כריכת״ ובלילות דיבר בי בית״ של חן אליה
כריכת״ ובלילות דיבר בי בית״ של חן אליה

כבר אין / חן אליה

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

אֲסִימוֹן.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

אֲפַרְכֶּסֶת.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

חֲצִי כִּכַּר לֶחֶם לָבָן.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

מָדוֹר לְחִפּוּשׂ קְרוֹבִים.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

בְּדִידִים.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

קוֹדָאק.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

דַּפֵּי זָהָב.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

“קָרָאתִי בָּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה הָעִבְרִית”.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

“עַד שֶתִּגְדַּל לֹא יִהְיֶה צָבָא”.

כְּבָר אֵין מִי שֶאוֹמֵר הַיּוֹם

“שָלוֹם”.

אפרופו שירים זכירים, הנה שיר שעוסק במילים ובביטויים שלפחות חלקם הגדול כבר נעלם ואבד מהשפה היומיומית שלנו. השיר “כבר אין” מופיע בספר השירים הראשון של המשוררת ואשת התיאטרון חן אליה, “ובלילות דיבר בי בית” (2022, הוצאת ספרי עיתון 77, עריכה טל איפרגן, עמ’ 92). השיר מופיע בשער הרביעי והאחרון של הספר, “להתחיל את מחר”, ונראה כי העמדה הנוסטלגית שמוצגת בו, ובעוד רבים משירי הספר הזה, מתכתבת גם עם שם השער: אולי רוצה המשוררת לומר לנו בחוכמתה, שכדי להתחיל את מחר או לחשוב על החזון הבא עלינו לזכור את מה שהיה ולהתבונן גם על העבר.

מעניין לראות את התפתחות השיר, המבוסס כולו על החזרה “כבר אין מי שאומר היום”, ועל הטור העוקב שמשתנה בכל פעם, של המילים והביטויים שכבר לא אומרים. בתחילה אלו ביטויים יומיומיים, ולאט לאט השיר הופך פוליטי יותר עד לסיומו הנוקב: “כבר אין מי שאומר היום / שלום”. בשולי החדשות קראתי השבוע על כך שיש כוונה להרחיב את הסכמי אברהם לעוד ארבע מדינות נוספות: מאוריטניה, סומליה, ניז’ר, ואינדונזיה (ישראל היום, יום שלישי, 7.3.2023). האם השלום לפי תפיסת השלטון בישראל הפך בימינו ליעד תיירותי? האם הסכמי אברהם אכן יובילו גם להסכם השלום המיוחל בינינו לבין הפלסטינים? ימים יגידו, ביטוי שנדמה לי שהיום עדיין אומרים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × אחד =