אלכס גורדון מגיב בפירוט על מאמר ביקורת שנכתב על ספרו ועל דיעותיו בעיתון “הארץ”.

המערכת

כריכת “הדיסוננסים היקרים שלי: סיפורי קייב” של אלכס גורדון

ב-2023 וב-2024 פרסמה הוצאת “כרמל” שני ספרים פרי עטי: “פטריוטים חסרי מולדת” ו-“הדיסוננסים היקרים שלי: סיפורי קייב”. ב-21 במאי 2024 פורסמה במוסף “גלריה” של עיתון “הארץ” כתבה נרחבת על ספרי “הדיסוננסים היקרים שלי: סיפורי קייב”. הכתבה והראיון עמי היו פרי עבודתה של ליזה רוזובסקי. בספר אין ולו מילה אחת על הפוליטיקה הישראלית. מאחר שחשתי בראיון את האובססיביות של הכותבת בנושא הפוליטי, ביקשתי שתשלח לי לפני פרסום הכתבה את חלקיה הפוליטיים לעיון, אך סורבתי. לאחר פרסום הכתבה, כאשר החשדות שלי התממשו, שלחתי מכתב תגובה קצר לעורכת המוסף אבל היא סירבה לפרסמו. בהיעדר האפשרות להגיב לכתבה בדפי העיתון, אני כותב כאן את השורות האלה כתגובה על הכתבה ועל הראיון. תגובה זו בעיקרה מתנגדת לשימוש בסטריאוטיפים כלפי ספרי וכלפיי.

הסטריאוטיפ הראשון הוא שהעיתון שיבץ את הכתבת “לענייני רוסים” לכתוב על ספר שמחברו יליד ברית המועצות. אף על פי שעליתי ארצה לפני 45 שנים, הוצמדה לי הכתבת שגם היא ילידת רוסיה, על-פי הסטריאוטיפ “רק רוסים צריכים לכתוב על רוסים”.  

בתור כתבת “לענייני רוסים” רוזובסקי הדביקה לכתבה שלה את הכותרת “כל המשפחות האומללות”, שהיא ציטוט מסולף מהרומן מאת לב טולסטוי “אנה קרנינה”. טולסטוי פותח את ספרו “אנה קרנינה” במשפט הבא: “כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה”. לא ברור לקוראים באלה משפחות מדובר. הספר שלי מספר על משפחה אחת, משפחתי. בספר תוארו טרגדיות שקרו למשפחתי, אבל מתוך 35 היצירות שבספר 20 יצירות הן סיפורים הומוריסטיים. הספר לא כל כך קודר כפי שהכותבת בחרה לתאר אותו. אולם הכותרת “כל המשפחות האומללות” מתאימה לחלק שמסיים את הראיון, שבו הכתבת ביקורתית מאוד כלפי ישראל ומדגישה את האומללות של החיים בה.  

הכתבת ביצעה בהצלחה את המשימה שהוטלה עליה ע”י הממונים עליה: היא ירדה ל”עומק” של הסטריאוטיפ הרוסי. היא מצאה שדירתי רוסית טיפוסית כי גילתה בה שטיחים, ספרים רבים, ופסנתר: “דירתו של אלכס גורדון בשיכון צנוע בנשר, בקרבת הטכניון, עונה על כל הדרישות מבית רוסי-ישראלי סטריאוטיפי: שטיחונים קטנים שמכסים ספה סגפנית, צילומים ממוסגרים של הילדים, מדפי ספרים מתפקעים וכמובן פסנתר”. ובכן, אני כבר “ממוסגר” בתוך הסטריאוטיפ הרוסי. כדי לחזק את “הרוסיות” שלי מוסיפה הכתבת את המשפט הבא: “הקונסטרוקציות ה’רוסיות’ שמונחתות מדי פעם על משפטים עבריים וההגהה המרושלת”. הכל לפי הסטריאוטיפ “יליד רוסיה כותב ברוסית, והספר מתורגם מרוסית לעברית”. בזמן הפגישה עם רוזובסקי, בתשובה לשאלתה, הסברתי לה שעוד לפני פרסום הספר פורסמו 27 מפרקיו באנגלית, ב-8 כתבי עת בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, ובאנגליה. כמו כן, 20 מפרקיו פורסמו בצרפתית. לכן ספק אם קיימות בספר “הקונסטרוקציות הרוסיות”, אך לפי הסטריאוטיפ הרוסי הן חייבות להיות שם. למען הדגשת “הרוסיות” שלי מתחה הכתבת ביקורת על הצוות המקצועי של “כרמל” על “ההגהה המרושלת”. ברצוני לציין כי נהניתי מאוד מהמקצוענות של אנשי הוצאת “כרמל”.   

ספרי הנוכחי, כמו גם הקודם, “פטריוטים חסרי מולדת”, הוא ספר היסטוריה. בניגוד לספר הקודם, בספר החדש ההיסטוריה של יהודי אוקראינה במשך כמאה שנים שזורה עם ההיסטוריה של משפחתי. הכתבת התעלמה מהתיאור שלי של התהליכים ההיסטוריים וניתוחם, והציגה את ספרי כספר משפחתי המתאר את המשפחה הרוסית שלי.  

בזמן הראיון שאלה אותי הכתבת על מלחמת “חרבות הברזל”, שעליה לא כתבתי, ולא שאלה אותי על מלחמת רוסיה-אוקראינה, שעליה כן כתבתי. כל מה ששייך להיבטים ההיסטוריים בספרי נעלם לחלוטין מעיני הכתבת, יחד עם מקצועי: היא לא הזכירה שאני פרופסור לפיזיקה. היא מתארת את דירתי ומתעלמת ממקצועי.

הסטריאוטיפ הבא הוא פוליטיזציה של הכתבה, אשר כנראה הכרחית בעיתון “הארץ”. הכתבת “לענייני רוסים” הפכה לכתבת פוליטית בעלת אג’נדה פוליטית האופיינית לעיתון. במקום להקדיש את הכתבה לספר או לספרים שלי היא עסקה בפוליטיקה, וניסתה לכפות עלי את עמדתה הפוליטית. במסגרת הכפיה הזאת היא ניסתה להוכיח לי שאינני יכול להישאר ציוני נלהב, כפי שאני מצטייר בספר, עקב “הכיבוש”, “השליטה על עם אחר”. או במילותיה: “אתה כאן, היכן שיש כיבוש של עם אחר שהוביל בין היתר ל-7 באוקטובר, להרג של עשרות אלפי בני אדם ושל מאות רבות פה. ואתה אומר ‘טוב, עם זה אני יכול לחיות'”.

רוזובסקי תיארה באופן פשטני את ההסברים שלי, וסיפקה כותרות פוליטיות והדגשים שמטרתם להראות עד כמה ישראל בעייתית. דוגמה מובהקת של חוסר הבנה, או חוסר רצון להבין, היא ההסבר שנתתי למשפטי אי-השלמות של המתמטיקאי האוסטרי-אמריקני קורט גדל, שאותם הוא פרש לא רק על חוקי המתמטיקה אלא גם על חוקי המדינות, כלהלן – אין מדינות מושלמות, וקיימות סתירות מהותיות ובלתי ניתנות לפתרון בניהול של כל המדינות הדמוקרטיות, לא רק של ישראל. את ההוכחה המתמטית של משפטי גדל בתחומים רבים אחרים נתן המתמטיקאי האמריקני קנת ארו, חתן פרס נובל לכלכלה.

עליתי ארצה מתוך הבנה שישראל אינה מדינה מושלמת – כמו כל המדינות הדמוקרטיות. הסברתי לכתבת שלא עסקתי בפוליטיקה, שלא היו לי שאיפות לתקן את העולם, וכי לפי משפטי גדל וארו לא ניתן להפוך את ישראל למדינה מושלמת. ציינתי בשיחה עם רוזובסקי שהיו לי עיסוקים הרבה יותר מעניינים מפוליטיקה – עסקתי בפיזיקה. בניגוד לפוליטיקה, בפיזיקה יש הבנה ברורה מהי אמת ומהי שקר. בפיזיקה ידוע שישנן בעיות ברות פתרון, ובעיות אשר אינן ניתנות לפתרון. פוליטיקאים, כולל הכתבת רוזובסקי ועורכיה, בטוחים שניתן לפתור כל בעיה פוליטית, ובפרט את הסכסוך הערבי-ישראלי. הכתבת לא הייתה מרוצה ממני כי אינני מאמץ את האידיאולוגיה של הממונים עליה. היא העלימה את מקצועי אף על פי שבהסבריי בנושאים פוליטיים הייתה חשיבות גם לפרט הזה. היא החליטה שמקצועי אינו רלוונטי לכתבתה עלי ועל ספרי.

כעת אני עובר לחלק המסיים של הכתבה, שאני משער שנכתב ע”י הכתבת יחד עם עורכיה, שעבדו על ה”כשרות הפוליטית” של הראיון. בקטע הפוליטי מופיע המשפט הבא: “ישראל היא לא מקום אידיאלי”. המשפט הזה נאמר על-ידי בהקשר של משפטי גדל-ארו, ומובנו הוא “לא קיימים מקומות אידיאליים בכלל”. שני המשפטים הבאים הם תערובת של פרי דימיונם הפוליטי של העורכים והמצאות. העורכים מייחסים לי ביטויים שאינם נמצאים בהקלטת הראיון, אך נחוצים להעברת המסרים הפוליטיים של העורכים: “אנחנו רואים שישראל אינה מקלט אבסולוטי אמין ליהודים – שזוהי השקפת העולם של הציונות. אז זהו, זה כבר לא נכון”. אני אמרתי ש”ישראל אינה מקלט אמין ליהודים”. במילה “אבסולוטי” אני משתמש רק במתמטיקה. היא נוספה ע”י העורכים ליצירת הדרמטיות שלא הייתה בדבריי. לא אמרתי את הדברים המופיעים בהמשך: “שזוהי השקפת העולם של הציונות. אז זהו, זה כבר לא נכון”. הביטוי הזה מיוחס לי כדי להקנות לחלק המסכם של הכתבה את הצביון הפוליטי הדרוש לעורכי הכתבה. אין לו שום קשר לאמת.          

ובנוסף לכל, רוזובסקי גם טעתה בכותרת של ספרי הקודם: במקום “פטריוטים חסרי מולדת” היא כינתה את הספר “פטריוטים חסרי תקנה”. היא טעתה על אף שקיבלה את הספר לעיון. אולי היא כעסה עלי כי אני “פטריוט חסר תקנה”?        

3 תגובות

  1. מישהו מופתע שזה כך?
    הרי בהארץ הכל מוקדש לאג’נדה הפוליטית שלהם ואין אפילו מראית עין לתקינות פוליטית או לאובייקטיביות עיתונאית

  2. התגובה למעלה היא קשקוש כנראה של בוט. באותה המידה יכול היה קשקשן לאמר שבערוץ 14 הכל מוקדש לאגנדה הימנית שלהם וכך הלאה.
    אני מציע שלהבא תפתח טיעון רציני כלשהו ולא תחזור על הטענות הקבועות שכבר נמאס לשמוע אותן והן לא לרמתו של אתר זה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × שלוש =