בעת פרסומו החדש של שיר זה, בדצמבר 2023, ישראל נמצאת בקונפליקט חדש עם מדינת לבנון.
זה הזמן להיזכר בימים שבהם חשבו על יחסים טובים יותר, והעריצו את מי שבאו במקור מאזור לבנון, תושבי העיר קרת חדשת שבתוניס, שהיו צאצאי הפיניקים. אלו ימים שיש לקוות שיחזרו.
המערכת
בעבר חניבעל וקרתגו היו פופולאריים מאוד בספרות ובתרבות העברית. זאת גם, אך לא רק, הודות לאנשי התנועה "הכנענית", שראו בהם את אבותיהם האציליים וההרואיים של העם העברי המתחדש שקם במדינת ישראל.
המעריצים הגדולים של קרתגו בתרבות ובספרות העברית היו החוקר של צפון אפריקה נחום סלושץ, ואחריו המשוררים יונתן רטוש ואהרון אמיר, וב. מרדכי הלא הוא מרדכי ברתנא.
היו כמה שנות שיא של הערצת חניבעל בספרות העברית בין 1962 ו-1964, כאשר במקביל יצאו כמה ספרים שונים על קרתגו ועל חניבעל.
מדוע דווקא אז? אולי כי אז עלה לאקרנים סרט נשכח היום על חניבעל, ואולי כי אז הגיעו לשיאן כמה מגמות תרבותיות, והתנועה הכנענית הגיעה אז לשיא הצלחתה בהפצת רעיונותיה דרך המגזין הספרותי "קשת" ובאמצעים אחרים.
לאחר מכן חלה ירידה דרסטית בעניין בפיניקיה, קרתגו, וחניבעל, להוציא שיר ידוע אחד של מיה בז'ראנו על שלמבו אחותו של חניבעל, שתוכלו לקרוא ב"יקום תרבות".

להלן שיר מאת המשורר ב. מרדכי, הוא מרדכי ברתנא (1909-1986), על הקרתגני הקדמון, האיש שכמעט הביס את רומא וכמעט שינה את ההיסטוריה הידועה לנו.
השיר הוא ככל הנראה הקריאה האולטימטיבית בספרות ובשירה העברית לאחווה, או לשותפות גורל, בין התרבות הכנענית ממוצא לבנוני של קרתגו, עירו של חניבעל, והתרבות העברית.
זהו שיר רומנטי המקשר גורל היסטורי בגורל אישי.
המשורר אומר לגיבורו שהנסיון, שנכשל בעבר בתבוסת קרתגו בפני רומא, הצליח בגלגול חדש זה של הציונות והקמת מדינת ישראל, וכי בעתיד תיתכן אחווה גם בין עמים שהיו עויינים בעבר.
השיר פורסם במקור ב-1955 מכתב יד בספר "גיבורים במערכה: פרשיות חייהם ותקופתם באספקלריה ספרותית והיסטורית" (אייר מ.אריה, ערך יוסף אריכא, תל-אביב, עמיחי, תשט"ו 1955).
לאחר מכן פורסם שוב ב"ספר השירים והבלדות" (תל-אביב, קרני, 1974).
ושוב בקובץ המסכם של שירת "ב.מרדכי":
–שואל כאדם ועונה כיהודי: מבחר שירים 1974-1931, ב. מרדכי (אחרית דבר מאת אורציון ברתנא, ירושלים, כרמל-עמדה, תשס"ט, 2009).
ו


קראו גם
מחזור השירים של חיים ספטי מסע המוות של חניבעל
בלפור חקק כותב :
שיר מרתק ומאתגר תרבותית: הצירוף "כי עלה השחר" בשירו של ב' מרדכי מהדהד את המפגש של יעקב עם המלאך בנחל היבוק "שלחני כי עלה השחר" אומר המלאך.
וכאן מהדהד ב' מרדכי את המפגש "כי עלה השחר": במפגש המקראי זכה יעקב לשם חדש (ישראל), וכאן מכריז ב' מרדכי על היותו יחידי בהעזתו לפגוש את חניבעל, כמו נותן הוא לעצמו שם חדש. הוא אומר: "קמתי רק אני כי חציתי הסופה, כי עלה השחר". הוא חוצה את המחסום התרבותי אל הפניקים, אל חניבעל כדי ליצור ברית עמו מעבר לדורות ולזמנים. ב' מרדכי ראה עצמו חלוץ ביצירת ברית תרבותית ואולי גם בהפרייה תרבותית עם התרבויות השכנות. בכל אסופה של שירי זהות תרבותית, יש מקום של כבוד לשיר זה של ב' מרדכי
—
בברכה,
בלפור חקק
התייחסות קצרה לשירו של המשורר מרדכי ברתנא.
שיר מלא חזון ויופי. שיר רומנטי הפונה אל ההיסטוריה הרחוקה כאילו זו התרחשה אך אתמול. מתוך עיניו של היהודי החדש התוקע יתד בכנען מכורתו הקדומה , קורא לשלום ואחווה בין ארצות אגן הים התיכון ובפרט בין קרת וצור. הרומנטיקה והאופטימיות הזורמים בין שורות השיר עוררו בי תקווה פלאית לדלג על אלפיים שנות הגלות וגם על האסלאם שקם מאז אספסינוס וטיטוס החריבו את ירושלים היושב עתה באון בטוניסיה מצרים סוריה תורכיה ולבנון. העבר הקדמון שקדם לעולם המונותיאסטי מעלה בלב ערגה מכשפת. כפי שהדבר קיבל ביטוי ביצירתם של "הכנענים החדשים" ובתוכם המשורר מרדכי ברתנא הנפלא.
שירה רומנטית יפהפיה!
David Du
בפייסבוק:
ה"לבנונים" של ימינו הם מוסלמים, וממילא לא רואים עצמם כממשיכי הפניקים. ובכל מקרה, היד מושטת תמיד רק מכיוון אחד.
אני שמח על כל התגובות שהגיעו עד כה.
בין שאר הכוחות שבה, השירה של אבי היא בסיס למחשבה מתחדשת על הזהות העברית המתחדשת, כהמשך של החידה הגדולה של העם העברי, העומד על סף החידלון, ובניגוד למהלכים ההיסטוריים של עמים אחרים, הוא שב ומתחדש וחי שוב ושוב.
ולא פחות מזה היא בסיס מעניין למחשבה של האדם הבודד על קיומו הפרטי – המודע מאוד לחידלון שלו, ועם זאת מרגיש את האין-סוף, את הנצח, בחוויות שהוא לא יכול לחוות במלואן, לא יכול לדעת מאין הן באות.
תודה.
מאיר עוזיאל. השיר הוא בעצם שירת הים התיכון שכולנו בניו, "ים שלנו" כמו שאמרו הרומאים. "ימנו" בקיצור. בפרשה ההסטורית של חיי חניבעל ועלילות קרת חדשה היא קרתגו יש הרבה לקחים לימינו, כולל סיפור התבוסה הסופית של קרת חדשה. העבר הוא חלק מההווה, וב. מרדכי החייה את העבר הזה ואת המסתורין שאצור בו בצורה מיוחדת ומשוכללת.
רלבנטי גם לימינו, על בשרינו למדנו שהאסלאם אויב אכזרי הוא לנו, ועלינו לחדש בריתנו עם העמים שאינם מוסלמים במזרח התיכון, הנוצרים המרונים צאצאי הפיניקים שחניבעל מייצג אותם צריכים לשבת על גבולנו הצפוני, ויפה שעה אחת קודם.
בלפור חקק כותב:
יר מרתק ומאתגר תרבותית: הצירוף "כי עלה השחר" בשירו של ב' מרדכי מהדהד את המפגש של יעקב עם המלאך בנחל הירוק "שלחני כי עלה השחר" אומר המלאך. וכאן מהדהד ב' מרדכי את המפגש "כי עלה השחר" במפגש המקראי זכה יעקב לשם חדש (ישראל).
וכאן מכריז ב' מרדכי על היותו יחידי בהעזתו לפגוש את חניבעל, כמו נותן הוא לעצמו שם חדש. הוא אומר: "קמתי רק אני כי חציתי הסופה, כי עלה השחר". הוא חוצה את המחסום התרבותי אל הפניקים, אל חניבעל כדי ליצור ברית עמו מעבר לדורות ולזמנים.
ב' מרדכי ראה עצמו חלוץ ביצירת ברית תרבותית, ואולי גם בהפריה תרבותית עם התרבויות השכנות. בכל אסופה של שירי זהות תרבותית, יש מקום של כבוד לשיר זה של ב' מרדכי.