דוד שווארץ ממציא ספינת האוויר האמיתית על בול הונגרי.
לרגל 150 שנה להולדתו של הרצל להלן כתבה על סיפור שפירסם הרצל ב1896 זמן קצר לאחר פירסום “מדינת היהודים ” “ספינת האוויר המונחית ” שבו תיאר ממציא יהודי של ההמצאה הדמיונית מכל ספינת האוויר שאת חייו תיאר כאליגוריה לחייו שלו כמושא לבוז ולעג בגלל רעיונותיו.
בזמן שפירסם הרצל את הסיפור “ספינת האוויר המונחית ” הוא לא ידע שהוא הפך לנבואה שתתגשם בתוך שבועות מעטים ! שכן בממש במקביל לכתיבת הסיפור עמל יהודי הונגרי אחר בשם דוד שוורץ על המצאת ספינת האוויר וב1897 כמה חודשים לאחר הקונגרס הציוני הראשון הוא ניסה את ספינת האוויר והיא טסה בהצלחה.
אלא שהממציא לא זכה לראות בהצלחת המצאתו שכן הוא מת לאחר זמן קצר.
אך ספינת האוויר שלו הפכה לבסיס לספינות האוויר ששלטו מאז בשמי העולם במשך עשרות שנים. אלא שהן נקראו “צפלין ” על שמו של הגרמני שקנה את זכויות להמצאה מאלמנתו של דוד שוורץ.
להלן החלק השני של המאמר על התחזית והפרשה המדהימה.
דוד שוורץ נולד בעיר קטנה בשם קסטהלי בהונגריה ב21 בדצמבר 1845 והוא עבר לגור בזגרב קרואטיה שם היה סוחר עצים.הוא הקים בתי נסירה ומפעלים אחרים לעיבוד עצים לצרכי בניין ומלאכה. הוא היה איש מסחר אדם שלא במיוחד התעניין בהנדסה וטכנולוגיה אם כי פיתח כמה שכלולים בעיבוד עצים . אלא שאיתרע גורלו והיה עליו לבלות חורף שלם בבקתת עץ ביערות העבותים בהרי הקרפטים בהונגריה בהשגיחו על כריתת עצים שאותם קנה ומחכה להפשרת השלגים .כדי להעביר את השעות הארוכות .הוא אהב לקרוא בעניייני רוח והגות ואישתו הייתה נוהגת לשלוחי ארגז ספרים חדשים לפי בחירתה מידי שבוע. יום אחד החליט שהוא רוצה להגות גם בעניינים טכניים וענפי מדע שונים.
יום אחד קיבל מאישתו ארגז ספרים שעסקו בענייני ספרות ופילוסופיה בנושאי טכנולוגיה שונים ובינם מצא ספר לימוד למהנדסים שעסק בענייני מכניקה שונים שזה עתה הופיע .אישתו כתבה כי הוא שעוד לא עסק בעניינים טכניים לא ידע בוודאי אף כיצד להתחיל לעיין בו אבל דויד שוורץ היה מוכשר יותר משאישתו חשבה הוא החל להתעניין בבעיות טכניות שונות .
” מודל הכדור הפורח של הנרי גיפארד משנת 1852 , מעין “קדם ספינת אוויר “.
בספר הזה קרא שוורץ על מהנדס רכבות צרפתי בשם הנרי גיפרד שבנה כדור פורח לתעופה אך זה נפל והתנפץ אנשים לעגו לגיפרד ורעיונו וטענו כי הוא מטורף ורק בעלי דמיון מופרע יכולים לחלום על הרמת שלושים טונות משא באוויר. הממציא איבד עצמו לדעת.
המחבר קבע שגיפרד לא היה מטורף אלא אומלל את כל הונו ביזבז על בניית ספינות אוויר ולבסוף התעוור והתאבד .הסיפור עשה רושם עז על שוורץ.
הסיפור עורר את עניינו העז של שוורץ והוא החל לחשוב איך יוכל להצליח היכן שגיפרד נכשל.
והוא סוחר העצים שמעולם לא עסק בשום דבר דומה לזה החל לעסוק בכך גם הוא .ומסתבר שהוא גם מצא את הפיתרון .
הרעיון של גיפרד הוא נכון אמר לעצמו אלא שספינת האוויר חייבת להיות בנויה מחומר קל מוצק ואז עלה במוחו רעיון אולי יתאים החמרון האלומיניום שמשקלו קל מאוד בהשוואה למתכות אחרות .אבל גם חזקה מאוד , לבניית ספינת האויר.האלומיניום היה אז חדש מאוד ורק מעטים השתמשו בו . הוא חזר לזגרב כאדם שהיה לו עניין חדש ותשוקה חדשה בחייו להצליח היכן שגיפרד נכשל ולבנות ספינת אוויר מאלומיניום .
שוורץ היגיש בקשה לפטנט והחל בבנייה של ספינת האוויר .הוא זנח את עסקיו והחל להקדיש את עצמו רק לבניית ספינת האוויר.הוא פנה לנציגי המעצמות השונות ,בבקשה לתמיכה.
תחילה פנה לקיסרות האוסטרו- הונגרית שהוא היה אזרח שלה אך משרד ההגנה שאליו פנה דחה את בקשתו.
הוא פנה אז לרוסים ואלו גילו עניין.שוורץ הוזמן לרוסיה והחל לעבוד כמהנדס ממלכתי בבניית ספינת אוויר . בפטרבורג.ב1892 . הוא עבד שם במשך שנתיים . 4אלא שהחומרים שסופקו לו שם וכן הגז למילוי המעטפת היו מאיכות גרועה דבר שהי בעוכרי הספינה ומנע את המראתה.נוסף לכך איימה עליו סכנת מאסר . בהאשמה שהוא סוכן זר שוורץ נאלץ להפסיק את עבודתו הוא הרס את ספינה ונמלט מרוסיה עם דרכון מזוייף על שם אחד ולידמיר סוקולוב.
הוא הקדיש את חייו לנדודים מארץ לארץ לאסוף אמצעים לבניית השינה הוא הפך לנודד לאדם קנאי שנזון מהתקווה למצוא ממון לאותו דבר מופלא שביכולתו להציע ואשר נבצר ממנו להגשימו.
לבסוף הגרמנים גילו עניין בהמצאה
תאריך המראת ניסיון נקבע באוגוסט 1896 לפי הדיווחים אף הקיסר הפרוסי בא לצפות להמראה המנועים החלו לפעול .אולם הספינה לא התרוממה.הבדיקות הראו כי המימן אינו ראוי לשימוש וכי כמות הגז אינה מספיקה כדי להרים את הספינה הענקית . שווארץ קבע כי המימן אינו טוב יש להזמין מימן משובח מבית חרושת גדול בוינה ההזמנה נשלחה הממציא חיכה.
ב13 בינואר 1897 קיבל שוורץ שני מברקים מברלין.
במברק הראשון הודיע לו בית חרושת כימי שסוף סוף ביכולתו לספק לו את הגז הדרוש.המברק השני ממשרד המלחמה הגרמני שבו התבשר שניקבע יום להמראת ניסוי של ספינת האוויר שלו ניסוי שבו יצפה גם הקיסר וילהלם השני וכי המשרד יהיה מוכל לקנות את המצאה עם טיסת הניסוי תעלה יפה.
שוורץ קרא את שני המברקים התמלא בשמחה.השמחה הייתה כל כך עצומה שהוא קיבל התקף לב ומת במקום עקב לחץ דם גבוה.
בול הונגרי לזכרו של דוד שוורץ.
אישתו של שוורץ מלאני יצאה למלא את מקום בעלה ולא שקטה עד שתוכניותיו הושלמו כליל ונבנתה ספינת אוויר בהתאם לתוכניות בעלה המנוח. הספינה שנבנתה על פי שרטוטיו של דוד שוורץ טסה לבסוף ב3 בנובמבר 1897 והתרסקה. אבל הניסוי נחשב למוצלח, מאחר שהדגם הצליח לטוס כמה מאות מטרים.
ספינת האוויר של דוד שוורץ.
בין הצופים בטיסה היה מומחה שעסק רבות בניסיונות ליצור מכונה מעופפת גרף פון צפלין. הוא החל להתעניין תעופה שנים קודם לכן, כאשר שימש משקיף צבאי במלחמת האזרחים האמריקאית וטס שם בכדורים פורחים,
הוא הצליח לשכנע את רעייתו של שוורץ, מלאני, למכור לו את התוכניות של ספינת האוויר והחל בטיסות משלו בספינת אוויר על פי הדגם של שווארץ .והטיסות האלו הסתיימו בהצלחה.
לאחר כשנתיים של עבודה מאומצת הושלמה הבנייה, וב־2 ביולי 1900, מעל רפסודה גדולה שצפה במימיו של אגם קונסטאנץ, התרוממה בכבדות ספינת האוויר המצליחה הראשונה בעולם
ספינת האוויר של צפלין בטיסתה הראשונה.
על שמו של צפלין נקראו מעכשיו ספינות האוויר הגרמניות, אם כי אלו התבססו בראש ובראשונה על התוכניות של שוורץ ששמו נשכח.
בול הונגרי לזכרם של שוורץ וצפלין
הנאצים כאשר היגיעו לשלטון עשו בכל שביכולתם כדי למחוק כל זכר לכך ששווארץ ולא צפלין היה ממציא ספינות האוויר.אולם החוזה שנערך בין צפלין ואלמנתו של שווץ ב10 בפברואר 1898 שמור עד היום בספריה הלאומית בירושלים .
הרצל ושוורץ
האם קרא שוורץ את הסיפור של הרצל שהתפרסם בזמן שהוא היה עסוק בהכנות לטיסה הראשונה ?
יש סבירות גבוהה שכן. עיתונו של הרצל היה נקרא בידי רוב היהודים המשכילים כמו שוורץ. אולם אם קרא אין אנו יודעים מה חשב על הסיפור.
האם ידע הרצל על הניסויים של דוד שוורץ? לדאבון הלב נראה שלא.
בכל אופן הוא לא מזכיר אותו בשום מקום.
ידוע שהרצל ביקר בוינה את ויליאם קרס אחד מחלוצי התעופה וניחמו על שניסיונותיו הופסקו מחוסר אמצעים .הוא כתב “הרי העולם התעניין יותר בהמצאה למגהץ חשמלי אבל עוד יקויים חלומו בעולם טוב יותר” .ועוד אחרי שנים סיפר קרס על בקור זה של הרצל שהפיח בו רוח חיים “ראיתי את רעיוני טס באוויר”.
ב1900 פירסם הרצל מאמר בשם “צפאלין וקרס ” ( תורגם לעברית בכרך של כתבי הרצל “סיפורים “הוצאת הספריה הציונית תשכ”א בידי א.ש.שטיין ) שבו עסק בספינות האוויר של הגרף צפלין ובטיסה שביצע בספינת אוויר הנקראת על שמו ב1900 .
בראשית המאמר כתב “גרמניה תמיד בראש .הבט אל אשר תביט תמיד תמצא עתה את גרמניה בשורה הקדמית היא מקדימה ברעיון או במעשה ..בספינת האוויר גם אם אי אפשר עדיין להנחותה בשלמות .מכל מקום הרושם שמרץ תוסס זה בכל השטחים מעורר בך הוא עצום .רוצים הם להיות ראשונים ביבשה בקרוב גם בים ובעתיד אפילו באוויר…..”
מעניין להשווות את הקטע הזה עם הקטע בסיפור ספינת האוויר המונחית שבה הדמות של האיש שחזר מפריס מדברת על ההתפתחויות הטכנולוגיות של הצרפתים בתחומים שונים.
אבל כמו בסיפור גם המאמר מסתיים בצורה ספקנית :
..לטוס ! ואם יעלה הדבר בידינו בים מן הימים האם ישופר בכך המין האנושי שיפור מהותי ? שאלה היא .לנוכח הנסיונות שהיו לנו עד כה אין ודאי לשום אדם את האומץ להשיב חיוב. “.
בעקבות פרסום פיליטון זה קיבל הרצל מכתב תודה מקראס..
אך הרצל אינו מזכיר כלל במאמר זה את דוד שוורץ שספינת האוויר של צפלין התבססה על תוכניותיו . ואין להעלות על הדעת שלא היה מזכירו עם ידע עליו. נראה שהוא לא ידע עליו. ומדוע שידע? רק מומחים מועטים בנושא שמעו על שוורץ. צפלין ככל הנראה מעולם לא התייחס בפומבי לחוב הרעיוני שלו לשוורץ.
הרעיון של ספינת האוויר כמשל למדינת היהודים המשיך לרדוף את הרצל עד לסוף חייו.
הוא מזכיר את ספינת האוויר שוב ושוב ברומן האוטופי שלו “אלטאנוילנד “( ארץ ישנה חדשה ) מ-1902.
“אין צורך באבן החכמים ואין גם צרך למצוא תחבלה לסדר את המגדל הפורח באויר. כל הדרוש כבר נמצא לתקן עולם. ויודע אתה, בר-נש, מי מסוגל להראות את הדרך? אך אתם, אתם היהודים! ויען כי מצבכם רע ממצב כל זולתכם. אין לכם מה לאַבד. אתם יכולים לעשות ארץ נסיונות בעד כל בני האדם – שם, ממולנו, מקום שם בקרנו עתה. על האדמה העתיקה. עליכם לברוא ארץ חדשה. תּל-אביב! “
“(אלטנוילנד סוף הספר הראשון בתרגום נחום סוקולוב.)
בחלק השני של הספר שבו גיבורי הסיפור מבקרים בארץ ישראל האוטופית של 1923 באופן ספציפי הרצל מדמה את ספינת האוויר כסמל לחזונות אוטופיים של קודמיו בלאמי ותיאודור הרצקה אדם שהקריירה שלו ואפילו שמו הקבילו באופן מוזר לזאת של הרצל עצמו.
אלה הם חלומות יפים או אם תרצו ספינות אוויר יפות ,אך לנהוג בהן אי אפשר…
( אלטנוילנד ,תרגם שמואל שניצר )
הרצל חזר אל נושא ספינות האוויר בפעם האחרונה בנאום הנעילה של הקונגרס הציוני השישי ב-28 באוגוסט 1903 הנאום הפומבי האחרון בקונגרס הציוני האחרון שבו השתתף.
שם הוא מדבר על נתיב האוויר שאי אפשר לכבשו אלא בכוח ספינות אוויר מעופפות . “אמנם חייב אני לאמר לכם של אתמיד אפשר ללכת בקו האוויר. קו האוויר אינו מעשי . כל זמן שאין ספינות אוויר מודרכות ,וכל זמן שאי אפשר להלך בתוך העננים ,אילו אפשר היה להסתער על המטרה בקוו האוויר כי אז לא היה צורך במנהיגים. “
כמה חודשים לאחר מכן ב17 בדצמבר 1903 ביצעו האחים רייט את הטיסה המוצלחת הראשונה שלהם בכלי הכבד מהאוויר. מה חשב על כך הרצל לא ידוע ,הוא נפטר ביולי 1904.
הרצל היה לכאורה ספקני לגבי ספינת האוויר אבל חשב שלבסוף היא בהחלט תצליח כמו פרוייקט המדינה היהודית. ובכך צדק.
ספינות האוויר הקלות מהאוויר שפעם נחשבו לעתיד התעופה נעלמו לאורך השנים גם כתוצאה מהתרסקויות של ספינות אוויר ידועות כמו “גרף צפלין ” על שם ממשיכו של שוורץ ב;1939 – והוחלפו בכלי הטייס הכבדים מהאוויר .עם זאת לאורך השנים הוצעו תוכניות שונות להחזרתם לשירות ונראה שהן עדיין לא אמרו את המילה אחרונה.
סופר המדע הבדיוני פריץ לייבר פירסם ב-1975 סיפור ידוע של היסטוריה חלופית שאף זכה בפרסי הוגו ונבולה לספור המדע הבדיוני הטוב של השנה בשם “עצור את הצפלין הזה” ( תורגם לעברית בגיליון “פנטזיה 2000 מספר 2 ” ופורסם ברשת ב”יקום תרבות ” בספטמבר 2018 ) על עולם חלופי שבו גרמניה הקיסרית ממשיכה להתקיים וספינות האוויר “הצפלינים ” שולטים בשמיים.
ואנו איננו יכולים אלא לתהות לגבי ההיסטוריה חלופית שבה שוורץ הצליח להגשים את הפרויקט שלו ולבנות בהצלחה את ספינת האוויר הראשונה.
נספח:מאמר של הרצל על ספינותה אוויר מ-1900 כמה שנים לאחר הסיפור שפירסם בנושא.לקוח מפרויקט בן יהודה.
גרמניה תמיד בראש. הבט אל אשר תביט, תמיד תמצא עתה את גרמניה בשורה הקדמית. היא מקדימה ברעיון, או במעשה; בשגריר, גם אם הוא נרצח;2 בספינת־אוויר, גם אם אי אפשר עדיין להנחותה בשלמות. מכל מקום, הרושם שמרץ תוסס זה בכל השטחים מעורר בך הוא עצום. רוצים הם להיות ראשונים ביבשה, בקרוב גם בים ובעתיד – אפילו באוויר. המראתו של גראף צאֶפּאֶלין מחופו של בּוֹדאֶנזאֶ היה מעשה רב שעורר תשומת לב בכל העולם.
אפשׁר שׁבעתיד יכנו את ספינת־האוויר של הגראף היַזָם צאֶפּאֶלינאֶ3 כשם שכינו את הכדור הפורח המוקדם של מוֹנטגוֹלפיאֶ בשם מוֹנטגולפיאֶר. מפלצת אוויר מוזרה כזו מחייבת כרגיל שם עממי. הצאֶפּאֶלנאֶ המגושמת, שנתגלה כי היא כמעט מונחית, אף היא ממשפחת המוֹנטגוֹלפיאֶר. ודאי, נאמר כאן “כמעט!” ללמדך גם על היפוכו של דבר. שכן אם אי אפשר יהיה להנחותה בשלמות, אפשר גם להכריז על הצאֶפּאֶלנאֶ הטובה שהיא כמעט לא־מונחית.
האנשים שהלכו אל חוף בּוֹדאֶנזאֶ, כדי לראות במסע מתוכנן ראשון של נוסעים באוויר, חזרו אפוא במידה מסויימת, ריקם. ספינת־הקיטור הקטנה ביותר, אף סירת המשוטים הצנועה ביותר, הם לעת־עתה עדיין אמצעי־תעבורה בטוח יותר מצפור־ענק זו. ואף על פי כן, אין להקל בחשיבותה של הצאֶפּאֶלינאֶ. מכלי־רכב אווירי זה אפשר היה להעיף מבט על פני גרמניה נהדרת. מספרים מחכימים גראף צאֶפּאֶלין נזקק כמעט למיליון למען הכדור הפורח שלו. הוא קיבלו. אמנם גם הוא עצמו תרם כנראה סכום ניכר מאמצעיו לצורך זה, אולם החלק האחר עדיין היה גדול למדי: אין גרמניה נותנת עצמה ללעג כשהמדובר הוא במפעלים מרקיעי־שחקים. הנה כי כן, יכול היה הגראף בן־השבעים, לאחר שלושים שנה של עבודה עתירת־חזון, לעלות על ספינתו הצלחה, העמוסה הזיות, למסע מופלא ביותר, אף אם לא קבוע לחלוטין. אמת, חשיבותו של מסע האוויר הקצר פחותה משל המראֶה, אשר אדמתה הפּוֹריה של גרמניה ועָשְׁרָהּ באנשׁים חרוּצים ובכוחות מוּכנים מגלים לנו בהזדמנות זו. רצונכם באנשים שופעי מרץ, נלהבים? הנה הם, בהם גם שהלבינו שערותיהם. רצונכם במיליון בשביל נסיון מעניין? הרי הוא כאן. בשעתו נאמר La France est assez riche pour payer sa gloire4 פתגם זה מיתרגם עתה לגרמנית.
ובינתיים מהלך כאן בווינה אדם ושמו קראֶס. אף הוא כבר בעל זקן שיבה, אף הוא ספן־אויר, כמו אבא של הצאֶפּאֶלינאֶ, והוא מחפש ומחפש. מה מחפש הוא? פתרון לבעיית הטיסה? לא, הפתרון כבר בידו, מכל מקום כך הוא טוען, ושורה של אנשם בקיאים במקצוע, המומחים הראשונים והרציניים ביותר שלנו, מניעים ראשיהם לאות הסכמה. סבורים הם, שהגיע סמוך לפתרון, אם לא מצאו כבר. מה, אם כן, מחפש הוא? הה, משהו נדיר יותר, שקשה יותר להתקינו. ספינת־האויר המונחית היא משחק, דבר של מה בכך, לעומתו. אכן, הוא מחפש עשרת אלפים גולדן ואין בידו למצאם. בסכום אגדי זה אין האדון קראֶס מבקש לקנות לעצמו סוכריות, אלא מנוע חזק, הפועל בקביעות. את המנוע הזה רצונו להתקין בדאון שלו המוכן מזמן, ולהתחיל, בעזרת השם, במסע האווירי. כלי־הרכב של האדון קראָס מחכה זה ימים ושנים ליד האגם הקטן בטולנאֶרבאך5 למנוֹע הגואל, אשר יסיענו לעננים. ואולם שבוע רודף שבוע וירח רודף ירח, והמנוע מסרב לבוא, משל היה נסיך שבאגדה.
מהלך־העניינים יש בו באמת משהו מן האגדה. מונח לפני כרוז שתאריכו מארס 1898, חתום בידי ההופראטים6 לטכניקה והפרופסורים של האוניברסיטה המפורסמים שלנו. מיוצגים כאן כל מה שיש לנו מן התארים. הפרופסורים מאַך וראַדינגאָר גם הם בכלל, ועליהם מפקד המכון האווירונאוטי־הצבאי האלוף פוֹן ווּיך, מפקד הקורסים המקצועיים הטכניים של הצבא. אדונים אלה תבעו מן הציבור. במארס 1898, עשרים אלף גולדן למען הדאוֹן של קראָס. בעמל ובדוחק נאספה המחצית, ועשרת אלפים גוּלדן מחפש בעל האמצאה הישיש לשווא עד היום. דומה, אין הוא בעל־תכניות מטורף, אלא אדם בעל שכל בריא. השערה זו מותרת, לפחות, על סמך חוות־הדעת של מספר כה רב של הוֹפראטים ופרופסורים. כן, אבל עד היכן הגענו, אם הודעה פומבית של מספר כה גדול של אנשים רציניים אין בה כוח משיכה עוד? האם אין מאמינים לבעלי־הסמכות, כשהם אומרים דבר? בלשון הגסה במקצת של המספרים פירושו של דבר במקרה זה לערך כך, שמאמינים להם רק למחצה. עשרים אלף מבקשים המומחים־לדבר בשביל קראָס, אולם הציבור נתן אך עשרת אלפים. האם סימן הוא של התרוששות כללית, או למה זולת זאת משמש הדבר סימן?
אפשר שהעניין הוצג בכרוז שלא כהלכה. הטיסה עדיין אינה מתקבלת כיום על דעתם של רבים. כן. אילו המדובר היה בזחילה! זה נראה בחוגים רחבים כמועיל ביותר. אילו גילה אדם משהו זחלני,7 ובקיאים־בדבר היו ממליצים עליו לפני הציבור. או אז היו התרומות זורמות ובאות. או אילו היה בו במפעל חוֹד מופנה כנגד מישהו. ואילו מכשיר, שאין להכניסו כראוי במסגרת מפלגה, אומה או אמונה, ספק רב אם יש לו תקווה לעורר התעניינות עמוקה. בעד מי, או כנגד מי, תמריא ספינת־האוויר הזאת? אלו שאלות אשר להן אפשר היה, מכל מקום, להתלהב ואף להלהיב שכבות רחבות בעם.
עשרת אלפים גולדן! במירוץ אחד בשדה מירוץ־הסוסים מוטל כרגיל יותר על כף המאזנים, ואין צריך לומר פרסי־המדינה שזוכה בהם בעל סוס מהיר. כאשר יתברר פעם, אילו סכומים עצומים נתגלגלו במחזור היום־יומי שלנו, וכי למען טכנאי־אוויר אשר המומחים המהימנים ביותר המליצו עליו, אי אפשר היה לאסוף עשרת אלפים גולדן – לא יהא בכך משום תו נאה בתמונה ההיסטורית של ימינו המפוקפקת למדי בלאו הכי. רבים האנשים המוציאים עשרים אלפים למען תואר, למען רקדנית באלט או לשם בילוי בחברה מכובדת. למען ספן־האוויר המבקש את הכסף כדי לרסק אולי בניסויו את עצמותיו הזקנות – אין סכום רב כזה. מי יודע. אולי אחוות־אדם היא הפועלת מאחורי כל אלה. אין רוצים, שהאדון קראֶס יפקיר עצמו לסכנות אוויריות. אילו היה לוליין, לא היו חוששים לכך והוא היה מקבל מכל צד תרומות בצורה של דמי־כניסה. ובלבד שיהא החבל מתוח בגובה ראוּי.
תופעות טכניות רבות של השנים האחרונות הצמיחו את האמונה, שאנו מתקרבים למוּנחיותה8 של ספינת־האוויר. הנסיונות באופניים ובמכונית פתחו אפקים של בניית כלים בעלי קלות ויציבות שלא היו ידועים מעולם, או שהיו אך בהשערה גרידא. גם המנועים נעשים מיום ליום חזקים יותר עם שהיקפם ומשקלם פוחתים והולכים. נוסעים בכביש בכוח התפוצצויות קטנות שנבלמו בתבונה. ומדוע לא יסעו גם באוויר? התפתחותו של צילום־הרגע הניחה אפשרות לחקר יסודי של מעוף הצפרים. כל זה מעורר אותנו להשערה, כי לחץ הנסיבות מכל צד דוחק לפתרון בעיית הטיסה.
איזה חלק במכונת־הטיס של קראֶס הוא משלו, קניינו הרוחני, ואיזה חלק הוא נחלת קודמיו ושותפיו־לשאיפה – דבר זה אינו חשוב כלל לענייננו. עובדה אחת בעינה עומדת שהדגמים הקטנים שהוא בנה טסים, טסים באמת. ובכיוון שנקבע. מטוס הרוטור, הדאוֹן וכדור הפורח המונחה אשר לו המריאו לעיני עדים, והבקיאים־בדבר אומרים, כי מכשירי־הנסיון של קראָס יכולים להמריא ממישור שטוח בלא נקיטת אמצעים נוספים, ולהמשיך טיסתם במגמה אפקית, או באלכסון כלפי מעלה, כרצונו של בעל־הנסיונות. על־ידי כוונון־ההגה אפשר להניעם בקו ישר או בעיגול כל שהוא, במהירות עצמית כמעט יציבה, עד שיכלה כוח־המנוֹע שלהם. אולם על אילו מנועים עלובים, קטנים ושחפנים, הוטל להפעיל את ספינות־האוויר הזעירות? מנוע־ההפעלה עשוי קאוּצ’וק9 ממותח. כדי שמכשיר זה, שלפי מיטב המומחים שלנו איננו צעצוע, יהיה לדבר רציני – חסר הסכום של עשרת אלפים גוּלדן. סירת־הכנפיים הגדולה מוטלת בלא תנועה בצריף שליד האגם בטוּלנאֶרבך. אכן, בקאוּצ’וּק ממותח אין להטיסה למרומים.
“מכשירי־הטייס של קראֶס – טוענים המומחים, וזו לשונם – חסרים דבר אחד בלבד, הם נבנו בממדים קטנים מדי בשביל תכלית ממשית.”
והנה בנה את המכשיר במתכונת גדולה יותר, אולם גם את המנוע, שהוא nervus rerum,10 כפי שאמרו בתקופה שלפני טכניקת הטייס את עשרת אלפים הגוּלדן – אין הוא יכול להשיג; הוא, האיש אשר חבר הידענים משבחו, שהשתלט כליל על הכללים הטכניים ונוסחאות־החשוב החדישות של המבנים שלו. מתוך הידיעות הללו בתוספת זריזות מעשית־מיכאנית צומח ועולה בו בטחונו המפתיע בבנייה.
זו דעתם של בני־סמכא על קראֶס, שלא היה בידו למן מארס 1898 ועד יולי 1900 לכנס באוסטריה עשרת אלפים גוּלדן למען ספינתו המעופפת. האין זה כתם על כבוד הכלל? האין זו אחת המוזרות שבדראמות־הממציאים המתחוללת לעינינו? אכן, במגוחך שבחיפוש אחר הכסף ובגוון המקומי אשר לעניין כולו, הרי זה כמעט מהתלה. בגרמניה היה קול־הקורא של האישים המוסמכים מכניס מזמן את האמצעים. באמריקה היה וילהלם קראֶס, קרוב לוודאי, נבנה חיש מהר. היו מקימים לו מעבדה מפוארת בתוך גן נהדר. אילו היה נזקק לבריכה בשביל המראת־הברווז שלו מן המים, היו חופרים למענו בריכה, אגם. או שהיו מקימים את המפעל כולו ליד רמת־מישיגן. מנוע מבקש הוא? איזו מסכנות! בית חרושת שלם למנועים היו מקימים למענו ומעמידים לרשותו. אין זו גוזמה של היתול. כך ממש מתרחשים הדברים. שכן יודעים עמים אחרים, שאין לך מתנת־אלהים יקרת־ערך יותר מכשרונו של הממציא. מאות מיליוני חנוונים, פקידים ואנשים סתם החסרים עשרת אלפים גולדן – איננה אלא צרה שאפשר לשאת בה. ולמי אין חסרים עשרת אלפים גוּלדן? – יוסיף החכם, לא כן הדבר, כשאדם שהוא בעל “בטחון בנייה מפתיע” מתייגע לשווא בציד אחר סכום מגוחך מאד בהשוואה לעניין. האפשרות שמישהו אחר בארץ אחרת יקדימו, ייתכן שיש לראותה כדאגתו האישית. במידה שרעיון אֶגוֹאיסטי הוא, אין אנו חייבים לגלות עניין בו, קל וחומר לטרוח בו. גם אם אחר ימצא זאת, הרי בסופו של דבר האנושות תפיק תועלת. אולם טבועות בו, בטכנאי־הטיסה הבא־בימים קראָס, סגולות שאינן מצויות אלא במקרים נדירים מופלאים. יהיה בכך עוול וגם חרפה, אם הסגולות הללו ימוגו עם הקץ הטבעי השמור לכולנו, לפני שיגיעו לכלל מעשה.11
לטוס! ואם יעלה הדבר בידנו ביום מן הימים, האם ישופר בכך המין האנושי שיפור מהותי – שאלה היא. לנוכח הנסיונות שהיו לנו עד כה אין ודאי לשום אדם האומץ להשיב בחיוב. לא חסרו פלאי־תחבורה בימינו, ותוצאותיהם במידות ובמוסר של הכלל אינן לפי שעה מצויינות דווקא. תפקידנו הראשון בתנאי־התחבורה שנשתנו הוא, כרגיל, להציל ולקיים במצב החדש את ליקויינו וחולשותינו, את עקותינו ואת דעותינו הקדומות. וכך יהיה הדבר גם כאשר קראֶס או צֶאפֶּלין או אחר יחתור בבטחה את האוויר. על האפשרויות הללו, שרובן מהמין המבדח, לא נעמוד כלל. הן מהיום למחר לא יתרחש הדבר בשום פנים! אולם ראוי הוא, היום ומחר וכל הימים, שנצטער על שהיה אדם והלך, בלא שהיה בידו להעניק במידה המקווה מפרי כשרונו, כי בא ואין איש.
- הרוזן פרדינאנד פן צאֶפאֶלין (1838–1917), קצין⁻צבא גרמני וממציא ספינת⁻אוויר הקרויה על שמו. ב⁻1900 ערך בה נסיון⁻טיסה ראשון ליד בודאָנזאֵ. וילהאֶלם קראָס (1836–1913), אוסטרי, מראשוני הממציאים בשדה⁻הטיסה. בארכיון הרצל מצויים פרוספקטים על המצאותיו של קראֶס וכן מכתב תודה אל הרצל על פירסום פיליטון זה. על התעניינותו של הרצל בבעיית המטוס המונחה ר’ גם את הסיפור הפילוסופי “ספינת⁻האוויר המונחית” לעיל, ↩
- הרמז ודאי לציר גרמניה בסין, קלאֶמאֶנס פון קאָטאָלאָר, שנרצח שם בעת מרד הבוכסרים, ב⁻20 ביוני 1900. ↩
- למעשה קראו אחר⁻כך לספינות⁻אוויר אלה בשם “צאֶפּאֶלין”. ↩
- צרפתית: צרפת די עשירה כדי לשלם בעד תהילתה. ↩
- מצפון⁻מערב לווינה ↩
- הופראט (יועץ⁻החצר) – תואר כבוד ליועצים מקצועיים רשמיים ולמלומדים. ↩
- במקור משחק מלים. Kriechen פירושו זחילה וגם התחסדות חנופה. Krieeherisch – זחלני, היינו חנפן ומתחסד ↩
- במקור: Kenkbarkeit ↩
- גומי. ↩
- לטינית: עצב⁻הדברים, היינו: העיקר שבדברים – משל עתיק לכסף, שהשתמשו בו הרבה, בייחוד גם המלך פרדריך הגדול של פרוסיה. ↩
- עוד ב⁻1900 צייד קראָס את אווירונו במנוע בעל 70 כוחות⁻סוס, אך המוטור היה כבד מדי והאווירון לא יכול היה להתרומם. ↩
ראו גם
הרצל ואטלנטיס:על עוד סיפור מד”ב מאת הרצל
“היזם בונפרטה” -סיפור של היסטוריה חלופית מאת תיאודור הרצל
תחילתו של העולם כפי שהוא מוכר לנו :אורי דרומי על איך חזה הרצל את הטיסה הראשונה
דוד שוורץ האיש שהגשים את חזון ספינת האוויר של הרצל
אהרון האופטמן על שובן של ספינות האוויר
עצור את הצפלין הזה:מה היה קורה עםשוורץ היה מצליח לפתח את ספינת האוויר?:היסטוריה חלופית
מדליה לזכרו של דוד שוורץ וספינת האוויר שלו.
[…] החלק השני […]
דרך אגב במקום אימייל אפשר לכתוב דוא”ל.
הספריה הלאומית קנתה את החוזה המקורי וכן תכתובת בעניין. מסתבר שצפלין הבטיח בחוזה להזכיר את שוורץ בספינות האוויר שלו ולקראן על שמו של שוורץ. לכל אורך הדרך היה ברור שיש ויכוח לאומני בעניין. בספרו של אקרט מנכל מפעלי צפלין, הוא רושם שזה היה רק על מנת לשחרר את האלומיניום מהבלעדיות של שוורץ.
בתערוכה בספריה הלאומית התברר ללא ספק שאכן פון צפלין גנב את הרעיון והתכחש לפטנט הרשום.
בזמנו רשמתי את הערך בויקיפדיה עברית, כולל מקורות, אך אחד המקורות המרכזיים ירד מהרשת, וכעת אינני מוצא את המקור לתערוכה של הספריה הלאומית. אני מתקן את הערך באנגלית, שבו מתכחשים לפעלו של שוורץ, ואפילו לכך שיש טענות להשפעה על העיצוב של הצפלין.
לכל אורך הדרך, הכוונה שלשוורץ היה ברור שמדובר באנטישמיות, ולכל אורך הדרך במהלך חייו. מסתבר שה”מלחמה” שלו נמשכת.
יעקב שביט פירסם השבוע ב”הארץ ” מאמר משלו על הסיפור של הרצל “ספינת האוויר המונחית “”מדינת היהודים המרחפת באוויר” שבו הוא חוזר על כמה דברים שנכתבו כאן ופורסמו לראשונה לפני שלוש שנים בדיוק אבל מוסיף גם דברים משלו.
מסקנתו היא מה שהובא כבר כאן :”ספינת האוויר הייתה בעיני הרצל מטאפורה לכך שאפשר לתרגם רעיון הנראה בעיני רבים כהזוי ,למציאות.,וכך גם הרעיון הציוני :הדינמיות היא שתביא אותו “להתרומם באוויר” ולהיהפך למציאות”.
כאן :
http://www.haaretz.co.il/misc/2.444/.premium-1.2192588
בתור צאצאית של דוד שוורץ מגיל צעיר אני זוכרת שסיפרו לנו במשפחה איך הרעיון שלו נגנב ונשארה במשפחה תחושה של החמצה (יש לנו בעבר גם מישהי שיכלה להיות האישה הראשונה שזוכה בפרס נובל בכימיה -אך דברים התנהלו בצורה מאוד ערמומית בעבר. גם כיום). בכל מקרה מעריכה מאוד את המאמר ואת ההתייחסות שלך למקומו של דוד שוורץ וההשוואה לחזון של הרצל בספר אלטנוילד בהחלט מעוררת מחשבה
ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לסיפור של הרצל על ספינת האוויר בנאום שנשא בפברואר 2018 בטקס פתיחת הזרוע הרביעית בטרמינל 3 בנמל התעופה בן גוריון
https://www.gov.il/he/departments/news/speech_airport150218
“ב-1896 פרסם הרצל סיפור שעוסק בכלי טיס עתידני, ספינת האוויר המונחית, אני חושב שהוא הושפע בוודאי מז’ול ורן, אבל באותה תקופה היה מדובר בפרויקט מאוד שאפתני, כמעט על גבול הדמיון, אבל הרצל האמין בכל לבו בהיתכנות ההמצאה הזאת, ממש כפי שהאמין בהתגשמות חלום מדינת היהודים. הסוף כמובן ידוע: שתיהן התממשו – המצאת המטוס ותקומת ישראל. ”
עברו יותר מ-120 שנים מאז שהרצל כתב את הדברים. הוא זרע את הזרעים להתפתחות התעופה העברית. כך קראו לזה פעם, ‘התעופה העברית’, תעופה לצורכי ביטחון, חיל אוויר ותעופה אזרחית, כל השאר וזה הרבה. אפשר לומר בוודאות שנחלנו הצלחה כבירה. צמיחת ענף התעופה והתפתחות השדה הזה על שם ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון זכרו לברכה – הצמיחה כאן היא פשוט אדירה.
נניח ש.. גרמניה הייתה מנצחת במלחמת העולם “הראשונה” …
לרגל הימים הנוראים שבהם אנו חושבים על מה שהיה צריך לעשות ולא נעשה ( או על מה שלא צריך היה לעשות וכן נעשה) במלאת מאה שנה לסיומה של מלחמת העולם הראשונה המלחמה הקטלנית ביותך על כוכב הלכת הזה עד אז,הנה סיפור מאת סופר המדע הבדיוני המפורסם פריץ לייבר המתרחש במציאות שבה גרמניה ניצחה במלחמה זאת בנובמבר 1918 ובמציאות זאת הצפלינים ספינות האוויר שאותן יצרו דויד שוורץ והגראף צפלין שלטים בשמיים.
.האם זאת מציאות טובה והומנית יותר?
ראו :
עצור את הצפלין הזה סיפור של מציאות חלופית מאת פריץ לייבר:
https://www.yekum.org/2018/09/%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%96%D7%94-%E2%80%93-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A5-%D7%9C%D7%99/