להלן תרגום של ראיון עם ד”ר אלי אשד מרוסית,על יצירותיו רעיונותיו ועבודתו ב”יקום תרבות” שערכה אילנה גורודיסקי.

הראיון פורסם במקור במהדורה של המגזין “רנסנס החדש” של אגודת הסופרים הרוסים הבינלאומית.

המערכת

אלי אשד מרצה בבית הסופר .צילמה שולמית עוזיאל

מאז 2014 אני מפרסמת באופן קבוע את רשומותיי במגזין הדיגיטלי יקום תרבות, בעריכתו של אלי אשד, דוקטור לספרות, חוקר, וסופר. הכרנו בכנס תלמידי המחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת בן-גוריון, שבו הצגתי את עבודת המסטר שלי. ברם, שותפותי עם האדם המרתק הזה לא העפילה מעבר להתכתבות עסקית. המגזין הרנסנס החדש בהוצאת אגודת הסופרים הרוסים הבין־לאומית הניח לי להתבונן במו”ל המקומי שלי מזווית שונה לחלוטין, ולהכיר אותו לעמיתיי דוברי הרוסית. הינה הריאיון שערכתי איתו. 

גליון רנסנס ברוסית
גליון רנסנס ברוסית עם הראיון של אלי אשד

א.ג. אלי, אנו מכירים כבר די הרבה זמן, אך רק לאחרונה נודע לי שאתה נצר לשושלת פעילים ואנשי רוח יהודים שהשאירו חותם ביהדות המודרנית ובישראליות. אנא, ספר עליך ועל משפחתך.

א.א. משפחתי היא האחת הקדומות שהגניאלוגיה השלמה שלה ידועה, עד המאה השמינית לספירה! זאת מאחר שהן האב של סבתי, הרב אליהו לנדא, והן סבי, יוסף זונדל וסרמן, היו גניאלוגים.

דרך אליהו לנדא אני צאצא ישיר של הגאון מווילנה, שנחשב לגדול החכמים היהודים בעת החדשה וחי במאה ה-17. סבי יוסף זונדל טען פעם בפניי שבמשפחה ישנה מסורת שבעל-פה שאנחנו צאצאים של משפחת שפן הסופר, המוזכר בספר מלכים, ויש כיום חוקרים שחושבים שהוא חיבר את הגרסה הראשונה של ספר מלכים בימי המלך יאשיהו במאה השביעית לפני הספירה. אבל לצערו ולצערי, אם היו מסמכים כתובים על כך (והוא חיפש אותם כל חייו), הם לא נשתמרו. בכל אופן, וזאת כבר לא מסורת אגדית, אלא עובדה המגובה במסמכים ובמחקרים היסטוריים: משפחתי עסקה במשך מאות שנים בהעלאת יהודים מליטא לארץ ישראל.

קהילת הליטאים החרדית שחיה כיום במדינת ישראל היא תוצאה של מיזם שבוצע בראש ובראשונה בידי בני משפחתי. החל מסוף המאה ה-18 ואילך הם העלו יהודים מליטא לארץ ישראל, ועשו זאת במשך שנים רבות בעזרת “רוזני ארץ ישראל מווילנה”, או “בני ציון”, ארגון חשאי שטיפל בעלייה ותמך בעולים שהגיעו לארץ ישראל. כל האנשים האלו, מאות אלפים כנראה, אם לא היו עולים לארץ ישראל, יש להניח שהם וצאצאיהם היו מוצאים את מותם בשואה, שבה נפגעה קהילת יהודי ליטא יותר מכל קהילה אחרת.

דודי משה אשד היה אחד מאלה שגילו את דרך בורמה ב-1948, שבה עברו ג’יפים בדרכם לפרוץ את המצור על ירושלים. אז אני די גאה בכך שהוא סייע בהצלתם של מאות אלפי תושבי ירושלים, ולמעשה בהכרעה במלחמה.

מהצד של אימי, סבי היה ד”ר אליהו בלנק, שכיהן כראש התנועה הציונית במקום העוין ביותר לציונים עלי אדמות, בעיר סיגט בטרנסילבניה, שם היו דומיננטיים חסידי סאטמר. ב-1925 הוא עלה לארץ ישראל, ובשנות השלושים עסק בעיקר בהזהרת יהודי הונגריה ורומניה מהשואה המתקרבת, דאג להשיג להם סרטיפיקטים והביא לעלייתם לארץ ישראל.

ישנן ארבע מפלגות שונות כיום שקיימות, או שמנהיגן חי, בזכות משפחתי. שתי מפלגות הודות למשפחתי מצד אימי, ושתי מפלגות הודות למשפחתי מצד אבי, מכיוון שהם סייעו בהעלאה ארצה את סביהם.

א.ג. אתה בעל תואר ראשון בהיסטוריה ותואר שני בספרנות ומידענות. נוסף לכך, ממש לאחרונה קיבלת את התואר דוקטור לספרות מאוניברסיטת בן-גוריון, שבה למדתי גם אני. מה הביא אותך אל תוך עולם הספרות לאחר שנים של עיסוק פורה במקצועות הומניטריים מכובדים, שכללו גם עבודה בארכיון עיריית תל אביב? ממתי אתה כותב?

א.א. תמיד. מאז שאני זוכר את עצמי. כבר כשהייתי בערך בן חמש קראתי, וסבי יוסף זונדל היה יושב וכותב סיפורים שלי. אחר כך כבר כתבתי בעצמי. אני כותב משנות השמונים כשהתחלתי לפרסם במגזינים של חובבי מדע בדיוני, וגם במגזין האגודה הישראלית למדע בדיוני המימד העשירי המנוח. אחר כך זה נהפך כבר לסוג של אובססיה, וגיליתי שיש לי הרבה דברים אחרים שמעניין אותי לכתוב עליהם חוץ ממדע בדיוני: היסטוריה, ספרות, ותרבות פופולרית. אני כותב בעיקר במרשתת, אבל במשך שנים כתבתי גם בעיתונים שונים. הבלוג שלי נוצר ב-2001, והוא קיים עד היום, אבל הוא יצירה עצמית, ויש להודות, איזוטרית למדי. הוא מיועד, לצערי, רק לקהל מצומצם של אנשים שמתעניינים בנושאים שאני מתעניין בהם. בכל אופן, לפעמים הוא פורץ החוצה. הבמאי אבי נשר, למשל, סיפר לי שהסרט החדש שלו, שהוא מצלם בימים אלו, מבוסס על מאמר שהוא קרא בבלוג שלי.

יקום תרבות, שאני נמנה עם צוות עורכיו, מיועד לקהל הרחב יותר, אבל עדיין מצומצם, לצערי, של חובבי ספרות ותרבות עברית וכללית. מצד אחד, מצער אותי שאינני מתקרב לקהלים הענקיים, אלפים ומיליונים, של משפיעני הרשת – דוגמניות, כוכבי ריאליטי, וכולי – אבל כנראה שאין מה לעשות בעניין. מצד שני, מה שאני מפרסם יישאר הרבה אחרי שהם ייעלמו כאילו מעולם לא היו.

א.ג. בין ספריך יש מחקרים רבים על ספרות פופולרית ועל קומיקס, שהיו נושא הדוקטורט שלך. מדוע בחרת דווקא בסוגות אלה, בזמן שרוב חוקרי הספרות מתמקדים בנושאים אקדמיים יותר?

א.א. הסיבה להתמקדות הזאת היא כי חשבתי שיש עניין לקוראים ולחוקרים גם בנושאים שבהם לא הרבו לעסוק, כי היו בשוליים. הרי השוליים בסוף תמיד נהפכים למרכז, והמרכז תמיד מתחיל בשוליים. לא הרגשתי שיש לי הרבה מה להוסיף על עגנון, הזז, ביאליק, אבל חשבתי שיש לי הרבה מה להגיד ולהוסיף על סוגות שקיימות אבל כמעט בלתי ידועות, שאכן נהפכו, בישראל ובעולם הרחב, לפופולריות יותר ויותר, כמו הקומיקס והספרות הקלה. מכיוון שקראתי רבות בסוגות אלו חשבתי שאני, בניגוד לאחרים, יכול להגיד מה היה טוב בהן, ולא להתמקד במה היה רע בהן, ושזה שווה מחקרים רציניים. ואכן, פרסמתי וכתבתי על כך מחקרים שלמים.

בימים אלו יצא לאור ספר שלי “הקומיקס הישראלי -מהצבר ועד גיבור העל ” בהוצאת “כתב” שמבוסס על הדוקטורט שלי, ומתאר את תולדות הקומיקס העברי בעיתוני הילדים, הנוער, והמבוגרים, ועוסק בכמה יוצרים מרכזיים בתחום, החל באריה נבון, עבור ביעקב אשמן ופנחס שדה, וכלה בדודו גבע ובאורי פינק.

אלי אשד עם הספר פרי עטו “הקומיקס הישראלי -מהצבר ועד גיבור העל” שיצא לאור בימים אלו בהוצאת “כתב”. צילום אורן שרון

א.ג. האם נזכה יום אחד לקרוא גם רומן מפרי עטך?

א.א. העליתי לרשת חלק מרומן שכתבתי בשם ההונאה הבולגרית. זהו רומן מתח בדיוני לחלוטין, שמתאר מזימה בבולגריה שאותה מתכננים סוכנים רוסים וגם ישראלים, בהשראתו של נשיא רוסיה פוטין שמתכנן להשתלט על בולגריה. בדיעבד, התברר שחזיתי ברומן זה כמה שנים מראש הרבה אירועים שמתרחשים עכשיו בימים אלה ממש. בשלב מסוים חשבתי להפוך את הסיפור הזה לאלבום קומיקס, אולם בגלל שפרויקט גיוס ההמונים שיזמתי כדי לממן זאת לא הצליח, הפסקתי את הסיפור באמצע. אולי יום יבוא ואחזור אליו. אבל למען האמת, זה לא סביר, משום שהסיפור שתוכנן להתרחש “בעתיד הקרוב” נראה כי הוא מתרחש בימים ובשעות אלה ממש, ועוד כמה שנים הוא כבר יהיה העבר, ולכן לא יהיה כל כך מעניין.

א.ג. אתה קורא לעצמך “בלש תרבות”, למרות שלמילה “בלש” ישנן קונוטציות די מרתיעות. למה בדיוק כוונתך, ומה אתה עושה כדי לענות להגדרה זו?

א.א. זה מונח שלא אני המצאתי, אלא הוצאת “בבל”, כשפרסמה את הספר שלי מטרזן ועד זבנג, ב-2002. אבל אני לא מתנגד לו, כי הרבה מהמחקרים שלי עסקו בחידות מוזרות בתחום הספרות והתרבות הפופולרית, שהתשובות עליהן היו בדרך כלל קשורות לזהויות בדויות של יוצרים, לפעמים ידועים, כמו עמוס קינן או מירון אוריאל, שחיברו ספרות פופולרית תחת שמות בדויים שונים.

א.ג. כפי שוודאי ידוע לך, המונח “תרבות” בתפיסה הסובייטית הינו הערך העליון, שכל אינטלקטואל חייב לשאוף אליו ולציית לו. מהי תרבות בעיניך?

א.א. “תרבות” היא בעיניי כל דבר בעל משמעות רוחנית שנוצר בידי בני האדם: גם ספרות, גם אמנות, גם קולנוע, גם מוזיקה. גם אמונה היא תרבות, וגם תרבות פופולרית היא תרבות. כולם גורמים לנחשפים אליהם להרחיב את אופקיהם, יוצרים בהם מחשבות חדשות ורעיונות חדשים, או מחזקים או מחלישים רעיונות קיימים. כולם הם בגדר “תרבות” בעיניי.

א.ג. ספֵּר על מפעל חייך – המגזין המקוון יקום תרבות. איך נוצר הרעיון להקים את המגזין? מהם תחומי ענייניו, מטרותיו וחזונו? מי הוא קהל היעד שלו? האם הוא מקיים גם אירועים או שיתופי פעולה עם מגזינים וכתבי עת נוספים?

א.א. ב-2010 יצרתי עם חבורה – שבין חבריה נמנים המשורר גיורא לשם ז”ל, ד”ר אמנון סטופ, ד”ר ניסים כץ, ואחרים – את המגזין יקום תרבות, שפעיל מדי יום ברשת, והוא לדעתי כיום מגזין התרבות, מכל סוג, הגדול ביותר בשפה העברית. מאז שנוסד יקום תרבות, לפני יותר מעשור, פרסמנו אלפי מאמרים, רשומות, שירים, וסיפורים. כינסנו כנסים בנושאים שונים, למשל, ספרות ריגול ומתח. וניהלנו תחרויות של סיפורי שירה ופרוזה, סיפורי מתח, וסיפורי הומור. התחרויות האחרונות אף קיבלו את חסות משפחתו ונקראו על-שמו של אפרים קישון ז”ל. כל זאת לא אומר שאנחנו זוכים להצלחה גדולה. ועדיין, כיום יש לנו יותר חומרים מאשר ברוב כתבי העת הספרותיים־העבריים שאי-פעם יצאו לאור, אולי יוצא דופן אפשרי הוא מאזניים, שקיים כמעט מאה שנה.

א.ג. יש לך גם בלוג אישי: “המולטי יקום של אלי אשד”. אילו תכנים אתה מפרסם שם שלא מתפרסמים ביקום תרבות?

א.א. אכן הוא היה הבסיס ליקום תרבות, ואני ממשיך לפרסם גם בו קטעי אזוטריקה שיעניינו רק כמה מאות אנשים חוץ ממני, וגם סיפורי קומיקס, מאמרים מעיתוני ילדים ישנים וממגזינים כמו מוניטין, וסקירות על סופרים שכבר מתו בז’אנרים נידחים, שאני לא מרגיש שיתאימו ביקום תרבות, שמיועד יותר לקהל הרחב.

א.ג. בין המפרסמים ביקום תרבות נמצא אנשי ספרות ורוח ישראלים רבים: חברי אקדמיה, סופרים בולטים, ואף יוצרים עברים שלצערנו הלכו לעולמם, כגון גדול הדור הישן נתן אלתרמן. ישנם גם כמה יוצרים מהעולם שתורגמו לעברית, כמו ויסלבה שימבורסקה. לפי מה אתה בוחר את היוצרים הללו ואת כתביהם?

אני בוחר סופרים ויצירות שמוצאים חן בעיניי או בעיני העורכים האחרים: ניסים כץ, עורך הפרוזה; חגית בת אליעזר, עורכת השירה; יואב איתמר, עורך התיאטרון; ויש לנו עוד אנשים שמשתתפים. אני-עצמי נוהג לעיין במגזינים שונים שנדפסו בעברית, גם ישנים מאוד, כגון מאזניים, עתון 77, פרוזה, מעריב לנוער, דבר לילדים, הארץ שלנו, במחנה. ואם אני מוצא שם רשומות שמוצאות חן בעיניי, אני מעלה אותן לפרסום און-ליין, באישור בעלי הזכויות. וכך, אני חושב, שאני מציל יצירות חשובות שאולי היו אובדות.

א.ג. מבין כל כותבי המגזין, מהו אחוז המהגרים מברית המועצות לשעבר? על מי מהם, פרט לידוענים כמו סיוון בסקין ומירי ליטווק, תוכל להצביע? האם קיים שוני בין כתביהם של יוצאי ברית המועצות לבין שאר הכותבים במגזין?

א.א. יש אצלנו כמה וכמה יוצרים שמוצאם מברית המועצות: עורכת השירה שלנו חגית בת אליעזר, שהיא ממוצא אוקראיני, ושתרגמה יצירות של יוצרים רוסים (וגם משפות אחרות); המתרגמת החשובה דינה מרקון שפרסמנו כמה מתרגומיה וגם יצירה שלה (גילוי נאות: דינה מרקון הייתה בת זוגי); המתרגם אנטון פפרני; הסופר דוד מרקיש; ועוד. פרסמנו פרק מהרומן הסגן נים – רומן היסטורי מאת יורי טיניאנוב בתרגום דוד ישראל ארונשטם, מאמר שלי על כתב העת הרוסי בישראל זרקלו (מראה) שבו ראיינו את עורכיו בני הזוג גרובמן. פרסמנו תרגומים ומאמרים של הסופר והמתרגם ממוצא ליטאי לוי צירולניקוב, מאמרים של סופר הבלשים הישראלי הכותב ברוסית יורי מור, שהוא בין השאר מומחה לשפה העברית, ואת תרגומי השירה של פושקין ולרמונטוב. ויש עוד הרבה.

א.ג. עד כמה יקום תרבות נותן במה לחקר ספרות רוסית קלאסית ומודרנית, ולספרות של יוצרים יהודים שחיו בברית המועצות? תוכל להביא דוגמאות לכך? האם למלחמת רוסיה-אוקראינה תהיה השפעה על מחקר זה בישראל?

א.א. יקום תרבות נותן במה הן לספרות רוסית והן לספרות אוקראינית, קלאסיות וחדשות. כך למשל פרסמנו את הסיפור “יהודה איש קריות” של הסופר הרוסי אנדרייב, שירים של משוררים ידועים כמו פושקין ולרמונטוב שאותם פרסמנו כל אחד בכמה תרגומים קיימים בעברית, כדי להראות איך המתרגמים התייחסו אליהם.

פרסמנו יצירות של סופרים אוקראינים שונים, ותיקים ועתיקים כמו טרס שבצ’נקו, איוון פרנקו, לְיוּבּוב יָקימצ’וק, המשוררת הצעירה קטרינה קליטקו, את אנתולוגיית שירה של מאה שנה של פוטוריזם אוקראיני – כולם בתרגום אנתון פפרני, חוץ משיר של לסיה אוקראינקה שפרסמנו בתרגום ניקולה יוזגוף אורבך. ובכך העמקנו בפרסום ספרות זאת יותר מכל אתר עברי אחר.

אנחנו מוטרדים כעת בנוגע למשוררים ולמשוררות באוקראינה, שפרסמנו את יצירותיהם בעקבות המלחמה באוקראינה. אנחנו מקווים לשלומם, אבל איננו יכולים לדעת זאת. אין לדעת מה יוליד יום באוקראינה. אני תפילה שקליטקו והיוצרים האחרים ישרדו בשלום.

למלחמת רוסיה-אוקראינה יש כבר השפעה ובוודאי עוד תהיה, על נושא פרסום הספרות הרוסית והאוקראינית, משום שזו האחרונה הטילה בחוגים שונים ונרחבים חרם על הספרות ועל התרבות הרוסיות – דבר שאני מתנגד לו. ועם זאת, אירוע זה גם יוביל ליתר עניין בתרבות ובספרות האוקראיניות, יותר מכפי שהיה קודם.

א.ג. כיוצרת בשני העולמות, קיבלתי על עצמי משימה: לקרב בין נציגיהם היקרים לליבי. מה תוכל להגיד או לאחל לעמיתיי מאגודת הסופרים הרוסים הבין-לאומית, שפועלים יחדיו בכל התבל למען קידומן ושימורן של הספרות והתרבות בשפה הרוסית?

א.א. אני מאחל לכם שתתגברו על המשבר הגדול שבו נמצאות כעת הספרות והתרבות הרוסית, שכתוצאה מהפלישה לאוקראינה רבים באוקראינה ובעולם דוחים את הספרות והתרבות הרוסית בזעם. אני מאמין שהתרבות הרוסית הגדולה תתגבר גם על המשבר הקשה הזה ותחזור לפרוח כבעבר. אם כי זה יהיה הליך קשה.

להלן הראיון במקור הרוסי

ראיון ברוסית עם אלי אשד1
ראיון ברוסית עם אלי אשד2
ראיון ברוסית עם אלי אשד3
ראיון ברוסית עם אלי אשד4

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

14 + 2 =