תור לגלידה – שיר על מסע לארמניה

ד"ר משה גרנות כותב :
משוררים מייחלים לכך שכותבי הרצנזיות על יצירותיהם יתמקדו בלשון הפיגורטיבית, בהברקות הלשוניות, במסרים החבויים, ומובן שלא אפסח על אלה גם לגבי אסופת השירים המרתקת, "זמן בוורטיגו" של יערה בן דוד (עיתון 77, 2025, 95 עמ'), אבל אקדים את דבריי בתחום אחר לגמרי – באזכורים ובהרמזים המצביעים על העולם התרבותי הנרחב של המשוררת. כל יוצר, אם יודה ואם לא, נשען על כתפיהם של גדולי רוח שקדמו לו, ואכן אסופת השירים הזאת ספוגה בתרבות עולם.

אציין את שמות האישים המוזכרים בשירים ובשורות המוטו לפי סדר הופעתם בספר: פבלו נרודה, גבריאלה מיסטראל, פרדריקו גרסיה לורקה, דילן תומאס, שארל אזנבור, ויסלבה שימבורסקה, ענת זגורסקי שלנו, לאונרד כהן, רבינדרנט טאגורי, דוד פוגל, בטהובן. בנוסף אנו פוגשים הרמזים לקלאסיקות, כמו "אל הציפור" של ביאליק (עמ' 24), "הליכה לקיסריה" של חנה סנש (עמ' 39), "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט-אכזופרי (עמ' 63), פנלופה מה"אודיסיאה" של הומרוס (עמ' 66), לאונרדו דה וינצ'י ואדגר דגה (עמ' 72), ו"לא היה בינינו אלא זוהר" של לאה גולדברג (עמ' 80).

בוודאי דילגתי על כמה שמות חבויים בשירים, ובוודאי יש מי שיצקצק בלשון – אבל אותי השפע הזה מאוד מרשים.

בתחילת האסופה יש רשמים משני מסעות אל דרום אמריקה ואל ארמניה, וגם מסעות אל ממלכת המילים: "… אור מן ההיעדר, / חופן מילים מתאדה // והספינה האחרת בשלה, מושכת פרועה / לילה קורע פלח ירח מחבק את לבדה" ("טבעות למחצה", עמ' 12). אנו פוגשים כאן שני אימאז'ים ייחודיים למשוררת שלנו "חופן מילים מתאדה" ו"לילה קורע פלח ירח מחבק את לבדה". האימאז' כומס במילים מעטות משמעויות חבויות. אימאז'ים נוספים נמצא בהמשך: "כתם דיו על תקרת שמיים" (עמ' 35); "צווחת ציפור קורעת את סדין השמיים הצח" (עמ' 48); "לפרק תערוכה זה / לעבור דירה בתוך חדרי הלב" (עמ' 74), "להדליק מילים מבשרה" (עמ' 65).

השירה הרי נועדה לחשוף עולם במעט מילים, והאימאז' ממלא תפקיד זה ביחד עם אמצעים פיגורטיביים אחרים, כגון המטפורה, הדימוי, הסינאסתזיה, האוקסימורון ועוד. זכורה היטב השורה הווירטואוזית של יצחק למדן, המאסטרו של האימאז': "רוחו גלגל תמורות על ציר האינמרגוע". ללא ספק, יערה בן דוד היא ממשיכה ראויה בהישג פואטי זה. אימאז'ים נוספים ימצא הקורא בשיר "שתיקות נגופות" (עמ' 20): "על יד פיקוס בנגלי ענק הפרחתי געגוע".

התרכזתי באימאז', אבל יש באסופה זאת אמצעים פיגורטיביים אחרים, כגון אוקסימורון בשורות "ועצים מתעקשים / לפרוח בקדחת שתיקה" (עמ' 46), אליטרציה רבת-משמעות: "נוֹשֵׁי נָשֶׁיהָ היפות" (עמ' 34); דימויים חזקים (מוטב – זיהויים!) כמו "גרוטאות מילים" (עמ' 55), "זמן בוורטיגו" (עמ' 63), "הדיבור ביני ובינך גשר מקומר אל הים האחר" (עמ' 83).

אבקש להתייחס בקצרה גם אל התכנים:

ובאלם הנסדק קמו מעיצבונם שני קרעי געגוע שהתאחו

בשטיח התלוי לראווה כמו התלויים

על חבל בטבח הגדול

זהו קטע מהשיר "שטיח ארמני" (עמ' 33) המוקדש לביקור המשוררת בארמניה, והדימוי כאן "כמו התלויים…" מרמז על הטבח הנורא שביצעו הטורקים בארמנים בשנים 1918-1915, ואשר עליו כתב פרנץ ורפל את הספר המונומנטלי "ארבעים הימים של מוסה דאג".

בשיר "לא במחול החרבות" (עמ' 36) הקוראים יכולים להתוודע לקשר הרגשי של המשוררת לעם הארמני ולארצו:

שנים אחרי נמצאה במגירת הארון בחדרי

תעודת גן הילדים הגנוזה, מעוטרת

סרט אדום כרימוני דם

שהעניקה לי בנשיקה הגננת סיט נואלי מן הארמנים.

רמזים לאקטואליה נמצא גם בשירים אחרים: בשיר "בשמיטת דיבור" (עמ' 43) המוקדש לזכרה של המשוררת הנהדרת ענת זגורסקי-שפרינגמן אדומת השיער – מוזכרים "… הג'ינג'ים הקטנים שנחטפו עם חיוכים / לארץ מאפליה…" – תמונת אריאל וכפיר הקטנים שנחטפו עם אימם המחבקת אותם בייאוש אל מול הרוע המפלצתי. תמונת האם המבוהלת שמחזיקה בייאוש את שני גוזליה אל מול מפלצות האדם מוזכרת גם בשיר "סדום הפוכה" (עמ' 51):

בקליק של צילום בדרך

בואכה צומת החרדה

האם על בניה

תינוק אדמוני נושם

עוד מעט קט הוא יהיה

זמן שקוף, שעון מאחר

…

כל האופל עמד על רגליו גדודים

הד הימים הקשים שאנו עוברים מאז שבעה באוקטובר 2023 מצוי גם בשיר "ציפור בסבך" (עמ' 60):

דלת

דלת נטרקת על אצבע אלוהים

ומי לא ישמע –

והנשרף טרם הבשיל למות, עוֹלָה לַמֹּלֶךְ

מסג'עיה עד הלום

נדמה כי המולך מנצח את אלוהים שאצבעו הנוקמת נטרקת בדלת, ועל אלוהים אפשר להכריז – "פוסט מורטם".

יש עוד הרבה מה לומר על אסופת השירים המעניינת של יערה בן דוד, אבל אני מקווה שמעט הדברים שהבאתי כאן יעוררו רצון לצלול בים המילים החכמות של משוררת ייחודית זאת.

תודה לאלי אשד ולמשה גרנות.