שבתאי צבי. מקור - ויקיפדיה.
שבתאי צבי. מקור – ויקיפדיה.

לפניכם מחזור שירים מפורסם ומרשים מאת אמיר גלבע “שירי היחוד אשר למליסלדה” – מהשירים הבודדים של גלבע ש”אני” המייצג את המשורר עצמו אינו מופיע בהם בגלוי.

מחזור השירים עוסק בדמויות הסטוריות.

ציור מהמאה ה17 של שבתי צבי ושל אישה שייתכן שהיא אישתו שרה בפתיחת סרטון ביוטיוב

גיבורי מחזור השירים הם משיח השקר שבתאי צבי ועימו, ואף יותר ממנו “מליסלדה”, היא אישתו השלישית של צבי, שרה “האשכנזית” שהשירים מוצגים כדבריה שלה. בשירים מוצגת שרה כמנהלת את שבתאי צבי וקובעת את דרכו מאחורי הקלעים.

זוהי אחת היצירות הראשונות בשירה העברית המודרנית שכתב גבר, אבל המוצגת כבאה מפיה של דמות נשית היסטורית פוסט תנכית. אולי הראשונה בכלל.

מחרוזת השירים דרמטית, וייחודה מתאפשר מתוקף היות הגיבורה דמות ספק היסטורית ספק ספרותית. באמצעותה מבטא המשורר ייצריות מתפרצת מצד אחד, והתפרקות והתפעלות רומנטית והשתעשעות חזיונית מצד שני. 

על מחזור שירים זה כתבה הסופרת אידה צורית בספר שכתבה על אמיר גלבע “”החיים, האצילות: פרקים ביוגרפיים ועיוניים במרכיבים הקבליים-החסידיים של שירת אמיר גלבע” (הקיבוץ המאוחד, 1988) כלהלן:

“המחזור מבוסס על פרשת היחסים בין משיח השקר שבתאי צבי ובין אשתו השלישית והאהובה מכל, הפרוצה לשעבר שרה המכונה כאן מליסלדה על שם השיר העממי ‘מליסלדה בת הקיסר’, שיר רומנטי קדום מקשטיליה שהיה נפוץ בין גולי ספרד שבתורכיה, והיה אהוב מאוד על שבתי צבי.

שבתאי צבי מופיע בשירים אלה של גלבע כהתגשמות חזונה של שרה-מליסלדה, שהיא גלגולה של הלילית. הוא עלה מיסוריה, הוא פתרון חלומה, ודברה שלה מחלחל מגרונו. הוא אינו עצמאי, אין לו כוח משלו – הוא ‘הצל’ שלה (הפסיכולוגיה המודרנית היתה אומרת – הוא האנימוס שלה). לילותיה הם שהטילו עליו מורא והוא ברח מפניהם ‘אל הררי יום’. היא עורגת אליו, היא כמהה ליחוד הדם אתו, ועם זאת היא יודעת כי היא גם היקוד למעיָנו. טיפוסי הוא תיאורה האלילי כ’לוקקת הדם בדמע מן הלחם’. ובלבה פועם קצב אמיתו של המשיח, היא משביעה את זכרו לדורות והיא שמסיימת בהרגשת נצחון: ‘הַצְבִי, עַל בָּמוֹתַי חֻלַלְתָּ, וַתִּיף!’.

ידוע על שרה שהיתה מיתומי גזירות ת”ח. המשורר, השר מפיה, מעיד על עקבותיה ‘בַּיָוֵן’, על דם מולידיה ‘טְבוּחִים בַּמְּצוּלָה’, על עיניה ש’רָאוּ סַכִּינָם שֶׁל עַמִּים’, ועל לילותיה ‘בָּאֵימָה’. והנה, מאורעות הדמים הנוראים של ת”ח ות”ט התרחשו בחבל ווהלין שבאוקראינה, בו נמצאה אף עיירתו של גלבע, ראדזיווילוב. נראה כי רישומן של הזוועות הקדומות לא נמחה מזכרונם של בני העיירה, והפרעות אשר פרעו בהם כנופיות פטרולה⁻דניקין בשלהי מלחמת העולם הראשונה עוררום ביתר שאת. והוא זכרון⁻האימים שהמשורר נשא עמו מילדותו המוקדמת, כשהתחבא במרתף עם יתר בני⁻ביתו מפחד הפורעים.

בשיר השני במחרוֹזת המשולשת – ‘הַדָּם’ – קוראת מליסלדה אל אהובה: ‘שֹוּר, פִּטְמוֹתַי שֶׁהִבְכִּירוּ דוֹקְרוֹת בִּקְרִיאָה וּבְצֶבַע – / זְנֹק אֶל חָמָס וְאֶל כּוּר פֶּן יָגַח הַשָּׂרוּף הָאַחֵר‘. כלומר: היא מפצירה בו שישלים את הזיווג הַמְאַחֵד את שניהם, לפני שיהיה סיפק בידי הכופר⁻בעיקר (‘הַאַחֵר’) לִינוק מפרי אהבתם.

ואכן, בשיר השלישי, ‘הַקֵּץ’, מעידה מליסלדה על עצמה כי היא ‘כַלָּה בֵּין כַּלּוֹת שֶׁחֲתָנָן נִשְׂרַף’, כלומר: נפסל מצד הקדושה כאלישע בן אבויה, ‘האחר’ הראשון. ובהמשך השיר היא מכנה את אהובהּ בשם ‘הַצְּבִי’ (‘הַצְּבִי, עַל בָּמוֹתַי חֻלַּלְתָּ, וַתִּיף’). שהוא רמז לשבתי⁻צבי, אשר חִילל את קודש⁻הקוֹדשים כשׁשׁר את הרומנסה הספרדית האהובה עליו ‘מליסלדה בת הקיסר’ בהיותו רוקד עם ספר התורה בידיו, והוא גם כינוי לשׂרה, שנחשדה בפריצות לפני שנִשׂאה לו.

והנה, ‘צְבִי’ הנו כינוי מקובל לאהוב נחשק, לעלם⁻חמודות, בייחוד בשירת ספרד, והוא, כמובן, גם ‘הצבי ישראל'”.

על שרה נכתב מאז פרסום הפואמה של גלבע גם ספר מחקרי מעניין של אלכסנדר ון דר הוון שרה האשכנזיה מלכת השבתאים (הוצאת אדרא 2018), שבו מראה החוקר שתפקידה ומעמדה של שרה מאחורי שבתאי צבי בשנותיו האחרונות היה מרכזי מאוד.

המערכת

כריכה קדמית ״שרה האשכנזיה מלכת השבתאים״ של אלכסנדר ון דר הוון
כריכה אחורית ״שרה האשכנזיה מלכת השבתאים״ של אלכסנדר ון דר הוון

“משירי הייחוד אשר למליסלדה”הוא מיצירותיו הידועות הראשונות של גלבע.ונכתב כנראה כשעוד היה בצבא הבריטי כחבר בריגדה.

אמיר גלבע לוחם בבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה כשכתב את שירי המחזור. באדיבות מכון גנזים.

המחזור פורסם במקור בכתב העת “מחברות לספרות ” בדצמבר 1946

כשלכל כותר מצורףפת המילה “יחוד”

“יחוד החזון

“יחוד הדם “

יחוד הקץ”.

בפרסומים הבאים גלבע השמיט את המילה הזאת מהכותרים השונים.

המחזור הופיע שוב בספריו אלו של אמיר גלבע:

“שבע רשויות” (מרחביה, ספרית פועלים, 1949).

בספר “האלמוג” בקובץ “כחולים ואדומים” (תל אביב, עם עובד, 1963).

וב”כל השירים – לקט בשני כרכים” (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1987).

שבתאי צבי רוקד עם אישתו שרה. ציור של מנה כץ מ-1936

ראו גם:

מאמרו של ד”ר אלי שי על שרה האשכנזית

גואל או סוטה?

שבתאי צבי בתל אביב

האזינו להרצאה על שבתי צבי ואישתו שרה

קיראו עוד שירים של אמיר גלבע ב”יקום תרבות “

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

4 × 5 =