ציפור אי-השלמות של איתמר גריילסאמר

"ציפור אי-השלמות" הוא ספר שיריו הראשון של איתמר גריילסאמר, שיצא לאור השנה בהוצאת ספרי עתון77, בעריכת לני בלה כהן. השקת הספר תהיה ביום חמישי הקרוב 25/6/26. "הנסיך הקטן", רש"י 17, תל-אביב, שעה 20:00.

הכרתיו כמתרגם מצרפתית, ופרסמנו לא אחת את תרגומיו כאן באתר.

ועכשיו לראשונה אני קוראת את שיריו.

הספר נפתח בעוצמה בשלושה שירי בדידות כנים. זה הראשון בהם:

הביטויים "הָיִיתִי צָעִיר וּבוֹדֵד עַד כְּאֵב", "הָיוּ עֵדִים לְיִסּוּרֵי חִפּוּשַׂי אַחֲרַיִךְ", מתארים במדויק את המצוקה ורוכשים את אהדת הקורא. עם זאת, המשורר שותל זרעי אופטימיות – חיפושו פעיל, והוא מוצא עידוד בטבע: מזדהה עם השחפים "בְּחִפּוּשָׂם בְּנִבְכֵי הַבִּיּוּב/ אַחַר מַיִם". מחפש כמותם, וגם ימצא כמותם.

בשיר הבדידות השלישי איתמר גריילסאמר נעזר בכוח הדמיון המנחם: "אֲנִי מַצְלִיחַ לְדַמְיֵן אוֹ לְנַחֵשׁ אֶת דְּמוּת אוֹתָהּ אַחַת/ וְלֹא בָּרוּר אִם חֲלוֹם מֻשְׁתָּת בְּמַבָּטִי אוֹ שֶׁמָּא/ אֲמִתִּית הַנְּהִיָּה הַזֹּאת אַחֲרֵי אִשָּׁה שֶׁתְּקַבֵּל אוֹתִי כְּפִי שֶׁאֲנִי/ אֲבָל/ זֶה מְנַחֵם אוֹתִי לְרֶגַע קָט". בשיר הבדידות השני אנחנו קוראים, שהיה בן 26 בחפשו, לפני כ-5 שנים, ושמחים, שמאז נמצאה האהובה.

אחרי שהושלמה משימת החיפוש הראשונה במעלה, המשורר מפנה את מבטו ומכוון את ליבו אל הסביבה החברתית, בשעתה האפלה, ואף כואב ואבל בשניים. אצטט כאן את תחילתו ואת סופו של "שיר-ליל" ארוך, המשתרע על כפולה שלמה.

מאז תחילת פעילותה ההרסנית של הממשלה הנוכחית, איתמר גריילסאמר מוחה בשיריו, כשהתאריכים בסופי השירים מחזקים את ההקשר הפוליטי. השער "אֲנִי נִלְחָם עֲבוּרֵךְ", אשר נושא את תאריכי ראשית ההפיכה המשטרית, "18.04.23-21.04.23", נפתח בשורות "אַתְּ נִמְחֶקֶת שׁוּב וָשׁוּב מִדַּפַּי/ נֶעֱלֶמֶת מֵרִגְבֵי אַרְצִי". בסופו של השער נחשפת הנמענת: "אֵלֵךְ בִּשְׂדֵרוֹת הָעִיר/ עִם מְכוֹנַת שִׁירַי/ וְאֶכְתֹּב לָךְ שִׁירֵי מִלְחָמָה וּשְׁבִיתָה./ לְמַעֲנֵךְ אֲהוּבָתִי/ הַדֵּמוֹקְרַטְיָה".

זאת תגובה שירית מיידית לטבח שבעה באוקטובר, שנכתבה ב-09.10.23. המיאוס מהמצב זועק בביטויים "הַלֵּב נִמְאָס עַל עַצְמוֹ", "נְדַדֶּה אֲיֻמִּים וּמוּאָרִים לְזָרָא". גם כאן, כמו בשיר בדידות 1, בעלי החיים באים לעזרה, ומפיגים את הבדידות: "הָעֲטַלֵּפִים וַאֲנִי נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ". נשים לב לביטוי "הַדְּמָמָה עוֹטֶפֶת אוֹתָנוּ". השורש ע.ט.ף רווח בשירי הספר בתצורותיו השונות: "וְהַמִּדְבָּר אֲשֶׁר עָטַף אֶת זֶה הַשִּׁיר שֶׁלִּי" (ב-"שיר-ליל"); "אֲנִי מְנַסֶּה לְהִתְעַטֵּף בָּךְ כְּבֶגֶד מֵאָרִיג נָעִים" (בשער "אני נלחם עבורך"); "הָעוֹטְפִים אוֹתָנוּ בְּחֹסֶר מָנוֹחַ נוֹרָא" (בשיר "איך ללכת מעבר לשמיים הללו"). נגזרות השורש ע.ט.ף מעבירות תחושת רוך וחמלה, ועם זאת, מאז 7 באוקטובר 2023, הן באופן בלתי נמנע מהדהדות את הטבח.

מצוקה קיומית עלולה להביא להרהורי בריחה, הימלטות, ואף לרצון התכווצות, התאיינות, עד כדי כמיהת חזר לרחם. לאיתמר גריילסאמר שיר נפלא בנושא:

כמשקל-נגד להלך הרוח הילדי עומד מושג "צִפּוֹר אִי-הַשְּׁלֵמוּת", המבטא ראיה בוגרת של המציאות:

הציפור מאופיינת במראה החיצוני של כנף, מקור וצוואר, בעלי צבעים משונים במקצת, אך הלב מתואר באופן כמעט מצמרר. אם הציפור נישאת, היא חיה, ליבה אינו גלוי. בדמיוננו אנו נוטים לחשוב על ליבה כטהור. אך המשורר מסב את תשומת ליבינו לציפור מציאותית, ועל כן אינה כליל השלמות. ניתן לומר, ש"בוץ" מתכתב עם "ביוב" משיר הבדידות הראשון. האם ציפור אי-השלמות היא אחד השחפים ההם?

יפה, שביטוי הראיה הבוגרת נבחר לשם הספר.

שתי השורות:

"וְרָצִיתִי לָדַעַת אִשָּׁה

מֻשְׁלֶמֶת וְלֹא נְגִישָׁה"

יוצרות מובלעת של חרוז ומשקל. עוד חריזות מובזקות בבשירי הספר באופן מעודן.

לדוגמה, בשיר "האביב מגיע":

"אֲבָל הִיא אֵינָהּ מוּכָנָה לָקַחַת חֵלֶק בַּמָּחוֹל

לְאַט לְאַט הֶחָצֵר מִתְמַלֵּאת בְּחוֹל

…

…

הָאֲבָנִים עוֹד יְשֵׁנוֹת בְּסִייֶסְטָה נִשְׁכַּחַת

הַרְחֵק מֵהַתֹּפֶת וְהַגַּרְזֶן הָרוֹצַחַת"

מקורית ומשחקית החריזה בשיר ללא שם בעמוד 56:

"אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הָעֵט שֶׁנָּתְנָה לִי

וּמְנַסֶּה לִכְתֹּב שִׁיר בָּנָלִי"

בצד השני של הכפולה, בעמוד 57 ניצב לו שיר ענק:

 
זהו שיר של זוגיות יציבה ומתגמלת, שמטייל בטבע של כוכב הלכת הנפלא שלנו, וחוזר אל מציאות ארצנו הקשה. מבלבל בין חושים בביטוי המרכזי "פַּעֲמוֹן הַזָּהָב הַמָּתוֹק", מאניש את הגשם, את השמש, ומקנה להם תארים ופעלים מופלאים.

הילדים צוחקים גם בשיר "האביב מגיע": "יְלָדִים בַּגִּנָּה מְגַדְּלִים צְחוֹק בְּשֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת". למען כולנו, ובמיוחד למען הילדים היפהפיים השמחים, איתמר גריילסאמר בטוח שהאביב יגיע:

הנה היא ההפשרה, ההקלה: "יָד קְמוּצָה  נַעֲשֵׂית רְפוּיָה". שורה המהדהדת את יהודה עמיחי: "ואל תשכחו שגם האגרוף / היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות".

שיר הטבע הזה, ושירי הספר האחרים, כפי שקראנו כאן, שופעים בעלי חיים: ציפורים; חתולים; עטלפים; פרות; סוסים; עכבישים. גם הצומח מתארח: עצי לימון; אורנים; קקטוסים; כלניות; עשב; דשא. האחדות של האדם עם הטבע מתגמלת: "כְּמוֹ מְשׁוֹרֵר הַמְּחַפֵּשׂ אַהֲבָה בִּתְנוּבַת הַשָּׂדוֹת", נאמר בשיר בדידות 2. ואכן, איתמר גריילסאמר מצא אהבה.

השקת הספר "ציפור אי-השלמות" מתוכננת ליום חמישי 25.6.2026.