מיהו ומהו "בוסקו" מחבר הספר "אגדת כפר"? מאיר כהן ורועי ארד

לאחרונה פורסם הספר של "בוסקו" אגדת כפר בתרגום "מאיר כהן" והובא לדפוס בידי רועי ארד.

האם אכן היה בוסקו ? או שהוא בדיה של יוצר ישראלי?

לרגל השקת הספר "אגדת כפר" ב-7 ביולי בחנות הספרים ובית הקפה התל אביבי "הנסיך הקטן" הנה להלן מאמר אחרית הדבר של המתרגם "מאיר כהן" מהספר שאולי יטיל אור על שאלה זאת ואולי לא.

וגם מאמר ביקורת על הספר ועל בוסקו מהמגזין השמרני 'אל רספטו' (נכתב כנראה על ידי בוסקו עצמו).

המערכת

מי אתה לעזאזל בוסקו?

מיהו בעצם בוסקו? האם מחבר "אגד הוא מנהל סניף בנק, או שמא זבן ספרים שתקן? רבים ניסו,
ללא הצלחה, לפתור את חידת זהות הכותב או הכותבת מאחורי הפסבדונים בוסקו, אמן ההמצאות,
אשף ההומור המר.
על כל פנים, מתחילת שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים, פרסם בוסקו במבחר כתבי עת
קיקיוניים ברחבי אמריקה הלטינית וספרד קומץ שירים, סיפורים ניסיוניים, מסות רושפות על תרבות
וכן לפחות שלושה ספרים, שיצאו לאור תחת הכותרים S, T וU. אף אחד מכתביו לא ידעו הצלחה
מסחרית, אבל הכתבים זכו להערכה מסוימת (לצד הסתייגות חריפה) בחוגי האוונגרד של הספרות
הלטינו-אמריקאית. בכך הלמו את שאיפתו המוצהרת, ולעתים מעוררת-רחמים, של בוסקו לחוסר
מסחריות.
היו כבר חוקרים לפניי שהראו כי עלילות כל ספרי בוסקו קשורות בדרך כלשהי לצורת האות
בכותרתם. U מזכירה את תנועת היו-טרן המובהקת של הסִיפֵּר, את פרסות הפרשים שבהן נפתחת
העלילה, המתח בין ההקדשה יוצאת הדופן בפתח הספר (לחמורים) וסוף הרומן, וכן אלמנטים
נוספים במהלך העלילה.

שיחזור של מהדורה ארגנטינאית של ספר של "בוסקו".בוצע בידי בינה מלאכותית.

בוסקו הזִין את האגדה שתפחה סביבו, ובאותה תנופה תרם לנידחותו בקרב הציבור הרחב: בשם
הענייניות, עמד על כך שבכריכת ספריו לא יופיעו דימויים, שמו ייעדר, ויוזכר רק שם הספר (כאמור
אות סתומה) בגון צהוב. כמו כן סירב לכך שיופיע מאמר כלשהו בכריכה האחורית שיקצר ויפרש את
התוכן או יציג את נפלאות המחבר, כדי לשמר את “גורם ההפתעה,” אותו כינה במאמר בכתב העת
הזניח פרוזודיה (“רוזמן בדיסקו: בחזרה מ’אמריקה’ של קפקא”):
“הרי זהו מרק […] שמותר להשתמש בו רק בתבלין […] יחיד, יתום, כתוש היטב, בזוק בחֵמָה –
ההפתעה.”
ובכל זאת שלושת הספרים הידועים של בוסקו, שכל אחד מהם חולק לשלוש מערכות, היו שלא
מהעולם הזה.

מסמכים שונים הקשורים לבוסקו כפי ששוחזרו בידי בינה מלאכותית.כולל כתב יד שלו ,צילום ומאמר עיתונאי שהופיע עליו.

והאם בוסקו כתב רק שלושה ספרים? מעריציו (הלא רבים, יש להודות) אינם תמימי דעים. כמה
מאוהדיו מתעקשים שבוסקו פרסם ספר ניסיוני מכולם, רביעי, בשם V, רומן בן מילה יחידה ו121
עמודים ריקים. כישלונו, לדבריהם, נבע גם מכך שחנויות הספרים הניחו שמדובר במחברת איור. “אני
[…] חושש משני דברים בחיי: חוות דעתם של רופאים, ומהיום שאדע מיהו דון בוסקו האדם,” צוטט
הסופר רוברטו בולאניו, שכתב עליו בהערכה אף שנעלב מביקורת קטלנית שכתב בוסקו על אחד
מספריו (ולא אותרה), כך ניכר באחד מהמכתבים שהתפרסמו לאחר מותו של בולאניו.
בהוראת בוסקו, אף אחד מספריו הקצרים לא יצא לאור במהדורה נוספת בספרדית, כי חשש להפוך
למובן מאליו ול”מסחרי כעין סרט נע נוסח מכוניות פז’ו,” והשתוקק לשמור על טריות. הוא דרש
שכתביו לעולם לא יתורגמו לאנגלית, צרפתית או פורטוגזית, החלטות שסיכלו את האפשרות של
פרסום ראוי יותר שלו בעולם. ואכן, ברגע פרסום התרגום הצנוע שלפניכם, גם כחצי מאה לאחר
שעלה על המדפים לראשונה, ספר זה יצא לאור רק במקור הספרדי לפני כחמישים שנה ובקוריאנית
ב-2007.
וזו הזדמנות לספר על הדרך שבה הצטלבו דרכנו. התוודעתי לבוסקו במקרה ובנסיבות לא נעימות,
בעת שיטוט בין חנויות יד שנייה לאחר כישלון טיול אירוסין למקסיקו. אני וארוסתי נקלענו למשבר
במהלך מסע שנועד להיות רומנטי, אחרי שהתוודתה על סוד מסוים. כך שביליתי את רוב הזמן
בשיטוט בין חנויות הספרים.
בחנות קטנה ברחוב קובה ברובע הסנטרו של מקסיקו סיטי, הופתעתי לראות את עטיפת הפלסטיק
הצהובה והמאובקת בולטת בין הספרים הנושנים. המוכר החל לספר בקצרה את סיפורו של בוסקו,
אף שלא המליץ עליו ככותב, ובחרתי לרכוש את הספר. אני מודה כי גם המחיר הזול השפיע עלי.
כעבור יומיים, אירוסיי עלו סופית על שרטון. העלמה שבה להוריה, ואני נותרתי בדירה מעופשת
שנשכרה לחודש בשולי רובע קונדסה. כדי להפיג את תחושת הכישלון, התחלתי לתרגם ביום את
הספר, וללגום פּולקֵה בלילות. לעתים הימים והלילות התחלפו. מאותו מסע מר ונמהר נבע התרגום
הצנוע שלפניכם, שסייע לי לרפא את מכאובי ליבי. גם אם התוצאה יכולה להראות על פניה
משעשעת, היא נבעה ממעמקי מעין ההחמצה והפצע שלי (מאז, החלמתי מפצעיי, נישאתי לאישה
אחרת. לאחרונה, התגרשתי). וכאן ננטוש את סיפורי האישי, ונעבור בחזרה לזה של בוסקו.
כדי להקל על הקורא העברי, בחרתי לכנות ספר זה שיצא לאור בסביבות 1970 ‘אגדת כפר’, כשם
המערכה האמצעית, לצד האות הלועזית U, מחשש שהשם הלועזי יקשה על חנויות הספרים
והקטלוגים העבריים.
עיון מדוקדק בספריו של בוסקו מגלה עוד שיגיונות קטנים: בוסקו שעל אף התנגדותו לכל דת וכוח
עליון, נזהר בכבודן של אמונות תפלות, הסתייג מקיומה של הסיפרה שאחרי חמש והתעקש שלא

תופיע בספר, כך שהעמוד שלאחר ה15 יהפוך ל17. ספריו מדלגים על כל העשור שאחרי החמישים
והוא קופץ לעמוד שבעים, כדי לא לציין את הספרה הארורה. הוא ניסה לצאת מהשיטה הדצימלית
שבקבלתה ראה את ראשית קִצה של התרבות האנושית, וטען שעל אמריקה הלטינית להכריז
עצמאות תרבותית מהמערב השבע ולו בכך שתעבור לשיטה הנונארית (Nonary) כלומר על בסיס
תשע במקום עשר.

.
הודות להחלטות כאלה, כונה לא פעם כ“ז’ורז’ פרק בטורטייה.” בוסקו לא חיבב את ההשוואה. גם
אם מספר פרטים לגבי חייו נותרו בערפל, ניתן לומר בוודאות סבירה כי בוסקו היה פרנקופוב מושבע
(או פרנקופובית). גם ב’אגדת כפר’ ניתן לאתר רמז לכך במונולוג הנלעג של המפקד החדש במחנה
הפרשים, אשר סיפר כי בזכות שני ביקוריו בצרפת (כילד), בהישג ידו להבריא את הצבא הקיסרי
המושחת על פי המודל הצרפתי.
כתגובה להשוואתו לז’ורז’ פרק, בוסקו פרסם בעיתון הצ’ילני “החקלאי והשדה” (עיתון שיועד
ל”מחפשי מידע מקצועי על אתגרי החקלאות המודרנית וכן סיפורים מבדרים ושירים מהווי עובדי
האדמה”) את “לה גואדניה\ז’ורז’” – “החרמש\ז’ורז’” לטעמי, סיפור בוסרי על שכיר חרב אילם בשם
בוסקו שנשלח לרצוח באמצעות חרמש את ז’ורז’ פרק המחופש למדינאי הצרפתי ז’ורז’ פומפידו.
במהלך “בוסקאִי” אפייני הגיבור מבין כי הוא עצמו ז’ורז’ פרק שהתחפש לבוסקו כדי שלא יירצח, אך
התרגל לחילוף הזהויות כל כך ששכח מכך. במסותיו ובסיפוריו, התנפל בחמה גובלת בדיבה על
סופרים כותבי צרפתית, ספרדית ופורטוגזית בעיקר, מעשה שגם הוא לא תרם לתהילתו. בוסקו טען
שלא ניתן לכתוב ספרות של ממש בשפות לטיניות (לבד מכמה ורנקולרים מקומיים), את ספריו שלו

שנכתבו בספרדית, שהיא שפה לטינית, הגדיר כ”ספרות קלה, רומני משרתות חולניים… שיהוק
אינטלקטואלי עָקָר, וילון זוהר מתפלבל על תפיחת קקאו שמשחיתה שיני חלב של נערות בתולות.”
מ "T – רומן מדעי,” שהוא לסירוגין ממואר מֵימִי וספר המציע נימוקים משדה הכימיה לכוח הכבידה,
שאיני מוסמך לקבוע את מידת אמיתותם המדעית, אפשר ללמוד כמה דברים על ילדותו כבן יחיד
לאב בעל נטיות מהפכניות ששימש שומר בגן חיות עירוני ולאם סוערת שחורת עור שנסה ממשפחה
עשירה ומיוחסת כדי להינשא לו. לפי עדותו, בשנה שאחרי גיל 15 הספיק\ה בוסקו להצטרף ולהיות
מודח\ת מתא המפלגה הקומוניסטית באסונסיון, בירת פרגוואי. לאחר מספר מפגשים, דרש שיוּתר לו
להתערטל בפגישות התא. כשאיש לא מנע ממנו להתפשט, הרחיב את תביעתו לכך שכולם וכולן
בתא יעשו כן. כשהדרישה לא נענתה, עזב בזעם את המפלגה ופרסם מאמר המגנה את ברית
המועצות, ומעביר את תמיכתו במרשל יוסיפ ברוז טיטו, מנהיג יוגוסלביה.

הבית שבו נולד ככל הנראה בוסקו באסונסיון, פרגוואי. באדיבות רועי ארד.

בחלקו השני של T תיאר את חיי בני משפחתו. שני האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל היו סבו ובן
דודו (שכמו כמעט כל הדמויות בכל ספריו, לא הוזכרו בשמם). על פי הספר, סבו, נהג מרוצים
כריזמטי, לוחם במלחמת הצ’אקו שהתחוללה בשנות השלושים בפרגוואי, נמלט בדוברת פחם לסקנדינביה וגויס ל”מלחמת החורף” בפינלנד. כחייל, התעניין בבליסטיקה, וניסה לפתח עבור הצבא
הפיני רקטות שיפעלו על דלקים חלופיים וחלוציים כמו שומן בעלי חיים, שיבקעו את האטמוספירה
ויפלו במוסקבה. כשהניסוי כשל, חרף האמצעים הרבים שהעיקו על אוצר המדינה הקטנה, הוא
הושלך כעונש לחזית, נשבה במחוז קָרֶלְיָה ב1940 ומת תוך יומיים ממחלה במחנה שבויים סובייטי.
בוסקו נטר לפינים על כך, אך סלח לרוסים.
בT, שטרם תורגם לעברית, ישנה נקודה ישראלית. במהלך טיול ארוך שבו ניסה לעשות דרכו
מאיסטנבול למרוקו, בן-דודו של בוסקו הפסיד בהתערבות בעיר ביירות ונכפה עליו להתגייס. לבסוף,
כשבוע לאחר גיוסו, נהרג במלחמת השחרור במהלך הקרבות על הקסטל כחלק מ”צבא ההצלה” של
קאוקג’י, שנאבק בהכרזת העצמאות של ישראל הצעירה והאמיצה שעמדה בגאון במתקפות קשות
על קומץ חייליה. יש לציין שלא היה לבן-דודו של בוסקו דבר נגד ישראל או יהודים. על פי הספר הוא
אף נשא יהודייה, כדי לחלץ אותה מציפורני הזנות. אף שלא ציין זאת, סביר להניח שבוסקו כהומניסט
תמך במדינת ישראל.

פאוזי קאוקג’י. חלק מהאגדה.באדיבות רועי ארד.

בילדותו, בוסקו היה קשור מאוד לבן הדוד הצבעוני והקדיש לו את המוצלחת ביצירותיו הקצרות –
הסיפור הניסיוני “מוות ומנדולינה,” המורכב ממשפטים הניתנים לקריאה משמאל לימין ואז מלמעלה
למטה, כך שהוא כמעט בלתי אפשרי לתרגום. לסוגה זאת הוא הציע את השם “בוסקֶטַה” על שמו,
אך השימוש הדל בסוגה פסיפסית זו, הדורשת אִשְפּוּף (וירטואוזיות) לשוני יוצא דופן, השכיח אותה
כמעט לחלוטין.

גם ב”אגדת כפר” נטמן תעלול לשוני מעניין: לאחר אכילת עלי ההזיה, רגע קל לפני שהכפר נגלה
לעיניו, הגנרל מתעקש שהינו חתול ומפיו יוצא משפט מהפנט, אשר כל אחת ממילותיו נחתמות
באותיות מא’ ועד ת’ (A עד Z במקור), בתו משיבה לו במשפט שכל אחת ממילותיו נחתמת באותיות
מא’ עד ת’.
היחס האירוני למלחמות ולשכול, אולי כתוצאה ממות סבו ובן-דודו (בהנחה שהתיאורים האישיים בT
אכן התרחשו) ומחשרת העבים של מלחמת הצ’אקו שכיסתה את חייו, נוכח גם בספר זה המתרחש
באין-ארץ ובזמן לא ברור.
זהו בזבוז זמן מוחלט לנסות לאתר היכן ומתי מתרחשת עלילת ‘אגדת כפר’. את תיארוך הרומן
אפשר למקם בעשורים הראשונים של המאה ה20 שכן המתקפה הגדולה האחרונה של חיל פרשים
נערכה ב1917 (כיבוש באר שבע במלחמת העולם הראשונה על ידי פרשיו האוסטרלים של גנרל
אלנבי). אזכורו של רומל מוכיח שעלילת הספר התרחשה לאחר 1944. נראה שמיקום ההתרחשות
משפיע על הזמן: מחנה הפרשים והכפר שְכּוּח האל נטועים במסורת המאה ה19, אך בגיחות לעיר
הגדולה נראה כאילו זמן העלילה מתקדם למעמקי המחצית השנייה של המאה העשרים, סמוך לזמן
פרסומו או אחריו.
גם המקומות, כמו במרבית כתביו של בוסקו, אינם נושאים שמות ויכולים להתקיים בכמה ארצות או
יבשות. לרגע, הצמחייה טרופית, כשדפים מספר אחר כך, הפאונה היא צפון אירופית. יחידות המרחק
בספר נמנות בוורסטאות, מידת אורך רוסית מימי הצאר (ורסטה היא מעט יותר מקילומטר).
המטבעות המצוינים כאן, אדרכמונים, הם פרסיים קדומים והיו בשימוש בתקופת יוון הקלאסית. כל
אלה יוצרים אנכרוניזמים ואָנגֶאוֹאיזמים מכוונים ובוטים, תפורים בכוונת מכוון בגסות, ומעניקים
תחושה של חלום-רע או ספר מכושף, שהכותרת ‘אגדת כפר’ הולם אותם. הם גם מתאימים לראיית
העולם הפסאודו-מדעית של הגנרל, גיבור הספר, שניזונה משבבי הרצאות וספרי מורשת-קרב ששכח
את מרבית תוכנם: למשל, במקום לזכור שמינוס כפול מינוס יוצר פלוס הוא זוכר שפלוס ועוד פלוס
הינם מינוס.
מבקר אחד ציין בתבונה כי הספר הינו נזיד דליל וסמיך כאחד של עובדות שמזכיר את המרק
שהשביע את גיבורי הרומן הרעבים – הגנרל ובתו הנפקנית – בהגיעם לכפר.
האם בוסקו היה יהודי או יהודי למחצה? ספרו הסֵמי אוטוביוגרפי לא רומז על כך בהכרח, אך אין
לפסול שבחר להשמיט פרט חשוב כל כך בשל חשש מהביקורת האנטישמית, או כדי להתחבר עם
החוגים הקוסמופוליטיים. בנדידתו עם בתו יש יותר מטפח מהיהודי הנודד המגיע לנחלה ובייחסו
האוהב לכפר ניתן לאתר רגש ציונות, שמזכיר את תחיית עמנו, מול צביעות מדינות המערב ובראשן
צרפת.
"U – אגדת כפר" הוא הספר היחיד של בוסקו שלא זכה להתעלמות מוחלטת ואף לכמה ביקורות
חיוביות. לא כולם היו שותפים לתשבחות: מאמר נמלץ ויוצא דופן בביטאון הפשיסטי הזניח “אל
רֶסְפֶּטוֹ,” הקשור לתנועת הפרבריסטה, התייחס אל U כ”ספר הפשטני והמחריד ביותר שיצא אי פעם
בשפה הספרדית” וכ”פגיעה בבטחון המולדת”, “קיא של דיו מעורבב בצואת בוגדים” (ראו נספח ג’).
המאמר נחתם על ידי ‘פרידריך סנשז וילהלם’. הבוסקומנים, מומחי בוסקו, טוענים בתוקף כי זהו
הטרונים של בוסקו עצמו, באחד מתעלוליו. פרידריך וילהלם מקפניק הוא אחד השמות היחידים
המופיעים בספר זה, ולא לשווא. פרידריך וילהלם פויגט, פושע מועד, נכנס להיסטוריה כשהתחזה
לקפיטן על ידי רכישת מדים, השתלט על עיריית קפניק הסמוכה לברלין וכך הפקיע 3557 מרק
מהאוצר הפרוסי – ככל הנראה השפעה עיקרית על ספר זה (וכמובן על שלל יצירות תרבות נוספות).

בגרסתו העברית, קפניק מוזכר ברומן כחרוז לנקניק. חדי העין שבקוראים יבחינו שגם המספר 3557
צץ בספר.

פרידריך וילהלם פויגט.באדיבות רועי ארד.

מכאן שניתן להסיק דבר יוצא דופן: את הביקורת הקטלנית ביותר נגד הספר טרח לרשום מחברו,
ששלח או שלחה אותו למגזין לאומני בשם בדוי! אולי בסתר לבו קיווה לעורר את הפולמוס בספר.
האם יש יותר בוסקו מכך? (הביקורת מובאת למטה)
סביב הספר התקבצה קהילת אוהדים מכובדת אך מצומצמת. ב1972, הצטלם הבמאי לואיס בוניואל
במיטתו למגזין נשים מקסיקני רב תפוצה. בתמונה, הוא אחז שפן באוזניו, כשבמכתבה מאחוריו
הספר ‘אגדת כפר’ . אך לשיא תהודתו הגיע ‘אגדת כפר’ כשחורחה קרסקוסה, כוכב כדורגל
ארגנטיני, ציין את אגדת כפר ואת התנ”ך כספרים אותם ייטול לאי בודד.
במקום להיות מוחמא, בוסקו נבעת מההצלחה המסוימת. האיש – ואולי האישה – שמאחורי הדמות
החליט לחסלה. הוא כאילו התפוגג מהעולם והקילוח הדקיק שסיפק חָרַב, אך לא פירות הכישרון
הענק והתעלומה הלא פתורה שיצר, אשר מעסיקה עד היום חוקרי ספרות ומשוגעים לדבר.
מ”כ
פתח תקווה, חורף ה’תשע”ח

נספח ב' – מאמר ביקורת על הספר מהמגזין השמרני 'אל רספטו' (נכתב כנראה
על ידי בוסקו עצמו)

שם המדור: מיומנו של אזרח הגון
זהירות כפולה – האתגר שמציב הספר U מאת בוסקו לקוראינו.

מסגרת הקדמה:

1 גרסה מקוצרת.

בטור 'מיומנו של אזרח הגון' אתייחס מדי גיליון באופן מדוד ובשפה פיקנטית
לספרים שונים. מטרתי להביע בשפה פשוטה וברה, ללא תיווך, את דעת העם
על יצירות ארצנו, שנוטות לאחרונה לכיוון הרה-אסון, תוך זניחת הממד הלאומי,
בריאות הציבור והספרות הטהורה עצמה. אני רק מבטיח דבר אחד, שאיני פוחד
מאיש!

U – בוסקו

מעטים הספרים חסרי השימוש כל כך!
ניתן לבקר ספר נלוז זה בשל תוכנו העלוב והריקני או מחמת הדמויות הממאנות
במפגיע להיבנות, להירקם, להיטוות, להותיר חותם, או להציג לבני הנוער מידות
נאצלות וראויות לחיקוי. עצלות ה”סופר” בוסקו לבחור שמות דמויות, למשל,
הינה מקרה בוחן מובהק ובוהק לצביעות ולמוסר-הכפול של הללו המכנים עצמם
הומניסטיקנים ליברלים, ולמעשה הינם שונאי אדם בתכלית. האם לא ראוי
מבחינת “זכויות האדם” שלאדם יהיה שם? כמו כן, אפשר לתקוף את העלילה
האנטי-פטריוטית שנועדה אך ורק להעכיר במפגיע את האווירה, בה-בשעה
שהכוחות החיוביים ברפובליקה נערכים בצנעה זוהרת להגנתה (בספר שלפנינו
יש העדפה של חמור חולה על בטחון הכפר ובריאות תושביו, תארו לעצמכם).
אפשר לאזכר גם את שלל הקטעים הפורנוגרפיים והסטיות הצעקניות בספר
שנועדו ודאי למשוך קוראים צעירים. קטעי מין מנוול אלה קשורים לנטייתה
החולנית של בת הגיבור הראשי (מיהי האם? המחבר לא טרח לענות. הה!)
שבמהלך הספר מקיימת יחסי מין עם חמש חיות שונות ומשונות 2 – קטעים שהם
חינגאה לזואופילים ולמצדדי גילוי העריות בחוגים האורגיאיסטים של מאמיני דת
משה ולוט נסיך סדום. אילו נמצא ברשותי מצע ניירי בגודל מספיק, ניתן היה
לייחד מאמר ארוך לטעויות העובדתיות הרבות שאיתרתי בספר – שגגות וחוסר
אחידות של זמן ומקום. בראשית הקריאה סימנתי בסבלנות את “המחדלים”
בעפרון, עד שבּחון הבחנתי כי המלאכה גוזלת ממני זמן רב כל כך, שפשוט יותר
לציין את מעט העובדות הלא שגויות בספר שגבובות פה-ושם בין עמודיו. שגיאות
רבות כל כך מעלות על הדעת שיתכן ובוסקו אינו כותב גבר, אלא כותבת בת-
חווה במהלך זריחת כוכב מאדים המזוהם של תחתוניה.

2 בספר אין רמז לקיום מין עם חיות. נטען כי בוסקו חשב לעודד את מכירת ספרו על
ידי רמיזות כאילו יש בו פורנוגרפיה (תמרוש, "על מאמר מיוחד במיוחד", דלתא
1989).

אך אתמקד במשפט הראשון במאמר הזה, שברשותכם, סניורים, אשוב עליו:
מעטים הספרים חסרי השימוש כל כך!
כך בדיוק. בסוף הקריאה, הטלתי בשאט נפש את הכרך לקמין הביתי לבל יטנף
חס וחלילה את מדף הספרים שלי. הרי יש המלצה כזו בספר עצמו כשיטת תיוק,
ומי אני שאסרב לה… חרף שהכרך יתפיח את האש, העלה עשן מסואב עם הריח
האופייני לסיקים מאמיני מוחמד 3 , מחמת כריכת הפלסטיק הצהובה שלו, העשויה
חומר רעיל. לדאבוני, אמי שבה בדיוק מהכנסייה (היא מקפידה להתפלל
לבתולה). היא פסעה אל הטרקלין כשעיניה דומעות, מחתה על האד הצוחן
ופרצה בשיעול. אילו ידעה שהסירחון פחוּת מזה ששרר בדפים קודם שהוטלו
למקום היאה להם…
יתכן שזהו הספר הפשטני והירוד ביותר שיצא אי פעם בשפה הספרדית. אם
לשיא זה חתר הכותב – הדבר עלה בידו. לא אתפלא אם עצמות אריסטוטלוס
מתקבצות בקברו כדי להתהפך שוב. הפרקים הראשונים מתמקדים כול כולם
בהגחכת צבא “בדיוני”, שהוא ללא ספק ניסיון להסב בושה לכוחות ההגנה של
המולדת. בכך, מזכיר הכותב יושבי בתי קפה בשכונות כלשהן באסונסיון
המניחים לחבריהם למסור נפשם על הגנתם כשדמם הם יישפך רק
בהתגוששויות ברים על איכות הקפה והקרואסון נוסח-פריז (או הלחם הטקסי
לחג הפסח, שעל רכיביו החשאיים אין צורך להרחיב 4 ).
גם סוף הספר מראה עד היכן מגיע זן הבוגדנות המזוויע הזה. ועולה השאלה
האם הכמנת שם הכותב, או כאמור הכותבת, נועדה כדי לא לגלות את הקשר
למשפחת זיס.
[…]
לא די שהסופר חובט בצבא עד זוב דם, הלה משים ללעג דמות יזמית בשם
הקניין, המסמל מן הסתם את הכוחות הכלכליים הברוכים ברפובליקה. כבנו של
בעל אחוזות, שנולד באחוזה הצנועה בה גרו והתחנכו גם אביו וסבו, אני מכריז
שאין לי במה להתבייש ברכוש אשר בני משפחתי השיגו במאות שנים של דם
ועמל. אנשים מסוגנו מניעים את הכלכלה אל האופק. עדיין המשטר פה הוא לא
דיקטטורת דמים נוסח סטאלין, איברולה 5 , אריקוש האדום 6 וברייה והעם תומך

3 הסיקים אינם כלל ועיקר מאמיני מוחמד
4 האמירות האנטישמיות במאמר שנגד בוסקו, ונכתב על ידו, מחזקות את השגותיי בדבר
מוצאו היהודי של בוסקו. עם זאת, לא מצאתי אף מאמר שטוען כך.
5 לוקאס איברולה – מנהיג קומוניסטי מפרגוואי.

במיטיביו ומתנגד למציתי השדות והאסמים למיניהם.
קריאה בספר דנן משולה לשחיית חזה בקיא דיו מעורבב בצואת בוגדים. קץ
הסיפור התפלולי הזה הינו שיא שהוא למעשה תחתית. זהו מעין היפוך של
האודיסאה ההומרית, אותה אני מקפיד לקרוא רק בלשון המקור, שפה שלמדתי
מפי סוור יווני 7 אשר פגשתי בעת שהייתי בבית החולים הצבאי לאחר שנפצעתי
בירכיי באימוני הצבא (כמעט כאכילס…).
U מגולל את סיפורה של מערכה להגנת כפר שמסתיימת בהצלחה כבירה. אותה
מתקפה שנערכת בתמרון מתוחכם הינה כנראה החלק החינני היחיד בסיפור. אך
או-אז מוגש על ידי האויב המובס (משום מקום) לאנשי הכפר חמור
טרויאני\ארגנטיני. קצין צעיר בשם הקולונל מבחין בתרגיל ומורה בתבונה על
חיסול הבהמה הנגועה, אך הקורא אמור דווקא… להזדהות עם קבלת החמור
הטרויאני.
ניתן לומר שספר זה הינו (…) מקראה לתבוסתנות. הסופר, במקום להריע לראש
המשמר על אבחנתו הדקה, מטיף לצרף לעדר הכפר את אותו חמור טרויאני
שכיב-מרע ללא בדיקה רפואית או בידוד. האם לא גונבה לאוזני הכותב הלא-
נכבד השמועה על מגפות שהביאו בהמות איומות אלה? בילהרציה, כולרה ועוד?
באיזור הכפרי שבו אני מתגורר – תיקון: גאה להתגורר! – מפורסמות מדי חודש
בחודש שלל ידיעות כאובות על עדרים שנדבקו וחוסלו עד אחרון הבהמות בשל
גחמות הומניסטיקניות כאלה. ספר עוועים זה, משולל הרקע המדעי והזואולוגו-
וטרינרי, הינו לא פחות ולא יותר מאשר כתב הטפה לחוסר אחריות, רק כדי
שהקורא יוכל לחוש משב של תורת מארכס, בשיתוף עם בקונין והרצן, שניחוחה
כנפיחת חמור רוסי!
עצם הבחירה בחמור, בניגוד לסוס, כדמות מופת בספר, היא בגדר הטפה
להעניק זכויות שוות לאנשים בעלי צבע מעוות אשר כתבי הקודש עצמם (ועל כן
האל עצמו) הגדירו כראויים לעבדות, או לאנשי איש קריות ולעממי כנען שלנו,
הגרגשים, הצידונים 8 , הויזיגותים 9 והאמורים בני ימינו שהתנ”ך מורה כי לעולם אין
לבטוח בהם.

6 דמות לא מזוהה, כנראה מסר אישי של המחבר או בדיחה פרטית. בהיפוך אותיות
אריקוש הופך לסוקרי, שם המזכיר אולי את ריקרדו סוק, מבקר שמרן שהתעמר בסיפור
של בוסקו.
7 היוונית הקדומה של האודיסאה שונה כמובן מהיוונית בת ימינו.
8 הצידונים נחשבו בתנ”ך לידידי עם ישראל ואינם מעמי כנען שיש לרשת.
9 העם הויזיגותי לא מופיע בכתבי הקודש.

נתקלתי במקרה בראיון תמוה שנערך עם אותו בוסקו, ליברלון ברנז'ה מכף רגל
ועד ראש, ובו – בין שלל אמירות מופרכות ורמיזות לאויבים מעבר לגבול – הזכיר
את הקשר בין U לסרט “הפרה” של במאי פרסי כלשהו 10 . ובכן, לא צפיתי באותו
סרט, ולא אצפה בשל שתי סיבות: ראשית, אמנות הקולנוע בזויה בעיני, ולמעשה
אינה אמנות של ממש, אלא בידור בלבד ולעולם תהא נחותה – לכן היא גם
נעשית בחושך כתשמיש מיטה, בניגוד לספרות לה דרוש אור. שנית, אני חושש
מהמלצותיו של כתבן אשר פמפלט כה עלוב יצא תחת ידו. אך יכול אני להעיד כי
אין חמוֹר כפרה. הפרה הינה חיה יצרנית המשקה אותנו ומגבשת את שיני ילדינו,
שתהיינה חדות מספיק להגן עליהם, בעוד החמור בעיקר מצחין למרחוק. ואיני
רוצה להתייחס לקוף המסמל עמים פרימיטיביים עצלים מסיבות גנטיות, אשר על
הפּרעות שהם עורכים בארצות הברית כולנו קוראים מעת לעת.
אסיים בעצה מעשית למי שבטעות רכש כבר את הספר: קודם לקריאה, מומלץ
להפריד בין הכריכה ובין הדפים. בכריכה הצהובה ניתן להשתמש כיעה להסרת
צואת כלבים, כשהדפים עצמם סבירים לחימום הבית בקמין.

פרידריך סנשז וילהלם,
אזרח הגון

---

10 מומחי בוסקו לא איתרו ראיון כזה או כל ראיון עם בוסקו. ובכל זאת, קיים סרט
פרסי בשם 'הפרה' מהשנה שלפני 1970 (במאי: דרוויש מהרג'וי) שתורגם לספרדית
והוצג באמריקה הלטינית. אם מאמר זה נכתב על ידי בוסקו, כנראה זהו מסר ממנו.
ופה ניתן לציין שגם ארוסתי לשעבר, שלא היתה יהודייה, כינתה אותי 'הפרה'
ו'הקוף' בשיחת טלפון.

מאיר כהן מתרגם הספר של בוסקו.צוייר בידי בינה מלאכותית.

בהשקת "אגדת כפר" ביום שלישי, ה7.7 ב20:00, יופיעו: בועז כהן, ענת עינהר, יותם פלדמן, רועי
צ’יקי ארד, שרי גוטמן וסופרת אלמונית ובשיאו יתקיים סיאנס עם בוסקו. ינעים: יהלי שוחט-הימן.
מכשפה: דורון בראונשטיין. מנחה: תמר קצירי. הנסיך הקטן, רש”י 17, תל אביב. הכניסה חופשית
ומחייבת.