כריכת ספרה של חנה סקרה ״בשעת הבוגנויליה״.
כריכת ספרה של חנה סקרה ״בשעת הבוגנויליה״.

אִיאַד אֶל-חַלַאק / חנה סקרה

אִיאַד אֶל-חַלַאק יֶלֶד קָטָן בֶּן 32 מִמִּזְרַח יְרוּשָלַיִם

בְּדַרְכּוֹ הַשְּגוּרָה לְבֵית הַסֵּפֶר לְבַעֲלֵי צְרָכִים מְיֻחָדִים

תְּמִימוּת נְסוּכָה עַל שִׂפְתֵי חָלָב

וְנֶפֶש סוּסִים דּוֹהֲרִים בַּשָּמַיִם

שְנֵי שוֹטְרִים דּוֹלְקִים אַחֲרָיו בְּאקֶדְּחִים שְלוּפִים

בְּאָזְנֵיהֶם מְהַדְהֵד דִּיסְק רוּחוֹת הָרְפָאִים הַשְּׂרוּטוֹת

עֲרָ בִי מְחַבֵּל מְ פַגֵּעַ מְחַבֵּ ל מְפַגֵּ ע

עֲרָבִי מְמְ חַ בֵּלל מְפַגֵּעַ מְחַבֵּל מְפַ גֵּעַ

בַּחַיִּים, שֶלֹּא כְּמוֹ בְּמָתֵמָטִיקָה, מִינוּס כָּפוּל מִינוּס לֹא שָוֶה פְּלוּס.

עֲרָבִי תָּמִיד שָוֶה מִינוּס. פָלַסְטִינִי כָּפוּל מִזְרַח יְרוּשָלַיִם שָוֶה מִינוּס מִינוּס.

אִיאַד אֶל-חַלַאק יֶלֶד קָטָן בֶּן 32 מִמִּזְרַח יְרוּשָלַיִם

בָּתִּים אֲנָשִים מִסְתַּחְרְרִים בַּקָּרוּסֵלָה וְהַקּוֹלוֹת הַדּוֹלְקִים

מַבְעִיתִים אֶת הַסּוּסִים הַדּוֹהֲרִים בַּשָּמַיִם

אֵימָה מְכַוֶּצֶת שִׂפְתֵי חָלָב יֶלֶד קָטָן מִתְקַפֵּל אֶל הָרֶחֶם

שֶבַע יְרִיּוֹת הוֹרְגוֹת שִׂפְתֵי חָלָב

וְנֶפֶשׁ סוּסִים דּוֹהֲרִים בַּשָּמַיִם

אִיאַד מוֹשִיט יָד לְלַטֵּף אֶת הַכִּבְשָׂה שֶצִּיֵּר לוֹ הַנָּסִיךְ הַקָּטָן

נֶפֶש סוּסִים דּוֹהֲרִים בַּשָּמַיִם

(איאד אל-חלאק היה פלסטיני אוטיסט שבתאריך 30.5.2020 נורה למוות על ידי שוטרים ישראלים במזרח ירושלים.)

בשולי הכותרות השבוע, התחדש משפטם של השוטרים הישראלים שירו למוות בצעיר הפלסטיני איאד אל-חלאק לפני כמעט שלוש שנים בירושלים, בחשד מוטעה שהוא מחבל. דמותו של איאד אל-חלאק הפכה מאז מותו לסמל לאומי עבור הפלסטינים וגם לסמל מחאה עבור ישראלים רבים, המתקוממים נגד עוולות השלטון הישראלי כלפיהם.

נדמה לי שקראתי פה ושם עוד שירים שנכתבו על איאד אל-חלאק בידי משוררים ישראלים. השיר שלפנינו מופיע בספר השירים השלישי של המשוררת חנה סֵקֶרָה, “בשעת הבוגנויליה” (2022, הוצאת כרמל, עמ’ 33). לספרה זה קדמו הספרים “נמס ברוח” (2018, הוצאת ספרי עיתון 77) ו”קולות מקצה השקט” (2020, הוצאת סטימצקי). עוד על המשוררת ניתן לקרוא בבלוג היפה שלה, “מניפה“. ייחודו של השיר בנוסח הרחב שלו, הבתים לא סימטריים, טורי השיר ארוכים ומשתנים באורכם מטור לטור, יש קטיעת מילים לא צפויה, חזרות לא צפויות, וכן גם הזחות. בנוסח השיר שהודפס בספר, שמו של הצעיר הפלסטיני מופיע גם בתעתיק ערבי.

בשיר מוקדם יותר בספרה יוצאת חנה סקרה כמדומה נגד הנוסח הסדור יותר ומסבירה את הסיבות לכך. שם השיר “רגש בשיר לא ממוכן”, והוא קורא לשיקוף המציאות כפי שהיא, או לפחות לניסיון לשקף אותה “נכון יותר”. הנה כמה טורים מתוכו: “נמלה יוצאת ביום חורף קר… / בלי משקל וחרוז ותוכנה של רובוט ממוכן / התוחמת לרגש מידות וגודרת נשימתו בכללים וגבולות: / שהרגש לא יחרוג מקוביות עיר-האושר של מירו / שהרגש לא ילהט במחול בוגי ווגי / בריבועים המתוחמים של מונדריאן” (עמ’ 7).

בשיר שלפנינו היא כותבת “ערבי תמיד שווה מינוס”. נשאלת השאלה האם אנו יכולים לשפוט את השוטרים שירו באל-חלאק. קודם כל כן, כי עובדה שהם עומדים למשפט, אבל שנית אולי כדאי לחשוב גם על האפשרות ההפוכה: שעל השוטרים וכוחות הביטחון הישראלים להפעיל יותר שיקול דעת במלחמתם בטרור. טרגדיה שכזו היא לא דבר של מה בכך. היא טרגדיה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

eleven + ten =