מכרות הפחם והמסע הקיומי בתוכם אל האור

1 מבוא

מכרות הפחם הינו ספר שירה מקורי וחדשני. זהו ספרו הרביעי של המשורר יאיר בן־חיים. תחילה הוא מדהים אותך בעיצובו הגרפי והטיפוגרפי, אך עם הקריאה בשירים הוא מתגלה בייחודו גם במעשה השירי, בתבניותיו, במשמעותו ובאומץ הלב שבהתמודדות. יותר מזה, העיצוב הגרפי לא רק מפתיע וחד־פעמי, אלא שהוא גם מייצג וממחיש את כותרתו של הספר. בכך מיוצג בו הנושא ועיקר משמעותם של שירי הספר, זו הנרמזת בשמו המטפורי, מכרות הפחם. ואכן, הקורא יתוודע לכך שלפניו שירה קיומית מיוחדת במינה, שעניינה במהות חייו המסתמנים במכרות הפחם ובמהלך הקיומי המקורי שבתוכם. אלא שלא פרטיהם הקונקרטיים הם במרכז, אלא מהותם, משמעותם. וכך מכרות הפחם מסמלים באופן מקורי, מפתיע ורב משמעויות את קיומו של המשורר־הדובר, את עולמו הפנימי המתמודד עם הוויית חייו במעגלי הקיום השונים ואת מפגשו עם הבריאה בכלל. וכל זאת בשירים נגישים ומרתקים ממש.

ואם כך, תחילה נראה כיצד מסמלים הכריכה, הדפים והטקסט את "מכרות הפחם" המטפוריים. כל הנוטל את הספר לידיו רואה כי צבעו שחור. או־אז הוא מבחין כי הכריכה הקדמית, וגם זו האחורית, הופכות את מכרות הפחם השחורים והקשוחים למוחשיים. אלא שאז הוא גם שם לב שעל זו הקדמית מופיע שם הספר ושמו של המחבר בצבע מוזהב, ומתחתיו, כעין צמידי אור לבן בדרגות משתנות, ועולה ההבנה שהן מסמלות את ניצוצות האור והטוב הקיימים בכל זאת בקיום האנושי, ב"מכרות הפחם". לכך מכוונת גם הכריכה האחורית, שבה מופיע על רקע האור המוזהב שיר ששמו כשם הספר ובו טמונה משמעותו. בצידו, באותיות בצבע לבן, ניתנת סקירה על הספר ומשמעותו (לשם גילוי נאות אומר – שאני חתומה עליה).

אבל ההפתעה הגדולה עדיין מצפה לקורא. כשיפתח את ספר השירים הוא יגיב בתדהמה כשיגלה כי כולו דפים שחורים וקשיחים! והשירים? הם מודפסים באותיות בצבע לבן על הרקע השחור (לבד משיר אחד או שניים). מה קורה כאן? ישאל הקורא את עצמו נדהם. אבל כאשר יקרא את השירים יבין את משמעות העיצוב, שכן הוא מסמל וממחיש בעת ובעונה אחת ולגבי כל שיר ושיר את משמעותם של "מכרות הפחם" , כמו אחזת אותם בידיך על כובדם, על קשיחותם אך גם על האור שקיים בהם ושהאדם עשוי ליצור בהם. עיצוב מקורי בתכלית, המוליך לשירה מקורית.

מעניין לראות כי בעוד העיצוב הופך למוחשי את משמעות שמו של ספר השירים, הרי השם עצמו הוא מטפורי ומופשט, וכך גם מרבית השירים עצמם, הנותנים מבע להתמודדות רוחנית ומופשטת עם "מכרות הפחם". ודווקא לכן יופיו של עיצוב הספר הוא ביצירת חוויה "גשמית" של כניסה לעולם מופשט, הגותי וחווייתי, שגם הוא מיוצג ביופיין של מטפורות ותבניות שיר ממחישות.

יש אף לציין, כי זהו ספר שיריו הרביעי של יאיר בן־חיים, שפעילותו האמנותית מסועפת. הוא משורר, זמר, אומן, עורך שירה, יוצר סרטים על אישֵי ספרות ואמנות, מו"ל אתר התוכן הספרותי "חדרים" וכן עורך ומוציא לאור של כתב העת המסדרון המוקדש לשירה, פרוזה, תרבות ולאמנות. המעניין בשלושת ספרי שיריו הקודמים, נוסף לעצם נושאיהם ולתבניות השירה שבהם, הוא שכל אחד מהם מסמן התפתחות יצירתית מפתיעה המרחיבה את תחומי ההגות ואת ההתמודדות החווייתית של היוצר, כמו גם את עושר רובדי הלשון.

ואכן, אף כי ספריו מסמנים את התמורות שעברה יצירתו השירית, הרי זו הייתה מראשיתה שירה קיומית, מסע אל שורשי הווייתו של היוצר. אי־לכך, הדימויים והמטפורות המקוריים בכל אחד מן הספרים מעניקים למסע אל ההוויה את משמעותו הייחודית. עתה הגיע המסע לממד חווייתי והגותי רב עניין והישג, וכל זאת בתבניות שירה מגוונות ומהדהדות ובמקצבים שיריים מתחלפים כפי שנראה להלן בעיון בשירים אחדים.

2 מהם מכרות הפחם – מה קורה בהם?

נפתח בעיון בשיר הקרוי "מכרות הפחם", שאף המחבר ראה בו שיר ייצוגי והביאו על הכריכה האחורית, על גבי רקע כתום, המרמז לנחמה האפשרית והפוטנציאלית שבבריאה, ומסמל אותה. לספר ארבעה מדורים והשיר כלול במדור הראשון ,שמו הוא אף כשמו של הספר, עדות למרכזיותו.

הקורא ודאי נדהם, שהרי מכרות הפחם אפלים ועמוקים והעבודה בהם מפרכת. ואם כך, כיצד יוצא לו הדובר למצוא דווקא בדופנותיהם הקשות את "השקט היחסי"? זה אכן עומקו של הפרדוקס הקיומי: דווקא בקושי, במאבק, בעבודה היצירתית המפרכת – נמצא שקט יחסי, לא שקט ושלווה, אלא רוגע כלשהו, כי שם הדובר "כּוֹרֶה פֶּחָם חֲלוֹמִי", יוצר, מתנחם על אף קשיי הקיום ומודה על הבריאה שאפשרה לו לעצב נשמה חדשה כל בוקר מחדש! שיר מדהים באפשרויות פירושו ולעומת זאת בעיצובו הפשוט כל כך לכאורה ורב העמקות. גם תבניות השיר בולטות, כמו החריזה שבניגוד, הניסוחים המקבילים ועוד.

ניתן להביא כמעט כל שיר מן המדור שיבטא חוויה קרובה ושונה, אבל נציין רק את השיר המדגים את המעוף הרוחני:

לפנינו כאן חיזיון מדהים. היקום מזמין את המשורר בצאתו ממכרות הפחם הקיומיים, הכבדים והשחורים למרפסת השמיים, לא פחות ולא יותר! והוא מזמין אותו לאחר יום מפרך למסע רוחני מדהים. יש אפוא התעלות רוחנית כבירה לאחר העבודה המפרכת. אומנם המרפסת מוגנת, אך הוא מוצג כמו היה יצור שמימי. בסיום גם נאמר שהוא אינו אלא אחד מרבים "בהצגה" הקיומית הזאת והקורא מבין שהחיזיון האדיר מתרחש בתודעתו כהתעלות רוחנית של הדובר. אבל אולי זו גדולת חווייתו, שהוא חש עצמו כמקיים דיאלוג עם היקום ודווקא לאחר עבודת הפרך ב"מכרות", שאכן מסמלים את קשיי הקיום. לא פלא שהוא מוזמן לבדוק אם נשמר בו שיווי המשקל הקיומי, זה שעליו הוא שח עם השמיים במעופו או במרפסת, והוא מצפה לבאות הנשגבות בערגה גדולה לעושר הרוחני. תחושת המעוף במרחבי השמיים, ביקום, היא אדירה ומרשימה. זה אכן שיר מדהים, המובע בפשטות כביכול, ועם זאת, ניתן לפירושים שונים. מכל מקום, מה שברור הוא שיש חוויה אדירה בתוך הבריאה, הודיה בלב הקושי, התרוממות רוח.

אז מה הפלא שהשיר היחיד המודפס על רקע עיגול לבן בתוך השחור, קרוי "חלף על פניי"(עמוד 27, מזכיר אולי בכוונה שיר התגלות של נתן זך) ואנחנו מצפים להתגלות. ומעניין, רק בסופו מתברר שהיה זה השקט שחלף, בעודנו בטוחים שהייתה זו התגלות אלוהית. ואכן, השקט הוא־הוא ההתגלות, שהרי הקיום הוא במכרות פחם. אכן, שירים רבים הם בבחינת חזיונות רוחניים רבי משמעות. ניכר כי בן־חיים מפגיש את הקורא עם אהבתו לבריאה, עם שאיפתו להתמזגות עימה ולהתעלות, וזאת דווקא משום שהקיום הממשי שלו הוא כבד, כפי שהוא אומר זאת במפורש בשיר אחר.

כך הוא, למשל, השיר שבמדור "בין אדם לאדם ואהבה", השלישי מתוך ארבעה מדורי הספר, וכותרתו כמו בשירים רבים מפתיעה: "פעם הייתי סוס" (עמ' 57). וזו היא ראשיתו של השיר:

"פַּעַם הָיִיתִי סוּס / סוּס נֶאֱמָן / הָיִיתִי צוֹהֵל מוּל הַזְּמַן / הָיִיתִי צוֹהֵל בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת / כְּשֶׁעַל רֹאשִׁי הֻצְלַף הַשּׁוֹט […]".

בקטע הזה אפילו המקצב והחריזה מייצגים, כמו ברוב השירים, את רוח הדברים, והפעם – כניעת "הסוס" לסדר הכפוי מלמעלה על־ידי שוט אדוניו. ומי היה האדון הזה שהכניעו? בבית השני מתברר כי זה הוא אדון המִדבר שרדף אחר ה"מָן" שבמדבר הקיום שלו, אחר העושר אולי או אחר הנכסים שבמדבר הרוחני שלו. אבל הדובר יודע שיגיע הזמן שבו יעיף אותו האדון אל "חירותו". אל שחרורו מעבדות לגשמיות הקיום. אלא שבבית הבא, השלישי, הסיום המוסֵר מה יקרה – מפתיע. לפתע אתה מבין שהאדון הזה לא היה אלא הדובר עצמו. ואתה נדהם כיצד הכול נמסר במילים ספורות ופשוטות, ואף־על־פי־כן יוצרות מבנה שירי כה עמוק. וזה כל הבית השלישי: "פַּעַם הָיִיתִי סוּס / סוּס נֶאֱמָן / עַפְתִּי אֶל מוֹתִי אֶל חֵרוּתִי".

שחרורו לחירות כרוך אפוא לא רק בשחרורו מ"אדונו", המייצג את רדיפתו שלו אחר נכסים גשמיים, אלא ב"מוות" של האישיות 'הסוסית' הנאמנה שהייתה בו.

מעניין, דווקא המדור השני, "שמיים וארץ ואדם", מייצג את המפגש החווייתי והתודעתי המפרה של הדובר עם הבריאה האהובה עליו בגילוייה השונים, באוויר ובשמיים, בים או באדמה, ומביע את החשש הכואב מפני השחתת היקום והקיום. החיים הקשים במכרות אינם מכבים את ניצוצות החיוב שבבריאה. כמו שהוא אומר בשיר הקצר ללא שם, שהוא חלק בסדרת "שירי היות":

"כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּעוֹלָם / לֹא יְכַבּוּ אֶת חֲשָׁשׁוֹתַי /שֶׁמָּא הָאָרֶץ/ תִּבְלַע אֶת לְשׁוֹנָהּ / וַתָּקִיא אֶת / לִבָּה." ומקצה השמיים הוא מבקש שייתן לו "מִכָּל הַשָּׁקוּף הַזֶּה" כי "זֶה מְחַזֵּק אֶת הֱיוֹתִי". הזיקה הזאת ההדוקה שבין אדם לארץ, לבריאה, אף מביאה לתחינתו המפורשת בסיומו של השיר הראשון שבמדור הזה, שמאחר והוא ניצב אל מול הים, "שׁוֹלֶה אֶת שִׂמְחַת חַיַּי", וגם כמו דג הוא "שׁוֹחֶה אֶל הַחֹפֶשׁ / מִבְּלִי לְהִתְפַּתּוֹת / לַשׁוּלֵי, לַזָדוֹן, לַחֶרְפָּה, לַיָגוֹן, לַמָּרוּת, לַמָּדוֹן", רק אז יוכל לזרום אל הים ולדמיין "שֶׁאֲנִי הַקָּדְקוֹד שֶׁל הַתִּיכוֹן", והים התיכון הנרמז כאן נעשה סמל של שפיות.

אולי רק נציין בקצרה כי המדור השלישי כולל שירי אהבה, שירים בעלי מגמה חברתית ואפילו אמירות לגבי פולמוסי דעות. אלא שהכול נאמר באופן מקורי ובלתי צפוי לחלוטין. נדגים זאת בשיר אהבה, והפעם אבחר בשיר רווי כֵּנוּת "קיום אהבתנו".

"אֲנִי רוֹצֶה לְפַצּוֹת אוֹתָךְ / עַל שְׁנוֹת הָעָגְמָה / שֶׁכָּבְשׁוּ מֵאִתָּנוּ / נְשִׁימוֹת וּפְעִימוֹת לֵב / כָּבְשׁוּ מֵאִתָּנוּ / חִיּוּכִים וְחִבּוּקִים / כָּבְשׁוּ מֵאִתָּנוּ / אֶת לִבְלוּב הַיָּמִים / עִם הַזְּמַן / הַמֶּלַח שֶׁל דִּמְעוֹתַי / זָרַם כְּנָהָר מְפֻיָּס / נִשְׁפַּךְ אֶל קִיּוּם / אַהֲבָתֵנוּ".וכי השיר "פשוט"? נניח אותו להבנתו ולחווייתו של כל קורא. עתה הגענו להפתעה גדולה נוספת שמצפה לנו במדור האחרון הקרוי "אגו". כל העמודים בזהב, והשירים באותיות שחורות. המדהים הוא שאין זה מאבק קיומי קשה באגו, כמקובל, אלא דווקא כמיהה לפגוש את האגו, כי הוא חמק ונעלם ממנו, והדובר פונה אליו כמו היה איזו אישיות או יצור חי. וכך נאמר בבית הראשון מתוך שיר ארוך (שני עמודים), עמוק בהגותו ובחווייתו, וזאת לאחר שהוגדרו בשיר הקודם סוגי אגו מפתיעים:

דומה ששיר זה מבטא באופן חדשני ומקורי תחושה של יוצר, ובתחומים מגוונים (הרבה "אני"), שמשום־מה אין בו את תחושות הערך העצמי והגאווה, והרי הוא פונה לאגו של עצמו, כמו היה יצור חי בפני עצמו, שיבוא, שיתקרב, שיעשה למענו ויחזק אותו. לדעתי, מרשים! ניתן היה להרחיב עוד הרבה בנושא המרתק הזה, אך נסתפק בכך שנציין כי בשירים אחרים יש ומופיעה דווקא הכרה בערך העצמי ובהיותו אדון לגורלו. השיר הזה הוא אפוא פתח למדור מסקרן במיוחד.

ולסיכום נאמר כי שירתו של בן־חיים הגיעה לשלב מרשים ומרתק במסעו אל העמקת שירתו, והשירים מותירים את הקורא נפעם. אף מתעוררת בך סקרנות להבין לעומקה את משמעות השירים ואת החוויה שהם מותירים בך. הרי זה ספר מיוחד גם בעיצובו הגרפי וגם בשיריו, המציגים שלב רב עניין במסע המעמיק של המשורר.

ראו גם

סרטון המציג את הספר מכרות הפחם

יאיר בן־חיים מבצע את השיר "מכרות הפחם"

סקירת אירוע השקת הספר מכרות הפחם באתר "חדרים".