כריכת ״רקמת הניתוק״ של סלעית
כריכת ״רקמת הניתוק״ של סלעית

אוד מוצל / סִלעית

בְּשָעָה שֶהַכֹּהֲנִים נִמְלְטוּ מִיְּרוּשָלַיִם

בְּעֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת

הֵם הָיוּ יְכוֹלִים לָשֵׂאת בַּיָּדַיִם

כָּל מִינֵי מַזְכָּרוֹת –

פַּעֲמוֹנִים, חֹשֶן, מָחְתָה

אֲבָל הֵם לָקְחוּ אוֹתָהּ.

אוּלַי חָשְבוּ שֶיּוּכְלוּ

כְּשֶהָעִנְיָנִים יֵרָגְעוּ

לַחֲזֹר מִגֶ’רְבָּא בִּמְהִירוּת

בְּלִי אֳנִיּוֹת זְבוּלוּן

אוֹ אַרְיֵה יְהוּדָה

אוֹ מְכַשֵּפָה

פָּשוּט

לַעֲבֹר דֶּרֶךְ

דֶּלֶת מִקְדָּש שְׂרוּפָה

בערבו של היום הראשון למבצע הצה”לי “מגן וחץ” ברצועת עזה (9.5.2023) ארע פיגוע באזור בית הכנסת היהודי באי ג’רבה, שלחופי דרום תוניסיה. שוטר מקומי ירה והרג שני מאבטחים ושני יהודים, בני הדודים בנימין ואביאל חדד, ששהו במקום במסגרת ההילולה הנהוגה בקהילה היהודית של ג’רבה לפני ל”ג בעומר.

הנסיבות הטרגיות האלה העלו לכותרות את חיי הקהילה היהודית בג’רבה. בגלי צה”ל, בתכניתו של רינו צרור, שמעתי את הזמר יוסי ברדא מתאר כיצד הוא מופיע בפני בני הקהילה במשך שנים וכיצד היא מקובלת ואהודה ע”י התוניסאים.

הנסיבות המצערות הללו העלו אצלי במחשבה גם את ספרי השירה של המשוררת סִלעית (ילידת 1979). סלעית היא המשוררת סלעית לזר, כשם שלמשל רומן הוא המשורר רומן אייזנברג.

סלעית לזר (לבית חורב) היא אגרונומית החוקרת פיזיולוגיה והתפתחות של עצי פרי וצמחי נוי. בת מושב שרשרת, חברת קיבוץ סעד בנגב המערבי. רעיה ואם לארבעה.היא מובילה פרוייקטים מגוונים בעולמות המדע, החקלאות והחברה. בוגרת תכנית הדוקטורנטים של קרן אייסף וכלת פרס בלמונט למצויינות מדעית וחברתית. ספר שיריה הראשון – “רקמת הניתוק“- יצא לאור בהוצאת פרדס בשנת 2019. “והעולם במסלולו הנודע( הוצאה עצמית בעריכת דורי מנור ,2021 ) הוא ספרה השני.

במיוחד נזכרתי בשירים מהספר הראשון, שבגבו נכתב: “[סלעית היא] חובבת גניאולוגיה ופועלת לשימור מסמכים ומסורות של קהילת יהודי ג’רבא”. לסלעית שירים שעוסקים במסורת יהודי ג’רבא, המשולבת במסורת המשפחתית שלה, כמו גם שירים המתארים את החיים בעוטף עזה, גם בימי מבצעים צבאיים, כגון “תצפית על הרצועה”, ו”אמצע הלילה” בספר הראשון, ו”הפסקת אש” ו”אסטרטגיית יציאה” בספר השני, לצד שירים אגרונומיים הקשורים בעיסוקה המקצועי כדוקטור למדעי הצמח.

סלעית. צילום נעמה כספי
סלעית. צילום נעמה כספי

השיר שבחרתי למדור הפעם, “אוד מוצל”, מופיע בספר הראשון בעמ’ 41, כחלק מסדרת שירי שורשים ג’רביים כגון “זרע ערבה”, “גולה בציון”, “אילנות גבוהים”, ו”מלח”, שהכוכבת הראשית שלהם היא כמדומה סבתא שָשוּנָה (עמ’ 40-34). השיר “אוד מוצל” עוסק בקהילת יהודי ג’רבא באופן כללי, ומתבסס על המסורת על פיה ראשוני היהודים שהגיעו לאי בתקופת בית ראשון נשאו עמם את אחת מדלתות בית המקדש, שנחרב בידי נבוזרדן, שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, ב-586 לפנה”ס. הדלת הזו הופכת בידי המשוררת ל”דלת מקדש שרופה”, אוד מוצל, שהיא מבקשת להחיות בשיריה כדלת זיכרון.

קיראו גם :

“פעמי אלול ” עוד שיר של סלעית

דף הפייסבוק של סלעית

כריכת ״והעולם במסלולו הנודע״ של סלעית
כריכת ״והעולם במסלולו הנודע״ של סלעית

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − 1 =