בשנת 1977 נפל דבר בתולדות הטלוויזיה הישראלית. הנהלת רוממה החליטה על תכנית טלוויזיה חדשה, שתשמש במה ליוצרי המוסיקה בישראל- "עוד להיט". הרעיון היה לצלם 5-6 זמרים בלווי קטע היתולי בתחילת כל שיר. המנחים שהציגו את האתנחתא הקומית היו: אלי דנקר, דורי בן-זאב ודובי גל. לעיתים הצטרפו אליהם מנחים שחקנים נוספים כרבקה מיכאלי.

דורי בן-זאב, אשר נחשב כבולטים ממנחי התכנית ומזוהה עמה ביותר, ציין בראיון לרגל הוצאת DVD ממיטב קטעי התכנית בשנת 2009 (אכן היה גם דבר כזה), שחלק מן האומנים שתפו פעולה עם הקטעים ההיתולים וחלק לא רצו לקחת בכך חלק. ניתן להיזכר בהומור הייחודי שהיה שם: דורי בן-זאב מחזיק עז (או תיש) ושואל בשירו של אפרים שמיר "נכון את יפה" את הלהקה, אם העז יפה. סצנה נוספת היתה בה הוא שופך דלי (ריק) על יגאל בשן, בשירו "מכת שמש" (בשורה "שימו שמן, שימו מים"). הומור ייחודי זה לא חזר על עצמו בתכניות אחרות.

האומנים שהופיעו הגיעו בתחילה מסצינת הרוק, אך עם השנים התקשרו לתחומים נוספים: קלאסיקה עברית, תחילת הז"אנר המזרחי בדמות שימי תבורי ואבנר גדסי, זמרים חדשים שבטאו קו ייחודי ולא זכו להכרה ממסדית כמיסטר הרי ולהקות שהופיעו בפסטיבלי הזמר וקדם האירוויזיון. השינוי העמוק שהחל לתת את אותותיו בחברה הישראלית, בא לידי ביטוי גם בתחום המוסיקלי.

התכנית היתה למעשה התמונה המשודרת של רשת ג", שהחלה לפעול אך שנה קודם ובטאה פתיחות ממסדית כלפי רוח מתחדשת. לא בכדי הגיע השינוי. רשות השידור היתה צריכה לתת את דעתה לאפשרות, שאם היא לא תעניק את יכולת הבטוי לקבוצות מגוונות הפועלות בשטח, אזי יתפתחו אפשרויות אחרות.

"קול-השלום" אשר שדרה מן הים, היתה למעשה הטריגר שבו גבר הלחץ להקמת תחנת מוסיקה ישראלית, שהשפיעה על קיום "עוד להיט" בטלוויזיה. בדומה לכך Radio Caroline הבריטי (ספינת הרדיו הפיראטית הראשונה) שפעלה בסוף שנות השישים, הביאה את הBBC המעונב להקים את BBC1 (המקבילה של רשת ג").

דבר מה נוסף שהיה קשור (או לא), הוא עובדת היות התכנית מהראשונות שצולמו בצבע באולפני הרצליה, כבר בשנת 1977. הרווחנו בזאת צילום צבע איכותי של נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, בד בבד עם "מנהרת זמן" בה זמרים מוכרים נראים צעירים ומבטיחים, בתחילת הדרך.

הפוסט הקודםשירים ממרחבי היקום.מאת נעמה יונג
הפוסט הבאהנשים ומעמדן במקרא.
ברק בוקס הוא חוקר מתחום מדע-המדינה ותקשורת פוליטית. שמש בתפקידים מגוונים בחוג למדע-המדינה, בתכנית לדיפלומטיה, באגף הכספים וברשות המחקר באוניברסיטת תל-אביב, כמו גם באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2003 מונה כפרוייקטור מטעם אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה לחקר מדיניות בטחון ובמסגרת זו נטל חלק בפרסומים בנושא.כיום ברק הוא דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

2 תגובות

  1. ניתוח יפה וענייין.
    ההשוואה בין התפתחות הרדיו בבריטניה בעקבות רדיו פירטי להקמת רשת ג בעקבות קל השלום מוכיחה שאותם מנגנונים פועלים במקומות שונים בעולם וניתוחם מאפשר הבנה מסוימת של העתיד להתרחש.
    אבקש להוסיף שהרעיון להקים את קול השלום עלה במוחו של אייבי נתן כאשר שונה החוק באנגליה בסוף שנות השישים ואסר פרסומת ברדיו הפירטי, מה שהוביל להפסקת פעילותן של תחנות רבות. אייבי חשב שיוכל לרכוש אחת מהספינות האלו בזול ולהביאן לאזור. והנה, מקץ שני עשורים חוקק גם בישראל חוק דומה (על ידי שלטון שאמור היה להיות יותר סבלני וליברלי) במטרה להפסיק את שידורי ערוץ 7 מהים.

  2. הערה קטנה: שכחתי לציין את תרומתו של אייל גפן לקליפים רבים. לדוגמא: "העיירה שלי" של יצחק קלפטר בביצוע אריק סיני,
    בה הוא תרם בקטעי משחק פנטומימאים ואתנחתאות קומיות. ישנם רבים וטובים שהשתתפו בתכנית ואני מניח שמפעם לפעם אולי אזכר בעוד אנשים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 × ארבע =