המשוררים אורציון, מימין, ומרדכי ברתנא הוא "ב. מרדכי", אב ובנו. באדיבות אורציון ברתנא

דו שיח שירי בין שני משוררים, אב ובנו, הוא נדיר.

דוגמה אחת ידועה מאוד היא בין נתן אלתרמן, בשירו "שיר משמר", ותרצה אתר שענתה בשיר שלה ממנקודת מבטה, "שיר הנשמרת", לאחר מות האב.

וחוץ מזה?

לא ידועים לי יוצרים בני סופרים שהגיבו לאבותיהם, אם כי זה קרה בספרות לא בדיונית.

דוגמה ידועה אחת היא הסופר עמוס עוז, שבנו ובתו כתבו עליו ספרים מנוגדים בגישתם. הבת האשימה את עוז בהתעללות רגשית ופיזית, הבן מכחיש זאת מכל וכל.

ישנו גם המקרה של ילדיו הסופרים של המספר יהושע בן יוסף, שכתבו מה שחשבו על האב לאחר מותו.

ואין מקרים כאלו אחרים.

אז הנה דוגמה נוספת, לרגל יום השנה לפטירתו של המשורר ב. מרדכי ב 10 לאפריל 1986.

ב.מרדכי, הוא מרדכי ברתנא (1909 -1986), מחבר שירים ידועים כמו יד לאחי חניבעל, כתב שיר (אחד מכמה) שיועדו לבנו אורציון ברתנא, שהיה בעת כתיבת השיר ב-1951 בן 3 בלבד, והפך לימים למשורר וחוקר ספרות.

אורציון ברתנא כתב, כעבור ארבעים שנה, שיר תגובה, כביכול מנקודת המבט של אביו.

אולי יבוא יום ויכתוב את התשובה האמיתית למכתב שכתב אליו אביו כשהיה ילד קטן, מנקודת המבט שלו, כפי שעשתה תרצה אתר.

ואולי לא.

אלי אשד

ב. מרדכי

ב.מרדכי הוא מרדכי ברתנא. לקסיקון הסופרים.
ב.מרדכי הוא מרדכי ברתנא. לקסיקון הסופרים.

השיר של ב.מרדכי כונס ב"ספר השירים והבלדות" (קרני, 1974), וכונס שוב במבחר השירים המסכם של ב.מרדכי שאותו ערך אורציון ברתנא:

שואל כאדם ועונה כיהודי – מבחר שירים: 1974-1931 ירושלים, כרמל, תשס"ט 2009.

עטיפת קובץ השירים המסכם של ב. מרדכי "שואל כאדם ועונה כיהודי"
עטיפת קובץ השירים המסכם של ב. מרדכי "שואל כאדם ועונה כיהודי"

אוֹרְצִיּוֹן בְּנִי

בְּנִי אוֹרְצִיּוֹן, אוֹרְצִיּוֹן בְּנִי.

הַיּוֹם עוֹמֵד בֵּינְךָ וּבֵינִי.

אֲנִי – אֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם, אַתָּה – מָחָר וּמָחֳרָתַיִם.

אַתָּה הַכּוֹכָב תָּלַשְׁתִּי מִשָּׁמַיִם.

בְּעוֹדִי בְּאִבִּי הוֹשַׁטְתִּי יָד לָרָקִיעַ,

רַק אַתָּה עוֹד תּוּכַל אֵלָיו לְהַגִּיעַ.

בְּנִי אוֹרְצִיּוֹן, אוֹרְצִיּוֹן בְּנִי.

אַתָּה קֶרֶן הַזִּיו, שֶׁצָּדָה עֵינִי

מֵאָבִיב שֶׁנִּשְׁכַּח בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים;

מִקַּיִץ רָחוֹק שְׁטוּף פָּז וּפְרָחִים;

מִמַּעְיָן צָלוּל שֶׁפִּכָּה וְיָבֵשׁ,

אַתָּה עוֹד תִּפְסַע וְאִתָּם תִּפָּגֵשׁ.

בְּנִי אוֹרְצִיּוֹן, אוֹרְצִיּוֹן בְּנִי.

הַיּוֹם אֲנִי אִתְּךָ וּמָחָר כְּבָר אֵינִי.

אֲנִי צוֹלֵל לְעֵינְךָ (וְהִיא מַעֲיַן-פְּלָאִים)

אֲנִי צוֹפֶה לַשְּׁבִילִים כֻּלָּם אֵלֶיךָ עוֹלִים.

חֲזַק וּצְעַד! אֲנִי מְלַטֵּף אֶת גֵּוְךָ.

יְבֹרַךְ בְּךָ אָשְׁרִי וִיהִי לִכְאֵבִי כְּאֵבְךָ.

                       

   (זכרון יעקב, 1951)

כריכת ספרו של אורציון ברתנא "טיול מאחורי הבית"

כעבור ארבעים שנה מכתיבת השיר שנמען אליו כילד, ולאחר שאביו כבר עזב את העולם הזה, כתב אורציון ברתנא שיר שאותו כותב כביכול אביו בגיל המקביל לזה שלו כשהוא כתב את השיר.

השיר על שני חלקיו, שהוא מנקודת המבט של האב הצעיר כפי שמבין אותה הבן, פורסם לראשונה ב-טיול מאחורי הבית: שירים (תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, 1993), וכונס שוב במבחר השירים אחרי הגשם (קשב לשירה 2015).

כריכת ספרו של אורציון ברתנא "אחרי הגשם"

אורציון ברתנא

אַבָּא מְדַבֵּר

                         לאבא

א

אֲנִי בֵּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם. שְׁמִי מָרְדְּכַי. יֵשׁ לִי יֶלֶד

בֵּן שָׁלוֹשׁ. שְׁמוֹ אוֹרְצִיּוֹן. אֲנִי אַבָּא. אֲנִי חַי.

עוֹד שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע שָׁנִים אֶחְיֶה. אֶכְתֹּב שִׁירִים.

גַּם לְאוֹרְצִיּוֹן אֶכְתֹּב וַאֲדַבֵּר אֵלָיו. הַרְבֵּה דְּבָרִים לֹא אֲגַלֶּה.

שָׁנָה נֶחְלֶקֶת לְחֳדָשִׁים. שָׁבוּעוֹת. יָמִים. שָׁעוֹת. וְכֻלֵּי.

יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן יַחַד לִפְנֵי שֶׁאֵצֵא.

לְיָדִי בְּנִי. אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֲבָל לֹא נִפְגָּשִׁים.

אֶפְשָׁר לוֹמַר חוֹפְרִים זֶה לְצַד זֶה בִּשְׁתֵּי חֲפִירוֹת.

בְּנִי חוֹלֶה בַּהֲבָנָה אַחֶרֶת. אֲנִי מַרְאֶה לוֹ עָלֶה וְעוֹשֶׂה לוֹ "שַׁ"

וְהוּא עוֹשֶׂה "לֶּכֶת". מַה לְּדַבֵּר, גַּם מִן הַצַּד שֶׁלּוֹ הַהַשְׁלָמָה מַמְאֶרֶת.

בְּסַךְ הַכֹּל אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם שֶׁל אוֹר. אוֹמְרִים שֶׁהִגַּעְתִּי רִאשׁוֹן אַךְ

הַהֶבְדֵּל חֲסַר מִשְׁקָל לְאַחַר הַזְּרִיחָה. גַּם הַצֵּל חֲסַר מִשְׁקָל,

וְהוּא מִתְאָרֵךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר.

אֲנִי בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם. שְׁמִי מָרְדְּכַי.

בְּנִי בֶּן שָׁלוֹשׁ. שְׁמוֹ אוֹרְצִיּוֹן. אֲנִי אַבָּא חַי.

(סכות תשנ"ב 27.9.1991)

ב

דִּירָה אַחַת. שֵׁרוּתִים אֶחָד. מַקְלֵט טֶלֶוִיזְיָה אֶחָד.

מְכוֹנִית אַחַת תִּהְיֶה כְּשֶׁהַבֵּן הָאֶחָד יִגְדַּל.

הַכֹּל לָבָן. גַּם בַּלַּיְלָה. רַק הַשֻּׁלְחָן בְּחוּם.

וְהָאוֹר בַּמְּנוֹרָה הָאַחַת מֵעַל לַשֻּׁלְחַן הַכְּתִיבָה אֵינֶנּוּ חַנּוּן וְאֵינֶנּוּ רַחוּם.

יֵשׁ לִי תָּנָ"ךְ. שָׁכַחְתִּי. גַּם הוּא כָּרוּךְ בְּחוּם. הַכֹּל אֶפְשָׁרִי.

הָעֶרֶב, לִפְנֵי שֶׁיָּשַׁבְתִּי לִכְתֹּב, אָמַרְתִּי שָׁלוֹם לַשְּׁכֵנִים.

יֵשׁ לִי כִּסֵּא. אֲנִי מִסְתַּדֵּר. יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב מִשְׁפָּט אֶחָד אָרֹך וְנָקִי.

הוּא נוֹקֵב בְּעִבְרִית בְּתוֹךְ הָעוֹלָם חֹר אֶחָד יָשָׁר וּתְמִידִי.

(סכות תשנ"ב 27.9.1991)

עטיפת ספר ביוגרפי ומחקרי שכתב אורציון ברתנא על אביו המשורר ב.מרדכי

קיראו גם

את שירו של ב. מרדכי יד לאחי חניבעל

הפוסט הקודםניוזלטר יקום תרבות ליום שישי 5/4/24
הפוסט הבאהעבר מסרב למות
אורציון ברתנא
יליד תל-אביב, 1949, משורר, פרוזאיקון, מסאי וחוקר ספרות. לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, בחוג לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, בחוג לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, בחוג לאמנויות ולימודים הומניים בטכניון בחיפה, בחוג לספרות במכללת לוינסקי, בחוג לספרות מכללת סמינר הקיבוצים. היה ראש המחלקה למורשת ישראל במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, דיקן הסטודנטים באוניברסיטת אריאל, פרופסור במחלקה, הקים את המרכז ללימודי מורשת ישראל לתואר השני, ואת ההחוג לספרות עברית באוניברסיטה. במקביל שימש עורך 'מאזנים', כתב-העת לספרות של אגודת הסופרים העברים, ערך כתבי-עת פרטיים, ביניהם 'ראש' ו'קיץחורף'. כיום הוא עורך את 'מורשת ישראל', כתב-עת מחקרי ליודאיקה, המופיע מטעם אוניברסיטת אריאל. בחודש הקרוב יראה אור הכרך החמישה-עשר של כתב-העת. היה יושב ראש אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, נשיא הסניף הישראלי של פא"ן.יושב ראש המועצה לספריות ציבוריות במשרד התרבות, וחבר המועצה להשכלה גבוהה בירושלים. פרסם אחד-עשר קבצי שירה, שני קבצים של סיפורים קצרים, שתי נובלות, ארבעה ספרי ביקורת ושישה ספרי מחקר. זכה בפרסים רבים, במלגות ובמענקים ספרותיים, ביניהם: פרס ברנר, פרס ראש הממשלה, פרס חולון, מענק קרן וולף, פרס ברנשטיין, מענק קרן רבינוביץ' לספרות ועוד. יצירותיו ומחקריו תורגמו ופורסמו בכשלושים שפות. לאחרונה הופיע בכותאיסי ספר שלו מתורגם לגרוזינית. בקיץ זה הופיעו בקייב שירים שלו מתורגמים לאוקראינית במסגרת אנתולוגיה של שירה ישראלית באוקראינית ושירים בכתבי-עת אמריקאים.
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה − 5 =