יואב ויכסלפיש ממליץ
על "מוזיאון הספורט היהודי"
המוזיאון בכפר המכביה, רמת גן, נפתח לציבור באוקטובר 2022, וביקור בו מקנה ידע בסיסי בתולדות הספורט היהודי, אשר מושתת על קריאתו של מקס נורדאו לטפח את "יהדות השרירים". אגודות הספורט היהודיות נוסדו בעיקר במזרח ומרכז אירופה, ומילאו בעיקר פונקציות חברתיות וקהילתיות. יוצאת דופן הייתה "הכח וינה", שקבוצת הכדורגל שלה הוכתרה לאלופת אוסטריה (למעשה – וינה) ב-1925, וערכה ביקור חשוב בארץ ישראל. המועדון היהודי נסגר ע"י השלטון הנאצי, ונוסד מחדש לאחר המלחמה, אבל הספורט היהודי העתיק את מרכז פעילותו לארץ ישראל, ומשחקי המכביה ("האולימפיאדה היהודית"), שנערכו פעמיים בשנות ה-30, חיברו בין ספורטאים יהודים ממדינות שונות ושימשו גם כפלטפורמה לעלייה בארץ. המכביה התחדשה ב-1950 ונמשכת גם בימינו.
תצוגת הקבע במוזיאון סוקרת פרקים מרכזיים בתולדות הספורט היהודי, רובם קשורים כמובן לספורט הישראלי, אבל גם לאגודות היהודיות ולספורטאים מצטיינים זרים שמור מקום של כבוד. מארק ספיץ וטל ברודי, ילידי ארה"ב, מחברים בין הצלחה במכביה להמשך מפואר (ספיץ באולימפיאדת מינכן וברודי בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א). זוכי המדליות האולימפיות זוכים כמובן לאזכור. התצוגה כוללת חללים נפרדים לכל נושא ושימוש באמצעים אינטראקטיביים רבים. הסיור המאורגן נמשך כשעה ויכול להתאים לכל המשפחה. הכניסה במהלך השבוע מיועדת לקבוצות, ובשבת גם ליחידים (בחינם, הרשמה מראש).
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "החלטה לעזוב"
"החלטה לעזוב" הוא סרטו של הבמאי הקוריאני פארק צ'אן-ווק, שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן 2022. הא־ג'ון, בלש משטרתי, חוקר את מותו של מטפס הרים מקצועי קוריאני שנפל מצוק, ומגיע אל האלמנה סו-רה הסינית. היא אדישה, ובכך מחשידה את עצמה ברצח בעלה. הבלש המבריק עוקב אחר האלמנה בלילות, שם לב לפרטים, מפרש סימנים, מבין את המשמעות של כל רמז, ותוך כדי כך מתאהב בה, מועל בתפקידו, ומונע את הרשעתה ברצח בעלה.
מערכת היחסים שמתפתחת בין הבלש הקוריאני לחשודה הסינית היא קרב מוחות של החוקר והנחקרת, המגלה-מסתירה, שמתנהל בשפה קוריאנית ובמידה מועטה בסינית, עם קשייה של האישה בקוריאנית ושיבושי הלשון שלה.
זהו סרט אפל, מעין "פילם נואר", שמערב פשע ואהבה, והוא קשה לצפייה. אלמנט הפשע בא לידי ביטוי, בין היתר, בגוויות נרקבות, הנזללות ע"י חרקים. וכמה אהבה יכולה להפיק האישה החידתית, שמתגלה כרוצחת סדרתית: גם בעלה השני נרצח בנסיבות מחשידות, והיא גם מודה בגרימת מותם של הקשישים בהם היא מטפלת, ומגדירה זאת כ"המתת חסד".
מבקרי קולנוע רואים וירטואוזיות בצילום, בחיתוכי העריכה החדים, ובתעתועי הבימוי, דוגמת הסצינות בהן הגיבורים הראשיים, המדברים בניידים מרחוק, נראים זה לצד זה באותו חדר. יעל שוב מהללת את הסרט ונותנת לו 5 כוכבים.
בנוסף לחידתיות של החקירות הבלשיות, המוגברת על ידי בימוי וצילום מתעתעים, הצופה המערבי נופל בפערי התרבות. אומנם הסרט עושה שימוש נרחב בטלפונים ניידים המרשתים בין העולמות, אך עם זאת נותן משקל רב לסוגיות הייחודיות של תרבות המזרח הרחוק, שאינן נגישות במלואן לצופה המערבי, דוגמת המתח בין הסינים לקוריאנים עם הדגשת עליונותם של הקוריאנים, ושיבושי הלשון של האישה הסינית בקוריאנית. ויש עוד ענין, אסתטי, האישה הסינית מוגדרת בסרט כיפהפייה, אך מודל היופי של המזרח הרחוק, ובפרט זה הנשי, אינו בהכרח "מדבר" לצופה המערבי.
השוטר, על אף מעמדו החברתי המכובד, מצטייר כאומלל, מותש, ללא שינה, נזקק לטיפות עיניים, נשלט עי" אישה בלתי מפוענחת, חכמה, שמערימה עליו. היא בעצם תמיד צעד לפניו ברציחות, והוא נגרר אחריה ולא מצליח להדביק את צעדיה. האישה חומקת לו גם במותה, בהתאבדותה המתוחכמת בחול, בחוף הים.
לקראת יום האישה שיחול בתחילת חודש מרץ, ניתן לראות את הצלחת מזימותיה של הגיבורה כהעצמה נשית. אך אוי לאותה העצמה.
כמו שם הסרט החלטה לעזוב ,יצרת לי דילמת החלטה; לצפות או לא לצפות. מצד אחד הזדמנות להכיר שתי תרבויות מזרחיות מובילות והדינמיקה הפנימית בין שתיהן כפי שהן משתקפות בעלילה ובדמויות. מצד שני הסרט קשה לצפייה.. סוף סוף סיפקת לי סקירה המעניקה לי את חופש הבחירה וההחלטה. מצרך נדיר בימינו אלה. תודה חגית