דבר המחבר:
כידוע, לכדור-הארץ יהיה בקרוב מאוד ירח נוסף. מיקרו-ירח. אסטרואיד קטן בשם PT5 2024 שנלכד בכוח המשיכה של הארץ, ויחל להקיף אותה ב-29 בספטמבר 2024. הוא יעזוב אחרי כחודשיים, ב-25 בנובמבר השנה. PT5 2024 לא יהיה האסטרואיד הראשון שליווה לזמן קצוב את כדור-הארץ, כלוויין, במהלך מיליארדי שנותיו, וכנראה לא האחרון. בתקווה שרק “ילווה”. האסטרואיד הזה הזכיר לי סיפור מד”ב שכתבתי לפני שנים. והוא אקטואלי מאוד כעת.
עשרים ושלוש ורבע דקות אחרי, אמר הדוד מתיו בחימה, בדיוק בעוד שש דקות ושלושת רבעי הדקה הברנש הארור הזה יאחר.
‘אהבה באקלים קר’, ננסי פרימן-מיטפורד
****
פניו של קריין החדשות היו חמורי סבר. האיפור הכבד הצליח להסתיר אך בקושי את קמטיו, והוא נראה עייף מאוד. אבל בעיניו שיחק ניצוץ עירני. ערב טוב אמריקה, אמר. הנה סיכום האירועים שטילטלו היום את כל העולם. ואני מתכוון, טילטלו. בגדול. על כל בני האדם עבר יום שלא היה כמותו מעולם. הפחד, אי הידיעה, והיעדר מידע והסברים מספקים, היו גרועים כמעט כמו ההתרחשויות עצמן. תוכנית זאת תוקדש כולה להסבר מלא על מה שאירע.
פניו נעלמו ועל המרקע הופיע גוש סלע ענק. צורתו הזכירה תפוח-אדמה, אבל מראהו היה מתכתי, כהה, מאיים. מרושע, אם אפשר לומר כך על גוש אבן. זהו ‘Uhainaten’, האסטרואיד שהיכה היום בכדור-הארץ, נשמע קול הקריין ברקע. כולנו חשנו היטב את נחת זרועו. אבל לשמחתנו אני יושב כאן, בערבו של היום הגורלי הזה, ויכול לדווח לעולם את אשר אירע. מן העובדה שאני משדר אליכם וכי השידור נקלט במיליארדי בתים על פני האדמה, ברור שכדור-הארץ – ואנחנו עימו – ניצל.
הפנים המוכרות שבו ומילאו את המרקע. נפתח במניין הנפגעים. על פי הדיווחים עד כה עולה, שעשרות אלפי בני אדם ניספו כתוצאה מפגיעת האסטרואיד, ופי עשרה מזה נפגעו באופנים שונים. כמעט כולם יחלימו. ההרס ניכר, אבל לא לבלי הַשֵב. כמעט כל קווי האופק שאנו רגילים לראות נותרו כשהיו, ונראה כי בתוך זמן קצר יתאושש עולמנו וישוב לשגרת חייו.
מדענינו נתנו לאסטרואיד את השם Uhainaten, ראשי תיבות של [1]Unique HAvock INflicting ATEN דהיינו גורם הרס ייחודי מסוג ‘אַתֶּן’. אזכיר לכם, אַסטֶרוֹאִיד הוא כוכבון, מהמלה אסטרו, כוכב. בין כוכבי הלכת מאדים וצדק חגה סביב השמש חגורה של אסטרואידים. כל כוכבון כזה הוא גוש של חומר. גודלם של האסטרואידים נע ממטרים ספורים ועד אלף קילומטר. כולנו ראינו את תחזיות אנשי המדע על אשר יארע אם יפגע אסטרואיד בכדור-הארץ. ההתנגשות תוארה כמקבילה לפיצוץ של עשרות אלפי פצצות אטום, דבר שיטיל שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה על כדור-הארץ למשך עידנים. אבל לא זהו מה שהיה קורה אילו פגע ‘יוהינתן’ בכוכבנו פגיעה ישירה. בגודלו זה ובמהירותו זו, הוא לא היה גורם לנזקים עצומים, שלהתאוששות מהם היה כדור-הארץ זקוק למאות אלפי שנים. לא. הוא היה פשוט מפוצץ את כדור-הארץ ומפורר אותו לרסיסים ומפזר אותו לאורך מסלולו. הוא היה הופך את כדור-הארץ לחגורת אסטרואידים חדשה סביב השמש.
כי ‘יוהינתן’ אינו אסטרואיד במובן שאנו רגילים לו. הוא לא נמנה עם האסטרואידים שבחגורת הסלעים המקיפה את השמש. ‘יוהינתן’ הגיח בפתאומיות מצידה המוסתר של השמש, נע במהירות עצומה. והיה ברור שהוא בא ממעמקי החלל שמחוץ למערכת השמש שלנו. הוא הפתיע את כל העולם, ובעיקר את קהיליית האסטרונומים והאסטרופיזיקאים. בשל מהירותו העצומה של ‘יוהינתן’, לא היה סיפק בידינו לעשות דבר בכדי להציל את עצמנו.
הדברים נראים כאילו ארב ‘יוהינתן’ מצידה השני של השמש בכדי להתנפל עלינו. זאת היא מטאפורה נאה, אבל אסטרואידים אינם אורבים. הכיוון ממנו בא ‘יוהינתן’ ומסלולו המוזר גרמו לכך שהוא הצליח לחדור לתוך מערכת השמש שלנו ולנוע בתוכה ימים אחדים, כשהוא מוסתר מעינינו כל הזמן על ידי השמש. כך, עד שהגיח לכיווננו לפני כשמונה-עשרה שעות. עד אז לא יכולים היינו להבחין בו, וכשהבחנו בו לא היה עוד מה לעשות. היו אלו שמונה-עשרה שעות שהאנושות לא תשכח לעולם. נקווה שהשפעתן תהיה לטובה.
יש להודות, האנושות לא היתה מוכנה. עד שהפוליטיקאים והגנרלים סיימו להתווכח איזו מדינה שילחה את האסטרואיד, מי יממן את ההוצאות האדירות הכרוכות בנסיונות לפגוע במפגע, ומי יחזיר להם את ההוצאות ואת כלי הנשק שיאבדו. עד שבתי הנבחרים והמנהיגים הקובעים החליטו לעשות מעשה. עד שהאנשים המתאימים ישבו וחישבו איך לחמש טילים שלא נועדו לכך, ועד שסיימו להתווכח אם פגיעה אטומית ב’יוהינתן’ תציל את כדור-הארץ, או רק תרגיז את הגוף השמימי ותהפוך אותו מקֶלַע אחד לאלפי קלעים איומים, היה מאוחר מדי. ‘יוהינתן’ כבר היה במרחק של ארבעה-עשר מיליון קילומטרים, כשעתיים בלבד מאיתנו. אין בכדור-הארץ אף טיל צבאי נושא חימוש גרעיני המיועד למרחקים כאלה. גם אין בכדור-הארץ אף טיל העשוי להיות יעיל בהתמודדות עם מהירויות כאלו. לאנשי המדע היה ברור שגם אם יחמשו את כל עשרות טילי החלל שיש בעולם בפצצות גרעין ומימן בתוך דקות – עניין בלתי סביר באופן מוחלט – לא תהא בכך תועלת. מהירותם היא כשלושים קילומטרים בשניה. במהירות זאת הם יפגעו ב’יוהינתן’ כשהוא יהיה קרוב מדי לכדור-הארץ, ומאות ואלפי חלקיו יטרפו את כוכבנו הכחול, עד כלות.
אבל, היו אנשי מדע שחישוביהם הראו כי הפגיעה של ‘יוהינתן’ בכדור-הארץ תהיה אחרת, ונותר לנו רק לתלות את יהבנו בהם. אנשי מדע אלה אמרו ש’יוהינתן’ יפגע בכדור-הארץ, אבל לא ממש. והם צדקו. מה שנותר לנו לעשות עד לפגיעה, הוא לספר לבני האדם שהעולם נמצא בסכנת כליה מיידית, לעודד את המאמינים להתפלל, להבהיר לכל שאין טעם בביזה, ולתלות את מבטינו במחוגי השעון המכרסמים את השעות המעטות שנותרו.
****
תמונתו של הקריין התחלפה בתמונות בני אדם בארצות השונות, מתפללים בדבקות, מבקשים מחילה. חיילים המרסקים כלי נשק. פוליטיקאים המבקשים סליחה כשדמעות בעיניהם.
קלסתרו שב למרקע. העובדה שאני יושב כעת ומשדר אליכם ושאתם קולטים אותי, מוכיחה שהצדק היה עם אנשי המדע האלה. חישובי המדענים מורים שאם אסטרואיד יתקרב לכדור-הארץ במידה מספקת, ימשוך אותו כוח המשיכה של כוכבנו אל מרכזו. ואולם, מהירותו העצומה של ‘יוהינתן’ ניטרלה את כוח המשיכה של כדור-הארץ, כך שהשפעתו עליו היתה פחות מזניחה. ‘יוהינתן’ לא פגע בגוף המוצק של כדור-הארץ, אלא רק בצידו בזוית של ארבע-עשרה מעלות, וניתז מן האטמוספרה כמו חלוק אבן הניתז מפני המים. ‘יוהינתן’ התרחק אזי מכאן במהירות עצומה, בלתי מודע למתח, לאימה, ולזעזוע הגדול – מוחשי ונפשי – שגרם לאנושות.
כפי שהרגשנו כולנו, ההתחככות של ‘יוהינתן’ באטמוספרה לא עברה בלי להותיר את רישומה. מאחורי הקריין ריצדו תמונות ממקומות שונים על פני כדור-הארץ. סופות, גשמי זלעפות, מִשבַּרֵי צונאמי, שטפונות, מראות הרס. הפגיעה יצרה סופות אדירות עוצמה. אבל, בסך הכל הסתבר שכדור-הארץ הקשיש שלנו יודע לספוג מהלומה מבלי ליפול לקרשים. ריפוד האטמוספרה, וגודלו של כוכבנו ומבנהו, ריככו את המהלומה ופיזרו אותה על פני רוב הכדור, מונעים קטסטרופות מקומיות סופניות. מדידות מראות על כך שכתוצאה מן המכה הואט סיבוב כדור-הארץ בשיעור זעיר. לא הרגשנו בכך, משום שכרית האויר שלנו ריככה את העניין וההאטה היתה הדרגתית. בכל מקרה, האטה של דקות אחדות זה לא משהו שממש נרגיש בו על פני יממה של אלף ארבע מאות וארבעים דקות.
***
הקריין חייך, חיוך יגע. זהו זה, גבירותי ורבותי. הסכנה היכתה וחלפה. שרדנו. כעת עלינו להתאחד בכדי לקדם את עולמנו לעתיד טוב יותר. לביעור הרוע, הרישעות, הבורות והפרימיטיביות מקרבנו.
המרקע נמלא בתמונות אנשים מתחבקים, מתנשקים, צוחקים, בוכים.
חישובי המדענים מורים על כך ש’יוהינתן’ ישוב בעוד כארבעת-אלפים שנה. נקווה שעולמנו יהיה קיים גם אז, וכי צאצאי צאצאינו בעתיד הרחוק מאוד, יהיו מוכנים לקראתו וידעו לטפל בו מבלי לסמוך על המזל.
ולסיום, כל התחזיות של אנשי מזג האויר, וחישובי המומחים, מעידים על כך שהגרוע מכל מאחורינו. בתוך ימים ספורים הסופות ישככו. גם הרוחות יירגעו, תרתי משמע. ערב טוב אמריקה, ערב טוב עולם. אפשר להיאנח אנחת רווחה. דרך אגב, מחר בבוקר השמש תאחר מעט.
****
לבני המאות הבאות שיקראו את סיפורי זה:
החשש מפני קטסטרופה שימיט על האנושות גוף גדול שיפגע בכדור-הארץ התעורר בקרב אנשי-המדע באמצע המאה ה-20, והשתרש בלבבות האנשים ברביע הרביעי של המאה הזאת. אנשי-המדע אמרו שגופי ענק – מטאוריטים ושביטים – פגעו בכדור-הארץ פעמים רבות מספור מאז שנוצר לפני כארבעה מיליארדי שנים. שכיחות הפגיעות ותכיפותן ירדה במהלך העידנים, אולם סטטיסטית האפשרות היתה קיימת ומאיימת.
האנושות לא השכילה בימים ההם להגיע לשיתוף פעולה של ממש בגילוי מוקדם של גופים שמימיים העלולים להוות סכנה לשלומו של כוכבנו. חרף אזהרות המדענים, שללא התכוננות מתאימה לסכנה עלולה האנושות לספוג מהלומה איומה, ואולי אף להימחות מעל לפני האדמה, היו לממשלות דברים חשובים יותר לענות בהם ולבזבז עליהם כספים – כמו איך למחות את האנושות ללא עזרת אסטרואיד.
מי שעסקו בנושא היו בעיקר אנשי מדע אזוטריים, וכמובן תעשיית המדע-הבדיוני – בספרות ובקולנוע. לא הוסכם על פתרון מוסכם בין הממשלות, אולי מפני שפתרון של ממש לא היה. היו הצעות לא מעט. חלקן הגיוני וחלקן פחות. הפתרון המקובל ביותר, אינסטינקטיבית, היה לפוצץ את הגוף המתקרב בפצצות אטום – דבר שהיה לאנושות בשפע עצום. אולם היו מי שחזו לפעולה כזאת תוצאות קודרות, באמרם שפיצוץ כזה עלול לקרוע את הגוף לעשרות ומאות חלקים שיתנפלו על כדור-הארץ בגשם של תופת.
ואילו אני חשבתי לי לתומי, שדי בכך שנסיט את הגוף ממסלול ההתנגשות. את זאת אפשר לעשות לא על ידי פיצוץ שירסק אותו, אלא על ידי פיצוץ פצצות גרעין – אטום או מימן – בקרבתו, במרחק המחושב כך, שהלם הפיצוץ לא ירסק אותו, אלא יעניק לו דחיפה שתשנה את מסלולו, ותמנע את ההתנגשות.
הערת שוליים
[1] גוף גורם הרס מסוג Aten – אל השמש במצרים הפרעונית
הערת העורך המדעי
בזמן שיעקב שקד כתב את הסיפור אכן לא היינו מוכנים. אולם כיום יש תכניות, תחת השם הכולל Spaceguard, כולל של NASA, כיצד להסיט גופים שמיימיים כאלו, בולידים, ולמנוע מהם לפגוע בכדור הארץ. בניגוד למה שרואים בסרטים כמו “ארמגדון” הרעיון המקובל ביותר הוא אכן להסיט את הגוף ממסלולו על ידי דחיפה קלה, ואם ההסטה נעשית רחוק מספיק, הגוף יפספס את כדור הארץ. יש מחקרים בנושא, ואפילו ניסויים עם חלליות ממש. גם ישראל השתתפה בעבר בתכנית SpaceGuard בהובלתו של פרופסור נח ברוש.
יעקב שקד חברי מימי גולני. איש יצירתי, מעטים כמוהו בארצינו.