, ואף אחד גם לא שאל אותה, ורוב המארחות קינאו בה.

“עליך להתעלות על עצמך הערב, ריצ’רדסון,” אמרה למשרתת בשביעות רצון, “עליי להראות במיטבי. על כולנו להתעלות על עצמנו”.

הנערה לא השיבה דבר, אלא שממבטה המרוכז ומזריזות אצבעותיה המיומנות, היה ברור שהיא עושה ככל שביכולתה כדי להתעלות על עצמה.

דפיקה בדלת, נקישה שקטה אך נמרצת, כשל מישהו שאינו מוכן לקבל סירוב.

“לכי וראי מי זה,” אמרה סופי, “יתכן שזה משהו בקשר ליין.” ריצ’רדסון ניהלה חלופי דברים חפוזים עם השליח הבלתי נראה ליד הדלת, וכששבה היה בהתנהגותה מעין נרפות מוזרה במקום דריכות.

“מה הדבר?” שאלה סופי.

“צוות המשרתים החליט ‘לפרוק כלים’, גברתי,” אמרה ריצ’רדסון .

“לפרוק כלים!” הרימה סופי את קולה, “את מתכוונת לומר שהם הכריזו על שביתה?”

“כן, גברתי,” אמרה ריצ’רדסון, והוסיפה מייד את המידע: “זה גספר הוא עורר את המהומה”.

“גספר?” אמרה סופי בפליאה, “השף לשעת חירום, המומחה לאומלטים?”

“כן גברתי. לפני שהפך למומחה לאומלטים הוא היה שרת אישי, והוא היה אחד משוברי השביתה בעת השביתה הגדולה אצל לורד גימפורד לפני שנתיים. מרגע שנודע לצוות אחזקת הבית כאן שהוא גויס על ידך, הם החליטו לפרוק כלים כמחאה. אין להם כל טענות כלפייך באופן אישי, אך הם דורשים בתוקף כי גספר יסולק לאלתר.”

“אבל,” מחתה סופי, “הוא האדם היחיד בכל אנגליה היודע כיצד להכין אומלט ביזנטיני. גייסתי אותו במיוחד לביקור של דוכס סוריה, וזה יהיה בלתי אפשרי להחליף אותו בהתראה כה קצרה. יהיה עליי להביא מומחה מפריז, הדוכס מאוהב באומלטים ביזנטיניים. זה היה הנושא היחיד אודותיו שוחחנו בדרך מתחנת הרכבת.”

“הוא היה אחד משוברי השביתה אצל לורד גימפורד.” אמרה שוב ריצ’רדסון.

“זה ממש נורא,” אמרה סופי, “שביתת משרתים ברגע כזה. כאשר דוכס סוריה שוהה כאן. יש לעשות משהו מייד. מהרי, סיימי לעשות את תסרוקתי, אלך לראות מה ניתן לעשות כדי לשנות החלטתם.”

“אינני יכולה לסיים את תסרוקתך, גברתי,” אמרה ריצ’רדסון בשקט, אך בהחלטיות, “אני משתייכת לאיגוד ואינני יכולה להמשיך אפילו חצי דקה יותר עד שעניין השביתה יוסדר. מצטערת שאינני יכולה להיעתר לך”.

“אבל זה לא אנושי!” התלוננה סופי בנימה טרגית, “תמיד הייתי דגם של מעסיקה למופת, וסירבתי להעסיק משרתים לא מאורגנים וזו התוצאה. אינני יכולה לסיים את התסרוקת בעצמי. אינני יודעת כיצד. מה עליי לעשות? זה מרושע!”

“מרושע היא המילה,” אמרה ריצ’רדסון, “אני שמרנית טובה. אין לי סבלנות לשטויות של סוציאליסטים, אם תסלחי לי. זו עריצות, זה מה שזה, לכל אורך הקו, אבל עליי להרוויח למחייתי, כמו האחרים, ועליי להשתייך לאיגוד. אינני יכולה לגעת בסיכת ראש ללא אישור מהשובתים, גם אם היית מכפילה את שכרי.”

הדלת נפתחה בסערה וקתרין מלסון נכנסה לחדר.

“הינה עסק יפה,” צרחה, “שביתת צוות אחזקת הבית ללא התראה של רגע, ואני נותרתי כך! אינני יכולה להופיע בציבור במצבי זה.”

לאחר שסקרה אותה בדקדקנות אישרה סופי שאכן איננה יכולה להופיע כך בפומבי.

“האם כולם שובתים?” שאלה את המשרתת.

“לא צוות המטבח,” השיבה ריצ’רדסון, “הם שייכים לאיגוד אחר”.

“לפחות מובטחת לנו ארוחת ערב,” אמרה סופי, “זה משהו שיש להודות עליו.”

“ארוחת ערב,” רטנה קתרין, “מה ההיגיון בארוחת ערב, שומו שמיים, אם איננו יכולים להשתתף בה? תסתכלי על התסרוקת שלך, ותסתכלי על שלי, או מוטב שלא.”

“אני יודעת שקשה להסתדר ללא משרתת, האם בעלך או מישהו אחר אינו יכול לסייע לך?”

” הנרי? הוא במצב הגרוע מכולנו. המשרת שלו הוא היחיד שמבין את ההמצאה המגוחכת החדשה, עניין המרחץ הטורקי, שהוא מתעקש לקחת איתו לכל מקום.”

“בטח הוא יכול להסתדר ללא מרחץ טורקי לערב אחד,” אמרה סופי, “אני אינני יכולה להופיע ללא תסרוקת, אבל מרחץ טורקי הוא מותרות.”

“אישה יקרה,” אמרה קתרין בנימת פחד מתוחה, “הוא היה במרחץ כשהשביתה פרצה, את קולטת? והוא עדיין שם.”

“איננו יכול לחלץ את עצמו?”

“הוא לא יודע כיצד, כל פעם שהוא מסובב את הידית שעליה כתוב ‘לשחרר’ הוא רק מזרים מים רותחים. יש שני זרמים במרחץ, האחד למים ‘בטמפרטורה נסבלת’, והאחד למים ‘בטמפרטורה בקושי נסבלת’, הוא פתח את שניהם, נראה לי שעכשיו אני כבר אלמנה.”

“אני לא יכולה לשלח את גספר,” יללה סופי, “לעולם לא אצליח לגייס מומחה לאומלטים.”

“כמובן שאין מי שאכפת לו מהקושי שיהיה לי להשיג בעל חדש, זה כמובן זוטות בעיניכם,” אמרה קתרין במרירות.

סופי נכנעה. “לכי” אמרה לריצר’דסון, “ותודיעי לוועד השובתים, או איך שקוראים למארגני העסק הזה, שגספר מפוטר החל מרגע זה, ובקשי מגספר שייגש אליי מייד לספריה, שם אשלם לו את המגיע לו ואתנצל ככל יכולתי. ואז טוסי לכאן כדי לסיים את תסרוקתי”.

חצי שעה מאוחר יותר הנהיגה סופי במצעד חגיגי את אורחיה מהסלון הגדול אל חדר האוכל. מלבד היותו של הנרי מלסום בגוון של פטל בשל, גוון עור כזה שניתן לראות בהצגות פרטיות, לא ניכרו סימנים חיצוניים אחרים בין הנאספים למשבר שזה עתה התגברו עליו.

אלא שהמתח היה כה מהמם כל עוד נמשך המשבר מכדי שלא להותיר השפעה נפשית. סופי שוחחה מדי פעם עם אורחה המהולל, בעוד עיניה נעוצות בתדירות הולכת וגוברת יותר ויותר בדלתות הגדולות שדרכן תגיע בעוד רגע ההכרזה המבורכת כי ארוחת הערב מוגשת. שוב ושוב היא הביטה בהשתקפות תסרוקתה הנהדרת במראה, כמו חתם ביטוח המתבונן בספינה שהגיעה בשלום לחוף מבטחים עם פרוץ סופת הוריקן. ואז נפתחו הדלתות ודמותו של רב המשרתים נכנסה לחדר. אבל הוא לא הכריז את ההכרזה המיועדת לכלל המתכנסים, כי הארוחה מוכנה, ההודעה הייתה לאוזניה של סופי בלבד ואז שבו הדלתות ונסגרו מאחוריו.

“אין ארוחת ערב, גברתי,” אמר ברצינות, “צוות המטבח פרק כלים. מסתבר שגספר שייך לאיגוד הטבחים ועובדי המטבח, ומייד כששמעו על הודעת הפיטורין החפוזה שלו הם הפסיקו לעבוד. הם דורשים את החזרתו המיידית והתנצלות לאיגוד. אם יותר לי להוסיף, גברתי, הם מאוד נחושים. הוטל עליי אפילו להחזיר למטבח את הלחמניות שכבר הוגשו לשולחן.”

לאחר הפסקה של שמונה־עשר חודשים החלה סופי צ’אטל־מונקהיים להתרועע שוב עם ידידיה הוותיקים המזועזעים, אך היא עדיין מאוד זהירה. הרופאים אינם מתירים לה להשתתף בכל אירוע מרגש, כמו פגישות סלון או כינוסים של הפאביאנים, וספק בכלל אם היא הייתה רוצה בכלל להגיע לשם.

קריאה נוספת:

הפוסט הקודםשוליית הקוסם
הפוסט הבאמסיבת יום הולדת 80 לישראל כרמל
דיוקן סאקי, הקטור יו מונרו (מקור: ויקיפדיה)
הקטור יו מונרו (Hector Hugh Munro;‏ 18 בדצמבר 1870 - 13 בנובמבר 1916), מוכר יותר בשם העט שלו "סאקי" (Saki), היה סופר ומחזאי בריטי שנולד בבורמה.
סיפוריו השנונים, ולעיתים אף מקבריים, של סאקי תיארו באופן סאטירי את התקופה האדוארדית ותרבותה. סאקי ידוע בעיקר בשל סיפוריו הקצרים, בזכותם הושווה לעיתים לאו. הנרי ולדורותי פרקר. סאקי הושפע רבות מאוסקר ויילד, לואיס קרול וקיפלינג, והשפיע בעצמו על אלן אלכסנדר מילן ופ. ג. וודהאוס. בנוסף לסיפוריו הקצרים חיבר מונרו גם מחזה באורך מלא יחד עם צ'ארלס מוד, שני מחזות בני מערכה אחת, מאמר היסטורי בשם "עלייתה של האימפריה הרוסית" (אשר היה חיבורו היחיד שפורסם תחת שמו האמיתי), רומן קצר, ועוד כמה חיבורים.
פרסם את הספרים "מסדר קוזימה" (ידיעות ספרים, 2007), "חוף בלי ים" (2012), ״רצח בטור דה פראנס״ (2013), ו-״אל תקרא לי סוחוי" (2017​). תרגם את ״בצהרי היום וסיפורים אחרים״ מבחר סיפורים קצרים מספרות העולם (2019), ו-״מסע עם אתון בסוון״ של רוברט לואיס סטיבנסון (2019).

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × ארבע =