כריכת ״הלימת מילה״ של נועם דובב
כריכת ״הלימת מילה״ של נועם דובב

הזעם מעזה / נועם דובב

הזעף יציב

יעיק, יציק, יעיב

יציף עזה

המשורר נועם דובב (יליד 1974, פתח תקווה) הוא מאלו הקוראים להפסקת המלחמה מול החמאס בעזה, שפרצה בעקבות הטבח הנורא שמחבלי החמאס ביצעו במסיבת הטבע וביישובי העוטף בשמחת תורה. בפוסט זועם, שפרסם בדף הפייסבוק שלו ב-17.10.2023, הוא קרא להפסקת הלחימה, השווה בין ההרג ההמוני של החמאס לבין ההרג ההמוני של ישראל בעזה, וקרא לעסקה להחלפת שבויים.

בספר שיריו הראשון מבין שניים, “הלימת מילה” (2020, הוצאת ברחש, עריכה ערן הדס, 104 עמודים), שהוא ספר השירה הפלינדרומי הישראלי הראשון (פלינדרום – כיוון הפוך ביוונית, מילה שניתן לקרוא מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף באותה הצורה), הקדיש המשורר שער שלם, השמיני מתוך עשרה, לנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כשעמדתו הפוליטית ברורה ובאה לידי ביטוי כבר בשם השער וכן גם בשיריו, כמו “שוב יכה הכיבוש”, לאמור שאם כל חטאת היא הכיבוש.

השיר שבחרתי לטור מופיע בעמ’ 70 בספר (שירי הספר לא מנוקדים למעט במקומות מוקשים) ואפשר להתייחס אליו כשיר נבואי – הזעם מעזה אכן התפרץ והציף החוצה את המעשים הברבריים של ארגון החמאס כלפי אזרחים תמימים. אמנם ניתן לתאר את שירֵי השער כולו ככאלה שחזו את הטבח החמאסי, אבל נדמה כי הם חסרים משהו – נקודת מבט פנים-ישראלית או רב-מרחבית. נקודת מבט כזאת יכולה להטיל את האשם גם על ארגון הטרור החמאס, ואולי אפילו על הפלסטינים כולם, שלא השכילו עד כה להגיע עם ישראל לפתרון מדיני ולשלום. במילים אחרות: דובב אולי מצליח לדובב את הזעם מעזה, אך הוא לא צפה וגם לא מנסה לדובב את הזעם מישראל, שאולי עתה ייתכן ולא תהיה לו ברירה אלא לנסות ולתארו, גם באמצעות פלינדרומים.

ראו גם

חגית בת -אליעזר על נעם דובב

נעם דובב בויקיפדיה

נעם דובב בפייסבוק

כריכת ספרו השני של נועם דובב ״כשחשך״
כריכת ספרו השני של נועם דובב ״כשחשך״

2 תגובות

  1. נעם דובב הוא אדם שוחר שלום, אדם רגיש לסבל באשר הוא ואדם חושב. הוא כתב על הזעם בעזה שהיה מוצדק, ויכתוב גם על הזעם והכאב שלנו, אני בטוחה בכך. בגלל הזעם המוצדק חמאס צבר אוהדים ופעילים. אנשי ההנהגה בישראל חשבו לפצל את העם הפלסטיני וטיפחו את החמאס, ובד בבד ערכו מבצעים שבהם נהרגו אלפי עזתים כולל מאות רבות של ילדים. זו טעות להאשים את הפלסטינים באי השגת השלום. השאלה היא מהם תנאי השלום. אין שלום עם טיפוח התנחלויות ומאחזים ונוער הגבעות ועם מצור על עזה במשך 16 שנים. אנחנו דיברנו על רצון בשלום אבל בשטח פעלנו נגד האפשרות להשיגו. עשינו זאת כי העדפנו את ארץ ישראל השלמה- ואת “ניהול הסכסוך”.

    • את מטורללת לגמרי.
      גם כשהאויב עושה את הזוועות הגדולות ביותר, את עדיין מצדיקה אותו?
      גם כשנתנו להם את עזה, פינינו את גוש קטיף, מעולם לא תקפנו ישירות אזרחים ובודאי שלא טבחנו, עינינו, שרפנו וערפנו ראשים.
      לא חטפנו אזרחים תמימים, כשהם חוטפים אזרחים תמימים שוחרי שלום, זקנים נשים ותינוקות ואת עוד מצדיקה אותם? על “כיבוש” שמעולם לא היה (ממי בדיוק כבשנו את השטח? הרי במלחמת ששת הימים לא היה “עם” פלסטיני והירדנים שלטו על השטח ובכל זאת קם אש”ף עוד לפני ה”כיבוש” במטרה מוצהרת להשמיד אותנו).
      תעברי לעזה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

19 − חמש עשרה =