קוקש קודש - סיפורו של דחף לא בר / חנן שטיינהרט

סקירה על היסטוריה עתידנית -חלופית של ישראל משנת 1998 שחוזה את עתידה של ישראל עד לאוקטובר 2013.

סקירה על ספרו של חנן שטיינהרט קוקש קודש :סיפורו של דחף לא בר  כיבוש -היסטוריה של ישראל בשנים 1996-2013

נכתב 1998 הוצאת סער 2001 . 332 עמודים.

תקציר הספר  מהעמוד האחורי:  הליכים פוליטיים וחברתיים בישראל, בפלסטין ובעולם כולו, אינם נעצרים לאחר השגת השלום. ספר זה, דרך סיפורם של אנשים ומקומות, בוחן אותם מקרוב. בעשותו כן פורס הספר, העוסק בישראל שבין 1996 ו – 2013, ואשר שזורים בו דמיון ומציאות כאחד, תמונת מצב של מציאות מפחידה. ספר מעורר מחשבה זה חודר אל נבכי נשמתה של המציאות הישראלית ובוחן אותה מקרוב ללא דעה קדומה ובמנותק מהסיסמאות של המחנות הפוליטיים בישראל. בחירתו של רפובליקני מטקסס שהנו חסר ניסיון ונעדר כל עניין במדיניות חוץ, קריסת הבורסה בארצות הברית והתפרעויות חסרות תקדים של ערביי הגליל – הם רק חלק מארועי הספר, שכתיבתו הושלמה ב – 1998. דרך סיפור חייהם של יחידים והתרחשויות העוברות על מדינת ישראל בימים שלאחר השלום המיוחל, מתאר הספר את השינויים העוברים על החברה הישראלית, את העמקת הפיצול והכיתתיות, ומעל הכל – את הפער שבין חזון השלום הנבואי לבין המציאות המזרח – תיכונית. לשיאו מגיע הספר בשנת 2013, בבונקר המצוי בשכונה בפאתיה הצפוניים של ירושלים. שם בבונקר, בעיצומה של “מלחמת השחרור השניה”, נושא את דבריו בחור צעיר ומרשים המביא בפני חבריו – חבורה מצומצמת של לוחמים אידיאליסטים – את ניתוח הנסיבות שהביאו על מדינת ישראל של 2013 את הדעיכה וההתפוררות. זהו ספר חובה למי שעתידה של מדינת ישראל יקר ללבו ויש בו העוז להישיר מבטו ולהביט במראה.

העתיד שלא היה :ההיסטוריה החלופית של ישראל

מאת אלי אשד

ב27 ביולי 2014 בעת כתיבת שורות אלו שמעון פרס עוזב את  תפקיד נשיאות  מדינת ישראל וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר להיזכר בספר שהיציג בראשית שנות ה-2000  היסטוריה חלופית של מדינת ישראל  מ-1996 השנה שבה “זכה”  פרס בראשות הממשלה בבחירות במציאות חלופית עד לסוף –שנת 2013 .

כותב שורות אלה הוא חובב מושבע של בדיקת תחזיות שניתנו בעבר בספרות ובקולנוע ובעתידנות ולבדוק כיצד אם בכלל התממשו תחזיות אלו במציאות או שלא.

וספר זה “קוקש קודש :סיפורו של דחף לא בר כיבוש ” ( הוצאת סער 2001)  שמתאר את ההיסטוריה של ישראל  בין אוקטובר 1996 עד לסוף 2013 אחד הספרים הבודדים מאוד בספרות העברית  הנותנים היסטוריה עתידנית פרטנית , כמעט אפוקליפטית של מדינת ישראל לאורך 17 שנים  היסטוריה שכעת היא היסטוריה חלופית טהורה.  

( עם זאת הוא אינו יחיד במינו . ספר נוסף מסוג זה הוא ספרו של  הדי בן עמר “בשם שמיים ” המתאר היסטוריה עתידנית של ישראל בשנים 1997 – 2016 שבמהלכה ישראל הופכת למדינה חרדית  ופורסם בהוצאת עם עובד  בשנת   1998 וגם הוא ראוי לעיון נוסף במהלך שנת 2016 לבדיקה עד כמה צדק המחבר).

(עדכון :תוכלו למצוא את הבדיקה הזאת ברשימה :”ההווה של 2016 כעתיד דיסטופי “)

במהלך ההסטוריה החלופית שאותה מתאר שטיינהרט ישראל  מגיעה לשלום עם מדינת פלסטין הערבית מוסרת את כל הגולן לידי סוריה  סובלת מרד של ערביי הגליל ולבסוף  ב-2013   כמעט נכבשת בידי מהלך צבאי משותף של הפלסטינאים והסורים מדינת ישראל, החלשה, הקטנה והמפוצלת, נלחמת על חייה – עוצרת אך בקושי מתקפה סורית אל תוך הגליל, מכתרת את היישובים הערביים המורדים בגליל, ונלחמת מלחמת גרילה עקובה מדם עם המדינה הפלסטינאית השכנה שאינה מגיעה לסיומה בסיום הספר הבלתי ברור  במכוון.

אין לי פרטים לגבי המחבר ופעילותו מלבד כתיבת ספר זה.   לפי הכתוב בכריכת הספר הכתיבה הסתיימה ב-1998. המו”ל שלו מספר לי שהמחבר עבר לחו”ל  ( אולי משום שהעריך שתחזיותיו הקשות לגבי עתיד המדינה עומדות להתגשם?).  הספר  למרות ייחודו הספרותי זכה לתשומת לב מינימאלית ביותר עם פרסומו בשנת 2001 .רק אסף שובל התייחס אליו ברשימה שפירסם בבלוג שלו על היסטוריות חלופיות. וגם אני איזכרתי אותו זמן מה לאחר פרסומו ברשימות שונות על ספרי מדע בדיוני ישראליים שמתארים את ישראל בעתיד.

חוסר  תשומת הלב הזה נבע בין השאר,יש לשער ,בגלל הכותר קוקש קודש “אחד  הכותרים המוזרים  ביותר וחסרי  כל קשר לעלילה בתולדות הספרות העברית . מן הסתם גם האיכות הספרותית הירודה מאוד של העלילה ושל הספר לא תרמה לעניין  ציבורי נרחב בו.

אבל תמונת העטיפה האירונית הצילום המפורסם של הנפת דגל הדיו באילת במלחמת העצמאות מוחלף בדגל הפלסטינאי היא מרשימה ומצמררת.

בספר מופיע מגוון של רב של דמויות ואירועים מההיסטוריה של המדינה מהתקופה הסוערת  של 17 שנה שבין  אוקטובר 1996 ואוקטובר 2013 ואין דמות מרכזית אחת .הספר הוא בגדר  סיפורים  קצרים מהמתרחש במדינה לאורך שנים סוערות אלו.

הסיפור קופץ ממותו של הורדוס במאה הראשונה לספירה לזכייתו של   שמעון   פרס  על בנימין נתניהו . הספר מתחיל במאי 1996 עם נצחונו של שמעון פרס ברוב זעיר  על בנימין נתניהו בבחירות הישירות לראשות הממשלה.   במציאות שלנו כידוע  המנצח היה  בנימין נתניהו . אלא שבספר זה  משום מה שמו של נתניהו אף אינו מאוזכר כלל בספר בן 332 העמודים. מה שמראה על הערכתו הנמוכה של המחבר כלפיו.

פרס ממשיך בהסכמי השלום עם הפלסטינאים ומעביר לידיהם את שטחי חברון ב-1997 למרות התנגדות עמוקה מהמתנחלים והדתיים והמוני ם במדינה.שמגיעה אף עד לניסיןן השתלטות  משל יחידות צבאיות מורדות  על הכנסת

ב-1998 המדינה מסיימת את פינויה משטחי יהודה ושומרון שהופכים למדינה עצמאית. פרס מכריז על בחירות חדשות ב-1998 ושוב זוכה עם תוספת של שלושה מנדטים נוספים.

ב1999 מתחיל גל פיגועים מצד ערביי ישראל אך זה לא פוגע בשאיפה לשלום של הממשלה. בסוף 1999 היא מודיעה להסכמתה לכינון מדינה פלסטינאית אשר בירתה ירושלים או יותר נכון איזורים מסויימים בירושלים  כשלב ראשון בדרך לשלום כולל.

שמעון פרס המוצג כצ’מברליין ישראלי מכריז בחדווה  כשהוא נושא מטריה “הבאנו שלום עליכם ,שלום עלינו בזמננו ולעולם” ציטוט מדויק של צ’מברליין לאחר הסכמי מינכן שלו עם היטלר. ברמז שקוף לקוראים. .

מתחיל עידן של שגשוג כלכלי וב30 לנובמבר 2002 נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה. הוא מוצא מדינה מוחלשת ומפוצלת מבפנים מצומקת ופרושה לאורך גבולות שאינם ברי הגנה של ממש. ונתונה כפי שלא הייתה מעולם לרצונם הטוב של שכניה. ב2003 ישנן  מהומות של יום האדמה הערבי ועוד הסכמים עם הפלסטינאים שדוחים הצעות לצרף את הגליל לשטחיהם אם כי ישראל מתירה להמוני פלסטינאים לחזור בזכות שיבה חדשה לגליל.

בנובמבר 2005 אהוד ברק נבחר שוב לראשות הממשלה לאחר שהביס את מתחרהו הבלתי מוכר מהימין.

בנתיים יש התפתחויות גם בדיונים עם סוריה שהיגיעה להסכם עם ישראל שמביא להשלמת נסיגת ישראל מהגולן עד שלהי 2004.   ב-2005 סוריה מובסת  תבוסה צורבת ומשפילהבמלחמת ששת הימים השנייה  עם תורכיה לאחר שניסתה להביא תחת שליטה סורית את אגם אטא-תורכ ואת הסכר הענקי עליו    ונחושה  לנקום את השפלתה . .ג’מאל אסאד המנהיג   בנו של חאפז אל אסאד  מוחלף בידי מפקד חיל האוויר הסורי  איסמעיל  מעין חאפאז אל אסאד  ערמומי חדש הנחוש לנקום את נקמת סוריה בישראל לאחר השפלתה בידי תורכיה. הסורים   בעידן הפוסט אסדי נחושים כעת  יותר מתמיד להשיג את מי הכינרת לאחר כשלונם בניסיון להשיג את המים בתורכיה.

במציאות הלא חלופית  כידוע בנו של אסאד, בשאר  ( לא “ג’מאל” , שהרי לחאפאז אל אסאד לא היה בן בשם זה  אם כי לנשיא מצרים  דאז חוסני מובאראק בהחלט יש )  החליף את אביו ביוני 2000  והיו עימו דיונים רציניים ביותר על החזרת הגולן הישראלי לידי סוריה.  הוא עדיין נשאר בתפקיד הנשיא  שלו “נבחר “מחדש   ביוני 2014.  למרות מלחמת האזרחים הקטלנית בארצו.

2006 היא שנת משבר כלכלי חמור בארה”ב ובעולם שמכה מכה קשה גם את הכלכלה הישראלית ובתעשיית ההי טק הישראלית.

( משבר כלכלי עולמי  מקביל לזה שאותו מתאר המחבר אירע במציאות בשנים  2008-2009).

בינואר 2007 נפטר יאסר עראפת נשיא מדינת פלסטין.( במציאות שלנו עראפאת נפטר אולי כתוצאה מהרעלה בנובמבר 2004). וניתן תיאור מדוייק למדי  דהיינו של מה שאכן  אירע במציאות שלאחר 2004  של המאבק בין קבוצות שונות של “וותיקים ” וצעירים ”  “מתונים ” ו”קיצונים ” שנאבקים על ההנהגה  במדינה הפלסטינאית לאחר פטירתו של עראפאת  ,אם כי לא מובאים כל שמות של המעורבים.

ב-2009 נבחר לראשות הממשלה בישראל   ראש מפלגת הליכוד אמיר צברי המתמודד עם אהוד ברק בן השישים ושמונה וגובר עליו. צברי הוא  בן למשפחה מסורתית  תלמיד ישיבה תיכונית ממוצא מזרחי . מנקודת המבט של 2014 הוא נראה כמעין  שילוב של נפתלי בנט  מנהיג “הבית היהודי ” כיום  ומשה כחלון לשעבר בכיר ב”ליכוד.”  שאולי יקים מפלגה חדשה בבחירות הבאות.

צברי הוא איש עסקים מהמגזר הדתי אך המוערך בידי מגזר העסקים ,זהו ראש הממשלה המתאים כנראה לדעתו  של שטיינהרט במדינת ישראל בעידן זה.דיעה שאולי היא נכונה גם מנקודת המבט של 2014 .

הסורים מנצלים  את החלפת מנהיגות ישראל כדי לקבוע עובדות בשטח ולשאוב בחוצפה מים מהכנרת לעיני כל .הגליל הופך בנתיים לשטח ערבי שבו כמעט נעצרת כל התיישבות יהודית .

ב2012 פורצות בגליל מהומות חסרות תקדים באיום האדמה השנתי .הפלסטינאים מצידם שדורשים שישראל תפנה את גוש עציון וקרית ארבעה עד לא יאוחר מיוני 2013 או שתקבל אישור מהמדינה הפלסטינאים אם ברצונה לקיים נוכחות צבאית ואזרחית במקומות נ”ל לעוד 10 שנים.

במאי 2013 כוחות משטרה פלסטינאית מקיפים  את אריאל ודורשים מתושביה  להתפנות. מתחילה מתקפה מכמה חזיתות כולל הפלסטינאית והסורית על ישראל. הסורים משתלטים על איזור הכינרת.  בנתיים העירקים נכנסים לירדן והמצרים מכניסים כוחות צבא לסיני בניגוד להסכמים.

המטרה של הסורים והפלסטינאים היא לחזור לקוי 48  עד לסיבוב הבא כמובן שישמיד את ישראל סופית. .

. ירדן מגיעה למסקנה שאין לסמוך  יותר על ישראל בהגנה עליה  מאחר  שהיא כעת  כוח שוקע ופונה לעזרת אנגליה במאבק כנגד העיראקים החודרים לגבולותיה.

.ישראל מוכה במתקפות הנגד שלה ורק בקושי רב ועם אבדות קשות  מצליחה לבסוף להביא  באוקטובר 2013 לנסיגת הסורים לאחר שכוחותיהם מוכים מכה גדולה באיזור בקעת יבנאל.מועצת הביטחון שולחת כוח משקיפים בינלאומי לסיני ולנגב. ואלו הן בעיקר דיביזיות אמריקניות שבאו להגן על ישראל. באיזור המרכז לעומת זאת יש כמעט אנרכיה ומוקמים  מחדש אירגוני הגנה אזרחיים  האצ”ל וההגנה שנכנסים לריק שמשאיר צה”ל כדי להגן על הציבור ממתקפות הערבים. . בירושלים מתקיימת מעין מלחמת אזרחים בין שכונות שונות ואנרכיה. .

הספר מסתיים בנאום  ארוך של אינטלקטואל ישראלי צעיר בירושלים שמסביר לחבריו הלוחמים עימו  במה ישראל שגתה מאז ימי ראש הממשלה שמעון  פרס כשהאמינה להתחיבויותיהם השקריות של הערבים.

נביא אמת או נביא שקר ?

מה שטיינהרט חזה נכונה ומה לא ?

שטיינהרט  חזה נכונה שנכון ל-2013 לא יושג שום שלום אמיתי  ושום פיוס עם הפלסטינאים.הוא חזה נכונה שבאיזורים הפלסטינאים יקומו אירגונים קיצוניים שיקראו למלחמת חורמה עם ישראל גם לאחר ההסכמים.

שטיינהרט חזה  משהו מעין האינתיפאדה השנייה בקנה מידה קטן אם כי לא חזה כלל את תופעת המתאבדים. האינתיפאדה השנייה כמובן הייתה כבר במלוא עוזה בעת פרסום הספר ב-2001.

שטיינהרט  חזה  בצורה מדויקת  את המשבר הכלכלי של אמצע העשור הראשון של המאה ה-21 ותעה רק בשנה ,המשבר  הכלכלי התרחש ב-2008 ולא ב-2006 כפי שהעריך.  .

שטיינהרט לא חזה כלל את הפיצול שיחול בין הרשות פלסטינאית ביהודה ושומרון ובין רצועת עזה שתישלט בידי החמאס.פיצול שהסתיים לכאורה לבסוף רק ב-2014 כאשר שני הצדדים הכריזו על ממשלת אחדות.

שטיינהרט שגה בחושבו  שהסורים יהיו במצב לתקוף אותנו בשנת 2013  אם כי זה נראה המצב הצפוי בסוף שנות התשעים .האפשרות שתהיה  בעתיד המתואר  מלחמת אזרחים אכזרית בסוריה אף כלל לא עלתה על דעתו . הוא שיער שזאת תמשיך להיות דיקטטורה מונוליטית בסגנון חפאז אל אסד אם כי עם מנהיג שונה, והמנהיג יהיה רק העתק של חאפאז אסד בשם שונה.

מלחמת אזרחים בסוריה  אכן  לא נצפתה בידי איש  בסוף שנות התשעים כשסוריה נראתה כמדינה יציבה  שמשטרה הוא מונוליטי ממש.

שטיינהרט  חזה ב-1998  שאהוד ברק יהיה ראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה , ובכך צדק .  ברק כידוע נבחר לראשות ממשלת ישראל במאי 1999 לאחר שלדברי שטיינהרט הוא  כבר סיים את כתיבת ספרו . הוא היה ראש  הממשלה ב2001 בעת פרסום הספר . שטיינהרט  שגה  בכך שחזה שברק יהיה ראש ממשלה לאורך שתי קדנציות.

שטיינהרט  ב-1998 ייחס חשיבות רבה לברק שמוצג כנציגו האולטימטיבי של השמאל שהאמין באמונה עזה אך תמימה משהו כי יצליח בסופו של דבר להעביר הסדר שונה מההסדר היחיד לו הסכימו הערבים ,הסדר שהיה מועדף ומקובל גם על מדינות העולם .אמונה זו קרסה בהגיע הדברים לרגע האמת.

במציאות ברק ניהל משא ומתן כושל עם יאסאר ערפאת על ההסכם שלום .באוקטובר 2000 פרצה האינטיפאדה השנייה ובפברואר 2001 בערך במקביל לפרסום ספרו של שטיינהרט הפסיד ברק בבחירות לאריאל שרון שהתמנה לראש הממשלה.

אריאל שרון אמנם מוזכר בנאום הסיום בספר  ( ע’ 319) שמסביר את מצבה של מדינת  ישראל כאחד משני  האחראים הראשיים ( ביחד עם יגאל אמיר רוצחו של יצחק רבין )  למצבו הגרוע של הימין ושל מדינת ישראל  נכון לאוקטובר 2013.  שרון מותקף  בקטע בנאום  העושה רושם אנכרוניסטי באופן מיוחד  על הקורא בשנת 2014 מ וזאת מאחר שגרם ב-1982 למלחמת לבנון הראשונה למרות שיכול היה להיות יצחק רבין של הימין ,וכמי שהביא כתוצאה מאישיותו הבעייתית לפרישתו דאז של מנחם בגין מראשות ממשלת ישראל.

בבירור  שטיינהרט לא העלה כלל על דעתו ששרון יהפך לראש ממשלה   ממש במקביל לפרסום ספרו  ובהמשך יחסל את האינתיפאדה השנייה , שגם אותה לא  באמת חזה .   הוא לא חזה ששרון יקים מפלגת שלטון חדשה ובוודאי שלא העלה על דעתו ששרון יוביל להתנתקות  ישראל מחבל עזה.

אישים  חשובים אחרים שאף אינם מוזכרים כלל בהיסטוריה עתידנית זאת של מדינת ישראל וראוי היה שיהיו מוזכרים  הם  אהוד אולמרט  ובנימין נתניהו שאינם מוזכרים כראשי הממשלה  כפי שהיה במציאות.. בבירור המחבר  אף  לא העלה על דעתו  שהפוליטיקאים האלה ימלאו תפקיד חשוב בשנים שאותם הוא מתאר.

שטיינהרט לא העלה על דעתו שראש העיר ירושלים לשעבר אהוד אולמרט יגיע לשלטון ,וינהל שתי מלחמות .ויאלץ לנטוש את השלטון תחת עננה של חשדות שונים.

שטיינהרט   גם לא העלה על דעתו שבנימין נתניהו יחזור לראשות הממשלה במהלך השנים שאותם תיאר . שמו אף אינו מוזכר במהלך הספר .ניתן לשער ששטיינהרט היגיע למסקנה בעת כתיבת הספר כאשר נתניהו היה בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה  שנתניהו סיים את תפקידו ההיסטורי ושוב לא יקום יותר.

אין גם כל איזכור של הפוליטיקאי הפלסטינאי אבו מאזן מי שהחליף את עראפאת בראש הרשות הפלסטינאית .אפילו אירגון החמאס  שבמהלך התקופה שאותה מתאר שטיינהרט השתלט על חבל עזה והקים שם גורם עצמאי מסוכן ליציבות האיזור אינו מוזכר כלל .

הוא לא  העלה על דעתו את  החשיבות שתהיה לרקטות ככלי נשק  בלעדי לצד המתאבדים של גורמים פלסטינאים כמו אירגון החמאס שהשתלטו על עזה שיתקפו עימם שוב ושוב את ישראל.,כולל בעת כתיבת שורות אלו ביולי 2014 .וכמובן  מכיוון שלא חזה את החשיבות של הרקטות ככלי נגד ישראל במלחמות העתיד  שטיינהרט  גם לא יכול היה להעלות על דעתו את ההישג הטכנולוגי המדהים של “כיפת הברזל ” מערכת הגנה אווירית ניידת ליירוט רקטות קצרות טווח. שבה החל צה”ל להשתמש ב-2011.

עוד כשלים חמורים בחיזוי:

שטיינהרט ב-1998   לא ייחס כל חשיבות  לאירגון החיזבאללה הלבנוני ולמנהיגו חסאן נסראללה  שכבר היה גורם חשוב בלבנון  אבל בספר אינו מוזכר כלל.  עודב-1998  כששטינהרט  כתב את הספר  היה ברור שזהו כוח שאין להתעלם ממנו בעתיד וכעת  בשנת 2014  זה ברור כפל כפליים אין להתעלם ממנו בשום תחזית עתידית כאשר ברור שיש לו את היכולות והכשרים של צבא של ממש שבעתיד יוכל להתמודד עם צבא ישראל..

למותר לציין ששטינהרט לא דימיין כלל  ב-1998  לפני אירועי פיצוץ מגדלי התאומים בספטמבר 2001  כמה חודשים לאחר פרסום הספר את התפקיד  החשוב שיהיה לארגוני האל קאעידה  התומכים בג’יהאד איסלאמי עולמי בעולם  של 2013 האמיתית.הוא  לא העלה על דעתו את הסיכון הגובר שאותו יהוו ב2013 אירגוני הטרור  הלא מדינתיים על המדינות ה”יציבות ” של האיזור .

שטיינהרט  צדק בתחזיתו שבשנת 2013 מצרים תכניס כוחות צבא גדולים לסיני   אבל  הוא לא דמיין כלל שזה לא יתרחש דווקא    כאיום על ישראל. אלא  כדי להילחם נגד לוחמי אל קאעידה   שיתפשטו ויתבצרו שם ויסכנו את המצרים.

היום מנקודת המבט של יוני 2014 מאוד לא סביר שתהיה איזו שהיא מתקפה סורית מאורגנת על ישראל בשנים הקרובות ,לסוריה אין הכוח והחשק לזה עכשיו  כשצבאה ועמה נכתשים במלחמת אזרחים אין סופית .

בראשית  2014 נראה היה  כי  לא עומדת להיות  מתקפה עיראקית מאורגנת על ירדן בשנים הקרובות . לעיראק  נראה היה  ישנן  מספיק צרות אחרות בתוך גבולותיה  , עם כי  ירדן  בהחלט מאוימת מגורמים וכיוונים אחרים בעיקר פנימיים.אך באמצע יוני 2014 השינויים הדרמטיים בעיראק הביאו לכיבוש חלק ממנה בידי אירגון טרור  ג’יהדיסטי השואף להקמת חליפות איסלאמית.וברור שאירגון טרור זה ישאף לכבוש את ירדן בשנים הקרובות.כך שירדן נכון ל-2014 בהחלט מאויימת בידי גורמים  עיראקיים  ומן הסתם תותקף על ידיהם בעתיד הלא רחוק.  התחזית הזאת של שטיינהרט עומדת מן הסתם להתאמת בעתיד.

לעומת זאת   יש דבר אחד ששטיינהרט שתיאר  ולא התרחש במהלך 2013 האמיתית אבל בהחלט  סביר שיתרחש בשנים הקרובות: המתקפה הפלסטינאית על מדינת ישראל. במיוחד עכשיו כשהרשות  הפלסטינאית והחמאס הכריזו על ממשלת אחדות.

מתקפה פלסטינאית על ישראל   דומה לזאת שאותה מתאר המחבר אכן יכולה  להתרחש בעתיד הקרוב..

המחבר כותב בהקדמה “האדם אינו כותב את ההיסטוריה בזמן התרחשותה ,ומשהתרחשה תעבורנה עשרות שנים עד שיבין מה בעצם קרה.  ספר זה אינו בבחינת נבואה או עתידנות .זהו תרחיש ,אחד מני רבים אפשריים ולבטח לא המוצלח והשנון מביניהם “. אכן.

אינני מזלזל בשטיינהרט  ,הוא ניסה ליצור תחזית פרטנית  לגבי עתיד מדינת ישראל שהייתה הגיונית מאוד ב-. 1998 זה עלול היה לקרות .לרווחתנו בשנת 2014  מתברר שזה לא התרחש ככפי שהוא חזה .רק התקרב מעט פה ושם

לשטיינהרט  ישנה הבנה איסטרטגית כל שהיא, ב-1998  היו  לו כמה תחזיות נכונות  לגבי העתיד לבוא אבל הוא יותר טעה מאשר צדק   לאורך כל הדרך  בתיאור ההיסטוריה של מדינת ישראל עד לאוקטובר 2013.

כתוצאה אין לראות  בשטינהרט יורש של נביא האמת ירמיהו  בן חלקיהו   אלא יותר של נביא השקר  חנניה בן עזור.

ראו גם

אסף שובל על “קוקש קודש”

ועוד רשימות על ספרים שחוזים את עתידה של ישראל :

מדינות ישראל העתידניות

ההווה של 2016 כעתיד דיסטופי

אלחנן לוינסקי מבקר את ישראל בשנת 2040

ישראל בשנת 2050

איך תיראה חיפה בעוד 98 שנה : אלה בירום “מאה שנה קדימה “

חיפה עיר הנבואה :תחזיות עתידניות בספרות היפה על העיר חיפה

צופן העתיד על פי דוד פסיג

31 תגובות

  1. שני מאמרים שפרסמתי בכתב העת “האומה”
    1. שם המאמר : “שיחות שלום עם הגיון עקום” פורסם במדור מכתבים למערכת גיליון מס. 110 1992/1993 עמ. 250 – 251 כתבתי שבסוריה עומדת להיות מלחמת אזרחים.
    2. שם המאמר : ” תוחלת הקיום של המשטרים הערביים במזרח התיכון” גיליון מס. 133 1998 עמ. 53 – 44. הטענה המוצגת במאמר היא התפרקותן של מדינות ערב.
    .

  2. היום נשמעות טענות מחוגים שונים שהמדינות הבאות להתפרק במזרח התיכון הן ערב הסעודית ונסיכויות הנפט. זאת משום שהן היו יציבות מידי לאורך שנים יותר מידי רבות ,ולא נתנו ללחץ שהצטבר בתוכן כמעט שום אפשרות להתפרץ ,וכך הוא יתפרץ בצורה כלשהיא בשנים הבאות.
    אני בהחלט רואה את ערב הסעודית נהפכת למדינת אל קאעידה ואיום על המזרח התיכון והעולם.

  3. יכול להיות [מכיון שאלה מדינות ללא היסטוריה. כמו במקרה בסוריה ובלבנון תהיה מלחמות של הכול בכול. באשר לבארות הנפט קרוב לוודאי שהמערב יצטרך להתערב במהירות ולהשתלט על הבארות ופיתוח מואץ של מקורות אנרגיה חלופיים ואפילו להיכנס לסיני ולמגר את בסיסיהם של ארגוני הטרור.

  4. הכלכלן -העתידן נאסים טאלב טוען את הטענות האלו לגבי סעודיה וטוען שחזה זאת גם לגבי סוריה בזמן אמיתי כאן :http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3631681,00.html

    הוא אומר בראיון ב”כלכליסט”:כשכתבתי את ‘הברבור השחור’ הצגתי בפני אנשים את השאלה הבאה: יש שתי מדינות – לאחת היו בתקופה מסוימת 50 ממשלות, ולשתי האחרות היו ממשלה או שתיים. איזו מדינה יציבה יותר? כולם ענו ‘המדינה שהיו לה ממשלה אחת או שתיים’. אלא שהמדינה שהיו לה 50 ממשלות היתה איטליה, ואילו המדינות שהיו להן ממשלה או שתיים הן סוריה וסעודיה”.

    אז, ב”הברבור השחור”, 2007, הוא הזהיר כי סוריה וסעודיה נמצאות בסכנה של כאוס. “הסורים בבירור לא קראו את ‘הברבור השחור’ – בשאר אל־אסד הזמין אותי להרצות בארמון שלו בדיוק לפני פרוץ מלחמת האזרחים. מובן שלא נעניתי להזמנה. אחר כך סוריה התפוצצה. למה? כי אתה לא יכול ליצור יציבות מדומה.

    “אני מכנה את הבעיה הזאת ‘להתבלבל בין חתול למכונת כביסה’. אם אתה מתחזק מוצר הנדסי, למשל מכונת כביסה, כדי שיהיה יציב, אתה לא תגרום לו נזק. אבל אם אתה עושה את אותו הדבר לדברים אורגניים, למשל לגוף האדם, אתה מזיק להם. אם אתה לוקח ילד ומונע ממנו לחוות מגוון, הילד הזה ימות בשנייה שבה הוא ייחשף לחיידקים. וזה נכון לחיים הפוליטיים והכלכליים: אם אתה מנסה לייצב את המערכת יותר מדי, בסופו של דבר היא מתפוצצת. אם אתה מאפשר מגוון, היא מנקה את עצמה בכוחות עצמה. בכלכלה מגוונת, למשל, חברות קטנות פושטות רגל בזמן משברים ומוחלפות בחברות חזקות יותר. אם אין לך מגוון, בגלל השאיפה של הממשלה לשלוט במחזורי העסקים, במשק יש פירמות יותר ויותר חלשות ובמערכת מצטבר סיכון. זה אותו הדבר בכל תחום”.

    ואגב, הוא עדיין עומד מאחורי התחזית שלו מלפני שמונה שנים: “סעודיה היא הבאה בתור אחרי סוריה. לבנון, להבדיל, היא בלגן, אבל אנחנו יודעים איך לחיות בבלגן”.

    • קיים גם תרחיש נוסף. סכנות משותפות יכולות להפוך גם את המרים שבאויבים לבעלי ברית. אל קעידה ואירן מסכנים את סעודיה ומדינות המפרץ לא פחות מאשר את ישראל. האכזבה המשותפת מההתנהלות הפושרת של המערב ובפרט ארה”ב תדחק את מדינות המפרץ וישראל לכדי שיתוף פעולה כלכלי וצבאי. מן הסתם זה יתחיל במגעים הרחק מאור הזרקורים (וכנראה זה כבר קיים היום מתחת לפני השטח) ובהמשך יתגבר ויהפוך לעובדה רשמית. לחצים פנימיים של אירגונים איסלמיים יסכנו ואולי אף יטרפדו את המהלכים. אולם מנהיג חזק ישקול על כף המאזניים את כל האלטרנטיבות הגרועות אחת מהשניה ויכריע. האינטרסים המשותפים יגברו על כל. זה יגרום לפילוג בעולם הערבי לשניים או יותר מחנות.
      מכאן והלאה כל תרחיש, גם הדמיוני ביותר אפשרי.

  5. לפני שנה עבדאללה מלך ירדן אמר על עצמו ועל ירדן את המילים הבאות :”אני יודע ש – 2014 תהיה השנה האחרונה שלי”.
    מעורר מחשבות.

  6. אני מקווה שעבדאללה ישרוד את 2014 לעוד הרבה שנים.
    השאלה עם עיראק תשרוד אותה כפי שהיא ? החדשות מהיום מראות שהעיר מוסול העיר השנייה או השלישית בגודלה בעיראק (כל עיתון טוען גרסה אחרת ) נכבשה בידי אירגון ג’יהדיסטי גדול שכבר כבש שטחים עצומים בעיראק ובסוריה. דהיינו יש מדינה חדשה במזרח התיכון. חליפות איסלאמית.
    הנחתי :עיראק תתפרק למדינה שיעית בחסות איראנית ולחליפות סונית מסוכנת מעין כמוה.

  7. הכורדים ינתקו עצמם מעירק, יחברו לאחיהם בסוריה ולימים יקימו את כורדיסטן מה שיעורר מהומת אלוהים באנקרה. גם מזרח תורכיה שבה ישנה אוכלוסיה כורדית גדולה, בסדר גודל של מיליונים, תהפוך לזירת אש עם מאות אלפי הרוגים.

  8. בתוך יום אחד אני נאלץ לתקן את התחזית שלי מהרשימה למעלה לגבי ירדן .
    למעלה כתוב :
    “גם לא עומדת להיות מתקפה עיראקית מאורגנת על ירדן בשנים הקרובות . לעיראק היום ישנן מספיק צרות אחרות בתוך גבולותיה , אבל ירדן בהחלט מאוימת מגורמים וכיוונים אחרים בעיקר פנימיים.”
    אני משאיר את המשפט בטקסט אבל הוא כבר שגוי לאור ארועי יום האתמול כשדע”ש האירגון להקמת לחליפות איסלאמית בסוריה ובעיראק השתלט על העיר מוסול העיר השלישית בגודלה ויצר בכך רצף איזורי עבורו ולמעשה מדינה חדשה באיזור החליפות האיסלאמית שרואה את עצמה כיורשת בית עבאס ששלט בעבר בעיראק.
    ברור שהחליפות תשאף להשתלט גם על ירדן מה עוד שהמלך של ירדן עבדללה הוא מתחרה בכוח לשליט החליפות כצאצא של מוחמד שיש לו טענה לגבי השליטה במקומות הקדושים בסעודיה. המנהיג של דע”ש שרואה בעצמו צאצא של מוחמד ולכן חליף כל האיסלאם לחם באכזריות בסוריה כנגד האירגון המתחרה של האל קאעידה “גבאל נוסראה” מאחר שאלו רואים את עצמם כממשיכי בית אומיה ששלט בעבר גם הוא באימפריה איסלאמית מסוריה .ברור שהמלך עבדאללה הוא מבחינתו איום מקביל. אז כעת לירדן בהחלט יש מה לחשוש מפלישה מעיראק.

  9. יכול להיות שכדור השלג הזה יגיע גם לאירן. האוכלוסייה האירנית עצמה מהווה 55% אחוז מהאוכלוסייה. השאר הם מיעוטים. גם אלה בעת דחק כאשר ירגישו שאין להם מה להפסיד ירימו ראש וימרדו בשלטון. סביר להנחית שבשקט בשקט הם עושים הכנות לקראת יום פקודה והם לא ירחמו על האירנים בפרט לא למשמרות המהפכה. במבט גראפי הם לא יהססו לתלות על איזה שהוא מנוף את ראשו הכרות של חמנאי.

  10. יכול להיות ,לנו בכל אופן יש עניין באיראן לא סונית ולא קיצונית שתשמש כגורם מאזן . אפילו אחת כזאת שרוחאני משמש כה כשליט בפועל ולא רק כנשיא בובה.

  11. לגבי עתיד הגדה המערבית והגליל: האם ניתן לצפות עתיד בו הממשלה הפלסטינית תתפרק לה לנוחיותה ותפסיק לקחת אחריות. מה יהיה כאשר הצבא ישראל לחזור ולשלוט על 2 וחצי מליון פלסטינים, הפעם עם רובים שאנחנו נתנו להם במלחמת גרילה, עד כמה תעיק עלות גיוס המלואים על כלכלת ישראל, מה יהיה כאשר בגליל הערבים יתמרדו, מה יהיה כאשר הסלאפים שנמצאים באלפיהם בגדה המערבית ינסו להקים שם אמירות מוסלמית? מה יהיה אם וכאשר בוקר בהיר מלך ירדן ירצח וממשלת ירדן תפול? אולי לאחר נפילת ערב הסעודית הרפובליקנים שזכו בבחירות 2016 יבואו מכוח חברותם בנאטו לסייע לממשלת טורקיה ומלחמתה בקיצונים המוסלמים והצרפתים והבריטים יכריזו ממשל צבאי ויגרשו את המוסלמים לאחר שמתאבדים שיעים התפוצצו בכניסה לארמון המלכה ובמוזיאון הלובר וכו וכו
    האם אתה לא מרגיש תשוקה בלתי נשלטת לכתוב כמה פרקים מספר עתידני משלך?

  12. orihippo

    צריך ואפילו חובה לחשוב על כל תסריט שהוא גם אם הוא נראה על פניו מופרך. המזרח התיכון נכנס לכאוס טוטלי ומצב זה יימשך לפחות 10 שנים עד שהוא יתייצב.

  13. כפי שאני רואה את זה הפתרון הלא מושלם הוא להפוך את ירדן והגדה למדינה אחת בראשות המלל עבדאללה או שליט פלסטינאי כל שהוא. ,בעוד שעדיף לכל שמצרים תשתלט על רצועת עזה .
    פיתרון אחר שאני מציע הוא הקמת קונפדרציה של מדינות האיזור הקטנות כנגד הענקים המטורפים המשתוללים בעיראק באיראן אולי גם בסעודיה .
    משהו בדומה לקונפדרציה שאותה הנהיגו אחאב מלך ישראל ומלך ארם הדדעזר במאה התשיעית לפני הספריה שהביסה את האשורים קודמיהם של האל קאעידה והביאה כמה שנות שקט לאיזור.
    כרגע הרעיון החדש החזק ביותר במזרח התיכון הוא של האימפריה על בסיס של דת .האימפריה הסונית או החליפות של האחים המוסלמים והאל קאעידה,או האימפריה השיעית של החיזבאללה ואיראן.רעיון המדינה הלאומית של כל אזרחיה ורעיון האומה הערבית המאוחדת על סמך הלאום בלבד נמצא בבירור במגננה. משום כך הנוצרים של המזרח התיכון נמלטים מהאיזור ,הם לא רואים שום עתיד בחיים באימפריה על בסיס דתי.
    ככל שאני מהרהר בעניין נראה לי שהפיתרון לעתיד והוא צריך להיות כשיווי משקל לאימפריות האלו שמן הסתם יקומו ויהוו איום על העולם הוא של פדרציה -קונפדרציה מזרח תיכונית חילונית כל שהיא שבה ישתפו פעולה כל הקבוצות והמדינות הקטנות שלא יהיו מוכנות לחיות כ”דימים ” חסרי זכויות בחליפות סונית או שיעית שעלולה בהחלט במקרה הרע להיות בעלת אידיאולוגיה גנוסיידית עם לשפוט מהצהרות ופעולות תומכי האימפריות האלו .
    מדינות כמו ישראל וירדן ( כולל יהודה ושומרון שלדעתי צריכים להתאחד עם ירדן ) חלקים מסוריה המתפרקת ו ומלבנון אולי אפילו מצרים חילונית והכורדים באיזוריהם השונים יכולים להתאחד לפדרציה כזאת שיכולה להיות סוג של מעצמה באיזור. ולדעתי צריכה לצאת לחלל. אבל זה עניין למאמר בפני עצמו .
    כן זה נשמע אוטופיסטי.ומן הסתם בשלב הזה זה עדיין אוטופיסטי אבל אני חושב שדווקא השינויים הדרמטיים במזרח התיכון הופכים את הרעיון הזה לניתן להגשמה.
    ברגע שתקום חליפות איסלאמית בעלת שאיפות עולמיות אני לא חושב שהרעיון הזה יהיה אוטופיסטי בכלל .

    ההיגיון העולמי היום הוא ללכת לא לקראת מדינות לאומיות נוספות כי מדינות כאלו כבר לא מסוגלות להתמודד עם הבעיות הגדולות של העולם .מאידך פדרציות ואימפריות הן כבדות ומסורבלות אבל איך שהוא הו נראות כרלבנטיות יותר. אז הפדרציה האירופית היא עדיין פופולארית למרות הכל ובמזרח התיכון התשובה לפופולאריות הזאת היא הקריאה לחליפות איסלאמית עולמית( האחים המוסלמים והאל קאעידה הנתמכים בידי קטר ) או לאימפריה עותומאנית חדשה ( כרצון ארדואן בתורכיה ) או לאימפריה שיעית שמרכזה באיראן ותתפשט לכל עבר ( כרצון החיזבאללה ואיראן). בבירור החלומות האלו מפתים .הם מפתים אלפי צעירים איסלאמיים מפקיסטן וצ’צניה לבוא להילחם ולמות בסוריה ובסיני ובמאלי עבור האמפריה האיסלאמית העולמית.
    שום צעיר מוסלמי כבר לא חולם יותר על מדינה לאומית .אז סביר להניח שהמנהיגים הבאים שלהם כבר יתעסקו באימפריה האיסלאמית ולא במדינה שלהם ( שהם במילא מתקשים לנהל אותה שהרי כפי שיעידו הפלסטינאים בעזה חלומות גרנדיוזיים הם תמיד פשוטים יותר מניהול שלמציאות אפורה בשטח ). המסקנה עלולה להיוצר לבסוף מסה קריטית של פעילים שתביא ליצירת חליפות איסלאמית רב לאומית כלשהיא.

    במקרה של הקמת חליפות איסלאמית רב לאומית שמן הסתם תהיה בעלת כוח אדיר ושאיפות גנוסיידיות של כיבוש ,אני לא רואה מוצא בשביל ישראל אלא הקמת פדרציה עם אותן שכנות שלא יהיו מוכנות להיות חלק מחליפות כזאת . בפדרציה כזאת בדומה לפדרציה האירופית תהיה עצמאות בתחומים שונים לקהילות החברות.
    האוייב המשותף הסוני -שיעי בעל השאיפות העולמיות ידאג שהפדרציה הזאת שתוקם כדי לעצרו לא תתפרק בגלל שאיפות סותרות של הקהילות החברות.

    מודל היסטורי מהעבר הרחוק :אותה קונפדרציה של מדינות שהתאחדו כדי לבלום את המעצמה האשורית של שלמנאסר השלישי בקרב קרקר בשנת 853 לפה”ס. בראש הקנפדרציה עמדו האוייבים המושבעים המלך אחאב והמלך הארמי.והם הצליחו לבלום את האשורים.לזמן מה.
    כדי שבלימה זאת ולבסוף פירוקו של האוייב לגורמים המרכיבים אותו או שילובו בהמשך בפדרציה כיחידה נוספת, תימשך לאורך זמן הפדרציה צריכה להיות מבנה של קבע ולא מבנה זמני .

    • אין מספיק חברים לפדרציה כזו. מלך ירדן שורד מכיוון שהוא נשוי לפלסטינית אבל על פי גיא בכור זו שאלה של זמן לפני שיהרגו אותו ואת צאצאיו מכיון שהוא נצר למוחמד והחליפויות המוסלמיות לא ירצו יריב שיכול לטעון לשלטון על בסיס יחוס. אם יקומו ממלכות מוסלמיות בעירק הם יחדרו לירדן וישסעו אותה. יש הרבה פלסטינים שם וספק אם הם ישתפו פעולה עם ישראל. הנוצרים גם במצרים וגם בסוריה חלשים מדי מכדי שיהוו כוח או ממלכה. אולי הדרוזים והכורדים. המצרים עצמם פוחדים מהאחים המוסלמים ויעדיפו להיות ניטרלים ואולי יעזרו בישראל אבל ברית עם ישראל נגד מוסלמים זה אחרית הימים. כרגיל השיעים והסונים יהיו עסוקים בהלחם אחד בשני אולי זה יעזור לנו. איך יגיב המערב לזה?
      לעבור לגור בחלל זה רעיון טוב, אבל האם קל להגן על מושבה בחלל מהתקפה של אמירות איסלמית מהארץ? האם ניתן ליצר בחלל ולסחור? למרות שכולם מיצרים כיום קניין רוחני ואת זה אפשר לעשות גם בחלל. מדוע לא מושבות מתחת למיים בים התיכון?

  14. מאמר של עמוס גלבוע על מה שקורה כעת בעיראק:

    מה שקורה בעיראק רע לאזור ורע לישראל
    קרסה האסטרטגיה האמריקאית לגבי עיראק “דמוקרטית”, חזקה, משגשגת ונקייה מטרור. קמה לה מעין אמירות אסלאמית אולטרה קיצונית בצפון הסהר הפורה, בעיראק ובסוריה. זה יוצר בעיות למרבית המדינות באזור, בכללן איראן. וכמובן לארה”ב. גם למדינת ישראל הרחוקה זה רע, כי הקיצוניות האסלאמית מקבלת רוח גבית, והמשטר הירדני עלול בעתיד לעמוד בפני סכנות גוברות.
    “אנחנו נמשיך לסייע לצבא העיראקי שכבר אחראי לביטחון ברוב חלקי עיראק. נוכחות אזרחית אמריקאית רבת היקף תעזור לעיראק להתקדם במישור הפוליטי והכלכלי. זאת לא תהיה משימה פשוטה, אך כך נראית הצלחה: עיראק שאינה מספקת מקלט לטרוריסטים; עיראק דמוקרטית, ריבונית, יציבה, בוטחת בעצמה.” זו הייתה הערכת המצב האסטרטגית של נשיא ארה”ב , אובמה, בנאום על מדיניות החוץ והביטחון של ארה”ב בווסט פוינט במאי 2010.
    4 שנים לאחר מכן, ושנתיים וחצי אחרי שהאמריקאים עזבו את עיראק, מכל האסטרטגיה נשארו איי חורבות. האמריקאים, הנשיא בוש בהתחלה ואובמה בעקבותיו, חשבו שהם מקימים צבא עיראקי למופת ומשטר דמוקרטי שיהיה למשל ולדוגמה בעולם הערבי, ולא הבינו שהוא לא מתאים כלל ועיקר להווייה העיראקית התרבותית, החברתית והפוליטית. כי דמוקרטיה בעיראק , לפי האמריקאים, פירושה שהרוב השיעי ישלוט במיעוט הסוני. זהו דבר שנגד את סדרי העולם ההיסטוריים, כאשר השיעים בעיראק היה נתונים מזה מאות בשנים לשליטה סונית, בזמן האימפריה העות’מאנית, ובתקופת צדאם חוסיין – הם דוכאו ביד ברזל על-ידי צדאם חוסיין. מה לעשות וערכי הדמוקרטיה במזרח התיכון מצויים רק במדינה אחת, והיא מדינת ישראל.
    מה שקורה עכשיו בעיראק הוא העמקת הקרע הגדול בעולם המוסלמי בין הסונים לשיעים. נושאי הדגל הסוני (ארגון “המדינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה”) הם מהזן הקיצוני, האכזרי והאלים ביותר, שפרש מ”אלקאעידה” בשל “מתינותה”, ועל הכוונת שלו עומדים גם משטרים סונים “כופרים”. זהו כוח שמשנה סטאטוס קוו, שיצר מציאות חדשה בסהר הפורה: מעין נסיכות איסלאמית המשתרעת מצפון ומערב עיראק לעבר צפון מזרח סוריה. מפה חדשה של גבולות ומדינות.
    קשה לדעת להיכן ימשיכו להתגלגל האירועים אך כבר עתה ברורים כמה דברים: מדובר בהישג של האיסלאם הקיצוני, וזהו עידוד לכל הג’יהאדיסטים באשר הם. נוצרת כאן בעייה אזורית ועולמית: לאיראן השיעית, השקועה במאבק בסוריה, ועכשיו עלול להיווצר איום על גבולותיה ועל הערים הקדושות השיעיות, נג’ף וכרבלה שליד בגדאד. לתורכיה, ומה שחשוב לנו הרבה יותר – לירדן, לאירופה, כי מחירי הנפט עשויים לזנק, והטרור עלול להתגבר.
    וכמובן לארה”ב. היא הכריזה “שכל האופציות נבחנות” על מנת לעזור לשלטון בבגדאד לבלום את הקיצוניים האיסלאמיים. לפי שעה היא החליטה לשלוח נושאת מטוסים למפרץ הפרסי. להערכתי אין לה שום אופציה ממשית על מנת לשנות מיסודו את המצב החדש שנוצר בעיראק. היא תשלים עימו, כך או אחרת, כפי שהשלימה עם המשך הטבח בסוריה, וכפי שהשלימה מעשית עם סיפוח קרים לרוסיה.
    לא רק זאת. עולה השאלה המתבקשת: על מה ביזבזה ארה”ב שנה שלמה בניסיון להביא להסדר סופי בין ישראל לפלסטינים? – כאשר כל המתבן המזרח תיכוני בוער, היא ניסתה לחפש שם שק תבואה בתקווה נואלת שזה מה שיכבה את השריפה? בפעם “האלף” מומחש בצורה הכי חדה כי הסכסוך שלנו עם הפלסטינים הוא זניח בהקשר המזרח תיכוני הכולל.
    ועכשיו לישראל. האמור לעיל לא צריך לנחם או לעודד. זאת עובדת יסוד, כמו העובדה שמדינת ישראל היא המדינה היחידה באזור שהיא בעלת הברית היחידה באזור שהיא אמינה, חזקה, יציבה ובעלת ערכים דמוקרטיים. לדעתי עלינו להסתכל בחשש על המתרחש עכשיו במרחק של 1,000 קילומטרים מאיתנו. זה רע לנו, וכמה סיבות טובות לכך:
    ראשית, זה מגביר באזור את אי הוודאות הקשה, כאשר מעין מסך שחור מסתיר את הבנת המתרחש, שלא לדבר על הצפוי.
    שנית, זה נותן רוח גבית לכל גורמי הטרור האיסלאמי הקיצוני באשר הם, ושלוחות שלהם מקיפות אותנו כיום מכל עבר. ובאורח טבעי מנקרת השאלה: מה יהיה גורל הרשות הפלסטינית כאשר צה”ל לא יהיה שם והיא תוצף ב”פליטים” ואנשי איסלאם קיצוני? – תתמוטט כבניין קלפים כמו המשטר העיראקי במוסול ובצפון עיראק?
    שלישית, למשטר הירדני אורבת סכנה, ולו רק בשל שטף הפליטים המציף אותה ועוד יציף. המשטר הזה תמיד היווה עבורנו נכס אסטרטגי, אבל עכשיו על אחת כמה וכמה. יתר על כן, החשיבות הביטחונית של בקעת הירדן עולה ביתר שאת.
    רביעית, כל אירוע גדול יוצר לפעמים בריתות חדשות. באורח מוזר נוצרה עכשיו זהות אינטרסים בין ארה”ב לאיראן להגן על המשטר העיראקי, לבלום ולהדוף את האיסלאמיסטים הקנאים. האם זה יבשיל לכדי הבנה לשיתוף פעולה ממשי כלשהו בין השתיים? לך דע כשמדובר בממשל האמריקאי הנוכחי, שניהל מו”מ חשאי עם איראן במשך חצי שנה בנושא הגרעין, ולא גילה לנו דבר. אם בכלל יהיה שת”פ בין איראן לארה”ב בנושא העיראקי, להערכתי אנחנו בוודאי לא נרוויח מזה!
    יהיה אשר יהיה, דומני שאלו זמנים שבהם לא ממהרים לוותר על נכסים אסטרטגיים, או להתרפק על סמי הרגעה בדמות “יוזמה ערבית” ועולם ערבי שלא קיים כבר כפי שהיה אך לפני מיספר שנים.

    * * *

  15. והנה הצעה משלי לגבי מה אפשר לעשות בעיראק:
    המורדים ג’יהדיסטים מתקרבים לבגדד וארה”ב שולחת למרות הכל חיילים לעיראק.
    וזאת אך ורק כדי שאלו יסבלו הצקות והתעללויות של השיעים והאיראנים,כפויי הטובה , אם וכאשר יצליחו במשימתם.
    מילתם של האיראנים בכל דבר ולגבי כל עניין היא חסרת ערך לחלוטין כפי שכבר הוכח פעמים רבות וכפי שיודעת ארה”ב.
    מצד שני אובמה לא רוצה שעיראק תיפול לידי הג’יהדיסטים.אז מה הפיתרון ?
    אולי להקים שם מדינה שיעית חזקה שתילחם באופן בלתי פוסק עם המדינה הסונית ותהווה לה שיווי משקל נצחי.
    הפיתרון האמיתי הוא ככל הנראה לתת לכורדים להראות את כוחם ולהפוך אותם בסופו של דבר לבעלי הבית באיזור עיראק בזמן ששכניהם הסונים והשיעים נאבקים זה בזה ושוחטים זה את זה.
    .הכורדים הם סונים אבל שנואים על הסונים הג’יהדיסטיים מסיבות שונות. אז הם יוכלו להוות גורם מאזן השומר על שיווי משקל בין שתי הקבוצות של הסונים והשיעים הנלחמות בינהן מלחמה נצחית מזה אלף ושלוש מאות שנה.

  16. עוד כשל חמור בספרו של שטיינהרט :אפילו אירגון החמאס שבמהלך התקופה שאותה מתאר שטיינהרט השתלט על חבל עזה והקים שם גורם עצמאי מסוכן ליציבות האיזור אינו מוזכר כלל בספרו למרות שהוא כבר היה קיים ב-1998 .
    שטינהרט לא העלה על דעתו את החשיבות שתהיה לרקטות ככלי נשק בלעדי לצד המתאבדים של גורמים פלסטינאים כמו אירגון החמאס שהשתלטו על עזה שיתקפו עימם שוב ושוב את ישראל.,כולל בעת כתיבת שורות אלו ביולי 2014 .
    וכמובן מכיוון שלא חזה את החשיבות של הרקטות ככלי נגד ישראל מלחמות העתיד שטיינהרט גם לא יכול היה להעלות על דעתו את ההישג הטכנולוגי המדהים של “כיפת הברזל ” מערכת הגנה אווירית ניידת ליירוט רקטות קצרות טווח. שבה החל צה”ל להשתמש ב-2011.

  17. אלי שלום, תהיתי אם תוכל לספק את סקרנותי, לפני כמה שנים קראתי ספר,
    שנכתב לדעתי (לא סגורה על זה..) בשנות ה 80,
    כתב אותו אדם שמקצועו עתידנות..לגבי עתיד המדינה..
    זה ספר קריאה ולא עיון..הרבה דברים שנכתבו שם כבר קרו במציאות,
    למרות שזה היה נראה הזוי..
    היה שם תאור של השתלטות של סוריה על המדינה,
    באמצעות מנהרות שחודרות לארץ..
    היה לי ברור שזה תסריט הזוי ולא מתקבל על הדעת,
    אני מאוד רוצה לאתר שוב את הספר לנוכח המציאות..

  18. לא מוכר לי .
    עם כי ספרים מסוג זה אני אמור להכיר.
    נסי להיזכר בכותר או שם המחבר ואברר את הפרטים.

  19. נתקלתי במקרה בבלוג זה הדן בכובד ראש בסיפרי בן ה 15 פלוס, ראשית תודה. שנית אכן אני גר בחו”ל , אך למצוא אותי ואודותי , בעידן האיטרנט די בחיפוש קל בלינקטאין.
    לגופו של ענין, הספר לא ניסה או התיימר לנבא את העתיד אלא להיות קול קורא כנגד הנאיביות שמאחורי הסכמי אסלו ולהצביע על הסיכונים האמיתיים המגולמים בביטוי שהיה כה נפוץ אז “סיכוני השלום”.
    ניסיתי לצייר תמונה קצת קיצונית כדי לחדד את המסר הכללי והמגמות , אך לא היה בכוונתי , או התימרתי , לנבא אם “האיגוף יהיה מימין או משמאל ”
    לדאבוני צדקתי יותר מאשר טעיתי, סיכני השלום התפוצצו ברעם מחריד ומצבה האיסטרטגי של ישראל גרוע בהרבה היום משהיה ב 1990 לפני נפלאות אוסלו . שלא לדבר על אלפי ישראלים ששלמו בחייהם או בגופם.
    מאד במקרה התסריט עם סוריה לא קרה . לא היה חסר הרבה שמעל הכנרת ועל מקורות הירדן היו עכשיו יושבים החברים מהכליפות האיסלמית.
    ניתן ולהוסיף ולהרחיב רבות על אלטרנטיבות אך זו לא היתה מטרת כתיבתי אז , או היום.
    כל זה הרחק מאחורינו בקרוב יצא לאור באנגלית ספרי על ההיסטוריה של כסף, הוא יעסוק באיך הגענו הנה ומה הלאה. עניין ומפחיד.
    למתעניינים חפשו בפייסבוק בחודש נובמבר 2014

  20. יש כאן פרט מעניין על מר שטיינהרט :
    “שטיינהרט הוא מנהל בחברות טכנולוגיה מפאלו-אלטו, קליפורניה, והיסטוריון כלכלי בשעות הפנאי. כמי שחווה בגוף ראשון את התפוצצות בועת הדוט קום בשנת 2000, ומאוחר יותר את התפוצצות בועת הסאב פריים ב-2008, “.
    המענייין הוא שהוא חזה את ההתנפצות הזאת כמעט במדוייק בספרו ב-1999.

  21. בתקווה שזהו אותו חנן שטיינהארט שאני מכיר מ-1978, אוסיף.
    אכן, למרות שלא קראתי את הספר אלא רק את הביקורות ואת תגובתו של מר שטיינהארט, נראה כאילו הספר בא בעיקר לשמש “קול קורא” נגד הנאיביות שלנו ביחסים עם שכנינו.
    מהסתכלות בהיסטוריה, שקצת נוטים לשכוח, רואים שעד כ”ט בנובמבר 47 גרנו כאן בשטחים שקנינו (בעיקר הברון רוטשילד, שלא היה הראשון אבל קנה הכי הרבה, שהחל לקנות אדמות וליישב עליהן יהודים ב1881, אחרי פרעות קישינב).
    פרעות ביהודים שחיו כאן כחוק, החלו עוד הרבה לפני קום המדינה ולחוסר ההסכמה של הערבים כאן לכניסת יהודים מאירופה, שייקלטו על שטחים בבעלות יהודית, היה חלק חשוב באותו “ספר לבן” מ-1939 שגם איפשר את השואה.
    יצירת היסטוריה חלופית על מדינה פלסטינית שהייתה כאן ושנכבשה על ידי הבריטים כדי “ליישב כאן את היהודים המסכנים מהשואה” (קיימות לא מעט גירסאות לזה), תוך שאנחנו בעצמנו שוכחים את העובדה שקנינו (חלק מבעלים ערביים) את השטחים שעליהם הייתה צריכה לקום המדינה היהודית ששטחה גדל אח”כ כי, מה לעשות? ניצחנו, גורמת ללא מעטים מבינינו להאמין שאם רק נוותר נזכה בשלום, אז לא, כי אם היו מוכנים לקבל אותנו כאן, לבנות ריבונות יהודית על שטחים שקנינו, הסכסוך היה נגמר לפני שבעים שנה.
    מצד שני, גם הניסיון להוכיח שאין עם פלסטיני מפספס לדעתי משום שזכותה של קבוצת אנשים להכריז על עצמה כעם גם במאה העשרים ונותרת רק השאלה על איזו טריטוריה יחיו כעם ואיפה תהיה להם ריבונות וכמובן, לצערי, המקום הזה כבר תפוס (ובאשר ל”זכות השיבה”, יהודים גם גורשו מהרבה מקומות, כולל ממדינות ערב, אפילו בלי שפתחו במלחמה, ו… בנו לעצמם חיים חדשים).
    כמובן שברור לגמרי שאם היינו מפסידים, “אז”, לא היינו יכולים לדרוש שום “זכות שיבה” פשוט כי לא היינו בכלל.

    ובאשר לניסיונו של מר שטיינהארט להמחיש נקודה כלשהי ולאו דווקא לנבא (או להביא דוגמא מדויקת ב-100%) ובתקווה שמדובר באותו חנן שטיינהארט שאני מכיר מ-1978, שם טיפל בביטוי “כצאן לטבח” שעניינו בעבר של העם היהודי בתקופת השואה.
    הוא היה המ”פ (פלוגת חרמ”ש מחזור נובמבר 1977 באימון לוחם ליד אום חשיבה) ואני הייתי חייל באימון, בן קיבוץ.
    ערב יום השואה, קיבלנו הוראה “אחרי ארוחת ערב, כל הקיבוצניקים לבוא לאוהל מ”פ לניסוי” (איזה כף, אין אימוני לילה, מי חשב על יום השואה בכלל?).
    סידרו אותנו בשורה במרחקים של עשרה מטר אחד מהשני בזווית שלא איפשרה לראות מה קורה בתוך אוהל המ”פ, נקראנו אחד, אחד, בכניסה עמד מ”כ שנתן הוראה להוריד חולצה, לקפל ולהניח על ספסל שעמד שם ולהוריד נעליים ולהניח מתחת לספסל.
    ראשון נכנס, נשמעה ירייה, שני כנ”ל…, הייתי אחרון, ראיתי, מהצד, את החייל שלפני בתוך האהל, נשמעה ירייה והוא לא נפל, אבל… היינו כעשרה ואת כל החיילים שלפניו לא ראיתי.
    נכנסתי לאהל, המ”פ כיוון עלי אקדח ולא ירה (לא היה טעם, הייתי אחרון).
    עשינו דיון על המקרה ולמחרת דיון בנוכחות שאר הפלוגה.
    הקיבוצניקים הם דוגמא לאוכלוסיה שונה כלשהי (יהודים…), למרות סימנים ברורים בהחלט, אף אחד לא באמת חשב שהולכים להרוג אותנו, לא אנחנו וגם לא החיילים האחרים (בתפקיד גויים במקרה הזה) שאני מניח, בסבירות גבוהה מאד, שלא רצו במותם של הקיבוצניקים (אני מניח שגם בשואה רב השכנים הגויים לא רצו במותם של היהודים).
    הוסיף המ”פ (מר שטיינהארט שהיה אז בשנות העשרים המוקדמות לחייו), “הרי יש לכם כאן נשק, אתם יודעים להשתמש בו, גם תחמושת לא חסר, למה לא עשיתם שום דבר?”
    יצא לי לחשוב על זה לא מעט אחר כך, אפילו דמיינתי את עצמי נוהג אחרת וגם חושב איך היו מקבלים את זה, מה לא היו מכניסים אותי לכלא אם הייתי מוצא דרך להיכנס לאהל מאחור ולתפוס את המ”פ בצוואר (לפחות עד שהייתי מזהה ששאר החיילים יושבים חיים לגמרי מסביב לשולחן)?
    סביר שכן הייתי נכנס לכלא (ואם לא, זה לא העניין כאן), מה זה לתפוס מ”פ בצוואר, חוצפה, אז מה אם חשבתי…
    אבל גם זה חלק מהעניין, מה יהודים בשואה לא נענשו איפה שהתנגדו? מישהו מבטיח לנו “מציאות בלי תקלות”, היו גם הסברים כמה תמיד אדם מנסה להאמין ב”שלטונות” (בעיקר כשסיכויי המרידה נראים קלושים).
    ו… עברו המון שנים מאז (כמעט ארבעים) ומדי פעם, כשאני נזכר בזה, אני חושב שלמרות שכביכול זה לא דומה (חיילים במדינה ריבונית לעומת מיעוט אזרחי עם נשים וילדים…), עדיין נראה לי שהניסוי
    הזה ממחיש את הנקודה בצורה מצוינת ואמצא את ההזדמנות לקרוא את “קוקש קודש”.
    כמובן שהיהודים בשואה, כשהבינו, בהרבה מקרים כן מרדו וגם היו לא מעט גויים שעזרו .

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × שתיים =