שישים שנה מלאו לפרסום הסיפור הראשון שתיאר משחק ריאליטי טלוויזיוני. את הסיפור כתב רוברט שקלי והוא פורסם במאי 1958 במגזין לפנטסיה ומדע בדיוני. לפניכם הסיפור
בסיפור המדע הבדיוני תיאר רוברט שקלי תוכנית טלוויזיה עתידנית שמציגה לפני מליוני צופים נלהבים את הלייב שואו האולטימטיבי – מסע ציד אחר בני אדם – שבו הצופים יכולים לקבוע מי הוא "הנרדף" שהם רוצים ביקרו, ומי הוא זה שיוצא להורג בידי הציידים.
פוסטר לעיבוד טלווזיני גרמני של 'שכר הסיכון'
שקלי כבר תיאר משהו דומה במקצת בסיפור ידוע אחר שלו מ־1953 ושמו 'הקורבן השביעי' (שאותו פרסמנו ב"יקום תרבות"). הסיפור תיאר חברה עתידנית שבה ציד אנשים הוא משחק חברתי נפוץ ביותר. אבל בסיפור שלפנינו הוא הולך צעד קדימה ותיאר משחק ציד אדם כבסיס לתוכנית טלוויזיה פופולארית.
בסיפור זה (שעובד לסרט טלווזיה גרמני ב־1970 ללא רשות, לדברי שקלי, ושוב, לסרט צרפתי ב־1982), חזה שקלי בדייקנות את תוכניות הריאליטי של היום נוסח 'הישרדות'. לאמיתו של דבר יש דיבורים כיום על משחק צייד טלוויזיוני בדומה לזה שהוא מתאר.
פוסטר לסרט הצרפתי על פי 'שכר הסיכון'
הרעיון של שקלי שימש כמקור השראה לסטיפן קינג שכתב ספר שנושאו דומה, "הנרדף" שתיאר תוכנית צייד כזאת בעתיד דיסטופי של שנת 2025.
. הספר של קינג שימש בסיס לסרט אקשן ידוע בכיכובו של ארנולד שוורצנגר ב־1987, בשם "הנרדף" ( ראו כאן את המקדימון שלו ) ותיאר את העתיד הרחוק של שנת 2019 שבה משחק כזה הוא פופולארי מאוד בארה"ב והמנחה הכול־יכול שלו הוא אדם שמזכיר מאוד בחיצוניות אחד בשם דונאטלד טראמפ.זה הוא פופולארי מאוד בארה"ב והמנחה הכול־יכול שלו הוא אדם שמזכיר מאוד בחיצוניות אחד בשם דונאלד טראמפ.
ומאז, כידוע, הרעיון הפך לבסיס לסדרת הספרים רבי המכר 'משחקי הרעב' שהפכה לבסיס לסרטים מצליחים.
כאשר ביקר שקלי בארץ ב־2004 ראיינתי אותו גם על הסיפור הזה:
אלי אשד עם רוברט שקלי
אלי: מר שקלי, יש את הרושם שאנחנו חיים כיום בעולם שאותו אתה חזית בשנות החמישים עם תוכניות ריאליטי שתופסות את מקום המציאות, כאמצעי בידור להמונים.
שקלי: כאשר אני מסתכל היום בתוכניות הריאליטי ששולטות למעשה בטלוויזיה האמריקנית, ואני מבין שגם בישראל, אני מוצא שיש רק הבדל אחד ויחיד בינהם ובין מה שתיארתי בסיפורי מלפני חמישים שנה.
אלי: ומהו ?
שקלי: אין בהם מתים ואין בהם מפסידים שמוצאים להורג כעונש על כישלונם… עדיין. אבל אני לא אתפלא אם גם זה יגיע לבסוף כפי שתיארתי בסיפורי משנות החמישים. זה נראה כשלב ההגיוני הבא ככל שהחברות יחפשו אמצעים חדשים ודרמטיים יותר למשוך צופים.
אלי: איך נוצר הרעיון לסיפורים אלה על תוכניות ריאליטי קטלניות?
שקלי: בילדותי קראתי סיפור בשם 'הציד המסוכן ביותר' מאת ריצ'ארד קונל (הערה: הסיפור תורגם גם לעברית באנתולוגיה של סיפורי אימה שערך אלפרד היצ'קו והוא נמצא בעת באתר "יקום רבות" ברשות אלי אשד), שתיאר ברון רוסי שצד להנאתו בני אדם כשעשוע באחוזתו על אי בודד. וחשבתי שיהיה מעניין לפתח את הרעיון הזה אבל עם ההבדל שהצופה והצייד הסדיסט לא יהיה ברון מטורף באי נידח אלא חברה שלמה שמורכבת מסדיסטים צמאי דם. אני חושש שהרעיון הפרוע הזה עלול להתממש לבסוף במציאות.
אז לפניכם 'שכר הסיכון' לרגל שישים שנה לפרסומו במאי 1958 בתרגום לעברית בידי עמוס ערן בחוברת 'פנטסיה 2000' מס' 42. ממאי 1984 האם בעוד כמה שנים נמצא שהוא מתממש במציאות?
קראו עוד:
'שכר הסיכון' גרסת הסיפור באנגלית ברשת
הערכה לסיפור מאת סופר המדע הבדיוני ג'ון קאסל
צפו
במקדימון לגרסת סרט הטלוויזיה הגרמני
צפו בפתיחה לסרט הטלווזייה הגרמני מ־1970
צפו בקטע מהעיבוד לסרט צרפתי מ־1983
עוד סיפורים מאת רוברט שקלי:
[…] כזה היה "שכר הסיכון" (שתורגם לעברית בידי עמוס ערן בחוברת "פנטסיה 2000 " […]
[…] שכר הסיכון – רוברט שקלי (מתוך פנטסיה 2000, 42, 47-42) […]