אילן ברקוביץ׳ שוב על שיר של קלרינה פריבורקין, לאור המאורעות האקטואליים בטביליסי בירת גיאורגיה של מאבק עממי למען הדמוקרטיה כנגד משטר רודני.
המערכת
תקליט שבור / קלרינה פריבורקין
בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים בִּטְבִּילִיסִי
פִּתְאוֹם רָאִיתִי אוֹתוֹ
אַחֲרֵי 30 שָׁנָה
תַּקְלִיט יָשָׁן
שֶׁפַּעַם סִפֵּר לִי אַגָּדוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.
בתחילת השבוע נערכו הפגנות סוערות בטביליסי, עיר הבירה של גיאורגיה, בשל המשבר החוקתי שפקד את המדינה. היה זה לאחר שמפלגת השלטון הפרו-רוסית הודיעה על השעיית תהליך הצירוף של גיאורגיה לאיחוד האירופי, לפחות עד 2028.
הנשיאה, סלומה זורבשווילי, הצהירה בתגובה שלא תתפנה ממעון הנשיאות, משום שהפרלמנט החדש לא לגיטימי ואין לו סמכות לפנותה. ראש הממשלה, אירקלי קובחידזה, דרש שתתפנה. ייתכן שהפגנות המחאה נגד השלטון, המאיים להפוך את גיאורגיה לדיקטטורה ולמדינת חסות של רוסיה, יתחדשו בסוף השבוע.
סביר להניח שאין הרבה שירים בשירתנו העכשווית שבהם תוזכר בכלל המילה 'טביליסי' כפי שקורה בשיר שלפנינו, המופיע בספר השירים השני של המשוררת ד"ר קלרינה פריבורקין (ילידת 1980, אוזבקיסטן, קרית אונו), "מלח הארץ" (2024, הוצאת אלף, עריכה נמרוד שיין, עמ' 14).
השיר הקצר מופיע לקראת סוף השער הראשון מבין ששת שערי הספר, "חניכה", וככל שהוא קצר כך יש בו הרבה. ראשית, ציון המקום, שוק הפשפשים של טביליסי, מכוון לשוק המתקיים בימי שבת וראשון ליד הגשר הגדול במרכז העיר. שנית, מוסיפה לנו הדוברת בשיר גם ציון זמן: "אחרי 30 שנה". הכוונה כנראה לשנות התשעים של המאה שעברה, שבראשיתם ברית המועצות התפרקה, ומדינות כמו גיאורגיה, וגם אוזבקיסטן, שהיו חברות בה, זכו לעצמאות. למידע הגיאו-פוליטי הזה יש משמעות רבה בשירתה של פריבורקין, שעלתה ארצה עם משפחתה כשהייתה בת 11, כלומר ב-1991, השנה שבה הפירוק לעיל התרחש. ראו על כך עוד גם בשיר המופיע לקראת סוף הספר, "מוסקבה 1991", המתאר באופן מצמית וטראומטי את חוויית העזיבה (עמ' 57).
בין כל אלה לפנינו גם תיאור נוסטלגי, כמעט מתיילד, של המציאות שהייתה, של אותו תקליט ישן, מספר האגדות לילדה לפני השינה. המילה "תקליט" כבר הפכה מאז למיושנת בשפה הישראלית, אבל בשיר הזה היא נועדה לסמל את התקליט השבור, שמסמל בעצמו את השבר של העזיבה, ההגירה, ואולי אפילו העקירה, של המשוררת פריבורקין ממולדתה הראשונה.
כאן בדיוק אפוא מושר הכאב של "שתי המולדות", כלשונה של המשוררת לאה גולדברג, על גבי התקליט השבור. בשיר עצמו התקליט לא שבור, הוא ישן, והדוברת מספרת לנו שהיא רואה אותו לפתע בשוק הגיאורגי ממש כמו התגלוּת, והמילים "30 שנה" ו"לפני השינה" מתכתבות זו עם זו ומתארות געגועים לעולם הילדוּת, שהיה ואיננו עוד.
