נתנאל לוריא מביא את הפרשנות המיוחדת שלו לסיפור המקראי על האחים קין והבל.
ספורֵי גן העדן
ירח ושמש משלו בקין
וַיִּשְׁכַּב קַיִן תַּחַת עֵץ הַחַיִּים, וְהָאוֹר מִבַּעַד הָעֲנָפִים נוֹפֵל זְהָבִים זְהָבִים עַל חָזוֹ, וְרוּחַ עַל פָּנָיו נָשְׁבָה, וַיַּחֲלֹם. וּבַחֲלוֹמוֹ, אִמּוֹ חַוָּה עֲרֻמָּה תַּחַת הָעֵץ וְהַנָּחָשׁ סְבִיב דַּדֶּיהָ נִכְרַךְ וַיִתְמַלְּאוּ עֵינֶיהָ תְּשׁוּקַת בְּשָׂרִים. וַיִּבָּהֵל קַיִן וַיְבַקֵּשׁ לָקוּם מִן הַחֲלוֹם, וְכָל גַּן הָעֵדֶן הָפַךְ תֹּהוּ, צִפּוֹר עַל הָעֵץ נָדְדָה, שָׁרָה שִׁירַת מָוֶת מֵעַל, וְהַכֹּל בָּעַר רְשָׁפִים רְשָׁפִים. וַיָּקוּם קַיִן מִן הַחֲלוֹם וַיַּרְא כִּי לְבַדּוֹ הוּא בָּעוֹלָם, עָזוּב בְּהַרְרֵי הַחֹשֶׁךְ, וַיַּבִּיט אֶל שְׁמֵי הַכּוֹכָבִים, וַיִּשְׁכַּב בַּלָּאט תַּחַת הָרָקִיעַ, וּלְבָנָה הִפִּילָה אוֹרָהּ עַל פָּנָיו, וַיַּעֲצֹם עֵינָיו וּלְפֶתַע יִפְקָחֶנָּה, וַיַּרְא שֵׁדָה יָפָה עַד לְהַלֵּל, שְׂעָרָהּ אַרְגָּמָן, עֵינֶיהָ קוֹדְרוֹת כַּלַּיְלָה, מַבִּיטוֹת בּוֹ. וַתֹּאמֶר לוֹ "הוֹ אֲהוּבִי, בּוֹא, שְׁכַב עִמִּי, וְאֶת יָדְךָ שְׁלַח, בְּעוֹד הַשּׁוֹט עַל גַּבִּי מֻנָּח, פְּרַע שַׂעֲרוֹתַי, הַכֵּה בִּי עַד אֶבְכֶּה תַּמְרוּרִים, דְּקֹר אוֹתִי בְּכָל חֶלְקֵי גּוּפִי, לֹא אֶתְנַגֵּד לְעוֹלָם. אַתָּה אוֹר הַבֹּקֶר, שֶׁמֶשׁ בִּמְלוֹאָהּ הַמְּכַסָּה אוֹתִי בְּיוֹם חָדָשׁ, יוֹם בּוֹ אֲנִי אֶרְחַץ בְּדָמִי וּבְדָמְךָ, בָּרוּחַ הַזּוֹ גַּע בִּי וֶאֱהֹב אוֹתִי!". וַיִּשְׁמַע זֹאת קַיִן וַיִּבָּהֵל וַיִּקַּח סַכִּין בְּיָדוֹ וּדְקָרָהּ וְהִיא תִּצְחַק צְחוֹק גָּדוֹל, תִּלְהַט בְּרִשְׁפֵּי כִּשּׁוּף, וַיִּכָּנַע לָהּ עַד פָּשְׁטָה שִׂמְלָתָהּ, וַיַּחְדֹּר תּוֹכָהּ וַיַּעַשׂ בָּהּ סִימָן, וַיִּשְׁכְּבוּ הַשְּׁנַיִם וַיֹּאהֲבוּ תַּחַת עֵץ הָאַלּוֹן וַיֵּרָדְמוּ. וְהַלַּיְלָה בְּרָקִים וּרְעָמִים תַּחַת סְכָכוֹת הָאַלּוֹנִים, דָּמוֹ בּוֹ בְּאֵיבָרוֹ, וְהִיא אֶת דָּמָהּ נָתְנָה לוֹ כַּאֲשֶׁר בַּעֲלָהּ, וְעַתָּה עֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת וְרַק הַלְּבָנָה בְּהִירָה בַּשָּׁמַיִם, זְאֵב מְלַקֵּק דָּמָם וְהֵם דּוֹמְמִים בְּאַהֲבָתָם, וְהָאָחוּ הַיָּרֹק בְּטַלְלֵי גְּשָׁמָיו, עֲנָנִים מְכַסִּים וְקוֹל הָאָרִי בַּחֹרֶשׁ. וַאֲזַי בַּדּוּמִיָּה חָלַם קַיִן כִּי כְּבָלוּהוּ לְעֵץ הַחַיִּים וּבְשָׂרוֹ פָּעוּר וְהַנֶּשֶׁר מֵעַל מְנַקֵּר עֵינָיו, כָּל הַגַּן תֹהוּ וָבֹהוּ, הַכֹּל עוֹלֶה בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהָבוֹת, וַאֲזַי מִתּוֹךְ תְּהוֹמוֹת לִבּוֹ יִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא: "עוֹלָה אֲנִי בַּלֶּהָבָה, אֵשׁ נַפְשִׁי, אֲהוּבִי, אֲנִי כְּבָר אֵינֶנִּי!". וַיַּבֵּט עַל הַשָּׂדוֹת וַיַּרְא כָּל עוֹלֶה בָּאֵשׁ וְגַם אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ כָּלָה אַט אַט, וַיִּבָּהֵל וַיִּזְעַק וְקוֹלוֹ אִלֵּם בְּתוֹכוֹ, וַיַּרְא כָּל הַגַּן מֵת וְגַם לִבּוֹ קָמֵל לִיקוֹד הַשֶּׁמֶשׁ, וַיָּקִיץ מִן הַחֲלוֹם וַיַּרְא לַיְלָה, הַכֹּל בָּעַר, הַכּוֹכָבִים כֻּלָּם, וַיַּבֵּט אֶל צִדּוֹ וַאֲהוּבָתוֹ אֵינֶנָּה וַיִּזְעַק "אַיֵּה אֲדֹנָי לְקַחְתִּיהָ מִמֶּנִּי, אֵיפֹה שֶׁאַהֲבַה נַפְשִׁי?". וַיִּבְכֶּה נְהִי תַמְרוּרִים וְכָל מַלְאֲכֵי הַשֵּׁם בּוֹכִים אַחֲרָיו וַיְבַקֵּעַ בְּקוֹלוֹ אַלְפֵי רִקְעֵי שָׁמַיִם, וַיַּכּוּ הַגַּלִּים בַּחוֹף וְהַיָּרֵחַ הִתְמַלֵּא עַד הַסּוֹף וּבָאָחוּ אַיָּלוֹת כְּתֻמֵּי פַּרְוָה דִּלְּגוּ עַל הַגְּבָעוֹת, חֹשֶׁךְ דְּמָמָה רָחַשׁ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וַיֵּשֵׁב קַיִן עַל הָאֶבֶן וַיִּשְׁאַל נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַתִּקְרָא בַּת קוֹל בַּשָּׁמַיִם "לֵךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַחֹשֶׁךְ אֶל אֶרֶץ הַמָּוֶת וְשָׁם תִּמְצֶאנָה כִּי מִשָּׁם בָּאָה, מִן הָעִוּוּתִים!". וַיֵּלֵךְ אֶל דַּרְכּוֹ וְהַכֹּל מֵאִיר אַרְגָּמָן, וַיִּשְׁמַע יִלְלַת הַזְּאֵבִים מִן הַיַּעַר, וַאֲרָיוֹת בְּמוֹשָׁבָם נָחוּ, וּפַרְפָּרִים אֶל סַף דַּלְתָּם הִתְכַּנְּסוּ, וַיַּעֲבֹר בַּיַּעַר הָאָפֵל עוֹד וָעוֹד וְקוֹלָהּ מְהַדְהֵד בּוֹ, וַיַּרְא עַד אֵין סוֹף שְׁבִילִים וַיַּגִּיעַ אֶל הַשְּׁעָרִים, וַיַּרְא הַשַּׁעַר וַיִּפְתַּח הַמַּנְעוּל, וְהַחֹשֶׁךְ רָם בָּעֲלָטָה, וְאֵין קוֹל צִפּוֹר נִשְׁמַע, וְאֵין יַנְשׁוּף עַל הָעֵץ, הַכֹּל שָׁקֵט. וַיִּכָּנֵס וַיִּרְאֶה עוֹלָם הַתֹּהוּ לְפָנָיו, רְחוֹבוֹת שׁוֹמֵמִים, וַיְהַלְּכוּ בָּם אַנְשֵׁי מָוֶת וְלִבּוֹ דְּאָבָה וַעֲלָטָה, וַיֵּלֵךְ תַּחַת הַסַּהַר הַחִוֵּר, וַיִּסְתַּכֵּל בּוֹ אַחַד אַנְשֵׁי הַמָּוֶת, וַיִפֹּל עַל הָאָרֶץ וַיַּחְשְׁבוּ כִּי זָר וְנָכְרִי הוּא, וַיֹּאמְרוּ "זֶה מִגַּן עֵדֶן בָּא, זָר הוּא כָּאן, בּוֹאוּ נֹאכַל בְּשָׂרוֹ וְנִזְרֹק עַצְמוֹתָיו אֶל הָאֵשׁ!". וַיַּבֵּט בָּם קַיִן וְלִבּוֹ אֲפֵלָה, וְהַפַּחַד אִבֵּן גּוּפוֹ, וּבְעוֹד יִקְּחוּהוּ הַשּׁוֹבִים תִּצְעַק אַחַת מִן הַחֹשֶׁךְ "עִזְבוּהוּ! הִנְנִי לִידָה בַּת סַמָּאֵל וְהוּא עִמִּי בָּא וְנֶעֱלַם אֶל חֹשֶׁךְ מָוֶת, וְעַתָּה בָּאתִי לְקַחְתּוֹ אֵלַי, אֶל הָאַרְמוֹן. אֲרוּרִים, הִסְתַּלְּקוּ, אוֹ שֶׁזְּרוֹעַ אָבִי תִּלָּפֵת עַל גְּרוֹנְכֶם! אֵיכָה תַּעַמְדוּ כְּנֶגֶד אָבִי?!". וַיַּבֵּט בָּהּ קַיִן וִיחַיֵּךְ, וְאָנָה נֶעֶלְמוּ חַיּוֹת הַפֶּרֶא? וַיָּקוּם קַיִן וַתֵּעָלֵם עִמּוֹ אֶל הַדְּמָמָה וַתּוֹשִׁיבוֹ בָּאַרְמוֹן, בְּאַחַד הַחֲדָרִים, וַתַּשְׁכִּיבוֹ בַּצַּד וַתִּתְעַלֵּס עִמּוֹ בְּעוֹדוֹ הֲמוּם חוּשִׁים, וְאַרְגָּמָן נָצַץ שְׂעָרָהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו "הַכֹּל דּוּמִיָּה רוֹחֶשֶׁת תַּחַת הַלַּיְלָה הַזֶּה, רְאֵה הַכּוֹכָבִים מָה יָפִים הֵם, כְּמוֹ מַעֲשֵׂנוּ אָנוּ!". וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַיִּפְלֹט זַרְעוֹ בְּתוֹכָהּ וַתֵּעָלֵם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר. וְהָיָה בְּחַדְרוֹ לֵילוֹת וְיָמִים לְבַדּוֹ, וּבְאַחַד לֵילוֹת הַסַּעַר, נִרְדַּם וְחָלַם חֲלוֹם; וְהִנֵּה אֶל מִטָּתוֹ כָּבוּל וּלְשׁוֹנוֹ בַּחוּץ מְדַמֶּמֶת וּמִבַּעַד לַחַלּוֹן הַשָּׂטָן עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ. וַיִּבָּהֵל מִן הַחֲלוֹם וַיַּרְא גּוּפוֹ חָצוּב בְּסַכִּינִים עַל יְדֵי אוֹתָהּ אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַב. וַיָּקוּם בִּזְעָקָה אַךְ קוֹלוֹ אֵינוֹ נִשְׁמָע. בָּאָחוּ טַלְלֵי זָהָב נָצְצוּ מַרְאוֹת בּוֹהֲקִים בְּכָל גַּן עֵדֶן, אִמּוֹ חָוָה תַּחַת מִשְׁכַּב דּוֹדִים עִם סַמָּאֵל, וַיִּבָּהֵל מִן הַחֲלוֹם וַיָּקָם מִמֶּנּוּ שׁוּב וַיַּרְא כִּי הִנְנוּ עוֹמֵד כָּבוּל וּלְיָדוֹ, עַל כֵּס רָם, יוֹשֵׁב מַלְאַךְ הַמָּוֶת וּשְׁלֹשֶׁת בְּנוֹתָיו… עִם שְׁתֵּיהֶן הִתְעַלֵּס אֵי־אָז, זָכַר הֵיטֵב: אַחַת מִתַּחַת עֵץ, בָּאָבִיב, בַּלַּיִל, אֶת הַשּׁוֹט עַל גּוּפָהּ הִכָּה, וְאַחַת הִצִּילַתְהוּ מִן הַמָּוֶת בִּרְחוֹבוֹת תּוּגָה. "מָה תִּרְצֶה מִמֶּנִּי, מֶלֶךְ סִטְרָא אַחְרָא, שֶׁאוֹתִי כָּבַלְתָּ, מָה רָצִיתָ וּמָה תִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת בִּי?". פָּרַץ בִּצְחוֹק מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְאָמַר "אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתַי בָּעַלְתָּ וְאַחַת מֵהֶן כְּבָר הִתְעַבְּרָה וְעַתָּה אֶרְצֶה לָדַעַת אִם תְּהֵא אִתָּנוּ לָעַד, חָתָן שֶׁלִּי, אַדִּיר יֹפִי כַּאֲרִי זָהָב בַּחוֹרֵשׁ, שׁוֹאֵג גַּאֲווֹת מִשְׁפַּחְתִּי!". וַיִּשְׁמַע זֹאת קַיִן וַיֶּחֲרַד וְלֹא אָמַר מִלָּה וַתָּבוֹא הָאַחֲרוֹנָה אוּסִינָה וַתִּתְעַלֵּס עִמּוֹ, בַּעֲגָבִים תִּלְהַט כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהָבוֹת, וְאָבִיהָ לָקַח יָדוֹ וְאֶת הַטַּבַּעַת הִצְמִיד אֶל שְׂפָתָיו שֶׁל קַיִן, וְחִישׁ יִפֹּל מְעוֹלָם לְעוֹלָם דְּמָמָה מַחְרִישָׁה. עֵצִים בָּאֵשׁ נֶאֶכְלוּ, גְּוִיּוֹת עוֹרְבִים עַל אֶרֶץ נָדוּ, וַאֲזַי בְּעוֹדוֹ אֶת הַטַּבַּעַת מַצְמִיד אֶל שְׂפָתָיו, אוֹתָן שֵׁדוֹת אֶת שַׂעֲרוֹתָיו לִטְּפוּ, בְּעוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ קוֹפְחִים יַחְדָּו, פּוֹצְעִים אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַיּוֹרְדוֹת שְׁאוֹלָה, וַאֲזַי בְּעוֹדוֹ כָּבוּל לְעֵץ הַמָּוֶת דָּקַר בּוֹ סַמָּאֵל אֶת צִפָּרְנָיו וַיַּפְלִיט קַיִן זְעָקָה "אַיֵּה אֱלֹהֵי, אֵיכָה עֲזָבַתְנִי?!". וַאֲזַי יַגִּיד לוֹ סַמָּאֵל "נִשְׁבָּע אַתָּה לִהְיוֹת עִמָּנוּ, עִם בְּנֵי הַמָּוֶת, עִמִּי, חֲתָנִי? הֲרֵי עִבַּרְתָּ אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתַי, לָכֵן דַּע כִּי מְשִׂימָתִי לְךָ לַחְטֹף אֶת אַחֲיוֹתֶיךָ מִגַּן עֵדֶן וְאִם לֹא, אֶת בְּשָׂרְךָ אֲסָרֵק בָּאֶבֶן לְעוֹלְמֵי עַד, בְּאֶבֶן שָׁחֹר מִכָּל קִלְלוֹת הַגֵּיהִנּוֹם, לֹא תֵּדַע מָנוֹחַ, מָה תַּגִּיד?". וַיַּשִׁיב קַיִן בְּזַעַם "אָרוּר אַתָּה וְאָרוּר הַיּוֹם בּוֹ אַסְכִּים לְמַעֲשֵׂה נְבֵלָה כָּזֶה!". וַיִּקַּח סַמָּאֵל אֶת הָאֶבֶן הַשְּׁחֹרָה וַיִּגַּע בְּגוּפוֹ וְכֹה נִבְהַל קַיִן, וְרָאָה אֶת רֶצַח אָחִיו הֶבֶל דֶּרֶךְ עֵינָיו וַיִּבָּהֵל עַד מְאֹד, וַיִּזְעַק בִּרְעָמִים וּבְרָקִים וּמִשְׁתַּלַּחַת בּוֹ אֵשׁ וּרְשָׁפִים "מַסְכִּים הִנְנִי אָנָּא הַפְסֵק!". וַיַּכּוּ בּוֹ הַשֵּׁדוֹת וַתֹּאמַר לוֹ שֶׁאָהֲבָה נַפְשׁוֹ "אֲהוּבִי, אַל תִּתְנַגֵּד, אֶל הַחֹשֶׁךְ בּוֹא, מְחַכָּה אָנֹכִי לְךָ!". וַיָּשִׂים סַמָּאֵל אֶת הַסַּכִּין עַל זְרוֹעוֹ וְהַדָּם נִשְׁפַּךְ כְּאוֹת וְנֶדֶר, וְהַכֹּל דְּמָמָה, צִפּוֹר בַּיַּעַר הֶחְרִישָׁה, דְּבוֹרִים לֹא זִמְזְמוּ בַּכְּרָמִים וּפַרְפָּרִים אֶל סוֹף מְעוֹפָם לֹא הִגִּיעוּ, הַכֹּל רָגַע. וַיֵּשְׁבוּ קַיִן וּנְשׁוֹתָיו תַּחַת עֵץ הַמָּוֶת וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ צוֹפִים וְהַכֹּל דְּמָעוֹת וְהַכֹּל יִסּוּרִים, גֵּיהִנּוֹם הוּא מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל הָאֶחָד אֲשֶׁר בְּקֶטֶל הָרַג אָחִיו וְעַכְשָׁו יִמְסֹר אַחֲיוֹתָיו, אֲרוּר שְׁמוֹ אֲרוּרִים יָמָיו, וַיֹּאמַר בְּלִבּוֹ "אֲרוּר שְׁמִי אֲרוּרִים יָמַי כִּי פָּצַעְתִּי לֵב הוֹרַי, כִּי הָיִיתִי סָרוּחַ תַּחַת גַּאֲוָתִי! סִלְחִי אִמִּי כִּי הֲרַגְתִּיךְ בְּעוֹדֵךְ בַּחַיִּים, סְלַח לִי אָבִי כִּי אִכְזַבְתִּיךָ וְעָלַי הַדִּין שֶׁלְּךָ!". וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ מַבִּיטִים בְּדוּמִיָּה, הַכֹּל תַּחַת הַמָּוֶת וְהַמָּוֶת הוּא לָהֶם מִשְׁעֶנֶת תַּחַת עַקְרַבֵּי הַשּׁוֹט לָעַד.
