חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על "אנטיגונה" בתיאטרון בית ליסין

כרזת "אנטיגונה" בתיאטרון בית ליסין
כרזת "אנטיגונה" בתיאטרון בית ליסין

אנטיגונה היא דמות מהמיתולוגיה היוונית. קורותיה סופרו בעת העתיקה בעל פה וכן הועלו על הכתב. הגרסה הידועה ביותר של הסיפור היא הטרגדיה בעלת אותו שם מאת סופוקלס, מהמאה החמישית לפנה"ס.

המחזאי הצרפתי ז'אן אנוי כתב גרסה מודרנית של "אנטיגונה", אשר הוצגה לראשונה בפברואר 1944, בה הביע את דעתו על צרפת הכבושה ע"י הנאצים ועל תנועת ההתנגדות הצרפתית.

בימים אלה "אנטיגונה" של ז'אן אנוי מוצגת בתיאטרון בית ליסין בתרגומו של רועי חן, בבימויו של יאיר שרמן, עם ששון גבאי וליהי קורנובסקי בתפקידים הראשיים. העיתוי סמלי מאין כמותו: כפי שהמחזה נכתב בזמן המלחמה הממושכת ההיא, כך הוא מוצג בזמן המלחמה הלא-נגמרת העכשווית.

עיצוב הבמה ייחודי ומרהיב. בתחילת ההצגה המספר-המקהלה מציג את הדמויות, ומזמין את השחקנים לשבת בשולי הבמה בשתי שורות של כיסאות הזהים לאלה שבאולם. השחקנים צופים לאורך ההצגה בחבריהם המשחקים בסצינות במרכז הבמה. להפקה מאפיינים בימתיים בולטים. האחות איסמנה, בשמלתה האדומה, הבוהקת, מעשה ידיה של פולינה אדמוב, מעצבת התלבושות, זוכה למקום מרכזי ליד המיקרופון בסצנת spoken word  . השומר, גדול הממדים, שופע הומור אנוכי, מנותק מהטרגדיה. המְסַפֵּר, בגילומו של יורם טולדנו, באיפור כהה של פלג גופו העליון, נראה כזומבי, שקם מן המתים.

הסצינה של העימות החזיתי בין המלך קריאון לאנטיגונה היא מרכזית ועוצמתית. מתגלית בו האיוולת של שלטון יחיד, ללא בקרה משפטית, המחוקק חוקים פוגעניים, א-סוציאליים, לא מוסריים. אנטיגונה הזועמת, המתנגדת בכל מחיר, אשר פירוש שמה ביוונית "זו שנועדה להתנגד", היא לוחמת-חופש צרפתית מאוד לאורך הדורות – מזכירה את ז'אן ד'ארק, המצביאה מן המאה ה-15, את מריאן, סמל המהפכה הצרפתית, מן המאה ה- 18, את פסל החירות מן המאה ה-19, את הסטודנטית המורדת בפריז בשנת 1968, ומייצגת את תנועת ההתנגדות הצרפתית במלחמת העולם השניה.

אנטיגונה מדגימה את מרדנות הנעורים. יש מרץ של אידאליזם באדם הצעיר, שמעז לקרוא תיגר על המבוגרים השולטים, האינטרסנטים. יש סכנה קיומית בהתנגשות הבין דורית הזאת: השליטים מקריבים את צעירי עמם על מזבח שלטונם.

תוך כדי העימות המילולי עם המלך, אנטיגונה מפרקת בזעם את רצפת הבמה/הארמון/שלטון המלך קרש אחר קרש, וזורעת הרס – המצאת הבמאי יאיר שרמן, תמונה בלתי נשכחת. ועוד פנינה חזותית – מילת אהבה הפוכה בתוך המהפכה:

revolution מתוך ״אנטיגונה״
revolution מתוך ״אנטיגונה״
הפוסט הקודםלולאות הזמן בפרוזה של יובל שמעוני
הפוסט הבאהשיר השבועי עם אילן ברקוביץ' – "צורת יהודי" של אלי הירש
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה ארבעה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה + 10 =