מאת אלי אשד
כמה אנשים סובלים מביישנות? הרבה מאוד, יותר משאנו יודעים. הסימנים מתגלים לראשונה עוד בגן, או לכל המאוחר בבית הספר היסודי. המחקרים מדברים על מיליוני אנשים שמרגישים שהבעיה הזאת מציקה להם, ואולי עשרות מיליונים! והבעיה הזאת עלולה להציק להם כל חייהם… לקוראים אלו מיועד ספרה של דנה עמבר, "מבחן האומץ של בורינה" (הוצאת "רימונים", 2017). דנה היא ספרנית וזהו ספרה הראשון.
זהו סיפור על הברבורה בורינה הסובלת מביישנות כרונית, אבל לבסוף, בעזרתו של הברבור בורי, מוצאת את האומץ להגשים את חלומה ולפתוח בקריירה אמנותית כשחקנית.
הסיפור שואב השראה מהמעשייה המפורסמת "הברווזון המכוער" של אנדרסן. הברווזון, ששוב אינו מכוער אלא ברבור מצליח ומפורסם כיועץ לברבורים שסובלים מבעיות ביישנות, אף מופיע כדמות בקריצת עין הומוריסטית לילדים ולקוראים המבוגרים של הספר.
אבל בסופו של יום, מה שחשוב בספר איננו דווקא המסר שבו (ועליו ראו בהמשך), אלא תיאור התפתחות הדמות הראשית – זו מתפתחת בהדרגה אך בנחישות מברבורה ביישנית ונחבאת אל הכלים לברבורה המוכנה לעשות הכול למען חלומותיה. זה לא בא בקלות וזה לא בא "מעצמו". הברבורה בורינה מוצאת ידיד ובן זוג שמסייע לה להגשים את חלומה.
האם המשמעות היא שבכוחות עצמה בורינה אולי לא הייתה מצליחה בכך?
הנה לפניכם ריאיון שערכתי עם המחברת דנה עמבר.
אלי: מה שימש אותך כמקור השראה לספר ולדמויות?
דנה עמבר
דנה: זה לא סוד גדול שכמו מחברים רבים אחרים שאבתי השראה לספר גם מחיי שלי ומהחיים עם בעלי יואב (גילוי נאות: יואב איתמר הוא עורך מדור השירה של "יקום תרבות", א"א). גם אני כמו בורינה הייתי ביישנית, ולמזלי גדלתי בבית תומך, אבל כשעברתי דירה בכיתה ד', היו לי קשיים חברתיים. גם בתקופת התיכון התקשיתי מבחינה זו, ורק אחרי הצבא, כשגרתי במעונות עם שבע בנות ושותפה לחדר, התחלתי לצבור חוויות טובות והתחלתי להשתנות. גם ההיכרות עם יואב איתמר בעלי עזרה לי בכך.
יואב עודד אותי ומעודד אותי תמיד להתנסות ולחוות כמו שבורי עודד את בורינה. הוא עורך ספרים וכותב שירה פרוזה ומחזות, וגם הוא היה ביישן בילדותו, ורק כשהגיע לתל אביב התחיל לפרוח מבחינה מקצועית וחברתית. השירים הקצרים שבסיפור הם באותו מקצב כמו שירי אהבה שהמצאנו ליואב בכל יומולדת.
בשלב מסוים ישבתי וחשבתי שיש לי סיפור שיכול לעניין ילדים, קהל שעמו יש לי קשר יומיומי כספרנית, משום שרבים מהם סובלים מבעיות מציקות כמו אלו שמתוארות בסיפור. המפגש הישיר עם ילדים הפך אותי קשובה לצרכים ולמצוקות שלהם. "מבחן האומץ של בורינה" היה התוצאה.
אלי: ספרי קצת על תהליך הכתיבה של הספר. אילו גלגולים הוא עבר?
דנה: יום אחד עסקתי בציור ברבורים, ולפתע התחלתי לרקום את הסיפור. כך נולד הפרק הראשון. אחרי שאימי עודדה אותי להמשיך, הספר פשוט נוצר כמו מעצמו. הסיפור תמיד היה שם איפשהו בתודעה שלי ופשוט צריך היה לעזור לו להתגבש ולקבל חיים.
אחרי ש"מבחן האומץ של בורינה" היה מוכן בגרסתו הראשונית, נתתי אותו לאחותי אפרת, שהיא מורה בבית ספר גורדון בתל אביב, והיא הקריאה אותו לתלמידים שלה. באחת הפעמים שהקריאה, עבר במקום אסף ניב, שהוא המורה לתיאטרון בבית הספר. הוא התאהב בסיפור וביים בהשראתו הצגה בכיכובם של תלמידים בכיתות ד'. ההצגה היתה יפה מאוד. מאוד ריגש אותי לראות את הסיפור שלי מתעורר לחיים.
אחרי כמה חודשים יואב הציע לי לשלוח את הסיפור כמחזה לתיאטרון חיפה. אז שינינו ביחד את הסיפור, עיבינו אותו והמחזנו קטעים ממנו. אולי בעתיד נעלה את זה על הבמה. לסיפור יש פוטנציאל דרמטי עצום.
אלי: ספרי לי על עוד תחומי עניין שלך.
דנה: בשנתיים האחרונות אני עוסקת במוזיקה, כותבת שירים ומנסה להתפתח בתחום זה. יוצא לי להתנסות גם בשירה – אני מעזה ושרה, וגם באירוע השקת הספר אני מתכוונת לשיר ולנגן וגם קצת להתפדח.
אלי:מה היית מציעה לילדים ביישנים?
דנה: אתן דוגמה מחיי… כשעשיתי אירוע השקה לספר נתקפתי בתחילה בפאניקה. חשבתי לעצמי שיבואו המון אנשים ואיך אנגן ואשיר ואיך אדבר בפני כולם? אולי אעשה טעויות ואעשה מעצמי צחוק כשכולם מסתכלים עליי, מצלמים אותי ומסריטים אותי…. אבל אז קראתי שוב בספר. בורינה אמרה לי שכל "לא" יהפוך ל"כן", וגם "לעשות ולא לחשוש". וזה שינה אצלי משהו. הבנתי שזה לא באמת משנה מה האחרים חושבים, אלא מה אני חושבת.
אלי: אז איך היית מסכמת את המסר של הספר?
דנה: בכמה מילים, "להתאמץ לנסות להיות אמיץ, ולא לחשוש – כפי שהציע ברהוד הברבור החכם לבורינה. זה יכול להיות קשה, נכון, מי כמוני יודעת, אבל בסופו של דבר רק דברים טובים יכולים לצמוח מכך. אז אל תחששו! תעזו ובסוף תנצחו! ובמילה אחת שמסכמת הכול – "להעז". בזה מתחיל ומסתיים הכול.
עד כאן דנה.
ולקוראים הצעירים ביניכם, וכמוהם המבוגרים מומלץ לקרוא את ספרה של עמבר. אין לי ספק שרבים מאיתנו ימצאו בדפיו של הספר את עצמם ואת הבעיות המוכרות להם היטב.