חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה “מי רצח את אלמה?” בתיאטרון ניקו ניתאי
תיאטרון קרוב הוקם ע”י ניקו ניתאי, שחקן, במאי, מחזאי, חלוץ תיאטרון השוליים בישראל. לאחר מותו של ניתאי במרץ 2020, התיאטרון נקרא על שמו, ובתו דורית ניתאי נאמן מנהלת אותו אומנותית. התיאטרון, שפעל עד שנת 2022 בתחנה המרכזית בתל אביב, נכנס בימים אלה למשכנו החדש בבית טפר ברחוב תל גיבורים 5 בתל אביב, וחוגג את השקת הבית החדש בחודש גדוש באירועים.
אני רוצה להמליץ על ההצגה הבלשית “מי רצח את אלמה?”, אשר מתוכננת ל- 27.9.2024. זהו עיבוד של דורית ניתאי נאמן לרומן מאת אגתה כריסטי “רעל תוסס”, שעלה לראשונה על במת תיאטרון קרוב כבר לפני 10 שנים. חידה בלשית, רצח, כסף, פוליטיקה, אהבה, בעל, מאהב, בעיבוד מהודק של במאית מנוסה ממשפחה תיאטרלית לעלילה מפותלת של הסופרת הדגולה של רציחות וחקירתן חוברים יחד להצגה מותחת, מרתקת.
אלמה פרידמן נרצחה במסיבת יום הולדתה, לעיני 5 חבריה ובני משפחתה. אנחנו מבינים שהיא צעירה מכולם, אך איננו יודעים בת כמה הייתה במותה, וגם זה מוסיף למתח, והצופה קשוב, בתקווה לקבל רמז על גילה במהלך ההצגה. בתחילה, בעומק הבמה, לאחר לגימה מכוס היין שלה, אלמה מתמוטטת על השולחן בלא רוח חיים, אך לאחר דקה ארוכה היא קמה, מתקרבת לקדמת הבמה עם הפנים לקהל, ודורשת לנהל חקירה בלשית על מנת לגלות את הרוצח שהרעיל אותה. אלמה יחפה, בשונה משאר הדמויות, דבר שבא לסמל ש”חזרה מן המתים”, ואינה דורכת על הקרקע, אלא מרחפת (נשמע יפה בלשון זכר – יחף/מרחף). ברקיעה נחושה היא מצווה על כל דמות בתורה לשאת מונולוג ארוך, שחושף את יחסה אל אלמה, שהתדרדר מחיבה למשאלת מוות. מסתבר שלכל אחד היתה סיבה לרצוח את אלמה, והמחשבות הזדוניות האלה מקבלות ייצוג ויזואלי בעבודת הווידאו, המוקרנת על הקיר האחורי של הבמה.
הדמויות מעוצבות בצורה מהימנה. 3 הדמויות הנשיות מציגות טיפוסים שונים של נשים מתוסכלות: אמא של צעיר מפוקפק, לא עצמאי כלכלית, שסוחט אותה; רווקה זקנה, המאוהבת בבוס שלה; אישה נבגדת. טיפוסי 2 הגברים מייצגים את הציר הון-שלטון: פוליטיקאי, אשר נתמך וממומן ע”י איש עסקים עשיר. שני הגברים המזדקנים מאוהבים באותה אישה צעירה, אלמה, והדבר מזכיר את “הדוד וניה” של צ’כוב. שולחן עגול עם מפה לבנה, הניצב על במה לאורך כל ההצגה, מהדהד את מסיבת יום ההולדת הרצחנית. כל דמות במונולוג שלה מתייצבת מאחורי השולחן, המשמש כפודיום של הופעת יחיד, או של מתן עדות.
כל הדמויות מקבלות זמן שווה על הבמה, כולן ראשיות. מי שלא משחק יושב בשולי הבמה וצופה במתרחש, דבר שמזכיר את ההפקה העכשווית של “אנטיגונה” בבית ליסין.
השחקנים – יולי מובצ’ן, פזית ירון מינקובסקי, נעמי בן אסא, שעיצבה גם את עבודת הווידאו, איריס הרפז, אלי וגנר, אבנר מדואל בן יהודה –עושים תפקידים נהדרים, ומגלמים את הצדדים הייחודיים של כל דמות. הקהל מקבל מושג על פתרון החידה הבלשית. לכולם הייתה סיבה טובה לרצוח את אלמה, אך, למעשה, אף לא אחד עשה זאת.
בואו לחוות ולגלות.
